ערכתי לאחרונה בתאריך 06.08.05 בשעה 21:34 בברכה, פילוביץ שחף
תחקיר: שרגא עילם, כתבות: רונן ברגמן - ז'אק ואן הארטן גיבור או משת"פ
מ ו ר ש ת ~ ה ק ס ט נ ר י ז ם
תזכורת לדיונים קודמים:
105. האם הציל ישראל קסטנר קצינים נאצים מעמוד התלייה?
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...
106. מכתבו של קסטנר לקפלן ושערוריית ואן הארטן
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...
107. גזבר הסוכנות, אליעזר קפלן, טען, שההנהלה הציונית https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...זה היה אחד מהסודות הכמוסים שאף היסטוריון ישראלי לא העז לכתוב עליהם יותר משתי שורות. רונן ברגמן החצוף, שלא מבין מילה בגרמנית ועיניו לא שזפו אף ארכיון בהקשר הזה, ניכס לעצמו בעזות מצח את תחקירי המקיף.שרגא עילםמוסף הארץ
פורסם בתאריך-28/04/00
גיבור או משת"פhttps://rotter.net/User_files/forum... מי היה ז'אק ואן הארטן, איש העסקים האמיד שמת לפני 23 שנה בסביון - גיבור שהציל רבים מיהודי הונגריה מידי הנאצים, או משתף פעולה עם הנאצים שהמציא לעצמו ביוגרפיה הירואית? עדויות שנחשפות כאן לראשונה מלמדות שוואן הארטן, יהודי הולנדי, היה בן חסותו של קצין האס-אס קורט בכר ומילא תפקיד מפתח במבצע זיוף הכספים הגדול מטעם הגסטאפו. לא נמצאו עדויות שהציל אפילו יהודי אחד. משפחתו טוענת בתוקף: אבא היה גיבור
ברגמן רונן מראנו, צפון איטליה מאז שהגיע ארצה ב-1947 ועד מותו ב-1973 נחשב ז'אק ואן הארטן איש עסקים מכובד ואמיד, ששמו הלך לפניו כגיבור שהציל יהודים רבים מידי הנאצים. בראיונות הנדירים שנתן התגאה ואן הארטן בפועלו למען היהודים. לאחר מותו פורסם סיפורו ההירואי על ידי העיתונאי חביב כנען בתוכנית בקול ישראל ובכתבה במוסף "הארץ."
כנען, שהספיק לראיין את ואן הארטן בחייו, הציג אותו מפיו ומפי ילדיו כגיבור שהציל יהודים. המעטים שידעו את האמת בחרו לשתוק.
"קראתי ושמעתי איך ואן הארטן וילדיו מציגים אותו בתור חסיד אומות העולם," אומר היום פרץ רבס, שהיה ראש תנועת מכבי הצעיר בבודפשט ואיש הקשר של המחתרת עם ועד ההצלה בראשות ישראל קסטנר, "זה הכל היה קשקוש, אבל אחרי שהוא נפטר לא רציתי לקלקל להם את הרושם הטוב שיש להם על אבא."
מעדויות הנחשפות כאן לראשונה עולה כי במלחמת העולם השנייה מילא ואן הארטן תפקיד מפתח בבודפשט, שם היה בן-חסותו של קצין האס-אס קורט בכר. פרץ רבס טוען שואן הארטן ניהל למעשה את העניינים הפיננסיים של בכר, שהיה אחראי על המחלקה הכלכלית של האס-אס. ובכל זאת, שמו לא נזכר ולו פעם אחת בשני המשפטים שבהם נחקרה לעומק פרשת השמדתם של יהודי הונגריה: משפט קסטנר ומשפט אייכמן.
קציני גסטפו, אנשי המודיעין האמריקאי, פעילי מחתרת יהודים ושליחי ההגנה היו בטוחים שז'אק ואן הארטן שיתף פעולה עם הנאצים. הוא היה בורג חשוב במבצע חשאי להפצת כסף בריטי מזויף, שנועד לערער את כלכלת בריטניה וכתוצאת לוואי לא פחות חשובה - לממן רכישת מוצרים לצורכי המשק הגרמני.
לאחר המלחמה עצרו אותו האמריקאים כמשתף פעולה, אבל ידיים נעלמות לחצו לשחררו ולהשתיק עדויות נגדו.
"לראשונה פגשתי אותו ב-,"1944 מספר רבס בביתו שבקיבוץ כפר המכבי. "באותה תקופה עמדתי בקשר עם מנהלת הצלב האדום השוודי בבודפשט , נינה לנגלט, שעסקה בהצלה של רבבות אנשים ויחד עם בעלה ולדמר קיבלה תואר חסידת אומות העולם. אני העברתי לה מדי פעם משלוח של דרכונים ואישורי שהייה מזויפים לפליטים שהיא היתה מסתירה אצלה בבית. באחת הפגישות בינינו היא סיפרה שפגשה אדם בשם ז'אק ואן הארטן שהציע עזרה, אבל מבירורים שעשתה ומהתחושה שלה לגביו עולה ריח רע של שיתוף פעולה עם הגרמנים. היא הציעה שאבדוק אותו."
רבס הלך למשרדו של ואן הארטן, "משרד מפואר ברחוב המרכזי והיקר ביותר של בודפשט. הוא סיפר לי שהוא יהודי והציע את עזרתו. אני לקחתי אותו לסיור בבית ילדים ברחוב פרצרמור, שם שיכנו מאתיים תינוקות עם האימהות שלהם. ואן הארטן באמת הצליח לדאוג למשלוח אחד של אספקה למקום הזה. מאז עמדתי איתו בקשר מדי פעם."
בפגישה הבאה שלהם, מספר רבס, ואן הארטן שאל אותו אם הוא רוצה כסף. "אמרתי לו שבטח. במצבנו לא סירבנו להצעה כזאת. הוא נתן לי לירות סטרלינג בשווי כחמישים אלף דולר של אז, ורק ביקש ממני ומשני עדים נוספים לחתום על קבלה. 'אחרי המלחמה הסוכנות היהודית תחזיר לי את הכסף', כך אמר. אנחנו חתמנו, בלי בעיות, מה איכפת לנו. ממילא מדדנו את החיים באותה תקופה בימים ספורים, ולעתים בשעות. היה ברור שבמוקדם או במאוחר הגסטפו יתפוס אותנו."
באותה תקופה כבר פעלו אדולף אייכמן וקורט בכר בבודפשט. אייכמן היה ממונה על גירוש היהודים להשמדה, ואילו בכר, קצין אס-אס בדרגה שווה לאייכמן, פעל להחרים נכסים לטובת מאמץ המלחמה הגרמני. זה אותו בכר שלמענו מסר קסטנר את שתי העדויות המפורסמות, זאת שהצילה אותו מהעמדה לדין בנירנברג וזאת שעזרה לו לטהר את שמו בהליך הדה-נאציפיקציה בגרמניה, עדויות שהיו גורם מרכזי לפסיקת השופט בנימין הלוי כי קסטנר "מכר את נשמתו לשטן."
להונגריה הגיע בכר כשמאחוריו שירות בחזית המזרחית, ביחידה שאנשיה רצחו15 אלף יהודים בתוך שלושה חודשים, ובאמתחתו מכתב ממפקד האס-אס היינריך הימלר המשבחו על "התגייסות בלתי נלאית נגד התת-אדם." בהונגריה הוא הצליח להשתלט בתוך זמן קצר על הקונצרן הענק של מנפרד וייס, במעשה סחיטה שבו עירב מקל וגזר: אם יעבירו לו את הרכוש יתן להם לצאת משטח הרייך, אם לא - ידאג שיישלחו למחנה הריכוז במאוטהאוזן.
כשליחו האישי של הימלר לשוד הונגריה ניצח בכר על העברת מפעלי תעשייה, מוצרים, חומרי גלם ויצירות אמנות בסכום עתק של 13 מיליארדי פרנ קים שוויצריים בערכים של אז.ואן הארטן, מספר רבס, הזמין אותו ואת אשתו לביקור בווילה שלו. "זה היה מחזה סוריאליסטי לגמרי. זה היה מקום מדהים, שקירותיו מכוסות בתמונות שכבר אז היו שוות עשרות מיליונים, בכל מטבע. וכך אנחנו יושבים, באמצע המלחמה, ארבעה יהודים, בטירה מפוארת ומשרתים מגישים לנו אוכל מצוין. אשתו התגאתה בקרבה המשפחתית שלה למשפחת שוקן. ואן הארטן סיפר שהגרמנים צריכים אותו, שהוא מסדר להם כל מיני עסקים. עם הזמן התברר לי שהוא בעצם מנהל את העניינים הפיננסיים של קורט בכר. אני לא יכול לתאר לך כמה זה נראה בלתי אפשרי. בשבילנו, אייכמן ובכר היו פרסוניפיקציה של הגיהנום."
לאן נעלם הכסף בדברי רבס מצוי רמז אפשרי לפתרון אחת התעלומות שהותיר אחריו משפט קסטנר. חלק נכבד במשפט הוקדש לעיסוק בכסף שהעבירה ועדת ההצלה בבודפשט לקורט בכר, כדי להבטיח את יציאת הרכבת ובה 1,684 יהודים הונגרים לשווייץ. בכר קיבל מאנשי ועדת ההצלה כסף, יהלומים ותכשיטים בשווי כשני מיליון דולר, וטען אחר כך כי בימים האחרונים של המלחמה החזיר את הכסף; האוצר הופקד אצל המודיעין האמריקאי. כאשר הועברו המזוודות לבסוף לנציגי הסוכנות היהודית בז'נווה הן הכילו רק כסף ותכשיטים בשווי 50 אלף דולר, בכלל זה לירות סטרלינג בשטרות מזויפים. במשפט לא התברר לאן נעלם יתר הכסף.
"כשהרוסים התקרבו לבודפשט," מספר רבס, "קרא לי ואן הארטן אליו בדחיפות לווילה. הוא ביקש את עזרתי באריזה והעמסה של המכונית שלו. היה לו הרכב המפואר ביותר שראיתי עד אז, עם כל השכלולים, לרבות נעילה מרכזית וחלונות חשמליים. שאלתי אותו למה הוא בורח, הרי השחרור מתקרב. הוא ענה שבכר בדיוק נסע, ושהוא צריך להצטרף אליו.
"אחת המזוודות הענקיות שסחבתי בשבילו למכונית נפלה לי מהיד והתפרקה ברעש גדול. כמות עצומה של לירות סטרלינג ותכשיטים התפזרה על הרצפה. ואן הארטן נראה נבוך מאוד. הוא מיהר לאסוף את הכל ולהכניס למכונית." זו היתה הפעם האחרונה שרבס ראה את ואן הארטן. אחרי תום המלחמה נשאר רבס בבודפשט. "יום אחד דופקים אצלי בדלת גדעון רפאל )לימים מנכ"ל משרד החוץ) ופעיל נוסף של המוסד לעלייה ב'. הם רצו לדעת אם אני מכיר איזה ואן הארטן ואם חתמתי לו על קבלה בתמורה לתרומה שהוא נתן לי. אמרתי שהכל נכון. רפאל אמר שעשיתי טעות, כי דובר בשטרות מזויפים שהגרמנים ייצרו.
