*לע"נ בתנו הטהורה חיה-מושקא ע"ה בת יבדלט"א חיים יהושע יהודה ובת-חן*
הברכה שברך יעקב את בנימין היא "בִּנְיָמִין זְאֵב טְרָף וגו'" (פרשתנו מט, כז). מפרש רש"י, שדימויו של בנימין לזאב הוא בתכונת ה'חטפנות' שלו, ש'חוטף' את טרפו.
ביאור משמעותה הפנימית של הברכה:
בנימין 'התברך' בעבודת התשובה המושלמת, שהופכת את חושך 'הזדונות' לאור ול'זכויות'. ולכן, נמשלה ל'חטיפה', כי בעל התשובה 'חוטף' בכוח ובמהירות (התשובה נעשית 'בחטף'...) את ניצוצות הקדושה שהיו ב'חושך' והופך את החושך לאור. ובנוסף: על-ידי עבודת, הוא 'חוטף' ומוריד למטה אורות עליונים ביותר.
עבודתו הרוחנית של בנימין שייכת גם אלינו:
בזמננו, נשארו 'ניצוצות' הקדושה האחרונים שעדיין לא התבררו מתוך החושך ותפקידנו הוא 'לחטוף' אותם מהחושך ולהפוך את החושך לאור. וכמו ב'חטיפה', שמתבצעת במהירות – עלינו לבצע במהירות את כל המשימות שבאו לפתחנו, גם אם אינם לפי התוכנית הסדורה...
ובזכות עבודתנו ה'חטופה', תבוא הגאולה במהירות ו'בחטף'.
מקור: ע"פ לקוטי שיחות ח"כ ע' 281 ואילך
אשכול 33867