*לע"נ בתנו הטהורה חיה-מושקא ע"ה בת יבדלט"א חיים יהושע יהודה ובת-חן*
בפרשתנו (מט, א) יעקב אבינו קורא לבניו ואומר להם: "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים". מפרשים חז"ל (פסחים נו, א), ש"בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לְגַלּוֹת לְבָנָיו קֵץ הַיָּמִין, וְנִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה".
ביאור הדברים במשמעותם הפנימית:
'גילוי הקץ' האמור כאן, אינו ידיעה סתמית בלבד של *תאריך* הגאולה, אלא הבאת הגאולה *בפועל*. כלומר, יעקב רצה להוריד ו'לגלות' בפועל את *הגאולה* לבניו ולָעולם. ואז, "נִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה", כלומר, הסתלק ממנו הכוח 'להשכין' ולהוריד את הגאולה לעולם.
אך בקשת יעקב 'לגלות את הקץ' לא נדחתה לגמרי, אלא היא מהווה נתינת כוח לבני-ישראל 'לְגַלּוֹת' ולהביא את הגאולה במצב של חושך ו'סילוק השכינה' ועד לחושך הכפול ומוכפל של דורנו.
ולכן, אין דור ותקופה שאינם שייכים לגאולה, כי 'כוחו של יעקב' פועל בתמידיות ומעניק לנו את הכוח להביא גאולה.
מקור: ע"פ לקוטי שיחות ח"י ע' 167 ואילך
אשכול 33846