אתה מבין, ואן הארטן לא רק צייד אותנו בשטרות מזויפים, אלא היתה לו עוד החוצפה ללכת אחר כך ולדרוש את החזר הסכום הזה מהסוכנות היהודית." ואן הארטן טוען שהציל יהודים רבים בהונגריה, בפעילותו כנציג הצלב האדום השוודי. "זה שקר. בצלב האדום השוודי חשבו שהוא משתף פעולה עם הגרמנים והתרחקו ממנו כמו מאש."מבצע ברנהארד כאשר החלה השמדת יהודי הונגריה, מבצע ההפצה של הכסף המזויף כבר היה בעיצומו. הייצור התנהל בביתן 19 במחנה ההשמדה זכסנהאוזן, בידי עצירים יהודים שהיו חרטים אמנים. התוצאות היו מרשימות מאוד ונחשבות עד היום לאחד הזיופים הטובים בכל הזמנים. במבצע "ברנהארד" זויפו בעיקר לירות סטרלינג, אך גם רובלים רוסיים, תעודות לידה הולנדיות ולקראת סוף המלחמה דולרים אמריקאיים.
לפי חישובי העציר אוסקר סקלה, מצוות המזייפים, הצליחו הוא ועמיתיו להפיק עד סוף 1944 כ-8.9 מיליוני שטרות בשווי כולל של 134.6 מיליון ליש"ט. לשם השוואה, ב-1933 הכילו מאגרי האימפריה הבריטית זהב בשווי של 137 מיליון ליש"ט.
מדהים לגלות כמה עדויות יש על חלקו של ואן הארטן במבצע הנאצי להפצת כסף מזויף. בעמק אן-גדין, ליד עיירת הקיט השוויצרית סנט מוריץ, קיים ז'אק ואן הארטן פגישה חשאית אחת עם נציג של הצלב האדום, ביקש ממנו הסמכה לייצג את הארגון מחוץ לשווייץ ונתקל בסירוב.
אם ממשיכים בכיוון דרום-מזרח( היום במנהרה) חוצים את מעבר האלפים אופאן ומשם מגיעים לעיר מוסטאיר, על גבול איטליה. מהעבר האיטלקי של הגבול שלח ואן הארטן את הקונסול השוויצרי באיטליה בשליחויות שונות, מצויד בכסף אנגלי מזויף; הקונסול, אלברטו קרסטאן, הועמד אחרי המלחמה למשפט באיטליה על סחר ברכוש גנוב בזמן המלחמה ופוטר בבושת פנים ממשרד החוץ השוויצרי.
במרחק שעתיים נסיעה נמצאת העיירה מראנו, פנינת תיירות מרהיבה ושקטה, בלב חבל דרום טירול. בתקופת המלחמה היתה מראנו מרכז למבצעי האס-אס והמודיעין הגרמני, ולאחריה שימשה נקודת מעבר בדרך הבריחה של חברי ארגונים אלה לארצות ידידותיות יותר, בעיקר בדרום אמריקה. "אודסה," ארגון ותיקי האס-אס, ריכז במראנו חלק גדול מפעילותו.
אחד האתרים היפים בעיר הוא טירת לאברס, שבה פועל עכשיו מלון. מכאן ניהל האס-אס את מבצע "ברנהארד" להפצת כסף בריטי מזויף, שעליו פיקח הימלר עצמו.
פפי קומפאבשר, עוזרו של מנהל הטירה, מוביל לחדר מספר 3 בקומה העליונה של המבנה, שמחלונותיו הגבוהים נש קפים ההרים המקיפים את העיר. בחדר הזה ישב קצין האס-אס פרידריך שוונד, שפיקד על הפצת הכסף המזויף. שם הקוד של שוונד היה ד"ר ונדיג. קומפבאשר, שהיה ילד בזמן המלחמה, זוכר היטב את אנשי האס-אס אבל לא את שמותיהם של הסוכנים הנאצים.
מעדויות שנחשפו לאחרונה מתברר חלקו של ז'אק ואן הארטן במבצע. קצין האס-אס וילהלם הטל היה אחראי על מערך הריגול של ארגונו בארצות הבלקן, הונגריה ואיטליה, וליווה את מבצע ברנהארד בצורה הדוקה כמעט מתחילתו ועד סופו. בזיכרונותיו, שהתפרסמו באוסטריה ב-1997 והופצו במספר מוגבל של עותקים למקורביו, הוא כתב: "מעניין לציין שאנשים אלה, שוונד וצוותו, השתמשו לעתים מזומנות מאוד ביהודים להפצת הלירות סטרלינג המזויפות, שכן הם היו בטוחים שבאלה לא יחשדו שהם משמשים סוכנים גרמנים. המפיץ הבכיר והכי מוצלח היה יהודי הולנדי-גרמני בשם ואן הארטן." קצין הגסטפו ארתור שוסטר, ששירת בבולצאנו, מסר בחשאי עדות למודיעין האמריקאי ובה אמר: "קבוצת 'ונדיג' עשתה שימוש ברשת ענפה של משתפי פעולה...( ו)היתה מעורבת בעסקים אדירים, בכל אירופה, ותמיד בהיקפים של מיליונים. הם קנו הכל, משרוכי נעליים ועד משי, מים, מכשירי חשמל, יצירות אמנות ונדל"ן. המפקד שלי הורה לי לא להתערב בעבודת הקבוצה, הנמצאת בפיקוד ישיר של רייכספיהרר הימלר, גם אם הפעילות שלה כוללת עבירות על חוקי המטבע. אחד ממשתפי הפעולה של קבוצת ונדיג היה מר ואן הארטן, שהגיע לראשונה למראנו בקיץ 43' והתגורר בפנסיון סטפאני. הוא היה בקשרים מצוינים עם אס-אס שטורמבאנפיהרר שוונד והבנתי כי שוונד היה מפקדו הישיר. נאמר לי כי ואן הארטן עבד עם הביון הגרמני."
סוכן המודיעין הצבאי האמריקאי וינסנט לה-ויסטה, שיצא בשליחות ארגונו לאיטליה ב- 1946, כתב לממונים עליו בוואשינגטון ב-15 במאי 47', במזכר המסווג "סודי ביותר," ובו זיהה את ז'אק ואן הרטן כסוכן מרכזי של האס-אס ואחד מארבעה יהודים המעורבים במבצע "ונדיג:"
"ואן הארטן מתגורר כיום ברחוב הירקון ,184 תל אביב, פלסטיין, משם הוא דורש חמישה מיליון דולר מממשלת ארצות הברית, מרכוש שהוחרם ממנו במראנו מיד אחרי המלחמה. הרכוש הזה למעשה הוא שלל הביזה של קבוצת האס-אס. בתוך השלל הזה היתה גם כמות גדולה של לירות סטרלינג בריטיות מזויפות."
לה-ויסטה ציין כי ואן הארטן וסוכנים נוספים של קבוצת ונדיג השתמשו בתעודות מזויפות של הצלב האדום הבינלאומי ככיסוי לפעילותם. הגירוש משווייץ המשטרה השוויצרית ידעה הרבה לפני כן על קשריו המפוקפקים של ואן ארטן. שרגא עילם, ישראלי לשעבר, הוא היסטוריון ועיתונאי המתגורר בשווייץ. ספרו "זייפניו של היטלר" שיצא השנה לאור בווינה עוסק בהרחבה גם [בעיקר] בפרשת ואן הארטן.
"הפעם הראשונה שבה האשימו את ואן הארטן בכך שהוא סוכן של הגרמנים היתה במכתב אנונימי שנשלח באפריל 1940 מלונדון לשלטונות שווייץ," אומר עילם. "במכתב נאמר כי ואן הארטן, ששהה אז בקרבת לוזאן, הוא שם בדוי שבו משתמש, למעשה, סוכן של הגסטפו."
משטרת שוויץ איתרה את בני הזוג ואן הארטן בעיירה מונטריי, על חוף אגם ז'נווה, וזימנה אותם לחקירה. התשאול הראשון נערך ב-11 ביולי ,1940 בשעה09:30 בתחנת המשטרה בלוזאן. החקירה השנייה נערכה למחרת היום.
העדויות של בני הזוג ואן הארטן שמורות היום בארכיון הלאומי השוויצרי, בתיק עבה הנושא את שמם. הם הודו שהתעודות שברשותם מזויפות. בחיפוש בביתם החרימה המשטרה אמצעים שונים ששימשו לזיוף. בחקירתו אמר ואן הארטן כי הוא יהודי ושמו יעקב לוי; הוא נולד בשלזיה ב-1901 וגדל בברסלאו (היום ורוצלאב.) אביו היה תכשיטן והוא למד ממנו את רזי המקצוע. אשתו הציגה את עצמה כאלפרידה ויולה בהם, נצר למשפחת שוקן מצד אמה. היא אשתו השנייה, ואן הארטן הוא בעלה השני ויש לה בן, מיכה-אנתוני, מנישואיה הראשונים.
ואן הארטן סיפר לחוקריו כי ב-1937 עבר לברלין ועסק שם בסחר ביהלומים, תכשיטים וחפצי אמנות. בספטמבר 38' הגסטפו דרש ממנו, לדבריו, לעזוב את ברלין בגלל יהדותו. עם זאת, הודה, הגסטפו הנפיק לו דרכון הולנדי מזויף על שם ואן הארטן. הוא הצהיר כי בשווייץ יש לו רכוש בשווי כ-30 אלף פרנק שוויצרי (כחצי מיליון דולר בערכים של היום).
השוויצרים גירשו את ואן הארטן בגלל שהחזיק במסמכים מזויפים. הוא עבר להונגריה, בעת ההיא מדינה עצמאית לכאורה, אך למעשה בעלת ברית וגרורה של גרמניה. על נסיבות בואו להונגריה ועל קורותיו שם היתה לו יותר מגרסה אחת. ב-1974 אמר בנו החורג של ואן הארטן, מיכה, כי אביו הגיע להונגריה רק בגלל עצירה מקרית בבודפשט של הרכבת שבה נסע. עכשיו מתברר כי בארכיון ההגנה מצויה גרסה נוספת, בעדות מפורטת שנתן ואן הארטן עצמו בשנות ה-.60 ואן הארטן הסכים אז לדבר עם הסטודנטית לתואר שני ננה נוסינוב, היום פרופ' ננה שגיא מהאוניברסיטה העברית, שחקרה את מבצעי ההעפלה באיטליה ושמעה על עזרתו הכספית לתנועת הבריחה. סיפורו המרתק של ואן הארטן לא נכלל לבסוף בעבודת הגמר של נוסינוב, משום שהיתה לו [לכאורה] רק נגיעה שולית לנושא מחקרה.
