בס"ד
אור החיים יומי
מתורת רבינו חיים בן עטר הקדוש זצוקללה"ה
יום טוב ומבורך. יום שני כ' סיון התשפ"ה
כשצדיק נכשל בעבירה, פורחת ממנו הנשמה, ונכנסת בו רוח שטות
וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל־מֹשֶׁה וְאֶֽל־אַהֲרֹן וְאֶל־כָּל־עֲדַת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל אֶל־מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת־כָּל־הָעֵדָה וַיַּרְאוּם אֶת־פְּרִי הָאָֽרֶץ:
כותב רבינו האור החיים הקדוש* בשם בעלי הסוד, וזה לשון קודשו: *'כי אדם גדול כשיזדמן לפניו עבירה, ויגש לעשות, פורחת ממנו נפשו הרמה, ונכנסת בו רוח שטות ואז יקרב לעשותה'. עד כאן לשון קודשו.
כלומר: אדם גדול וצדיק שיש לו נשמה במעלה גדולה, אם חס ושלום היצר הרע הצליח לפתות עליו לעשות עבירה, הנשמה שבקרבו פורחת ממנו כדי שלא תיפגם, ונכנסת במקומה 'רוח שטות' שאז יש לו את האפשרות לעשות את עבירה.
רבינו הקדוש מוצא רמז לזה בפסוק שנאמר אצל המרגלים 'וילכו ויבואו', שכאשר הם באו לספר רע על ארץ ישראל, הלכו ופרחו מהם האורות הקדושות שהיה בנשמותיהם, ונכנסה בהם רוח שטות.
ובפרשת שמיני שואל רבינו הקדוש איך זה עובד שאדם עשה עבירה, ומביאים בהמה ושוחטים ומקריבים אותה, וזה מכפר עליו, והלא ה' יתברך במשפט יעמיד ארץ והיאך מועיל מצד המשפט הבאת קרבן?
ומתרץ רבינו הקדוש, שבשעה שהאדם עובר עבירה אינו בגדר אדם כי נכנסה בו רוח שטות, ובשעת החטא נחשב לבהמה שאין בה דעת והוא בגדר 'שוטה', וכשחוזר בתשובה עולה ממדרגת 'בהמה' למדרגת 'אדם' ואין ראוי לחייב ולהרוג אדם על מעשי בהמה, ולכן יביא בהמה על חטאו שהיה אז במדרגה הזו, ובמחשבתו שראוי הוא לעשות לו כדוגמתו, יעלה ויתוקן בחינת הרוח לשורשה.
[אור החיים שלח פרק יג פסוק כו]
בשורות טובות לכל בית ישראל
אשכול 34964