ההבדל ביחס התקשורת וגורמי השמאל בין שירות ערבים לשירות חרדים נובע מהגדרת "השוויון בנטל" והתפיסה המוסרית-אזרחית כלפי כל קבוצה:
1. שירות חרדים: דרישה ל"שוויון בנטל"
התקשורת והשמאל: קיימת דרישה נחרצת לגיוס חרדים, כשהשירות הלאומי נתפס לעיתים כ"פתרון דחק" פחות מועדף מהצבא. השיח מתמקד בחובה אזרחית ובצורך הקריטי בכוח אדם לביטחון המדינה.
ביקורת על מסלולי השירות: ישנה ביקורת על כך שהשירות האזרחי לחרדים אינו תורם מספיק לשילובם בשוק העבודה או להפחתת הנטל הביטחוני.
2. שירות ערבים: "התנדבות" מול רגישות לאומית
התקשורת והשמאל: השירות הלאומי לערבים נתפס כפעולה וולונטרית (התנדבותית) המיועדת לסייע לשילוב אזרחי ולצמצום פערים, ולא כחובה סטטוטורית.
הימנעות מכפייה: בשמאל ובתקשורת הליברלית ישנה הסכמה רחבה שאין לכפות שירות על ערבים בחקיקה, בשל המורכבות הלאומית והקונפליקט עם זהותם הפלסטינית.
התמקדות בתועלת הקהילתית: בניגוד לשיח החרדי שמתמקד ב"מה המדינה צריכה", השיח לגבי ערבים מתמקד ב"מה השירות נותן לצעיר" (שפה, ניסיון, השתלבות).
3. ההבדל המהותי בטיעונים
כלפי חרדים: הטיעון המרכזי הוא מוסרי-דמוקרטי – לא ייתכן שחלק מהעם ימות בקרב וחלקו ילמד תורה.
כלפי ערבים: הטיעון הוא אזרחי-פרגמטי – השירות הוא כלי לקידום שוויון הזדמנויות וצמצום הניכור מהמדינה.
סיכום: בעוד שכלפי חרדים הגישה היא של חובה ואכיפה, כלפי ערבים הגישה היא של עידוד והכלה, תוך הכרה בכך שהערבים כבר תורמים למשק בדרכים אחרות ושתביעת שירות מהם מורכבת הרבה יותר מבחינה פוליטית.
"לגייס ערבים"? הם כבר משרתים יותר מהחרדים - כלכליסט
calcalist
Is Arab service the answer to haredi refusal?
The Jerusalem Post
היועמ"שית: יש הבדל בין חרדים לערבים | ערוץ 7
ערוץ 7
אשכול 39207