סערה בבריטניה אחרי שיוצא מלחמת העולם השנייה טען כי האבדות במלחמה ''לא היו שוות את זה'' בשל המצב הנוכחי בממלכה
לכבוד יום הזיכרון הבריטי שצפוי להתקיים בעוד מספר ימים, התוכנית הפופולארית "בוקר טוב בריטניה" ראיינה את אלכס פנסטון (100) שלחם בצי הבריטי במהלך מלחמת העולם השנייה.
כאשר נשאל מה מסמל יום הזיכרון בשבילו, ענה פנסטון תשובה שהסעירה עד מהרה את הרשת הבריטית והמערב כולו, ופתחה כותרות ברחבי העיתונים העולם:
"המסר שלי הוא כזה: אני יכול לראות בעיני את שורות המצבות הלבנות, של מאות אנשים שהכרתי אישית וכמובן עוד רבים אחרים. כל אלו נתנו את חייהם - בשביל מה? המדינה שלנו כיום... אני מצטער, פשוט לא שווה את ההקרבה הזו".
כאשר נשאל למה כוונתו, סירב פנסטון להתייחס במפורש למצב הנוכחי ולהביא דוגמאות כדי לא להפוך את דבריו לפוליטיים, אך הוסיף כי: "מה שנלחמנו עבורו הייתה החירות שלנו, והמצב כעת הוא שיש לנו פחות ממנה בהשוואה לימים בהם נלחמנו עליה".
דבריו מגיעים ברקע גלי הגירה מוסלמיים מסיביים לבריטניה, כאשר הממשל הבריטי הנוכחי זוכה לאחד מאחוזי התמיכה הנמוכים בהיסטוריה של הממלכה. בנוסף, אנשים רבים שהביעו דעות שנחשבות 'פוגעניות' או 'מסיתות' ברשתות החברתיות נעצרו וחלקם אף הובאו למשפט בעניינם ונענשו בקנסות ובמאסר.
1. זאת לא חייבת להיות ברירה בין הנאצים לג'יהדיסטים ,הדור החדש צריך להלחם בג'יהדיסטים ובסייעניהם מהשמאל כמו שהדור שלו נלחם בנאציםבתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
פודי בן קיפוד
08.11.2513:12
8. +++בתגובה להודעה מספר 1
אפשרויות ניהול
ארטמיס
08.11.2513:13
10. הבעיה שאצל אנשים בפרט והאנושות ככלל, דברים בדרך כלל נוטים לקיצוןבתגובה להודעה מספר 1
יש כמובן אנשים מתונים מאוד שמתנגדים להגירה, אבל הרבה מאוד מאמצים דעות שגם אם הם לא ממש עונות להגדרה של "ניאו-נאציזם", הן בהחלט קיצוניות מאוד.
הרבה טוענים כמו ג'ורג' פתון בזמנו שהם נלחמו בצד הלא נכון... זה מלווה במלא אנטישמיות מן הסתם.
אפשרויות ניהול
פודי בן קיפוד
08.11.2513:13
11. ההבדל בין הג׳יהאדיסטים לנאצים היא שהנאצים חשבו שמגיע להם מרחב מחייה והגיהאדיסטים חושבים שזה שלהם מלכתחילה...בתגובה להודעה מספר 1
אפשרויות ניהול
Amnonimus
08.11.2514:52
22. מה הסיכוי שתהיה מהפכה דוגמת המהפכה הצרפתית בכל אירופהבתגובה להודעה מספר 1
שתנקה משם את האסלאם ? כיום סיכוי אפסי אבל היו הפתעות בהסטוריה
אפשרויות ניהול
דמו
08.11.2517:55
44. לדעתי כמו הסיכוי שהפלאפון של הפצרית נמצא ''במקרה''בחוף ביום שישי....בתגובה להודעה מספר 22
אפשרויות ניהול
אברהם
08.11.2516:03
30. הברירה הינה בין נאצים נוצרים לנאצים מוסלמים. והיום הבריטים נכנעו לנאצים ללא קרב,להיפך,הם נלחמים בעצמם כדי להמליך את הנאצים המוסלמיםבתגובה להודעה מספר 1
עוד מעט הוא ימות מזיקנה וקולו יישכח
אפשרויות ניהול
דור תשיעי
08.11.2517:03
36. לגמרי צודק. עצוב מאוד שבריטניה הגיעה למצב כזה.בתגובה להודעה מספר 1
אפשרויות ניהול
David_Gilmour
08.11.2513:01
2. בריטים טיפשים! הם יודעים מה זה איסלאם ובכל זאת הכניסו אותם.בתגובה להודעה מספר 0
טיפשים.
