*לע"נ בתנו הטהורה חיה-מושקא ע"ה בת יבדלט"א חיים יהושע יהודה ובת-חן*
אחת הקושיות שהקשה קורח על משה רבינו עסקה בדיני נגעים:
כיצד ייתכן שֶׁבְּנֶגַע 'בהרת' בגודל של גריס – האדם טמא, ואילו כשהוא מתפשט על כל גופו הריהו טהור?! (ראה ירושלמי סנהדרין פ"י ה"א).
והתירוץ לשאלתו ברובד הפנימי הוא, שכאשר יש לאדם 'נגע' רוחני קטנטן, עבירה 'קטנה', הוא יכול לטעות בגודל חומרתה, ולכן תשובתו איננה שלמה והריהו נשאר בטומאתו.
מה-שאין-כן, בעבירה שתופסת את כל מציאותו שהאדם מבין מעצמו את גודל חומרתה, אזי הוא שב בתשובה שלמה והריהו טהור.
לאור הדברים האמורים, יובן מאמר חז"ל (סנהדרין צח, א) ש"אֵין בֶּן דָּוִד בָּא אֶלָּא בְּדוֹר שֶׁכֻּלּוֹ זַכַּאי אוֹ כֻּלּוֹ חַיָּב", שעל-פניו הדברים תמוהים, כיצד יביא דור ש"כולו חייב" את המשיח?! – כי כאשר היהודי יודע ש"כולו חייב" בוודאי ישוב בתשובה שלמה ויביא בכוחה את הגאולה.
מקור: ע"פ תורת מנחם ח"מ ע' 182 ואילך
אשכול 37774