"מספטמבר 1940 הייתי שם (בהונגריה) בהוראת חיים פוזנר מהסוכנות היהודית," סיפר לה ואן הארטן. "הוא נתן לנו משימה ספציפית: ליצור קשר עם איש הסוכנות היהודית בבודפשט, זה היה קראוס, ולגלות כמה כסף יכולים יהודי הונגריה להעביר לעזרת יהודי פולין." בארכיונו האישי של פוזנר, השמור ביד ושם, אין כל עדות לכך.
ואן הארטן השתכן בווילה גדולה בבודפשט והתחיל לעשות עסקים. הוא הקים את חברת היבוא-יצוא אינטרקונטיננטל. לננה שגיא סיפר כי הקים את החברה רק במטרה לעזור ליהודים: "אנחנו כתבנו מכתבים מאוד יפים ואני קיבלתי המלצות טובות מאוד מחברי במשרד הפנים. קיבלתי את כל החותמות שהייתי צריך והוצאנו את האנשים אלו, הרבה אנשים, מהמחנות."
שאלה: ומה קרה לאותם יהודים? ואן הארטן: "הם שוחררו מהמחנות. הם ירדו למחתרת בבודפשט. היו להם מסמכים שלנו, מסמכים רשמיים, לפיהם הם עובדים ואיש לא שאל אותם איך הם השתחררו."
שאלה: כמה יהודים שוחררו בדרך הזאת? "לפחות כמה מאות. בדרך הזו מאות אנשים שוחררו. זה היה מאוד פשוט. אף אחד לא פיקח על זה."
שרגא עילם: "לגרסתו זו של ואן הארטן אין כל תימוכין, לא בעדויותיהם של ניצולים, לא בזיכרונות חברי המחתרת, ולא בכל תיעוד אחר של מה שהתרחש בבודפשט בימי המלחמה."
גרסת ואן הארטן ואן הארטן סיפר לננה שגיא על פגישתו עם קצין האס-אס קורט בכר: "במאי44 ', כששהינו במלון ריץ בבודפשט, הגיעה לשם משאית משוריינת ובה 60 חיילים חמושים והם לקחו אותי לווילה מאוד יפה ושם נפגשתי עם גבר, איש מאוד נאה, שאמר לי: 'שמעתי עליך, מר ואן הארטן. אם אראה לך את התצלום הזה, האם תוכל לומר לי אם זה ציור של פרנץ האלס'? "אני מומחה לדברים האלו," התגאה ואן הארטן באוזני שגיא. "הוא הראה לי תצלום ואני אמרתי לו שזה לא של פרנץ האלס. זו היתה תמונה הולנדית, אני ידעתי את זה, אבל לא של פרנץ האלס, והוא אמר לי, 'אני נמצא בבעיה גדולה'. שאלתי אותו על מה בדיוק הוא מדבר וכך הלאה, והוא ענה לי: 'שילמתי שני מיליון מארק תמורת התמונה הזו. אני קניתי אותה בפקודת הימלר. והימלר שלח לתחנת הרכבת בבודפשט רכבת מיוחדת כדי שזו תיקח את התמונה לברלין, מלווה ב-200 חיילים."
בכר סיפר לואן הארטן שהוא הבטיח להימלר לשלוח לו את התמונה ליום הולדתו, ועכשיו יש לו בעיה. "מה אני יכול לעשות"? ואן הארטן הציע לו מוצא אפשרי: להודיע למפקד האס-אס כי התמונה זקוקה לשימור ושיפוץ, ובינתיים המליץ לשלוח לו תמונה אחרת. מה שהוא לא סיפר לננה שגיא היה, שאת התמונה קיבל בכר מיהודי עשיר ששמו מקס קנאפ. בעקבות קביעתו של ואן הארטן כי הציור מזויף השליך בכר את קנאפ לצינוק. לדברי ואן הארטן פנה אליו בכר האסיר תודה, אמר לו שהציל אותו מזעמו של הימלר ושאל: "מה אני יכול לעשות בשבילך"? ואן הארטן טוען כי השיב:" תשמע, אני עובד של הצלב האדום השוודי. אתה יכול להעניק לי עזרה רבה, ואני אעזור לך. יש לי כמה רעיונות לגבי דרכים שבהן תוכל לעזור לי."
לשגיא סיפר ואן הארטן, כי הציע לבכר להציל יהודים. "היו הרבה סנדלרים, חייטים ובעלי מקצוע אחרים שעבדו בשביל הצבא. אני הצעתי לבכר להביא את האנשים האלו לבתים מיוחדים, שאובטחו על ידי הגרמנים. אמרתי לבכר, יש כאן הרבה יהודים. הם יכולים לעזור לך ואתה צריך הרבה חייטים וכדומה עבור הצבא. האנשים האלו יכולים לעשות את זה, כשהם נמצאים ביחד בבתים, אבל הם חייבים ליהנות מההגנה שלך."
האם ייתכן שואן הארטן אכן ניצל את קשריו ומעמדו והצליח להציל מאות יהודים? האם ייתכן שהיה מעין אוסקר שינדלר יהודי? "אני לא שמעתי על היהודים שהוא הציל בבודפשט," קובע פרץ רבס בפסקנות. ואן הארטן לא נסע בעקבות קורט בכר, כפי שאמר לפרץ רבס, אבל את חודשי המלחמה האחרונים הוא בילה בחברת נאצים אחרים. מבודפשט הוא נסע למראנו והצטרף שם לעמיתיו בקבוצת "ונדיג," בפיקודו של שוונד.
בפברואר 1945 פתח מפקד האס-אס באיטליה, גנרל קארל וולף, במשא ומתן סודי על כניעת כוחותיו. לשם כך יצר קשר עם נציג השירות החשאי האמריקאי בברן, אלן דאלס. בעת המשא ומתן ניסה וולף להשתמש בגורלם של 150 העצירים היהודים במחנה הריכוז של בולצאנו כקלף מיקוח. במלאכת התיווך בין וולף לדאלס הועסקו גם שני יהודים, ז'אק ואן הארטן והאיטלקי ולריו בנוצי. בנוצי נסע לברן כדי להיפגש עם דאלס.
ואן הארטן היה האיש שפיקח בבולצאנו, מטעמו של וולף, על שחרור העצירים ואף שיכן אותם במראנו. הוא גם טען באוזני ננה שגיא כי יזם עסקה נרחבת בהרבה: האמריקאים התחייבו לא להפציץ את מראנו, שממנה יוצאו החיילים הגרמנים ויישארו רק שבויים ופצועים, ובתמורה הסכימו הנאצים להפסיק את המשלוחים ממחנה בלזן לאושוויץ. אלן דאלס, שאתו קיים ואן הארטן, לדבריו, את המשא ומתן הזה, לא טרח משום מה להזכיר אותו בספר שפירסם אחרי המלחמה.
תרומות בכסף מזויף כעבור שנים טען ואן הארטן, כי את פעולות התיווך שלו עשה בתוקף היותו נציג רשמי של הצלב האדום. אלא שבארכיון הארגון בז'נווה מצוי שמו דווקא בתיק הנושא את הכותרת "מתחזים." רופא שוויצרי, ד"ר יובנוביץ, שהתלווה לשיירת משאיות סיוע של הצלב האדום שנסעה למראנו מיד לאחר המלחמה, מתאר בזיכרונותיו כיצד הוא וחבריו נתקלו בחשדנות מופלגת ובעוינות בלתי מוסברת מצד חיילי בעלות הברית. עד מהרה הבינו את הסיבה: המודיעין האמריקאי סימן את ואן הארטן כמקור לתעודות הצלב האדום שבהן השתמשו נאצים רבים כדי להציל את חייהם. שוונד, לדוגמה, נשא תעודה כזאת שהוענקה לו ב-28 באפריל ,1945 עשרה ימים לפני סוף המלחמה, בחתימתו של ואן הארטן.
נציג הצלב האדום, קורט טשודי, שנשלח לבדוק את פרשת המתחזים, בדק את מסמכי ואן הארטן ומצא שאין לו כל הסמכה רשמית לייצג את הארגון.
אחרי כניעת גרמניה נותרו אצל ואן הארטן כמויות גדולות של כסף מזויף, והוא ניסה לקנות באמצעותן את רצונם הטוב של שליחי התנועה הציונית. אבל משהו בו עורר את חשדם. אחד מהם, אליהו כהן, לימים האלוף אליהו בן חור, שהיה אז איש הבריגדה היהודית ופעיל של הבריחה, כתב לאשתו כבר במאי 45':" נסי לברר ולהודיעני מהר, ה(אם)מכירים את ואן הארטן... קשור עם אנשינו בשווייץ. חשוב לדעת את מהימנותו, יושרו וכו'. כי הוא בעל אפשרויות. יש משהו מוזר בנוהגו ולכן חשוב הבירור וזה גם דחוף. הוא טוב מאוד או מסוכן מאוד."
במקרה אחד, המתואר במחקרו של פרופ' יהודה באואר על מבצע "הבריחה," כמעט הצליח ואן הארטן לסבך שני שליחים של השומר הצעיר בפרשת הזיוף. השניים, לוי ארגוב קופולוביץ ומשה בן דוד, שנשלחו מהארץ לאירופה, פגשו בצפון איטליה את ואן הארטן. הוא הוליך אותם אל מרתף שבו אוחסנו תיבות אחדות, הוציא מאחת מהן צרורות של שטרי כסף ותחב 25 אלף לירות שטרלינג לתרמיליהם של שני הצעירים הנדהמים, סכום עתק במונחים של אז. חלק מהכסף מסרו השניים, שלא חשדו בדבר, לפעיל בריחה ציוני מצ'כיה. האיש קיבל את הכסף, בלי לחשוד בו, והשתמש בו גם למימון ביקורו באנגליה כחבר משלחת צ'כית רשמית. חיש מהר מצא עצמו נתון לחקירה בלתי נעימה. לוי ארגוב, ששמע על ההסתבכות, נפטר משארית הסכום. ננה שגיא, ששמעה על המקרה הזה, שאלה עליו את ואן הארטן. הוא השיב לה שהכסף שנתן לשני השליחים לא היה מזויף.
במסמך המצוי בארכיון ההגנה מופיעה עדות נוספת על ואן הארטן והכסף המזויף, משנת ,1959 מפי יואל פלגי, אחד מהצנחנים שנשלחו מארץ ישראל לעזרת יהודי אירופה: "ואן הארטן היה יהודי הולנדי ששירת במנגנון ההפצה של הלירות המזויפות הבריטיות מטעם הגסטאפו. הוא עזב ביולי את בודפשט כאיש חופשי. מאידך גיסא היה כביכול יהודי טוב ועזר פה ושם לפעולות המחתרת. שעה שאני חזרתי בתום שליחותי בהונגריה והייתי באיטליה, צריך הייתי להיפגש עם יהודה (ארזי, מפקד המוסד לעלייה ב' באיטליה) אך לא הצלחתי למצוא אותו, משום שבאותו זמן אסרו (האמריקאים) את ואן הארטן כשבידו סכום עצום של כסף מזויף. יהודה נסע לבולצאנו והוא השאיר לי הודעה שהכסף שנשלח אלי להונגריה הוא מזויף ושיש להשתדל להיפטר ממנו. מסתבר מנתונים שונים שיהודה השתמש בקופתו של ואן הארטן באופן ניכר."
