בתוך הסיוט המתמשך שבו אנחנו חיים כרגע, יש סבל גדול עוד יותר - זה של ילדים ובני נוער מתמודדי נפש, שהמחלקה הפסיכ' שלהם נסגרה והם נשלחו הביתה
בתוך הסיוט המתמשך שבו אנחנו חיים כרגע, יש סבל גדול עוד יותר - זה של ילדים ובני נוער מתמודדי נפש, שהמחלקה הפסיכיאטרית שלהם נסגרה והם נשלחו הביתה, לחיק המשפחות שמתקשות גם הן להחזיק מעמד (...) למה, בעצם? למה ילד שמחובר לדיאליזה או נמצא בטיפול אונקולוגי נשאר בבית החולים, ואילו ילדה שסובלת מחרדות ומדיכאון קשים, שמלכתחילה הגיעה לאשפוז אחרי הידרדרות תפקודית ממושכת, אחרי שהפסיקה ללכת לבית הספר והפסיקה לצאת מהחדר והפסיקה לצאת מהמיטה והפסיקה להתקלח, למה היא נשלחת הביתה?
יש לכך תשובות טכניות: חלק גדול מהמחלקות אינן ממוגנות. ריצה למרחב מוגן עם 12 ילדים מתמודדי נפש היא אירוע שאי אפשר לנהל היטב. ולהעביר את הילדים לאשפוז בחניון תת־קרקעי לתקופה בלתי מוגבלת זה גם לא משהו שאפשר להעלות על הדעת. וחלק מאנשי הצוות מגויסים למילואים, או שהם עצמם הורים לילדים שאין להם מסגרות ולא מצליחים להגיע לעבודה.
התשובות האלה נכונות וחשובות. אני לא חושב שמדובר בתירוצים. אני מאמין בכל לבי שאנשי הצוות במחלקות האלה עושים כל מה שהם יכולים, במסירות רבה, כדי להמשיך לתת לילדים את הטיפול הטוב ביותר האפשרי. זה פשוט לא מספיק טוב, ולא באשמתם.
כי מתחת לכל התשובות האלה מסתתרת תשובה עמוקה יותר, ועצובה יותר — לאף אחד לא אכפת. או ליתר דיוק — במשך שנים רבות לאף אחד במדינה ובחברה הישראלית לא היה אכפת. בשנים האחרונות משהו השתנה, הקשב של משרד הבריאות, תחת ההנהלה הנוכחית, לנושא הוא כנראה הגבוה ביותר אי פעם. לראיה, בהודעה של המשרד על המעבר לרמת כוננות ד' הוקדשה פסקה שלמה למחלקות בריאות הנפש ולאופן שבו קופות החולים צריכות להיכנס תחת האלונקה ולתת מענה למטופלים שנשלחו הביתה. ועדיין, זה לא מספיק. אם למדינה היה אכפת, היא היתה מבינה את הצורך הזה מראש ובונה את המחלקות האלה כך שיוכלו להמשיך לתפקד גם במצב חירום, שלצערנו חוזר שוב ושוב. (...) לכתבה המלאה (ומכמירת הלב) של שאול אמסטרדמסקי, במקור: https://www.calcalist.co.il/magazin...
ביריון
20.03.2604:37
1. לקרא ולבכות💔בתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
אמירוס
20.03.2605:15
2. נקווה שזאת הפעם האחרונה שהם יצטרכו להתמודד עם זהבתגובה להודעה מספר 0
אשכול 39704