אפשרויות ניהול
Agent_Smith
08.11.2513:07
6. אין קשר לבריטים .. מדובר בשמאלנים חולי נפש , כמעט בכל מדינה באירופה ובמערב .בתגובה להודעה מספר 2
לחולי הנפש האלו , האויב המוסלמי חשוב יותר מאחיהם .
בישראל המצב לא שונה .
אולי כשיתחילו לעצור בוגדים שמאלנים בכמויות , המצב ישתפר .
עד אז , המערב ימשיך בשקיעה שלו .
אפשרויות ניהול
חנטריש
08.11.2516:15
32. אינשאללה, תחכים קצת, תגלה איך כל מה שכתבת זה בדיוק הימין של שנות ה50בתגובה להודעה מספר 6
תחפש מאמרים ונאומים או אפילו הצעות חוק של מפלגת חירות
תחפש נגיד את הנאום על ביטול הממשל הצבאי. טז באדר א' תשכ"ב, 20 בפברואר 1962 - מנחם בגין מבקש לבטל את הממשל הצבאי כי כי אין להחזיק ציבור שלם כחשוד קולקטיבית.
אפשרויות ניהול
חובב רדיו
08.11.2517:14
41. כמה שטויות דחפתבתגובה להודעה מספר 6
אפשרויות ניהול
Amnonimus
08.11.2514:53
24. ומה איתנובתגובה להודעה מספר 2
שאחרי מלחמת קיום נתנו לאוייב זכויות ותעודות כחולות
אפשרויות ניהול
חנטריש
08.11.2516:11
31. השמאל שם עליהם ממשל צבאי עד 1966, הימין של בגין התנגד לממשל הזהבתגובה להודעה מספר 24
זה תגובה ביחד לכמה הזויים פה שמאשימים שמאל ימין.
הימין שלכם נשא נאומים וכתב מאמרים, ואפילו הביא הצעות חוק לביטול המשטר הצבאי, והשמאל עמד עיקש עד 1966
אפשרויות ניהול
מיכל
08.11.2513:04
3. צר לי עליו. הוא צודק, וזו תחושה קשהבתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
פה_
08.11.2513:13
9. לא רק צר לי עליו. הדור הנוכחי בגד בו ובחבריו. בגידה לכל דבר ועניין.בתגובה להודעה מספר 3
הם הגישו לדורות שאחריהם את החירות, בהקרבה האולטמטיבית, והיורשים ביזו אותם, ביזו את החירות ואת החופש לחיות ומחליפים אותה בברבריזם שמכסה את עצמו בסיפורי סבתא על אסלמופוביה ועל יהודים שמכינים מצות מדם נוצרים.
אפשרויות ניהול
פודי בן קיפוד
08.11.2513:14
12. +++בתגובה להודעה מספר 9
אפשרויות ניהול
arbitori
08.11.2513:17
14. +1בתגובה להודעה מספר 9
אפשרויות ניהול
קוקי
08.11.2514:09
20. ++100בתגובה להודעה מספר 9
אפשרויות ניהול
ilanka
08.11.2513:04
4. אנצל''ש לשתף בציוץ של חירט וילדרס (הולנד): אני רוצה את המדינה שלי בחזרה!בתגובה להודעה מספר 0
5. הבריטים נלחמו בנאצים ואחרי 80 שנים הם מוצפים בנאצים מזן אחר , ג'יהאדיסטיבתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
TheRastaMan
08.11.2513:07
7. צודק.בתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
OurVotesMatter
08.11.2513:17
13. שמאל פרוגרסיבי מביא לטימטום הרס חורבן ומוות בכל מקוםבתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
rocsteady
08.11.2513:23
16. ++ אפילו 'פרוגרסיבים' לא כינוי נכון. שכן, פרוגרס PROGRESS זה התקדמות. ובהקשרים מסויימים 'קידמה'. הדבר היחיד שבאמת מאפיין את השמאל זה הערךבתגובה להודעה מספר 13
כח פוליטי בכל מחיר
אפשרויות ניהול
מחדד עפרונות
08.11.2516:50
33. +++בתגובה להודעה מספר 16
אפשרויות ניהול
דני מכפר סבא
08.11.2513:20
15. מזכיר לי את הקריקטורה המצויינת הזאת:בתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
דני מכפר סבא
08.11.2513:32
17. סכם את הספר המות המוזר של אירופה ChatGPT said:בתגובה להודעה מספר 0
הנה סיכום של הספר המוות המוזר של אירופה מאת דאגלס מאריי (Douglas Murray) – בגרסה שיחה, לא רשמית, ולא במלואה (לצורך זכויות יוצרים) – אם תרצה, אוכל גם לשלוח נקודות עיקריות לפי פרק.
