*לע"נ בתנו הטהורה חיה-מושקא ע"ה בת יבדלט"א חיים יהושע יהודה ובת-חן*
לעתיד-לבוא, הקדוש-ברוך-הוא יערוך סעודה לצדיקים מבשרו של ה'לוויתן' ו'שור הבר' וישקה אותם מ'יין המשומר', שהוא יין ש'שמור' בענביו מששת ימי בראשית.
את הסעודה יפתחו באכילת ה'מן', ששמור כיום בצנצנת מיוחדת ויברכו עליו ברכת 'המוציא לחם מן השמים'. כך כותב הרמ"ע מפאנו (בספר מאמר שבתות ה' ח"ב, בתחילתו).
ומה תהיה ה'ברכה אחרונה' של המן – ברכת המזון?
הגמרא במסכת פסחים (קיט, ב) מספרת, שלאחר הסעודה האמורה, ימזגו 'כוס של ברכה' ודוד המלך ייטול אותה ויברך עליה 'ברכת המזון'. ומכאן, שעל המן יברכו 'ברכת המזון'.
ברכת המזון נוהגת 'מדאורייתא' רק באכילה *לשובע* (ומדרבנן, חייבים אף בפחות מכדי שביעה, מכזית ומעלה) ואכן, אכילת המן 'תשביע' את אוכליה.
והפלא שבדבר הוא, שהמזון הרוחני וה'שמימי' 'ייתפס' בגוף הגשמי ויזין וישביע אותו, כלומר, לעתיד-לבוא, הבשר הגשמי יראה ו'יתפוס' אלוקות במוחשיות, כראיית דבר גשמי.
מקור: ע"פ תורת מנחם חל"ז ע' 203 ואילך