בס"ד
אור החיים יומי
מתורת רבינו חיים בן עטר הקדוש זצוקללה"ה
יום טוב ומבורך. יום רביעי טו' סיון התשפ"ה
'דרך הצדיקים למחול על עלבונם, ואדרבה שמחים ביסורי העלבון'
בסוף הפרשה מסופר על מרים ואהרן דיברו לשון הרע על משה, ושמרים נענשה בצרעת, ובתוך הסיפור נאמר הפסוק המפורסם 'וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה' ולכאורה קשה מדוע מודיענו הכתוב זאת, בפרשה זו דוקא?
ומפרש רבינו האור החיים הקדוש, שבא הכתוב להודיע שמשה רבינו חס ושלום לא הקפיד על אהרן ומרים, ולא נענשו בגלל הקפדתו, אלא שהשם יתברך, הקפיד על כבודו של משה רבינו.
ומסיים רבינו הקדוש בדבר מבהיל, וזה לשון קודשו: 'ואפשר שאם היה משה מקפיד בדברם, היה העונש באופן אחר כפול ומכופל להם חס ושלום'. עד כאן לשון קודשו.
ומוסיף רבינו הקדוש, שמשה רבינו גם לא התלונן לפני הקדוש ברוך הוא על שדיברו עליו, ולא כמו שאר בני אדם הנעלבים מזולתם. ולכן נאמר בפסוק 'וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח, וַיִּשְׁמַע ה''.
ולכאורה זה מיותר לומר שה' שמע, אלא זה בא להדגיש שה' שמע מעצמו, ולא מחמת שמשה רבינו רץ להתלונן.
ובספרו הקדוש חפץ ה', מביא רבינו הקדוש בשם 'ספר חסידים' שהיה חסיד אחד, שהיה שולח מתנה למי שהיה מבייש אותו, כי על ידו היה זוכה להשגות גבוהות, וכמו שאמרו חכמינו במסכת שבת: 'הנעלבין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין, עליהן הכתוב אומר 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו'. ואותו חסיד אחד, היה שמח ורוצה יסורים אלו של בזיונות, כי ידע שיסורים אלו מעלים אותו לדרגות רמות.
[אור החיים בהעלותך פרק יב פסוקים ב' יא'. חפץ ה' שבת דף פט עמוד ב]
בשורות טובות לכל בית ישראל
אשכול 34925