ב-17 במאי ,1945 נעצר ואן הארטן על ידי המודיעין הצבאי האמריקאי. בחיפוש התגלה אצלו מלאי אדיר של מוצרי שוק שחור ועשרות אלפי לירות סטרלינג מזויפות, והוא נכלא במחנה מעצר של נאצים ומשתפי פעולה בטרני. שגיא שאלה את ואן הארטן מדוע נעצר. "על כלום," הוא ענה. "מעולם לא אמרו לי למה עצרו אותי. אני הפרעתי להם. הם הגיעו לבית שלי ולקחו הרבה דברים. הם לקחו גם תמונות ואמרו שהן היו תמונות גנובות. אני אמרתי להם שאלו היו תמונות אישיות שלי, אבל הם לקחו אותן."
דמי שתיקה למוסד לעזרתו של ואן הארטן נחלצו נציגים רשמיים של התנועה הציונית, לאו דווקא מאהדה לאיש העצור. קציני הבריגדה היהודית סיפרו על המקרה ליהודה ארזי, והוא יצא לפגוש את אשתו של העציר. היא מסרה לארזי סכום כסף בפרנקים שוויצריים (אמיתיים) ולירות סטרלינג (מזויפות.) הכסף הבריטי נשלח לאוסטריה ושם מכר אותו חייל הבריגדה בשוק השחור. בתמורה נקנה זהב שהוברח לשווייץ ונמכר שם ברווח גדול, מה שאיפשר לממן אחדים [רבים] ממבצעי הבריחה וההעפלה.
ההיסטוריונית ברכה אשל, כיום חוקרת במרכז רבין, היתה בשנות ה-60 מיודדת מאוד עם שלהבת פרייאר, מפעילי המוסד לעלייה ב', ושמעה ממנו על ואן הארטן." פרייאר וחבריו חיפשו בעלי ממון יהודים שיוכלו לתרום כספים לפעילות שלהם," מספרת אשל. "לשלהבת נודע על העבר המלוכלך של ואן הארטן והוא הבין שהוא יוכל להוציא ממנו הרבה מאוד, כדמי שתיקה. פרייאר אמר לי שואן הארטן היה מאוד לא מעוניין, בלשון המעטה, שהוא יפרסם מה שהוא יודע עליו. זה אולי לא כל כך יפה, אבל שלהבת היה מגויס מאוד למטרת ההצלה ומבחינה זו, החזיק באידיאולוגיה שכל האמצעים כשרים." אליהו בן חור אמר לשגיא, כי על פי הבדיקות שערך, ואן הארטן אכן שיתף פעולה עם הנאצים, אבל כנציג של הצלב האדום. שגיא העירה: "היה כאן יהודי שהיו שחשדו בו בשיתוף פעולה עם הנאצים, ואתם שיתפתם איתו פעולה ולקחתם ממנו כסף בלי סייגים." ובן חור השיב: "כסף הייתי מוכן לקחת מכל אחד, בלי כל סייגים, חבל שלא לקחנו יותר."
גם פרופ' שגיא דיברה עם פרייאר. זה היה ב-.1967 הוא סיפר לה כי אל נציגי המוסדות היהודיים הגיעו ידיעות שונות על ואן הארטן, מנוגדות באופיין:" הדבר המאחד היחיד בסיפורים על ואן הארטן - שמעשיו היו כולם גדולי היקף. או שהוא היה רשע גדול, או שהוא היה איש גדול. מתי שהוא נודע לנו שהוא יושב במחנה שבויים גרמני." שאלה: האשימו אותו בשיתוף פעולה? פרייאר: "חשבו, כמו שאמרתי, חלק מהסיפורים היה זה. לאחר מכן התגלה שהוא היה איש עשיר מאוד. אינני יודע אם זו היתה מחשבה תחילה, אבל לנו היה חסר כסף, ואנחנו רצינו לקחת את הכסף שלו. נדמה לי שהוטל עלי לטפל בואן הארטן בכלל, למעשה בשחרורו. נסעתי אז למראנו ושם מצאתי את אשתו יושבת על מזוודותיה ובמזוודות שלה מצאתי, נוסף לכסף לא מזויף, חבילות של שטרות של חמש לירות אנגליות, וכפי שכולנו למדנו אחר כך הכסף הזה הודפס בשעתו בגרמניה כדי לערער את הכלכלה הבריטית ואחר כך החליטו לממן בעזרתו את פעולות המודיעין הגרמניות.
"דבר שני שזכור לי היו חבילות של תכשיטים, כל אחת ארוזה יפה, עם שם. נדמה לי שהסיפור סביבן היה שאלו תכשיטים שנמסרו להם על ידי יהודים בהונגריה בהנחה שהם ייצאו את הונגריה כי הם נתינים זרים. זכור לי גם מאותו מפגש שק עם טבעות נישואין, כנראה של יהודים במחנות ריכוז.
"על כל פנים אני חזרתי, ואני מניח שאני דיווחתי. והוחלט להביא את הגברת ואן הארטן ארצה ולקחת את הרכוש הזה. אני חיפשתי את ואן הארטן (הבעל) ומצאתי אותו במחנה שבויים. הוא היה איש עם הופעה מאוד מרשימה. לא לטובה דווקא, אבל הוא איש גבוה ורחב כתפיים עם ראש גדול, גדול מאוד, עם לחיים כמו שקים ונדמה לי שפתיים זריזות מאוד. בדמיוני אני רואה אותו תמיד מכניס אבן יקרה לתוך הפה ומוציא אותה שוב כדי להרגיש את ערכה. לבטח יחסו לתכשיטים היה יחס של יצר, לא רק יחס של מומחה. היתה שם איזו הזדהות מאוד חזקה."
אנשים נוספים ניסו להתערב למען ואן הארטן העצור, סיפר פרייאר. "אשתו קרובה למשפחת שוקן ונדמה לי שפנו לאיזה שוקן, גרשם שוקן, על כל פנים אחד השוקנים שהיה שם והוא רצה להתערב. נדמה לי שנאמר להם שיניחו, שאם הם לא רוצים להסתבך בעצמם שלא יגעו במקרה ואן הארטן ויוותרו."
ואן הארטן ואשתו סיפרו לננה שגיא שפעילים מארץ ישראל הפעילו אז לחץ על האמריקאים, שאחרי שנה הסכימו לשחררו מהמעצר. ברכה אשל: "אחרי שפרייאר איתר אותו במחנה המעצר וסייע בשחרורו, ואן הארטן עזר לו ולחבריו. הוא עבר דינמיקה של התנקות ובהחלט היה מעוניין לבנות לעצמו ביוגרפיה חדשה, עם התמקדות בעזרה ליהודים. זה כנראה הצליח לו. עובדה, הוא הצליח למכור את סיפור הכיסוי הזה לעיתונאי חביב כנען, שפירסם אותו ברבים."
כלתו של ואן הארטן, אביבה, אמרה השבוע שפרייאר היה ידיד נפש של ההורים. אשל: "מה פתאום. שטויות. בדיוק ההיפך. פרייאר היה הראשון שחשד בואן הארטן בשיתוף פעולה עם הנאצים."
בשבוע שעבר סירבו בני הזוג אביבה ומיכה (מייק) ואן הארטן להגיב על הדברים. אחרי ששמעו את פרטי הדברים המתפרסמים כאן אמרה אביבה: "הכל שטויות. מדובר באיש מופלא, נהדר, יוצא מהכלל, שהציל אלפי יהודים בזמן המלחמה, ממש חסיד אומות העולם. מה שאמרו עליו הם שקרים שנולדו בגלל קנאה." כמו בסרטי המאפיה ב-1947 עלה ואן הארטן ארצה והשתקע בתל אביב. הוא הרגיש בטוח ולא היסס להציג בעקשנות מרובה תביעות כספיות מהאמריקאים, בסדר גודל של חמישה מיליון דולר, בתמורה ל"רכושו" שהוחרם במראנו. תביעות דומות, אם כי צנועות יותר, הציג גם נגד הג'וינט והסוכנות היהודית. בשני המקרים האחרונים הוא ביקש החזר בתמורה לכסף מזויף שנתן לפעילי הצלה יהודים בזמן המלחמה, תוך הבטחה שיקבלו בחזרה לאחריה. בתחילה עוד ניסו השלטונות הבריטיים לגרשו מהארץ, אך שוכנעו לוותר על כוונתם. כלתו של ואן הארטן, אביבה, טוענת כי גולדה מאיר, שהיתה אז מ"מ מנהל המחלקה המדינית של הסוכנות, התערבה אצל הבריטים ומנעה את הגירוש. פרופ' יואב גלבר, שחקר את תולדות הבריגדה היהודית, נתקל גם בשמו של ואן הארטן: "לא נברתי בפרשה הזאת עד סופה אך אין ספק שואן הארטן עמד בקשרים הדוקים מאוד עם קורט בכר. הוא הסתובב חופשי בשטחי הכיבוש הגרמני ויצא מבודפשט ברשות האס-אס לפני שהרוסים הגיעו. ברשותו נמצאו כמויות גדולות של כסף מזויף. לא ברור לי אם הוא הבריח את ההון הזה וגם תכשיטים רבים רק לעצמו או גם בשביל אחרים. כשעלה אדון ואן הארטן לישראל הוא היה רחוק מאוד מלהיות עני, גם בתקופת הצנע. הוא הגיע לכאן עשיר מאוד והיה בין ראשוני המתיישבים בסביון, שכבר עם הקמתה היתה מקום יקר מאוד."
"כל התופעה של ואן הארטן היתה תופעה קצת מוזרה," אמר שלהבת פרייאר לננה שגיא. "אני לא רציתי קרבה מיוחדת אליו. אבל כיוון שנחשבתי כמציל שלו, זכור לי שהוא רצה לאמץ אותי, או לשלם את לימודי באוניברסיטה. על כל פנים אני יודע שאני לא הופעתי אצלם יותר... ראיתי אותו מדי פעם ברחוב דיזנגוף ונמנעתי ממגע אתם. אני קצת התפלאתי ששמו לא עלה באף אחד מהמשפטים, לא במשפט אייכמן, ולא במשפט קסטנר. איני יודע אם היתה פעם איזו חקירה נגד ואן הארטן."
