ב"ה
ממתק לשבת – פרשת בְּהַעֲלֹתְךָ תשפ"ה
יחיאל הוא בחור שהגיע מבית חרדי בארה"ב, ועם השנים קצת התרחק, ואפילו פיתח קצת טְרַאוּמוֹת – במיוחד מסעודות השבת.
כשהגיע לתאילנד ובא לבקר בבית חב"ד, השתדלנו לחבק אותו ולקבל אותו כמו שהוא.
הזמנתי את יחיאל לשבת, והוא הגיע, אבל מיד כשהגענו לקידוש – פתאום שמתי לב שיחיאל נעלם.
ככה, במשך כמה שבתות – כל פעם הוא מגיע, יושב קרוב אליי, אבל איך שמגיע הקידוש – הוא פשוט בורח.
ואז, שבת אחת – הוא לא הגיע בכלל.
בשעה 11 בלילה, כבר אחרי הסעודה, אנחנו יושבים בעונג שבת בבית – ופתאום אני רואה את יחיאל עומד בכניסה.
מיד קמתי, סימנתי לו לבוא, הושבתי אותו לידי,
ואשתי הביאה לו יין וחלות – שיישב, יעשה קידוש, ויסעד סעודת שבת.
בסיום הערב, אחרי שכולם כבר הלכו, יחיאל נשאר ואמר לי:
"אני רוצה לספר לך שאחת הטְרַאוּמוֹת הגדולות שלי הייתה סעודת השבת.
אבא שלי היה שר זמירות במשך שעתיים – ואני לא סבלתי את זה.
ולכן, כל פעם שהגעת לקידוש – משהו בתוכי פשוט לא נתן לי להישאר, וברחתי.
היום נרדמתי בערב שבת, וכשהתעוררתי – התעורר בי שוב געגוע.
אמרתי לעצמי: בטוח כבר יושבים בעונג שבת וסיימו כבר את הסעודה, אז אין לי מה ללכת.
ואז החלטתי – שאלך ואעמוד ליד הדלת.
אם הרב יראה אותי – אכנס. ואם לא – אלך מיד.
הגעתי, וברגע שהגעתי – מיד הזמנת אותי, ונתת לי הרגשה כל כך טובה,
שאני מרגיש שזה ריפא לי את הכאב הכי עמוק."
מאז, יחיאל התחיל לבוא כל שבת, ועם הזמן – גם חזר לשמור שבת.
וב"ה כיום – הוא בעצמו עוזר לאחרים שהיו במצב דומה לשלו.
בפרשת השבוע אנחנו קוראים על הדלקת הנרות בבית המקדש,
והרבי מלמד אותנו – שמהדלקת הנרות בבית המקדש אפשר ללמוד איך להדליק את הנשמה של עוד יהודי.
דבר ראשון – צריכים לזכור שיש שבעה נרות, כמו שבע המִדּוֹת שבנפש: חֶסֶד, גְּבוּרָה וכו'.
וגם בעם ישראל – יש יהודים שנוטים יותר לקו החסד, ויש שנוטים יותר לקו הגבורה.
והתורה מלמדת אותנו – שכל הדרכים נכונות, ובלבד שהמכנה המשותף הוא: להאיר את אור התורה.
דבר שני – את הנרות מדליק אַהֲרֹן הכהן, שדרכו היא "אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם".
וזה מלמד אותנו שכשאנחנו רוצים לקרב יהודי – זה צריך להיעשות מתוך אהבה, חיבה,
ומתוך התעניינות אמיתית במצבו.
דבר שלישי – כשמקרבים יהודי, צריכים לדעת להיות "מְקָרְבָן לַתּוֹרָה",
ולא את התורה אליהם.
לקרב באהבה – אבל בלי לוותר על ההלכה, ובלי לטשטש את הגבולות הברורים.
דבר רביעי – הדלקת המנורה צריכה להיות "עַד שֶׁתְּהֵא שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ".
כשמקרבים יהודי – צריכים ללוות אותו ולדאוג לו, עד למצב שבו הוא כבר לא יִצְטָרֵךְ עזרה,
אלא יהיה בעצמו דוגמה ונר – להאיר לאחרים.
יְהִי רָצוֹן שנלמד לקרב אחד את השני באהבה,
להאיר אחד לשני את הדרך,
וללמוד להיות מוּפְרִים – דווקא מתוך השוני והמיוחד שיש בכל אחד.
ובְעֶזְרַת ה' – נזכה להאיר את העולם ולהביא אותו לגְאֻלָּה אֲמִיתִּית וְשְׁלֵמָה, בקרוב ממש.
שבת שלום,
הרב נחמיה וילהלם
בית חב"ד בנגקוק, תאילנד
אשכול 34937