*לע"נ בתנו הטהורה חיה-מושקא ע"ה בת יבדלט"א חיים יהושע יהודה ובת-חן*
בפרשתנו, מופיעים דברי יהושע וכלב בְּשִׁבְחָהּ של ארץ-ישראל: "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד וגו' אֲשֶׁר הִיא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (יד, ז-ח).
המעלה הגדולה שב"אֶרֶץ . . זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" היא, שה'טוב' הזה נזל מעצמו ללא עבודה ויגיעה וכדברי רש"י (בא יג, ה) שה"חלב זב מהעיזים והדבש זב מהתמרים ומן התאנים".
מה-שאין-כן, גידול 'שבעת המינים' המשובחים הצריך עבודה ויגיעה רבה: חרישה, זריעה, ושאר עבודות הארץ.
לעומת זאת, ב'כניסה לארץ' לעתיד, נקבל את *כל* השפע ה'גאולתי' ללא כל עבודה ויגיעה, כמו את הדבש והחלב:
לעתיד, יהיו לנו הרבה 'עובדים זרים' שיעשו בשבילנו את העבודה וכדברי ישעיהו הנביא (סא, ה): "וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם".
ישנה מעלה נוספת ב'כניסה העתידית', שאף יהודי לא יוותר מאחור, בשונה מהכניסה בימי יהושע בן-נון, ש'דור המדבר' נותרו במדבר...
מקור: ע"פ תורת מנחם התוועדויות תשד"מ ח"ג ע' 1979 ואילך
אשכול 34960