רקע כללי הספר יצא ב־2017, ומתורגם לעברית בשם הנ"ל. ויקיפדיה+2קֹתֵר+2 מאריי בוחן בו את תופעת ההגירה לאירופה, את הקשר לזהות אירופאית, לדת (במיוחד לנצרות) ולתרבות, ואת ההשפעה של שינוי דמוגרפי, חברתי ותרבותי – במיוחד כשהוא חושב שאירופה “בוחרת” לעצמה דרך שמובילה, לטענתו, לבעיות קיומיות. סקירות ספרים+1
טענות מרכזיות 1. הגירה המונית ושינוי מאפיינים מאריי טוען שגלי ההגירה – בעיקר ממדינות מוסלמיות ולא־מערביות – לא תמיד שולבו היטב, וכי הם מביאים איתם ערכים, מנהגים, זהויות שיכולות להתנגש עם התרבות האירופאית הקולקטיבית. קֹתֵר+2רציו - אמונה, מחקר, ומדע+2 2. אובדן זהות תרבותית-לאומית אירופאית אירופה, לדברי מאריי, איבדה בתחומים שונים את התחושה של “מה אנחנו”, “למה אנחנו”, בעיקר בגלל חילון, ירידה בדת הנוצרית, ועייפות מההיסטוריה של אירופה. מידה+1 3. הרצון “להציל” או “לפצות” מול ההתחזקות של זהויות זרות מאריי טוען שהאליטה במדינות רבות באירופה מרגישה אשמה היסטורית (קולוניאליזם, אימפריאליזם) ומתנהגת מתוך חרטה, ולכן מכוונת מדיניות הגירה, קבלת פליטים, “רב-תרבותיות” שממנה – לדעתו – נוצרת חולשה. ויקיפדיה+1 4. קריאה לעוררות לפי מאריי, אם אירופה לא תתעורר ותגן על עצמה – על הזהות, הערכים, המוסדות שלה – היא עלולה לעבור “מוות מוזר” שבו לא בהכרח יקרה אסון פתאומי, אלא השתנות מדורגת שתחליש אותה עד כדי הליכה לאחור. jokopost.com
מבנה ותוכן הספר כולל מבוא ותשעה־עשר פרקים. מידה+1 במהלכו מאריי עובר בין נושאים כמו: ההיסטוריה של הגירה באירופה אחרי מלחמת העולם השנייה, האינטגרציה (או חוסר האינטגרציה) של מהגרים, זהויות דתיות (בעיקר האיסלאם), שאלת הילודה באירופה מול האוכלוסיות הנכנסות, והחקיקה-מדיניות שמעצבת את המצב. אוניברסיטת אריאל בשומרון
ביקורות עיקריות יש שמציינים שהסגנון של מאריי הוא פרובוקטיבי: הוא מעלה מחשבות לא־נוחות ומעורר דיון, אך לפי מבקרים אחרים – יש בו הכללות, הסתכלות חד-כיוונית, ופחות התייחסות להקשרים רחבים יותר. רציו - אמונה, מחקר, ומדע+1 למשל: מי שנמצא בקצה ביקורתית טוען כי הספר עליו להציע פתרונות מדויקים יותר או להיות מאוזן יותר. jokopost.com
מסקנות מרכזיות (לפי מאריי) אירופה עלולה לאבד את עצמאותה התרבותית והזהותית אם לא תזהה את הבעיה ותפעל. שילוב של הגירה אינו בהכרח אסון, אך בתנאים שבהם אין מדיניות ברורה או רצון חברתי לעבודה משותפת – הסיכון גדל. אחת הבעיות המרכזיות היא לאו דווקא המהגרים עצמם, אלא האופן שבו החברה האירופאית מגיבה – האם מקבלת, משלבת, או מוותרת על ערכיה. יש קריאה לעמוד מול “הפוליטיקלי קורקט”, מול שנאת-עצמית תרבותית, ולשמר את השאלות: “מי אנחנו”, “ממה מורכבת אירופה כתרבות”, “מהי אחריותנו לקהילה ולזהות שלנו”.
אם תרצה, אני יכול להכין סיכום לפי פרק (לדוגמה, פרקים 1-5) או לנתח במיוחד את הנקודות שקשורות לישראל ולמזרח-תיכון (כי יש בספר גם אזכור לכך). רוצה שאעשה כך? You said: סכם לפי פרק ChatGPT said:
להלן סיכום לפי פרקים של הספר „המוות המוזר של אירופה” (Douglas Murray, 2017) — בניסוח שיחתי, פשוט וברור. נפרט כאן את ששת הפרקים הראשונים, שמניחים את הבסיס לכל הספר.
