ב"ה
ממתק לשבת פרשת דברים תשפ"ה
כשיוסף גולדמן התבגר, החליט בנו ג'ייקוב להכניס אותו לבית אבות בניו ג'רזי. יוסף אמר לבנו: "יש לי רק בקשה אחת – תדאג שאקבר כיהודי, עם מניין וקדיש."
ג'ייקוב ענה: "אבא, הגיע הזמן להתקדם. אין כל עניין בטקסים האלה."
יוסף המשיך לבקש שוב ושוב, בכל פעם שפגש את בנו. כשנוכח לראות שג'ייקוב לא מתכוון לקיים את בקשתו, אמר לו: "לא נותר לי אלא להתפלל לה' שיעזור לי בזה."
יום אחד צלצל הטלפון של אהרון סילבר. על הקו היה עובד מבית האבות: "שלום, זה אהרון, הבן של ישראל צבי סילבר?" "כן," ענה אהרון. "רציתי לעדכן אותך – אביך לא מרגיש טוב." אהרון הופתע. רק שלושה ימים קודם לכן ביקר את אביו, והכול נראה בסדר. משהו בקולו של העובד לא נשמע לו, והוא שאל מה בדיוק קרה.
העובד השיב:"אבא שלך קיבל הבוקר התקף לב... הזעקנו רופא... לצערנו, הוא לא החזיק מעמד." אהרון עדכן מיד את שאר האחים, וכולם נרתמו לסידורי ההלוויה, תיאום עם חברה קדישא וכל הדרוש. נערכה הלוויה, ולאחר מכן ישבו שבעה בביתו של האב.
באחד מימי השבעה קיבל אהרון שיחת טלפון. מהעבר השני נשמע קול מוכר: "אהר'לה שלי, מה קורה? למה השבוע לא באת לבקר אותי?"
אהרון החוויר. הוא לא הבין מה קורה. הוא העביר את הטלפון לאח נוסף, שגם הוא נדהם – אבא על הקו. כעבור כמה דקות, מיהרו כל האחים לבית האבות. שם פגשו את אביהם – חי ובריא. הפקיד שראה אותם קרא מיד למנהל, שהתנצל עמוקות: "אף פעם לא קרה לנו דבר כזה. פשוט טעינו בשם. עדכנו אתכם על פטירת אביכם, כשבפועל זה היה יהודי אחר – יוסף גולדמן. אני בטוח שתסלחו לי, כשאתם רואים שאבא שלכם חי. אבל איך אספר עכשיו לבני משפחת גולדמן שאביהם נפטר לפני חמישה ימים?!"
אהרון הציע למנהל שהוא יתקשר להודיע להם.
כשהתקשר וסיפר לבני משפחת גולדמן שאביהם נפטר, נדהם מהתגובה:
"אבא שלנו כל היום מתפלל, קורא תהילים, ומבקש שכאשר יסתלק מן העולם – יזכה לקבורה יהודית. אבל אנחנו לא מתכוונים לקיים את זה."
"מאוחר מדי," אמר אהרון בשקט.
"אבא שלכם כבר זכה למה שביקש – קבורה יהודית. מניין. וכל מה שמגיע ליהודי כמוהו."
התפילה שלו לא שבה ריקם.
בפרשת השבוע אנחנו קוראים שמשה רבינו אומר לעם ישראל: "יוסף ה' ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דיבר לכם". מסביר רש"י שכאשר משה רבינו אמר לעם ישראל: "יוסף עליכם ככם אלף פעמים" אמרו לו: "למה אתה נותן קצבה לברכות שלנו? הרי הקב"ה כבר הבטיח לאברהם שנרבה כחול אשר על שפת הים שזה ממש בלי גבול". אמר להם משה: "זו משלי, אבל הוא יברך אתכם כאשר דיבר לכם".
לכאורה לא מובן. למה משה רבינו אומר את זה בצורה שמעוררת אצלם שאלה? שיגיד מראש שהוא מברך באלף והקב"ה יתן בלי גבול?
וגם, אם יש להם ברכת בלי גבול מה מוסיף להם משה בזה שמברך אותם לאלף פעמים?
מסביר הרבי מליובאוויטש על פי דברי חז"ל ש"הקב"ה מתאווה לתפילתם של ישראל" - כדי לקבל את ברכת ה' לבלי גבול היה משה צריך לגרום להם לבקש, ולכן אמר להם אלף. כשהם התעוררו ושאלו למה לא יותר - אז הפכו לראויים לברכה הבלתי מוגבלת של הקב"ה.
גם אנחנו צריכים לזכור שהקב"ה מכין עבורנו שפע גדול של ברכה עד בלי די רק צריך לזכור להתפלל ולבקש. כשמבקשים מעומק הלב ה' שומע את תפילתינו וממלא את בקשתינו.
בימים אלו של אבל על חורבן בית המקדש זה הזמן להתפלל כולנו ולבקש שכבר תגיע הגאולה בפועל ממש. כשנתפלל על זה מעומק לבנו - אנחנו יכולים להיות בטוחים שה' ישמע את תפילתינו ויביא לנו את משיח צדקנו בקרוב ממש
שבת שלום
הרב נחמיה וילהלם
בית חב"ד בנגקוק תאילנד
אשכול 35324