*לע"נ בתנו הטהורה חיה-מושקא ע"ה בת יבדלט"א חיים יהושע יהודה ובת-חן*
התורה מספרת כיצד הקריבו נשיאי השבטים קרבנות עבור 'חנוכת המשכן'. נשיא אחד ליום.
כותב רש"י בתחילת פרשתנו, שכאשר ראה אהרן הכהן שאינו משתתף בקרבנות האלו, לא הוא ולא שבטו, "חָלְשָׁה אָז דַּעְתּוֹ". עד שהקדוש-ברוך-הוא אמר לו "שֶׁלְּךָ גְּדוֹלָה מִשֶּׁלָּהֶם, שֶׁאַתָּה מַדְלִיק וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת".
מדברים אלו אנחנו למדים על גודל תשוקתו של אהרן להשתתף ב'חנוכת המשכן'. הוא לא הסתפק בכך שהעניין ייעשה על-ידי שליח, אלא רצה להשתתף באופן אישי בעבודה.
וההוראה אלינו: כאשר רואים יהודים שעוסקים ב'חנוכת' ו'הכנת' בית המקדש השלישי, כלומר, הם נוקטים פעולות בתחום התורה ומצוות, שמקרבות את הגאולה – אל לנו להישאר אדישים ולעמוד מהצד...
אבל, בשונה מאהרן, אנחנו יכולים ונדרשים להצטרף *בפועל* למלאכת הכנת המקדש ולצרף את ה'שבט' שלנו, בני הבית. יש לבצע את העבודה בזריזות וללא הרף, עד להשלמתה, בבניית הבית השלישי.
מקור: ע"פ ספר השיחות תשמ"ח ח"ב ע' 483 ואילך
אשכול 34942