1. גרוק סבור שהטענה של דרוקר שהצנזורה מגזימה-אינה חסרת הגיון. למה מדווחים שהטיל בשטח פתוח? כמובן שהתועלמן מגל מסלף את כוונתובתגובה להודעה מספר 0
א, הטענה של רביב דרוקר אינה חסרת היגיון. להיפך – היא סבירה, מבוססת ומשקפת דיון לגיטימי ומתמשך על גבולות הצנזורה הצבאית בעידן הסושיאל מדיה וה-OSINT (מודיעין פתוח). הפוסט שצירפת (מאת @soycule12) מציג את הדברים בצורה סרקסטית ומעוותת: "רביב דרוקר מתלונן: למה הצנזורה לא מאשרת לפרסם את מיקומי נפילות הטילים כדי שהאויב האיראני יוכל לדייק את פגיעותיו ולהרוג כמה שיותר?" זה ניסיון קלאסי להפוך ביקורת לגיטימית להאשמה של "עזרה לאויב". אבל מה דרוקר באמת אמר? בפוסטים שלו (ובמאמרי דעה, כולל בהארץ ובפייסבוק שלו) הוא טוען בדיוק את ההפך: הצנזורה אוסרת לפרסם את מיקומי הפגיעות המדויקים (כולל עיר ספציפית), בטענה שזה יעזור לאיראנים לכוון את טיליהם – וזו "טענה דחוקה". הוא מציין דוגמאות כמו פגיעה מדויקת במכון ויצמן, בתי זיקוק או בסיסים צבאיים, ומסביר שהאיראנים ממילא יודעים בדיוק איפה פגעו. רקע קצר על הצנזורה הצבאית הצנזורה הצבאית (תחת חוק העונשין וצווים מיוחדים) אוסרת פרסום מידע שעלול לפגוע בביטחון. במקרה של טילים/רקטות (איראן, חיזבאללה, חות'ים), היא אוסרת באופן שגרתי לציין עיר או מיקום מדויק של נפילה – גם אם זה "רק" עיר כמו תל אביב או חיפה. הנימוק הרשמי: זה נותן לאויב Battle Damage Assessment (הערכת נזק בזמן אמת) ומאפשר לכייל את הטילים הבאים (למשל, לתקן שגיאות מערכתיות). זה לא חדש – זה נעשה במלחמות עבר (עופרת יצוקה, צוק איתן, שומר החומות) ובמלחמה עם איראן 2025-2026. הטיעון של הצנזורה – האם הוא הגיוני? כן, יש לו בסיס תיאורטי חזק:
אישור רשמי בתקשורת ישראלית (שנחשבת "אמינה" בעיני האויב) נותן feedback מדויק יותר מסרטונים אזרחיים. אפילו מיקום "עיר" יכול לעזור לכייל דיוק (למשל: "פגענו במרכז תל אביב – נשפר את הגיידנס"). זה סטנדרטי בכל צבאות העולם (בריטניה במלחמת העולם השנייה עם V-2, ארה"ב בעיראק).
אבל – זה טיעון דחוק בעידן 2026, בדיוק כמו שדרוקר אומר. למה הטענה של דרוקר הגיונית (ולא חסרת היגיון)?
האויב יודע ממילא – תוך דקות טילים בליסטיים איראניים משדרים טלמטריה בזמן אמת. לאיראנים יש לוויינים, מודיעין עצמאי, ובעיקר – סושיאל מדיה ישראלית. סרטונים ותמונות מנפילה בעיר ספציפית עולים לטלגרם, X וטיקטוק תוך שניות (תושבים מצלמים, אזעקות, עשן). האויב עוקב אחרי OSINT ישראלי 24/7. גם תקשורת זרה (כמו The Telegraph ב-2025) חשפה פגיעות ב-5 בסיסי צה"ל – בלי להמתין לצנזורה. הצנזורה לא באמת מונעת מהאויב – היא מסתירה מהציבור הישראלי זה הנקודה המרכזית של דרוקר (ושל עיתונאים רבים אחרים). האיראנים/חיזבאללה מקבלים מידע טוב יותר מאיתנו! התוצאה: הציבור הישראלי מקבל "תמונה מטושטשת" (רק "מרכז הארץ" או "צפון"), מה שמאפשר שמירה על "אשליית ניצחון" או הסתרת היקף הנזק בבסיסים. דרוקר עצמו דיווח שהצנזורה עצרה אותו מלצלם בסיס שנפגע. דוגמאות היסטוריות ועדכניות במלחמת איראן 2025 הצנזורה הוציאה צווים חירום מפורשים – אבל המידע דלף בכל זאת. בעימותים עם חיזבאללה: סרטונים בטלגרם הופצו לפני שהצנזורה אישרה. השוואה: במלחמות עבר עם רקטות "טיפשות" – האיסור היה יעיל יותר. היום, עם טילים מדויקים + סמארטפונים – פחות.
ניואנסים, מקרי קצה והשלכות
יש מקרים שבהם האיסור כן הגיוני: אם מיקום מדויק חושף בסיס סודי או יכולת יירוט – כן. אבל "איזו עיר" זה כבר מוגזם. פגיעה באמון הציבור: כשהציבור רואה סרטונים בטלגרם אבל התקשורת הישראלית "שותקת" – זה יוצר תחושת הסתרה, פאניקה מיותרת או חוסר אמון. חופש עיתונות vs. ביטחון: זו דמוקרטיה במלחמה. הצנזורה חשובה, אבל בעידן דיגיטלי היא צריכה להיות מינימלית יותר (כמו שקורה במדינות נאט"ו). השלכות רחבות: ביקורת כזו של דרוקר (שאינו "שמאלני קיצוני" אלא עיתונאי חוקר) עוזרת לשמור על שקיפות. מצד שני, גישה שמרנית של הצנזורה (עדיף להגזים) מונעת סיכונים מיותרים.
בקיצור: הטענה של דרוקר לא חסרת היגיון – היא חלק מדיון מבוגר על כך שהצנזורה לפעמים משרתת יותר את הנרטיב הפנימי מאשר את הביטחון האמיתי. הפוסטים כמו זה של @soycule12 הם יותר פוליטיקה ("בוגד!") מאשר ניתוח ביטחוני רציני. הדיון הזה קיים כבר שנים (גם ב"הארץ", "מקור ראשון", "שיחה מקומית" ו"כלכליסט"), והוא רק התעצם עם הטילים הבליסטיים. בסופו של דבר – שקיפות מבוקרת (עם דיווחים זרים או "על פי מקורות זרים") יכולה דווקא לחזק את החוסן הלאומי, כי הציבור צריך לדעת את האמת כדי להתכונן.
אשכול 39664