פרק 1 – ההתחלה: אירופה מאבדת אמון בעצמה מאריי פותח בתיאור אווירה כללית של עייפות תרבותית. הוא טוען שאירופה כבר לא מאמינה בעצמה, בערכים שלה, בהיסטוריה שלה — כאילו איבדה את הרצון להצדיק את קיומה. בעיניו, זה הבסיס לכל תופעת ההגירה: כשחברה לא בטוחה בזהותה, היא לא יודעת להציב גבולות ולהגדיר מי היא. הוא מזכיר את ה“חרטה האירופית” על הקולוניאליזם, מלחמות העולם והשואה – ומציע שזה גרם ליבשת להתנהג כאילו עליה לכפר על עצמה.
פרק 2 – ההגירה ההמונית והפתיחות המוסרית כאן מאריי מתאר איך, מאז שנות ה־50 וה־60, התחילו מדינות אירופה להזמין מהגרים לצרכים כלכליים – אבל בלי לחשוב על ההשלכות החברתיות. הוא מתמקד בעיקר בבריטניה, גרמניה, צרפת ושוודיה. הוא טוען שההחלטות התקבלו על בסיס אידיאל מוסרי (“כולנו בני אדם”) בלי להבין את ההבדלים התרבותיים והדתיים שיכולים לייצר חיכוך. לדעתו, האירופים פחדו להיראות גזענים, ולכן לא יכלו אפילו לדון על גבולות לגיטימיים של הגירה.
פרק 3 – הזיכרון ההיסטורי והשנאה העצמית מאריי טוען שהאירופים, ובעיקר האליטות התרבותיות, פיתחו שנאה עצמית: כל מה שמזכיר את הזהות האירופית (נצרות, גבולות, לאומיות) נחשב חשוד. במקום לראות בהיסטוריה שלהם גם הישגים, הם מתמקדים רק בחטאים. הוא אומר שבמצב כזה, החברה לא יכולה להגן על עצמה, כי היא כבר לא חושבת שהיא שווה הגנה. לדוגמה, מערכת החינוך והתקשורת מלמדות להתרחק מהלאומיות, מה שגורם לדור הצעיר להרגיש שאין להם סיבה להיות גאים בזהותם.
פרק 4 – האסלאם וההבדלים התרבותיים כאן מאריי נכנס לנושא הדתי-תרבותי. הוא אומר שההבדלים בין תרבות אירופה החילונית לבין תרבות האסלאם המהגרת הם עמוקים מאוד – לא רק בשפה ובמנהגים, אלא בתפיסת החיים. לדבריו, רבים מהמהגרים אינם מאמצים את הערכים האירופיים (כמו חופש ביטוי, שוויון מגדרי, חופש דת), אלא שומרים על קהילות נפרדות. הוא מזכיר דוגמאות כמו לונדון, מרסיי ומאלמה, שבהן נוצרו שכונות “חצי-נפרדות” שבהן החוק והתרבות המקומיים כמעט לא נראים.
פרק 5 – הפוליטיקלי קורקט והשתקת הדיון מאריי מתאר את מה שהוא רואה כבעיה חמורה: אסור לדבר על הנושאים האלה בגלוי. מי שמעלה שאלות על ההגירה מואשם מיד בגזענות. הוא טוען שזו אחת הסיבות שהבעיה החריפה – כי במקום להתמודד, אירופה העדיפה לטאטא מתחת לשטיח. בפרק זה הוא מביא דוגמאות לעיתונאים, אנשי אקדמיה ופוליטיקאים שנענשו או הושתקו על כך שהעזו לשאול שאלות “אסורות”.
פרק 6 – המפגש עם המציאות: מהומות, טרור ונתק חברתי בשלב הזה מאריי מתאר איך הפערים מתפוצצים בשטח: מהומות בפרברים בצרפת, מתקפות טרור באירופה, תחושת פחד בערים גדולות. לדעתו, זה לא רק עניין ביטחוני – אלא סימפטום של כישלון מערכתי: חברה שלא האמינה בזכותה להגן על עצמה. הוא טוען שגם אחרי כל האירועים האלה, האליטות ממשיכות להכחיש את הבעיה ולהעדיף “להיות מוסריות” מאשר להתמודד עם המציאות.
פרק 7 – ילודה, דמוגרפיה, והעתיד המספרי מאריי עובר כאן לנושא הדמוגרפי. הוא מצביע על כך ששיעור הילודה באירופה נמוך מאוד, בעוד ששיעור הילודה בקרב מהגרים גבוה בהרבה. לדעתו, זה יוצר תהליך שבו “היבשת מזדקנת ומצטמקת מבפנים בזמן שהיא מתחלפת מבחוץ”. הוא טוען שלא מדובר רק במספרים, אלא גם בשינוי זהותי: מי יגדל את הילדים, באיזו תרבות, ואילו ערכים יישארו? בפרק הזה הוא גם מציין שהתשובה האירופית לנושא – “נביא עוד מהגרים שיעבדו” – היא פתרון קצר טווח שמעמיק את הבעיה.