זו היתממות. פרייאר, שמילא אחר כך תפקיד ביטחוני בכיר כיו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית, ידע היטב כי לא נערכה מעולם כל חקירה בעניינו של ואן הארטן. לדברי אחד הבקיאים בפרשה, הוא עצמו דאג לכך, כדי למנוע את חשיפת פרטי הסחיטה שהפעיל על האיש. בשנות ה-,60 כאשר שמעה ברכה אשל על מחקרה של ננה שגיא, התעוררה סקרנותה והיא ביקשה להתלוות אליה בניסיונה לשוחח עם ואן הארטן. שתיהן ניגשו לחנות האמנות של ואן הארטן, "פרציוזה," ברחוב נחלת בנימין בתל אביב, כדי לשכנעו להתראיין. "מהרגע הראשון הוא היה חשדן מאוד," אומרת ברכה אשל, "אבל הוא היה צריך להמשיך עם המשחק של חסיד אומות העולם שהציל יהודים ולכן אין לו, לכאורה, סיבה שלא להתראיין." הראיון התקיים בביתו של ואן הארטן בסביון.
"השיחה עם ואן הארטן היתה קשה מאוד," אומרת פרופ' שגיא. "הוא כל הזמן התחמק מלענות על השאלות הקשות והשאיר אצלי תחושה של מגלה טפח ומסתיר שניים, כפי שגם עולה מתמליל הראיון. היתה בי הרגשה לא נוחה לגבי האיש הזה. אני זוכרת גם את קירות הבית שלו בסביון, שהיו מכוסות ביצירות אמנות שעלו הון עתק."
ברכה אשל מאשרת: "בראיון היה בו חשש גדול מכל שאלה לא נוחה. זה התחיל באווירה נינוחה מאוד, אם כי מאופקת וחשדנית, אבל ברגע ששגיא התחילה לשאול שאלות קשות הוא שינה את טעמו, הפך לזועף והודיע שהוא לא מוכן לענות. אני ישבתי שם, נדהמת מעושרו העצום של הבית בציורים ושכיות חמדה ומהאבטחה האדירה שהוא העמיד מסביב לווילה שלו. עד אותו ביקור, מעולם לא נחשפתי לדברים כאלה. זה היה כמו בסרטים של המאפיה."
התמליל המקוטע אחד הספיחים המסתוריים ביותר של פרשת ואן הארטן קשור במשפטו של אדולף אייכמן, שרק השנה שוחררו לפרסום היומנים שכתב בכלא הישראלי. מתברר כי מלבד היומנים, תיק המוסד פע0110/ לא היה המסמך היחיד שנשאר חסוי כל השנים ועודנו חסוי.
פקד אבנר לס ממשטרת ישראל היה האיש שהופקד על חקירת אייכמן. לס הקליט את כל החקירות על 76 סרטי הקלטה, שכולם תומללו ותורגמו לעברית. על הסליל מתאריך 10.10.60 כתב לס ביומנו: "בהקשר לשאלות ספציפיות על פרשה מסוימת הקשורה עם יהודי הונגריה, לפי הוראת היועץ המשפטי לממשלה, לא נעשתה הגהה והתדפיס לא נמסר לנאשם לבדיקתו ואישורו."
מה יש באותו סליל שמוגדר ברישומי המשטרה "סליל מיוחד?" על כך אין תשובה מלאה. בארכיון המדינה קיים תמליל מקוטע בלבד של השיחה הזאת, מלא בהשמטות המסומנות בשלוש נקודות .)...( אל התמליל מוצמד פתק מודפס בעברית ובגרמנית, בחתימת ידו של לס, המצהיר: "אני, אבנר לס, פקד משטרת יש ראל, מאשר בזה, כי לפי הוראות שקיבלתי הוצאתי מטעמי ביטחון את הקטע שהיה מוקלט במקום זה."
בארכיונו הפרטי של לס בציריך איתר שרגא עילם בשבוע שעבר את רשימת השאלות שהכין לעצמו לקראת אותה פגישה. ליד כל שאלה הוא סימן תוך כדי שיחה באות,V על אילו שאלות אייכמן השיב תשובה מלאה ובאילו מקומות טען כי אינו יודע. לס סימן ב-V את השאלה, אם לאייכמן היה משתף פעולה יהודי בשם ז'אק. תשובתו של אייכמן אינה מצויה בתמליל.
__
מוסף הארץ
12/05/00
פרשת ואן הארטן: עדויות חדשותhttps://rotter.net/User_files/forum... בעקבות חשיפת פרשת ואן הארטן במוסף "הארץ" נאותו בני המשפחה להתראיין. לגרסתם ז'אק ואן הארטן לא היה משתף פעולה עם הנאצים אלא גיבור שהציל אלפי יהודים. אלא שבינתיים נחשפו עדויות נוספות, המלמדות כי ואן הארטן שיתף פעולה עם האס-אס וכי פעילי המוסד לעלייה ב' סחטו ממנו כספים בתמורה לשתיקתם ברגמן רונן "נקרא לאיש ואן חרה. זה לא היה שמו, אבל ואן חרה די דומה לשמו ההולנדי של האיש." במלים אלו פתח יצחק תמרי, תושב פרדס חנה שהיה במלחמת העולם השנייה נהג ומתורגמן בצבא הבריטי, את הפרק "מלה של ג'נטלמן" בזיכרונות שכתב והדפיס בכמה עשרות עותקים לבני משפחתו.
בעקבות חשיפת העדויות על קשריו של ז'אק ואן הארטן עם הנאצים מוסף "הארץ,)28.4 " כתב תמרי לעיתון: "הסיפור של ואן הארטן הרבה יותר חמור מהמתואר בכתבה. כיוון שאני קרוב לגיל 80 אני חושש שבהיעלמי תיעלם גם האמת על ואן הארטן."
מעדותו של תמרי, כמו גם מחומר רב נוסף שהגיע למערכת בשבועיים האחרונים, מתברר כי קשריו של היהודי האמיד מסביון, ז'אק ואן הארטן, עם הנאצים בכלל והאס-אס בפרט, היו ידועים לאנשים רבים, ששמרו על הסוד במשך עשרות שנים.
פעילי המוסד לעלייה ב' הבטיחו לואן הארטן את שתיקתם בתמורה לכספים ש"תרם" לפעילותם החשאית, ואילו חוקרי אקדמיה שהיו בקיאים בפרטים טוענים עכשיו כי פשוט לא התפנו לכתוב על הפרשה. כתב תמרי: "בראשון למאי 1945 הגעתי עם ועדת שביתת הנשק למפקדה הגרמנית העליונה של חזית איטליה בבולצנו, עיר בטירול האיטלקית. שיכנו אותנו בבניין המוגן ביותר בבולצנו - מפקדת הגסטאפו. מיד לאחר שהגענו לעיר נכנסה לפתע בנסיעה מהירה לחצר הבניין מכונית מרצדס מפוארת ובה שני גברים ואשה אחת "(הם הקרינו תחושה של בעלי בית," הוא מעיר עכשיו).
במקרה אנו, הישראלים, היינו בחצר הבניין. "המכונית נעצרה על ידנו ואחד הגברים שאל אותנו בעברית אם אנו דוברי עברית. שלושת נוסעי המכונית הציגו עצמם כיהודים. אי אפשר להגיד שהפגישה היתה נרגשת. כבר ידענו על השואה ושלושה יהודים במכונית מפוארת עוררו בנו חשד. הנהג, ואן חרה, היה גבר במיטב שנותיו, לבוש היטב והאשה זכורה לי כאשה יפה, לבושה ספורט אלגנט. "היתה זו בעיקר האשה שעוררה בנו אי נוחות וחשד. אשה יהודייה, במאי ,1945 לבושה מחלצות, במכונית מרצדס פתוחה, בבולצנו, כאשר סניף המפלגה הנאצית עוד פועל, ובתוך העיר שתי דיביזיות אס-אס אוקראיניות ודיביזיית אס-אס גרמנית חמושות.
לא רק זה עורר בנו חשד. גם הביטחון העצמי שלה, חוסר הפחד שלה. הרי פגשנו כבר יהודים שהצליחו להתחמק מהגרמנים. הם היו מפוחדים, חסרי ביטחון, עצבנים, לא נתנו אמון בזולתם ואפילו לא בעצמם."ואן חרה שבספר, אומר תמרי, הוא ז'אק ואן הארטן. הוא הציג את עצמו לפני החיילים מפלשתינה כאיש הצלב האדום וקונסול של שוויץ והממונה מטעמה על דרום טירול. הוא סיפר להם כי בווילה בבולצנו חי הונגרי אחד, שר לשעבר בממשלה הפאשיסטית, שהיה מעורב במשלוח יהודים לאושוויץ. "הוא דחק בנו לצאת באותו לילה ולהרוג את ההונגרי והוסיף בקריצה שיש אצלו הרבה כסף ותכשיטים בבית, כך שנוכל גם להרוויח משהו מהחיסול. היינו מאוד להוטים לחסל נאצים באותה תקופה ושניים מאיתנו יצאו להרוג את ההונגרי."
כשהגיעו לשם גילו כי מישהו הקדים אותם. הבית היה מוקף חיילים של הבולשת הצבאית האמריקאית, שעצרו את ההונגרי. "יותר מאוחר התברר לנו מקצינים יהודים בבולשת, שאותו הונגרי היה בכלל שותף עסקי של ואן הארטן וטען שואן הארטן רימה אותו. אתה מבין, ואן הארטן שלח אותנו לחסל אדם שהפריע לו בעסקים."
האמריקאים, אומר תמרי, לא התעניינו בשאלה מי רימה את מי. "הם עצרו את ואן הארטן בשל חשדות כבדים נגדו כי שיתף פעולה עם הנאצים. בכליהם של הרבה מאוד אנשי אס-אס שניסו להבריח את הגבול לשוויץ ונתפסו, נמצאו תעודות מעבר שוויצריות מזויפות או תעודות מזויפות של הצלב האדום הבינלאומי, שואן הארטן נתן להם."
פעילי העלייה וההעפלה התגייסו לסייע לואן הארטן העצור, במטרה לסחוט ממנו כספים תמורת עזרתם ושתיקתם. אחד האנשים שהפעילו לחצים על ואן הארטן, כדי לחלוב ממנו עוד ועוד כספים היה איש המוסד לעלייה ב' שלהבת פרייאר, לימים יו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית. למרות שמשפחת ואן הארטן מגדירה את פרייאר כידיד נפש של ז'אק, הוא מסר עדות חריפה מאוד נגדו וקשר אותו לא רק להפצת כסף בריטי מזויף שייצר האס-אס במטרה לערער את כלכלת בריטניה, אלא אף העלה נגדו חשדות בהחזקת רכוש של יהודים שהושמדו.
