הטקס הראשון שבו נדרש האדם לסמן את פתח ביתו בדם. לא מתוך בחירה חופשית אלא מתוך פחד: "המשחית בא. אם לא תסמן – תמות."
כמו בכל טקס עתיק – דם = הסכמה. כשאתה מושח דם על פתח ההשקפה שלך – אתה פותח שער. אתה נכנס לחוזה. לא הצלה – חותם. סימון. שייכות כפויה.
❤️
"ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו" – שקט. אמת. סיום השליטה דרך לשון חרוצה, פחד ונביחה פקודתית. התחלה של לב אחד, לשון אחת, חירות.
פ מגן הדם – שליטה דרך פחד
רוטשילד = Red Shield = מגן אדום. סמל של הגנה מדומה. לא מגן של חסד – אלא חותם של שליטה. שייכות דרך דם.
סמל רמת הנדיב
מגן דוד אדום
קמפיינים של תרומת דם והצלה
המסר תמיד אחד: "אם לא תשתתף – תסכן. אם תיתן דם – תישמר."
הם לא זקוקים לדם שלך. הם זקוקים להסכמה שלך. והדם – הוא הדרך.
הברית המדומה – דם הילד כשער לברכה?
תינוק נולד שלם. ואז – תוך שמונה ימים – חותכים אותו. בטקס. עם עדים. בשם האל. אבל האל ביקש?
הברית האמיתית בתורה הייתה ברית של הקשבה – לא של דם. זה לא חוזה שנחתם בחרב – אלא זיכרון פנימי. מישהו אחר – דרש את הדם.
והיום? עדיין יש מוהלים ששואבים בפה. עדיין יש ילדים שגופם זוכר טראומה. ואנחנו קוראים לזה "קדושה".
אבל מה אם זו לא ברית – אלא כישוף עתיק שמבוסס על פחד והקרבה?
הברית היא מילה אמיתית
---
מגן הדם המודרני – חוזה חדש, כלים חדשים, אותה זהות תודעתית
היום כבר לא צריך מזוזה מדממת. יש חיסון. תרומת דם. בדיקות. פורמטים מדעיים.
ואנחנו לא נגד רפואה, מדע או נתינה. להפך. אבל אנחנו בעד בירור:
מתי זה נעשה מתוך אהבה וחיים?
ומתי זה חוזר להיות חוזה סמוי – כמו פעם?
כי דם יכול להציל. אבל כשהוא מקבל משמעות של חובה, של זהות, של פחד – חוזר הכישוף. וכולנו בתוך משחק שמישהו אחר כותב.
שבירת הכישוף – והשבת הריבונות לנשמה
לא מוהל. לא רופא. לא משיח. אף אחד לא יציל אותנו – חוץ מאיתנו.
הכישוף הגדול ביותר הוא זה ששכנע אותנו לוותר על עצמנו בשם האלוהים.
הדם שלנו – לא שייך לאף אחד. לא קדוש. לא כופר. לא משויך. הוא פשוט חיים. והוא שלנו.
אשכול 22365