אני בן לעם הספר. ואני פותח את הספר. וקורא. לא מדרשים. לא חידושים. רק את הכתוב — כמו שהוא.
ומה אני רואה?
ש"ברית המילה" לא ניתנה בהר סיני.
שהיא לא מופיעה בלוחות הברית.
שהיא לא נדרשת בשום חוק מוסרי שנמסר לעם.
ואז אני רואה:
שהתורה מדברת על ערלה בלב, באוזן, בשפתיים.
שהיא מדברת על מחסום — לא על איבר.
שהיא קוראת לפתוח, לא לחתוך.
ואז אני מבין: כל המקטעים שמכניסים ברית דם, פילגשים, שפחות וילדים צדדיים — הם טלאים. תוספות. מסכים שמכסים את מה שלא שייך.
וברגע שאני מסיר אותם — התורה לא נופלת. היא מתבהרת.
אני לא צריך לפגוע בתינוק כדי להרגיש שייך. אני לא צריך לציית לשקר כדי להיקרא בן ברית.
כי הברית האמיתית — היתה, ונשארה — בלב.
הרחבה והסבר למבקשים להבין לעומק:
1. "ברית המילה" מופיעה רק בפרק י"ז בבראשית — בתוך מקטע עמוס בפרטים זרים:
מלכיצדק, מלחמות מלכים, ברית דמים.
תחינה של אברם: "מה תיתן לי?" — לעומת ההבטחה הפשוטה בפרק י"ג.
2. המילה "ערלה" משמשת בתורה ובנביאים כמחסום תודעתי:
"ומלתם את ערלת לבבכם" — דברים י'
"הנה ערלת אזנם" — ירמיהו ו'
"ערל שפתיים" — שמות ו'
כל אלה מופיעים רק לאחר ברית י"ז — ומגלים את משמעותה האמיתית.
3. השקר הגדול: "עורלה = בשר מיותר באיבר"
בבראשית יז, יא כתוב: "ונמלתם את בשר ערלתכם"
זו ההופעה הראשונה של "ערלה" בתורה, ומייד קושרים אותה לבשר — כאילו היא איבר שיש לכרות.
אבל מאוחר יותר מתברר: ערלה היא מושג פנימי.
כלומר: הפסוק הראשון שתול — והשאר הם קריאות אמת שמבארות מהי "ערלה" באמת.
4. מחיקת פרקים כמו בראשית י"ד-י"ז, כ"א ד-כא, כ"ה א-יח — לא פוגעת בסיפור התורה:
להפך: היא חושפת קו אחד ברור: אברהם > שרה > יצחק.
אין פילגשים, אין ישמעאל, אין תחרות.
הברכה ברורה, הברית פנימית, והאמת לא תלויה בדם.
5. הזיוף הגדול הוא הפריעה:
מעולם לא נצטווינו עליה בתורה שבכתב.
היא הוכנסה רק דרך חז"ל.
וזו הפגיעה האמיתית בתינוק — לא מצווה, אלא פולחן.
המסקנה:
כשהשקר נופל — התורה לא מתפרקת.
היא פשוט חוזרת להיות מה שהיא:
ברית של לב, ולא של סכין.
אשכול 22369