פרייאר היה חבר בהתארגנות חשאית של חיילים יהודים בצבא הבריטי שכינתה עצמה "החבורה," או ,TTG ראשי תיבות של "תילחס טיזי געשעפטן" (עסקי לקק לי את התחת.) אחד מאנשי החבורה היה שמואל אוסיה. "היו חסרים לנו כספים ל מימון פעולות ההצלה ולרכישת נשק בשביל היישוב בארץ," אומר אוסיה." הצבנו לפני ואן הארטן ברירה: אם הוא רוצה לכפר על חטאיו ושאנחנו נשתוק בקשר לעברו, שיואיל בטובו וייתן לנו את מה שיש לו. שלהבת היה האיש שעמד איתו במגע. הם שוחחו ימים ולילות. אני זוכר בבירור סצנה אחת, במילנו, כשנכנסתי לחדר בו ישבו. ראיתי ששלהבת מדבר וואן הארטן רועד מפחד."
יש עדויות שלפחות חלק מהכסף שנתן לכם היה מזויף. "אותנו לא כל כך עניין אם הכסף שואן הארטן נותן לנו מזויף או לא. אנחנו רכשנו איתו ציוד ואספקה לניצולי שואה, נשק ל'הגנה', ומנועים של טנקים שהורכבו על ספינות מעפילים שיצאו לישראל."
גרסת המשפחה בעקבות פרסום הכתבה ב"הארץ," שכרה משפחתו את משרד יחסי הציבור של מנחם שיזף ואתי אשד (לשעבר דוברת משרד המשפטים) כדי שינהל בשמה את המערכה התקשורתית. המשפחה אף התרצתה למסור את גרסתה למעשיו של ואן הארטן בזמן המלחמה, לאחר שסירבה בתוקף לעשות זאת לפני פרסום הכתבה הראשונה. את השתלשלות האירועים על פי משפחת ואן הארטן אפשר לסכם כך: ז'אק ואן הארטן, אשתו ובנו גורשו משוויץ ו"נתקעו," במקרה, בבודפשט, בדרכם לפלשתינה. בבודפשט חיו חיים טו בים בכסות של לא יהודים, אם כי לא חיי פאר ומותרות, כפי שתיארו עדי ראייה בכתבה לפני שבועיים.
הבן מייק הלך לפנימייה צבאית בעיר והאב עסק בהצלת יהודים. מנגנון הצלת היהודים היה למעשה עסקת חליפין: ז'אק ואן הארטן השתמש במומחיותו כאספן וסוחר אמנות, והעריך את שוויין של תמונות גנובות בשביל ראש המחלקה הכלכלית של האס-אס, קורט בכר. בתמורה עצר בכר חלק מהטרנספורטים לאושוויץ ובכך ניצלו חייהם של מאות ואלפי יהודים. בנוסף הקים ואן הארטן בתי מחסה לילדים והעניק סיוע רב לפליטים יהודים.
משפחת ואן הארטן מכחישה כי ז'אק היה עוזרו של קורט בכר וכי מיהר לעזוב את בודפשט לפני השחרור בידי הרוסים, כדי להצטרף אל בכר. "אתה לא מבין מיהם הרוסים," מסביר מייק ואן הארטן. "אבא פחד שיקרה לו מה שקרה לראול ולנברג. הוא ידע שהרוסים הורגים את כולם, גם את בעלי הברית שלהם וגם יהודים." מלבד העובדה שואן הארטן בחר לברוח עם משפחתו אל תוך השטח המוחזק בידי הנאצים, שגם הם כידוע הרגו יהודים, הגרסה של משפחת ואן הארטן מעוררת כמה תמיהות. חלקים ממנה עומדים בסתירה, או מהווים חידוש, לגרסה שמסר ז'אק ואן הארטן עצמו, וממילא אין להם תימוכין באף אחד מהארכיונים או מהמחקרים הרבים מאוד שנכתבו על מה שקרה בבודפשט בזמן המלחמה. העדות הישירה היחידה שנמצאת בידי המשפחה על אותם "אלפי יהודים" היא מכתב מאת יוסף שטיגליץ, שעליו אין המשפחה יודעת שום פרט נוסף.
כשעצר המודיעין האמריקאי את ואן הארטן בחשד שהוא סוכן אס-אס, פנתה אשתו לכמה אנשים שאיתם היה קשור וביקשה מהם לכתוב תצהירים לטובתו. שטיגליץ, סוחר אמנות ועתיקות מבודפשט, כתב: "כשהגרמנים כבשו את הונגריה בשנת ,1944 האפשרות שלי לחיות בתור פולני ונוסף לזה יהודי נהייתה קשה יותר ויותר. החלטתי לעזוב את הונגריה בדרך לא לגאלית עם משפחתי, אחותי, גיסי ושני ילדיהם. הייתי אז בחוסר כל ובמצוקתי פניתי למר ואן-הרטן שעזר לי רבות. הוא העמיד את עצמו כולו לרשותי ונתן לי כל מה שביקשתי למטרה זו, ובסך הכל הייתי רק בן אדם זר עבורו. מאותו זמן ביליתי זמן רב עם מר ואן-הרטן וצפיתי בפועלו.
בעתים הכי קשים הוא תמיד היה מוכן לבוא לעזרתם של אנשים במצוקה. הוא סייע למאות אנשים בכסף ובעצות ואירח אצלו בבית אנשים שעמדו בסכנת מוות. הוא דאג לאלפי ילדים יהודים, ואף הציל אלפים מהם. הואן-הרטנים נלחמו למען ילדים יהודים כד י להציל אותם מגירוש, תוך סיכון חייהם." מבודפשט, כך טוען מייק ואן הארטן, שהיה אז בן ,16 נמלטה המשפחה למראנו שבדרום טירול, שהיתה עדיין בידי הנאצים, משום שהעיר היתה מלאה בפצועים ולכן בעלות הברית לא הפציצו אותה (
ז'אק ואן הארטן טען בחייו, כי ההפצצות נמנעו בכלל בזכות יוזמה שלו, לאחר שהגיע לעיר, לרכז בה את הפצועים.)
המשפחה מוסיפה וטוענת, כי במראנו פעל ואן הארטן כנציג הצלב האדום הבינלאומי באיטליה ומציגה לראיה דיווחים שואן הארטן עצמו כתב על מה שנראה כנייר רשמי של הארגון. דברים אלו עומדים בסתירה למסמכים הנמצאים בארכיון הצלב האדום בז'נווה, המתייחסים לואן הארטן בתור מתחזה שסיפק לנאצים רבים תעודות מזויפות של הצלב האדום, שהבטיחו את דרכם אל החופש.
משפחת ואן הארטן מציגה גם כמה תצהירים מיהודים ולא יהודים ששוחררו ממחנה הריכוז בבולצאנו, ואשר מודים לואן הארטן על עזרתו בשחרורם. כך, למשל, האסיר לשעבר אריך ווקטור מספר כי ואן הארטן ניהל ויכוח חריף עם מפקד המחנה מטעם האס-אס בדרישה לשחרור מיידי של כל היהודים: "אני מבטיח בזה שהצלתנו נובעת אך ורק בזכות העמדה התוקפנית והתקיפה של מר ואן-הרטן. לולא מר ואן -הרטן היה משחרר אותנו באותו רגע מהמחנה, אף אחד מאיתנו לא היה נשאר בחיים." בהמשך התצהיר מוסיף אותו ווקטור הערה מעניינת. הוא מספר כי ימים אחדים לאחר השחרור הזדמן למשרדו של מצילו: "באותו רגע אמר לי מר ואן-הרטן, מעתה לא יהיו לכם יותר דאגות."
ואן הארטן פתח ארגז והראה לווקטור "סטרלינגים וולוטות אחרות שלא הכרתי קודם. 'כל זה אספתי בשבילכם וחוץ מזה, יש לי עוד זהב, תכשיטים ואבנים יקרות שנמצאים אצלי לידיים נאמנות וועדה תעריך אותם. כל דברי הערך האלה שייכים ליהודים הנשרדים, כי הדברים האלה מקורם מהון יהודי'." קלפי מיקוח שרגא עילם, עיתונאי והיסטוריון ישראלי המתגורר כיום בשוויץ, גילה במחקרו" הזייפנים של היטלר," שפורסם באחרונה בוינה, את קשריו של ואן הארטן עם הנאצים וחשף בארכיונים שונים חומר רב אודותיו. עילם עיין במסמכים שהעבירה משפחת ואן הארטן ל"הארץ," ולא השתכנע מתוכנם. "חשוב לזכור שאנשי אס-אס בכירים, כולל הימלר, ניסו להשתמש ביהודים כקלף מיקוח להשגת ויתורים פוליטיים מצד בעלות הברית, ודמי כופר מיהודים," מסביר עילם. "לקראת סוף המלחמה עשו נאצים רבים שימוש ב'הצלת' יהודים לשם יצירת תדמית הומנית לעצמם, רגע אחד לפני התבוסה. עובדה זו מקשה לפרקים להבחין בין הצלה אמיתית למזויפת." על הצלתו של שטיגליץ אומר עילם: "שחרורו של אדם פרטי בבודפשט אינו מעלה ומוריד, שכן אף נאצים מובהקים דאגו ל'הצלת' יהודי שהיה מוכר להם.
אין בכל הארכיונים כל תימוכין לגרסתו של ואן הארטן בחייו ולגרסת משפחתו, כאילו הציל אלפי או מאות או אפילו עשרות יהודים בהונגריה. ואן הארטן טוען כי היה האיש מאחורי הקמתם של 'בתי החסות' ליהודים בבודפשט. על פי מחקרים של התקופה, אותם בתי חסות היו בעצם מכשיר נוסף בידיו של קורט בכר לסחיטת כספים מיהודים, ועל פי עדותו של איש המחתרת היהודית פרץ רבס, ואן הארטן היה מנהלו הפיננסי של בכר, מה שמציב אותו בצד הלא נכון של המתרס." על פעילותו של ואן הארטן בסוף המלחמה בצפון איטליה, אומר עילם: "אין ספק שואן הארטן היה מעורב בשחרורם של יהודים, אך לא ברור אם פעילותו זו זכאית לתואר החיובי 'הצלה'.
בשחרור עצורי מחנה הריכוז בבולצאנו ניסה האס-אס תחילה לגבות תשלום כספי ופוליטי, כפי שעולה ממסמכי הג'וינט. לאחר שניסיון זה נכשל, כפי שמלמדות תעודות מארכיון הצלב האדום הבינלאומי, הושג ברמה הגבוהה ביותר ה סכם לשחרור העצורים, בין סגנו של הימלר, ארנסט קלטנברונר, למזכ"ל הצלב האדום, הנס בכמן. ואן הארטן היה האיש שמונה לביצוע השחרור בשטח. ברור, לכן, מדוע הוא נראה בעיני העצירים כמשחרר הגדול.