פרק 8 – האשליה הכלכלית של ההגירה בפרק הזה הוא מפרק את הטענה הכלכלית הפופולרית: שהמהגרים “תורמים לכלכלה”. לטענתו, במציאות זה תלוי מאוד באופי ההגירה: אם מדובר במהגרים מיומנים, זה תורם; אבל רוב ההגירה ההמונית לאירופה בשנים האחרונות כוללת אוכלוסיות עניות, לא משכילות, שתלויות במערכת הרווחה. הוא גם טוען שיש פער עצום בין התיאוריה הכלכלית של פוליטיקאים לבין מה שקורה בערים בפועל – למשל עומס בדיור, בחינוך, וברווחה.
פרק 9 – הכישלון של הרב-תרבותיות זה אחד הפרקים המרכזיים. מאריי טוען שהרעיון של “רב-תרבותיות” נכשל – לא כי אנשים שונים לא יכולים לחיות יחד, אלא כי לא הוגדר מהו “המרכז” שאליו כולם שייכים. הוא אומר שבמקום ליצור חברה משותפת, אירופה יצרה איים נפרדים של תרבויות, כל אחת סגורה בעצמה. הוא מזכיר את גרמניה, בריטניה ושוודיה כדוגמאות למדינות שאפילו מנהיגיהן הודו רשמית שהמודל הרב-תרבותי לא עבד.
פרק 10 – האיסלאם באירופה והניכור ההדדי כאן מאריי צולל עמוק לשאלה הדתית. הוא מתאר את הקושי של אירופה החילונית להבין דת חיה ודומיננטית כמו האיסלאם. הוא טוען שהאירופים מתייחסים לדת כאל דבר פרטי, כמעט לא רלוונטי, בעוד שעבור מוסלמים – זה לב הזהות. מאריי אומר שכששני עולמות כאלה נפגשים, נוצר בלבול וחשד הדדי: המהגרים מרגישים ניכור, והאירופים חשים חוסר ביטחון תרבותי.
פרק 11 – השתקת הביקורת בשם הסובלנות בפרק זה הוא חוזר לנושא הפוליטי: לטענתו, אירופה הפכה סובלנית עד כדי כך שהיא לא סובלת ביקורת. מאריי מביא דוגמאות לאנשים שאיבדו משרות או ספגו מתקפות ציבוריות רק על כך שהעזו לדבר נגד מדיניות ההגירה או נגד תופעות בחברה המוסלמית. הוא רואה בזה סוג של “דיקטטורה מוסרית” – שבה לאנשים מותר לדבר רק אם הם מסכימים עם הקונצנזוס הרשמי.
פרק 12 – הבריחה מהמציאות והניסיון להיראות טוב כאן הוא עוסק באיך ממשלות ותקשורת מייפות את המציאות. לדבריו, גם כשיש אלימות, תקיפות מיניות או טרור – יש נטייה מיידית “לא לקשר את זה להגירה”. הוא טוען שהממסד האירופי מפחד יותר מהאשמה בגזענות מאשר מהפגיעה באזרחים. במקביל, הוא מתאר את הפער בין הציבור הרחב, שרואה מה קורה סביבו, לבין האליטות שממשיכות לדבר בסיסמאות על “גיוון” ו“ערכים אוניברסליים”.
אם תרצה, אמשיך עם פרקים 13–19, שבהם מאריי עובר לצד הרגשי יותר: מה המשמעות של לאבד תרבות, מה הוא רואה כעתיד האפשרי של אירופה, ואיך זה משתלב עם שאלת האמונה, המשפחה והערכים.
מעולה. הנה הסיכום של פרקים 13–19 – שהם גם הסיום של המוות המוזר של אירופה מאת דאגלס מאריי. בחלק הזה הוא עובר מהתיאור הפוליטי-חברתי אל הצד הרגשי, הפילוסופי והעתידי.
פרק 13 – האדישות והכניעה מאריי מתאר חברה שמעדיפה להדחיק. הוא אומר שרוב האירופים לא באמת תומכים בהגירה המונית או ברב-תרבותיות רדיקלית — הם פשוט עייפים, לא רוצים לריב. הם אומרים לעצמם “זה כבר קורה, אי אפשר לעצור את זה”. לדעתו זו צורת כניעה שקטה: אנשים בוחרים לשתוק, לוותר, ולהסתגל לשינויים במקום להתמודד איתם. הוא רואה בזה ביטוי לעייפות קיומית — כאילו אירופה איבדה את הרצון להיאבק על עתידה.
