*לע"נ בתנו הטהורה חיה-מושקא ע"ה בת יבדלט"א חיים יהושע יהודה ובת-חן*
ב'פרקי דרבי אליעזר' מובא, שמקרניו של האיל שהוקרב למזבח תמורת יצחק, נעשו שתי שופרות. בקרן השמאלית תקע הקב"ה בהר סיני ואילו הקרן הימנית, שהיא הגדולה ביניהם, יתקע בה הקב"ה לעתיד לבוא, שנאמר: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנִדחים בארץ מצרים וגו'".
על-ידי התקיעה ב"שופר גדול", ישובו ה"אובדים ונידחים" מארצות גלותם אל ארץ ישראל.
קול השופר האלוקי יעורר גם את ה"אובדים ונידחים" ברוחניות. כלומר, אלו שטוב להם בגלות ואינם חפצים לעזוב את בתיהם הטובים והמסודרים ולצאת למסע הגאולה ואפילו לשמוע על הגאולה אינם מעוניינים...
קול שופר זה יעורר את נקודת היהדות ששוכנת בתוככי ליבו של כל יהודי ותעורר אצל ה"אובדים והנידחים" את רצונם הפנימי לצאת מהגלות וללכת לירושלים להשתחוות להשם.
וזוהי המעלה שבגאולה העתידה על גאולת מצרים:
ביציאת מצרים, רצונם של בני ישראל להיגאל ולצאת מטומאת מצרים נבע מפעולתו של הקב"ה. אך בגאולה העתידה, בני ישראל ירצו להיגאל מצדם והאור האלוקי רק "יעורר" ויגלה את נקודת היהדות שנמצאת כבר בכל אחד ואחד מבני ישראל.
מקור: ע"פ ספר המאמרים – אידיש ע' 78 ואילך. תורת מנחם – ספר המאמרים תשכ"ח ע' ג ואילך
אשכול 36043