ממסמכים רבים, ובהם כאלה המלמדים על קשריו ההדוקים עם הנאצים וחסות הצלב האדום המזויפת שהוא העניק לאנשי האס-אס שעסקו בהפצת הכסף המזויף, עלה חשד כבד כי אותו פיקוח על שחרור כלואי המחנה היה בכלל מטעמם של הנאצים. יש לזכור כי ואן הארטן השתתף בשם הנאצים בחלק מהמגעים עם האמריקאים על תנאי הפסקת האש והכניעה."
משפחת ואן הארטן מציגה מכתב המלצה מאת גולדה מאיר, אז ראש המחלקה המדינית של הסוכנות, שנכתב לאחר שהבריטים רצו לשלול ממנו את אשרת ההגירה לפלשתינה בחשד שהיה סוכן נאצי. מאיר כותבת על ואן הארטן דברים חמים ביותר. "ה'עובדות' במכתב זה עומדות בניגוד גמור לעדויותיהם של אנשים שהיו מעורבים בפעילות המחתרת היהודית.
המכתב הזה, יותר מאשר הוא מלמד על חפותו של ואן הארטן, מצביע על החסות שהוא קיבל לאחר המלחמה מהדרגים המדיניים הגבוהים ביותר ביישוב." כסף מזויף לפני שבועיים סופר כאן איך ואן הארטן כמעט סיבך חיילים של הבריגדה בפ רשת זיוף הסטרלינגים מטעם האס-אס, שבה - לפי עדויות רבות - שימש מפיץ מרכזי (
משפחת ואן הארטן מכחישה בתוקף את כל המעורבות במבצע הזיוף וטוענת: להד"ם.)
בשלהי המלחמה הגיעו לאיטליה שני שליחים מהארץ,
לוי ארגוב קופולוביץ ומשה בן דוד. בצפון איטליה הם פגשו בואן הארטן. הוא נתן להם 25 אלף לירות שטרלינג. כעבור זמן עצרו שלטונות בריטניה פעיל ציוני אחר, שקיבל חלק מהכסף, באשמת החזקת כסף מזויף. ואן הארטן, כמובן, לא טרח לעדכן את שני השליחים כי צייד אותם בכסף מזויף. אנה בן דוד, אלמנתו של משה, אמרה בשבוע שעבר ל"הארץ" כי התרגשה מאוד לגלות שסוף סוף יוצא לאור סיפורו של ואן הארטן. היא העבירה קטעים מעדות שמסר בעלה בעניין, ושם הוא מספר על הפגישה עם ואן הארטן:
"נכנסנו אליו. זה יהודי בכלל? יהודי ממוצא הולנדי, דמות יפה וגבוהה ועצומה. התרשמנו שהוא אישיות. הוא בדק את התרמילים ואמר: תביאו תרמילים יותר גדולים. אז הבאנו תרמילים יותר גדולים. הוא הכניס אותנו לאיזשהו מרתף שהיה מלא עם ארגזי עץ גדולים שמוחתמים
'בנק אוף אינגלנד', ולקח כל תרמיל והתחיל לדחוף כמה שנכנס. אנחנו לקחנו איזה 25 אלף לירות שטרלינג. הדבר היה לנ ו קצת חשוד.
איך זה שבנק אוף אינגלנד פתח סניף ומחלק ביד נדיבה וכל כך הרבה כסף. אבל השלמנו עם הדבר הזה." במקום אחר בעדות מספר בן דוד על צירוף מקרים מדהים: במסעו פגש יהודי, ניצול מחנה זכסנהאוזן, חרט אומן שהועסק במחנה על ידי האס-אס בייצור השטרות המזויפים. "שאלתי אותו, אתה יכול להבדיל בין אמיתי למזויף? הוא אמר: 'כן, אפשר להכיר. לו היית נותן לי לירה אחת הייתי אומר לך'. אני נותן לו שטרות של עשר לירות או עשרים לירות, הוא מסתכל ואני רואה שהוא מחוויר וכמעט מתעלף ואומר: 'זה הכסף שלנו. זהו כסף מזויף'." עוד מתברר, כי אחרי המלחמה ניסה ואן הארטן לתבוע מהסוכנות היהודית את החזרת הכסף שנתן לשני השליחים, וביקש מהשניים להעיד לטובתו. הם הסכימו, אך הודיעו לו כי יספרו בבית המשפט שהכסף היה מזויף.
ואן הארטן ויתר על עדותם. טובה אחת אמיתית עשה ואן הארטן לשני השליחים. הוא נתן להם תעודה מזויפת של הצלב האדום, שסייעה להם לחצות מחסומים וגבולות.
תעודה כזאת בדיוק הוא סיפק גם לנאצים, ובהם לפריץ שוונד, קצין אס-אס ומפקד מבצע הפצת הכסף המזויף. שוונד השתמש בתעודה הזאת כדי לברוח מכוחות בעלות הברית שחיפשו אחריו. הוא הגיע לפרו והצטרף שם ליוזף מנגלה וקלאוס ברבי"(
הקצב מליון.)"
לפני שבוע גילה שרגא עילם בארכיונו הפרטי של שוונד בשוויץ תיעוד לכך שאפילו ב-1953 ו-54' עמד ואן הארטן בקשרים כלכליים עם שוונד, וביקש לסייע לו בהחזרת 300 אלף פרנקים שהפקיד בזמן המלחמה בבנק בז'נווה. * ארכיון המדינה ישקול ויחליט לפני שבועיים נכתב כאן על אחד מסרטי ההקלטה של חקירת אייכמן, שבו נשאל קצין האס-אס הבכיר אם היה לו עוזר יהודי בשם ז'אק. הסרט נגנז בהוראת היועץ המשפטי לממשלה ותומלל רק בחלקו. לפני פרסום הכתבה אמרו אנשי ארכיון המדינה
כי אינם מצליחים לאתר את הסליל המלא. בשבוע שעבר הודיע
ד"ר משה מוסק, הממונה על ארכיון המדינה, כי הסליל של אותה חקירה נמצא בארכיון המדינה: "הוא יתומלל ותיבדק האפשרות לפתוח אותו לעיון הציבור." הודעה זו מעוררת סימני שאלה.
איפה היה הסליל לפני שבועיים? מדוע הוא תומלל רק בחלקו? ומדוע בכלל צריך לבדוק אם לשחרר אותו לפרסום? כל החומר מפרשת אייכמן (פרט לתיק המוסד) גלוי לקהל. מה יש בסליל הזה שמעורר את חששם של אנשי ארכיון המדינה? יש כמה ראיונות מאוד חזקים עם חברים לדרך של פרייאר, שלא היו מודעים עד הסוף עד כמה חמור העניין. אחד מהם שאשתו ניצולת אושוויץ אומר שכל השנים הוא ואשתו חשדו שון הרטן מוכר תכשיטי שואה. הוא וחברו כמעט התמוטטו כשהוכחתי להם עד כמה האלוף אליהו כהן בן-חור ואביו היו מעורבים בפרשה. תמונה של ואן חרא/ון וארטן
"התמונה של ויולה ון הרטן שהיא ממשפחת שוקן. האישה בצעירותה היתה ממש יפהפיה נועזת. מיכה ון הרטן הראה לי תמונות שלה משנות העשרים. היא היתה ממש מהממת."
תמונה של שלהבת פרייאר.
פרטים לתזכורת:
חגי חיטרון מהארץ שב-1995 ערך כתבה על הרכוש היהודי בשווייץ.
דו"ח קסטנר ישנו בעברית בוודאי אצל אצל אהוד דוכובני, חתנו של שמואל תמיר. הוא היה גר או עדיין גר בהרצליה פיתוח. פרופסור במכון ווייצמן.
הכתובת אימייל שלו:
[email protected]
במאמר בהארץ ברכה אשל שתחיה מגינה על ידידה המנוח שלהבת פרייאר.
היא חשפה ב-1997 את החנות של הואן הראטנים, שהיא ידעה על קיומה.
צריך לבדוק את העניין שכן לעניין תביעה לא מספיק מסמך אחד או שניים. מאידך יכול להיות שלשם הגשת תלונה מספיקים המאמרים עצמם בשלב ראשון. לפחות כדי לבדוק אם אפשר בכלל לתבוע שכן הפושע מת ונושא התביעה יהיה לבדוק אם ברשות יורשיו עדיין רכוש של קרבנות השואה ולחילופין אם הם נהנים מפירות באושים כאלו.
אין מסמך ממש חד משמעי, להוציא עניין של תכשיטים שהיו עטופים בחבילות שהיו שייכים ליהודים וחבילה של עגילים וטבעות זהב. שהתנהגותם הייתה סופר חשודה של הואן הארטנים.
__
אני שולח לך כמה מסמכים שלדעתי בצירוף למאמרים צריכים להספיק לדעתי כדי הגשת תלונה נגד הון הרטנים. זאת בנוסף לעובדות המחשידות שמיד אחר פירסום הכתבות בהארץ הם סגרו את החנות (הם יטענו בוודאי שזה בגלל הגיל) והעובדה שלא נתנו להיכנס הביתה (יכול להיות שהם ממשיכים את המכירות מהבית). ברור שהיו להם אז עוד מסמכים, מכיוון שהם הראו לי כמה.
מסמך אחד הוא עדות של שלהבת פרייאר הנמצאת בכמה ארכיונים בארץ. ההעתק הזה נמצא בארכיון ההגנה בת"א וסימונו 197.27
המקור נמצא בירושלים יחד עם סליל ההקלטה.
אני מצרף את הדף הראשון וסרקתי את כל העמודים הקשורים לואן הארטן. בעמוד 21 מתאר פרייאר שהיו ברשות גב' ואן הארטן תכשיטים או אבנים יקרות. ואח"כ הוא עובר לתאר את תכשיטי היהודים.
ד"א פרייאר לא תמיד ממש מדייק ולפעמים הוא גם לא אומר אמת. למשל הוא לא פגש את ואן הארטן בכלא. שמואל אוסיה, המוזכר בכתבה, סיפר לי איך הוא ראה את ואן הארטן לפני מעצרו מפוחד כזה במסדרון, כאשר פרייאר תיחקר אותו במשך כמה ימים.
עוה"ד אליעש המוזכר הוא מרדכי אליעש מירושליים.
בעמוד 25 מצביע פרייאר בעצמו על הצורך בחקירה בעניין התכשיטים ומיתמם שהוא לא יודע אם היתה חקירה או לא. בתחתית העמוד ישנם קטעים כתובי יד, שאני לא מצילח לקרוא. זו הפעם הראשונה שאני שם לב לכך. אנסה לקבל השלמה מהארכיון בירושליים.
מלבד זאת אני מצרף דברים שהעתקתי ממסמכים בארכיון ההגנה שלא צילמתי. מדובר במברקים של המוסד לעליה ב' בקשר לואן הרטן. הדברים נמצאים בחטיבה 14. הסימול המדוייק אשלח יותר מאוחר.
ממברקים אלו עולה שהגברת ואן הארטן הביאה איתה דברים לארץ שהיה רצוי שעיני המכס לא ישזפו אותם.