פרק 14 – אובדן האמונה כאן מאריי מדבר על הדת – ובעיקר על היעלמותה. הוא טוען שהנצרות, שיצרה את התרבות האירופית, כמעט נעלמה מהחיים הציבוריים. בלי דת או אמונה עמוקה, נותרת רק ריקנות, והחברה מנסה למלא אותה ב"ערכים כלליים" או באידאולוגיות של צדק חברתי. אבל, לדבריו, אלה לא מצליחים להעניק משמעות אמיתית כמו הדת. הוא רומז לכך שדווקא המהגרים המוסלמים מגיעים עם אמונה חזקה — ולכן יש להם ביטחון בזהותם, בניגוד לאירופים.
פרק 15 – התרבות של חרטה בפרק זה הוא חוזר לנושא הישן של “אשמה אירופית”. הוא טוען שאירופה חיה תחת רגשות אשמה על הקולוניאליזם, על השואה, על העבר האימפריאלי. אבל במקום ללמוד מההיסטוריה ולנוע קדימה, היא הופכת את האשמה לדרך חיים. הוא קורא לזה “דת של חרטה” — שבה האירופי מרגיש שעליו לכפר על עצם קיומו. זו, לטענתו, אחת הסיבות שבגללן אירופה פתוחה כל כך להגירה, גם כשהיא רואה את הבעיות הנלוות.
פרק 16 – הפסיכולוגיה של ההתכחשות מאריי מנסה להבין למה אינטלקטואלים ופוליטיקאים מתכחשים למציאות. הוא משווה את זה למנגנון הגנה פסיכולוגי – אי-נוחות מהעובדות גורמת להכחשה. הוא אומר שיש כאן שילוב של פחד, אשמה ורצון להיראות "נאור". במילים אחרות: הם מעדיפים להאמין ש“הכול בסדר” גם כשהראיות מראות אחרת. מאריי רואה בזה סוג של הזיה חברתית: אירופה מעדיפה אשליה על פני עימות עם האמת.
פרק 17 – השקט שלאחר הקריסה בפרק הזה יש כבר טון כמעט קודר. הוא מדמיין עתיד שבו אירופה משתנה עד לבלי הכר – לאו דווקא בקריסה אלימה, אלא בשקט. השפה, התרבות, המסורת – כולן מתמוססות לאט. הוא מדבר על לונדון, פריז וברלין כערים שכבר אינן דומות למה שהיו לפני חמישים שנה, ומציע שזה רק קצה הקרחון. זו “המוות המוזר” שהוא מתאר – לא פיצוץ, אלא דעיכה איטית.
פרק 18 – האם עוד אפשר לשנות כיוון מאריי מודה שהשינוי כבר עמוק, אבל הוא טוען שעדיין יש דרך לעצור את ההתמוטטות התרבותית. הוא קורא למדינות אירופה להחזיר לעצמן אמונה בזהותן, בגבולותיהן ובזכותן להגן על עצמן. הוא לא מציע פתרון אחד ברור, אלא שינוי בתודעה: להפסיק לפחד מהמילים “לאומיות”, “זהות”, “מורשת”. לדעתו, רק אם האירופים יחזרו להאמין שיש להם זכות קיום כתרבות – אפשר יהיה לעצור את התהליך.
פרק 19 – אחרית דבר: תקווה או השלמה בסיום, מאריי מדבר בטון אישי מאוד. הוא אומר שהוא כותב מתוך אהבה לאירופה, לא מתוך שנאה למהגרים. אבל הוא מזהיר שבלי שינוי בגישה – אירופה תיעלם כפי שהכירו אותה אבותיה. הוא מתאר את היבשת כמי ש“מתאבדת” לאט, לא בגלל אויב חיצוני אלא מפני שאיבדה את הרצון לחיות. ועדיין, הוא משאיר פתח קטן לתקווה: אם יימצאו מנהיגים אמיצים ואזרחים שמוכנים לדבר בכנות – אולי עוד לא מאוחר מדי.
אם תרצה, אני יכול לסכם עכשיו את המסר הכולל של הספר – כלומר, מה מאריי מנסה בעצם להגיד לנו בין השורות, ואיך זה מתקשר להיום (אירופה של 2025). רוצה שאעשה את זה? You said: כן ChatGPT said: מעולה. הנה סיכום של המסר הכולל של הספר “המוות המוזר של אירופה” — כלומר, לא רק מה נכתב בו, אלא מה דאגלס מאריי באמת מנסה לומר בין השורות, ומה מזה עדיין רלוונטי להיום (2025).
? המסר המרכזי מאריי טוען שהמשבר של אירופה איננו משבר הגירה בלבד, אלא משבר אמונה עצמית. אירופה, לדבריו, הפכה למקום עשיר אך ריק מבחינה רוחנית ותרבותית — היא איבדה את תחושת הזהות, את הקשר לשורשים שלה, ואת היכולת להבדיל בין פתיחות לאחרים לבין ויתור על עצמה. לדעתו, האירופים הפסיקו לשאול: “מה זה אומר להיות אירופי? מה אנחנו שומרים, ולמה זה חשוב?” ברגע שאין תשובה, הכול נשטף: הגבולות, הדת, המשפחה, התרבות, השפה. והמקום הזה, שבו חברה מאבדת ביטחון בזהותה, הוא מה שהוא מכנה “המוות המוזר” — מוות בלי מלחמה, בלי אויב חיצוני, אלא פשוט דעיכה מרצון.