לארצי (מפקדת המוסד לעליה ב')
מאלון (יהודה ארזי באיטליה)
31.10.1945
באניה שתביא השבוע את העולים בסרטיפיקטים מאיטליה לחיפה, נוסעת גברת ון הרטן ובנה. הכרחי לסדר שאדם אחראי יפגש אותה באניה ויעזור לה בירידתה. צריך לסדר שחפציה לא יעברו בדיקת מכס או שהבקורת תהיה שטחית. האיש שיבא צריך להגיד לה שהוא נשלח על ידי. כל ההוצאות בקשר לירידתה עלינו.
לארצי
מאלון
3.11.1945
שם האניה שבה נוסעת הגברת ון הרטן היא פ
הערה: המסמכים עדיין לא לפירסום!!
אין לי שום ספק שהדברים מושתקים. הלוא אני עוסק בפרשה זו ואחרות (נמשל זו של כספי השואה אצל הג'וינט וגם על פרשת מנבר יש לי הרבה מידע). במשך שנים ולכן קיוויתי שבאמצעות המאמרים בארץ יתחיל להתגלגל משהו. לכן גם וויתרתי על כל שכר סופרים/חוקרים מהארץ והעמדתי המון מסמכים לרשות רונן, תירגמתי לו אחרים ובגלל שחיכיתי לו החמצתי ראיון חשוב עם קצין אס.אס. שהפעיל את ואן הארטן בבודפשט. הפושע הזה בחר לו למות ברגע הלוא נכון והשאיר מאחוריו רק שורה או שתיים בזיכרונותיו שהתפרסמו לגבי ון הרטן.
השיקול שלי הוא לנסות להביא את מיכה ואן הארטן לדבר. האיש להערכתי הוא די חלש ונשלט די חזק ע"י אשתו המכשפה. היא ממש לא נותנת לו לדבר והוא דווקא יודע כמה דברים מעניינים (אישתו הקשקשנית לא יודעת כל כך הרבה) וצריך לנסות לדלות ממנו עוד.
ברור לי שהעניין מסובך מכיוון שגם המוסד מעוניין להשתיק את העניין. ידידי המנוח יצחק תמרי, שהכיר את ואן הארטן באיטליה, אמר לי שלאחר הפירסומים של רונן (הוא מצוטט במאמר השני), התקשר אליו מישהו מהמוסד ואמר שהוא לא מבין מה הרעש. היו צריכים כסף, ואן הארטן היה לו הרבה כסף וזהו סוף הסיפור.
למרות כל זאת צריך לפעול בשיקול דעת ולעשות עבודת הכנה טובה.
אין לי בעיה בפירסום התמונות, אך את המיסמכים שסיפקתי לך אתמול צריך לשמור עוד בשרוול ורק לטעון שישנם בסיס איתן לחשד שהואן הארטנים סחרו במשך שנים בלב תל-אביב ברכוש של קורבנות השואה.
ד"א, יש משהו אחר מאוד מעניין. מיכה ואן הרטן הציג בפני ובפני רונן מכתב תודה של אחד בשם יוסף שטיגליץ שואן הארטן לכאורה הציל אותו בהונגריה. בתחקיר שערכתי יותר מאוחר התברר שהאיש עצמו חשוד בשיתוף פעולה עם הנאצים ובסחר ברכוש שדוד. הפרשה הזו עלתה גם בעיתונות בישראל בשנות השבעים. שטיגליץ הוא סבו של העיתונאי רון מייברג, אך מייברג טוען שאין הוא יודע על העניין יותר ממה שפורסם בעיתונות.
ברור לי מאוד כל הקטע של העיתונות. אין לי שום ספק בכך שבגדול אתה צודק, אך ישנם פה ושם במערכת חורים שאותם יש לנצל. הדאגה הגדולה שלי היא לנסות להוציא כמה שיותר ממייק ואן הארטן לפני פירסום גדול נוסף. עניין הגשת התלונה/תביעה מאוד מוצא חן בעיניי ויכול לעזור לפירסום ברבים.
לגבי המוסד, האיש לא התקשר אליי, אלא ליצחק תמרי שהיה חייל בבריגדה באיטליה וככזה פגש בון הרטן. לאיציק נודע מאיש מודיעין אמריקאי יהודי שון הרטן נעצר ע"י האמריקאיים מכיוון שהוא עזר לפושעי מלחמה נאציים להימלט. איציק התלונן אז בפני אליהו כוהן שהם מחפים על הפושע הנאצי וכוהן אמר שהם נתנו לו הבטחה וג'נטלמן חייב לקיים הבטחה. לכן קרא איציק את הפרק שעוסק בעניין בספרו "מילה של ג'נטלמן". לצערי איציק, שהיה איש ישר, חכם ומשעשע, מת לפני כמה חודשים. הוא לא אמר לי איך קראו לאיש המוסד ואני לא שאלתי.
הנה מהר חומר ראשוני על שטיגליץ מתוך דוא"ל של עמית הולנדי. בחלק זה שטויות אבל בחלק ישנם דברים חשובים. שטיגליץ היה מעורב לכל הנראה בעברו הנאצי של בעלה של מלכת הולנד המנוח.
שרגא
- Original Message -
From: Ton Biesemaat
To: Shraga Elam
Sent: Sunday, January 25, 2004 2:52 PM
Subject: Stieglitz
Dear Shraga,
I made this 'brainstorm' piece about Stieglitz for myself and some other people in Holland and Poland. Could you if you wish give me your comments?
Stieglitz and van Harten:
"The only direct evidence the family has of these "thousands of Jews" is a letter by Yosef Steiglitz (must be Stieglitz - TB), about whom the family knows nothing more. When American intelligence arrested Van Harten on suspicion of being an SS agent, his wife appealed to several of his aquaintances, asking them to write something on his behalf. Steiglitz, an art and antiques dealer in Budapest, wrote: "When the Germans captured Hungary in 1944, the possibility of my living as a Pole, and, even more so, as a Jew, grew harder and harder. I decided to leave Hungary illegally with my family, my sister, my brother-in-law, and their two children. I was destitute at the time, and in my distress I turned to Mr. Van Harten, who helped me greatly. He put himself entirely at my disposal and gave me everything I asked toward my goal, and I was [after all] just some stranger to him. From that time on, I spent much time with Mr. Van Harten and observed his activities. In the hardest of times he was always ready to help people in distress. He helped hundreds of people with money and advice, and by hosting, in his home, people facing mortal danger. He looked after thousands of Jewish children, and saved thousands of them. The Van Hartens fought for the Jewish children, to save them from deportation, at the risk of their own lives.""
Van Harten which is an alias was a German jew with Dutch passport, in 1940 he was an Abwehr agent in Switzerland. Then he was involved as a key SS agent in Operation Bernhard, the biggest money fraud of history. Van Harten will be in Budapest in 1944 and at the end of the war he is in northern German occupied Italy (Southern Tirol) with his boss Friedrich Schwend. Schwend will go to Peru South America and is probably a key figure in nazi-networks after 1945. The money fraud of which van Harten is a key figure continues after 1945, the false British pounds are used to 'white wash', bartered for other goods etc. and also not to forget there are a lot of false dollars. The money is used for both nazi and zionist escape lines! Van Harten will live in Israel and has an exclusive jewelry shop, he is under the protection of Golda Meir? Now Stieglitz who will become an antique dealer in Israel testifies in favouw of Dutch war criminal Pieter Menten. That is then in the same year as Stieglitz (1948) visits communist occupied Poland. (From Polish archives) Is Stieglitz looking for documents or witnesses to help Menten?
Stieglitz lies in favour of van Harten. Why should he do that? Stieglitz is helping Menten and van Harten after 1945. Stieglitz cannot be in this light a normal antique dealer or arts expert. He must know more about Menten and van Harten. Another strange thing, Shraga Elam - Israeli journalist in Switzerland, mentioned to me that Schwend wrote with his address in South-America to the Israeli prosecutors in the Eichmann-process. And Schwend could do this without any repercussion. Why did the Israelis did not kidnap Schwend? The answer points to van Harten and Stieglitz I think.
Stieglitz crossed from Poland into Hungary in 1941 with the help of Menten. Then Stieglitz lives until 1944 in Budapest Hungary and he is again an antique dealer. How did Stieglitz leave illegally Hungary in 1944 with the help of van Harten? Hungary was surrounded by German occupied territory. How did this antique dealer Stieglitz with his family got to Israel (British occupied Palestine then)? It is near impossible I would say or there was some understanding between zionist groups and British and German (SS) intelligence? If this is the case, and is only a theory, then it would be much more interesting to look at the role of Stieglitz after 1945. His visit to Poland and his help to Menten.
Stieglitz was in my opinion never a mere antique dealer but must as van Harten have known a lot and therefore he had special protection. But if Stieglizt and van Harten were protected and knew a lot then Mentens statements that he knew more about certain people in Holland are not that strange. It could be that he was in some way part of a network and therefore he knew some things without maybe having the documents. That's maybe the reason that in the second Menten trial his threatening words for Prince Bernhard could not be backed up? Words were in the late seventies not any more enough, but still maybe his statements were somewhat true?
Menten loved his art and I just don't believe there was no contact between Menten and Stieglitz between the first Menten trial and the second Menten trial for about 30 years, both men had the same desire for art and money.
Why are there in the first Menten trial all those mystery people involved?
Stieglitz , see above.
The oil engineer Schiller who went from Poland to Holland and then to Venezuela Maracaibo oil fields, now there is Heerema at that time and was not Menten before 1939 involved in oil in Poland?
Why is the person Stieglitz not more researched in the second Menten trial , the Dutch investigation 'Schoeffer Report' in two volumes looks thorough but really it is not, it shies away, does not want to be involved in the 'hear say' about Prince Bernhard. But it is now after more then 20 years more or less 'proven' that Stieglitz was not only a simple art expert or antique dealer.
Regarding the art world . One can see it (I think) partly because of its nature as an ideal playground for money laundering and therefore financing of intelligence operations. Just think how many art objects were stolen in WW2 and after WW2. Why are there these names Stieglitz (antique) , van Harten (jewelry), Prince Bernhard (paintings), Prince Aschwin (eastern art). Why is it that Peter Wilson became head of Sotheby's when he was in the war a MI6-agent with the code 007? Why did both Prince Bernhard and Peter Wilson knew Ian Fleming, in WW2 of Naval Intelligence and later author of the James Bond novels. Why did Peter Wilson of Sotheby's knew Anthony Blunt Soviet-spy in MI5 during WW2 and special agent for king George VI of England in after war Germany and Holland? And later curator for the kings paintings.
One could say that the art dealers networks from 1945 are very interesting for uncovering historical truth of World War Two and the Cold War.
Regards,
Ton Biesemaat
__
לחץ כאן » 62. ביוגרפיה - ראול ולנברג: ''פרשת גבורתו והיעלמותו''
אשכול 5418
http://www.shofar.net/products/vide...