? שלושת הצירים שמרכיבים את הקריסה 1. הגירה בלי חזון מאריי לא מתנגד לעצם הרעיון של הגירה, אלא לזה שאין לה מסגרת או גבולות. הוא טוען שבלי הגדרה מי נכנס, כמה, ואיך משתלבים – נוצרת מציאות של חיכוך, לא של העשרה. 2. אשמה והכאה על חטא קולוניאלית אירופה סוחבת רגשי אשם היסטוריים, ולכן מתקשה להגן על עצמה בלי להרגיש אשמה. לדבריו, זה הפך את החברה האירופית לשבויה של עצמה: היא רוצה להיות “טובה” כל כך, עד שהיא כבר לא מסוגלת להגיד “לא”. 3. אובדן האמונה והזהות הנצרות כמעט נעלמה, והערכים שנשארו (שוויון, סובלנות, זכויות אדם) תלויים באוויר, בלי שורש תרבותי עמוק. מאריי טוען שהערכים האלה יכולים להתקיים רק כשהם עומדים על תשתית זהות ברורה — אחרת הם מתפוררים.
? הביקורת שהוא מרמז עליה מאריי לא רק תוקף את מדיניות ההגירה — הוא בעצם מבקר את האליטה התרבותית באירופה: פוליטיקאים, עיתונאים, אינטלקטואלים ואוניברסיטאות. לדעתו, הם חיים בבועה אידאולוגית, מתעלמים מהמציאות החברתית בשטח, ומשתיקים כל מי שמעז לשאול שאלות. הוא מתאר אותם כ“כוהני דת חדשה של סובלנות מוחלטת” — שמפחדים מהאמת יותר משהם מפחדים מהבעיה עצמה.
?ﾸﾏ הרלוונטיות להיום (2025) הספר נכתב ב־2017, אבל הרעיונות שלו נראים רלוונטיים גם עכשיו: אירופה מתמודדת עם עוד גלי הגירה בעקבות מלחמות, שינויי אקלים ומלחמת אוקראינה. ממשלות מתנדנדות בין פתיחות הומניטרית ללחצים פנימיים. תנועות ימין מתחזקות בכל רחבי היבשת, בדיוק מהחששות שמאריי תיאר. במקביל, יש דורות צעירים יותר שמרגישים לא מחוברים למסורת, ומעדיפים “להיות אזרחי העולם” מאשר שייכים לאומה כלשהי. במילים אחרות — הספר מתאר תהליך שעדיין נמשך.
?ﾸﾏ המסר הסופי של מאריי בסוף הספר הוא לא קורא לסגור גבולות או לגרש מהגרים, אלא למצוא דרך לחיות בלי לשנוא את עצמך. הוא מאמין שאירופה צריכה להיזכר שיש לה תרבות עשירה, אמונה, שפה, אמנות, מוסר — דברים ששווים הגנה. הוא אומר בערך כך: “אם לא נגן על מה שעשינו טוב, לא יישאר מה לחלוק עם מי שבא אלינו.” כלומר: רק מי שמאמין בעצמו יכול להיות באמת פתוח לאחרים.
אפשרויות ניהול
הראליסט
08.11.2514:02
18. מעניין שמענישים על דיעות פוגעניות ומסיתות רק של לבנים נגד מהגרים מוסלמיםבתגובה להודעה מספר 0
ולא מענישים מוסלמים שמביעים דיעות פוגעניות ומסיתות נגד לא מוסלמים או נגד יהודים.
הבריטים איבדו את זה לגמרי ומערכת אכיפת החוק שלהם לא שווה לכולם.
אפשרויות ניהול
השפוי האחרון
08.11.2517:07
37. כמו בישראל. במערכת המשפט הישראלית היהודים מופלים לרעה לעומת ערבים.בתגובה להודעה מספר 18
אפשרויות ניהול
eli_s
08.11.2514:03
19. צודק לגמרי. עצוב, אבל צודק.בתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
זבוב מחמד
08.11.2514:34
21. עצוב כמה שהוא צודקבתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
ABRAMOV
08.11.2514:53
23. הוא צודק זוהי לא אותה בריטניה שהוא נלחם עבורה , מדובר במדינה בתהליך התאסלמות פטאליבתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
ניחוש מושכל
08.11.2514:59
25. איבדו את זהבתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
להב אש
08.11.2515:17
26. הוא צודקבתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
מתכנן צ'יפים
08.11.2517:01
35. צודק בביקורת, לא צודק בדרך הביקורתבתגובה להודעה מספר 26
בריטניה יצאה למלחמה, לא בשביל החירות של עצמה. אלא בשביל החירות של פולין ועמים נוספים שהיו בסכנת כיבוש.
וגם עוד מטרה שהושגה במלחמה, הצלת שארית הפליטה היהודית. למרות שזו לא היתה מטרת המלחמה.
הניצחון על גרמניה לא הביא את הפרוגרס.
אפשרויות ניהול
winter1
08.11.2517:14
40. בריטניה הכריזה מלחמה בגלל פולין אבל לא יצאה למלחמה בגלל פולין...THE PHONEY WARבתגובה להודעה מספר 35
בריטניה יצאה למלחמה רק כשנוצר איום על בריטניה עצמה, כלומר שהגרמנים הגיעו למערב אירופה. למעשה היו לא מעט גורמים באליטה הבריטית שקיוו שהיטלר ימשיך לנוע מזרחה...
נכון שברטוריקה ובכוונות של הבריטים, או לפחות של חלקם, היה גם אלמנט של הסרת הרוע הנאצי מהעולם אבל העניין המרכזי היה הביטחון של בריטניה - הן של האי והן של האימפריה. גם בדיונים על האפשרות של הסכם עם הנאצים (לאחר תחילת המלחמה) הטיעון המרכזי של מתנגדי ההסכם היה שזה יציב את בריטניה בעמדת חולשה מול גרמניה ושהיא תהפוך לסוג של מדינת חסות. בהצבעה בקבינט של צ'רצ'יל היה אדם שהצבעתו הכריעה - צ'מברליין, שתמך בעמדתו של צ'רצ'יל נגד מו"מ.
אגב גם בסוף המלחמה פולין ומדינות רבות לא זכו בחירות, והבריטים לא חשבו להילחם עבורן
אפשרויות ניהול
סתיו צפוני
08.11.2515:52
27. גזענות!!! אירופה ממשיכה פלורליזם.בתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
ABRAMOV
08.11.2516:03
29. חחח עד הלבן האחרוןבתגובה להודעה מספר 27
אפשרויות ניהול
ישראלי
08.11.2516:00
28. ברטניה היתה מעצמה עולמית אדירה, שהחזיקה בשיאה 23 אחוז מכדור הארץ וכיום שבר כלי דהוי שנסחף תחת הפרוגרסיביתבתגובה להודעה מספר 0
גם המעצמה החזקה בהיסטוריה, ארה"ב, לא מתקרבת לשטח שבריטניה החזיקה בשיאה, לא הרומאים ולא אף אחד.
וכיום סמרטוטי רצפה של אירופה
אפשרויות ניהול
השפוי האחרון
08.11.2517:11
39. אני חושב שיחסית למעצמות אירופאיות אחרות בריטניה לא הייתה מדינה שאפשר היה לכנות אותה ''מעצמת על''בתגובה להודעה מספר 28
היא לא הייתה חזקה בהרבה מצרפת, רוסיה או גרמניה. אולי רק מבחינת הצי הימי. זאת בניגוד לרומאים שאכן היו הכי חזקים בעולם וסוג של מעצמת על.
אפשרויות ניהול
ישראלי
08.11.2517:16
42. אין דבר כזה שאתה שולט ברבע מהעולם ולא נחשב ''מעצמה עולמית'', אם בעיינך זה לא אז יש לך הגדרה שונה מכולם ל''מעצמה עולמית''בתגובה להודעה מספר 39
אפשרויות ניהול
המשתנה
08.11.2516:55
34. ייעצר ויאסר ?בתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
mctom
08.11.2517:10
38. כל העולם ניתן לכם לשליטה אבל עדיין בחרתם לכבוש ולחלק את ארץ ישראל כרצונכםבתגובה להודעה מספר 0
עכשיו אתם תראו את הארצות שלכם מתחלקות ונעלמות מול עיניכם.
אפשרויות ניהול
היטש
08.11.2517:27
43. אצל היהודים מקובל ש''לא עכברא (מוסלמים) גנבא, חורא (שמאל) גנבא'' (לא העכבר אשם בגניבת האוכל, אלא החור שאיפשר את הגעתו).בתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
היטש
08.11.2517:56
45. הנביא צ'ירצ'ל התנבא אחרי השואה ש''הפאשיזם הבא יגיע כשהוא מחופש לאנטי פאשיזם''.בתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
shabor
08.11.2519:38
46. יש מצב. במקום להיכבש על ידי הנאצים הם נכבשים על ידי מוסלמונאצים.בתגובה להודעה מספר 0
אשכול 921195
