עבר עריכה לאחרונה בתאריך 04.08.25 בשעה 20:27 על-ידי גבעתי (מפקח)
תתקנו אותי, אם אני מבין נכון שאחרי חורבן בית ראשון עוד הייתה נבואה מסוימת שנפסקה. אחרי זה הגיע " רוח הקודש", "בת קול" וכו. מדובר היה ברמות הרבה יותר נמוכות שלא ברור לי איך הן עבדו.
לכאורה, כשהיה נביא הכל היה פשוט. יש אדם שמעביר את מסר של אלוהים לעם. לפעמים גם בעזרת ניסים כמו משה, אליהו ואלישע. העם לא תמיד הקשיב לנביאים.
,אבל איך זה בא לידי ביטוי עם רוח קודש/ בת קול? ועד מתי הם המשיכו
מרלין
04.08.2521:04
1. לכאורה,בתגובה להודעה מספר 0
אז בבית הראשון החיים היו הרבה יותר קלים - יש נביא שאומר במפורש את רצון אלוהים. לא צריך לנחש מה הדבר הנכון לעשות כי יודעים מה אלוהים רוצה. ועדיין העם בחר לא להקשיב
אפשרויות ניהול
consilium_322
05.08.2501:04
2. אעתיק את תשובתי גם לכאןבתגובה להודעה מספר 0
כשהיה בית המקדש קיים, היו כל מיני וסוגי השפעים הרוחניים והגשמיים יכולים לרדת לעולם. היה אז בת קול, רוח הקודש, ונבואה. נבואה גבוהה מכולם. נמצאת במקום גבוה והנמצאים שם כולם זוכים לשמוע ברמה כזו או אחרת נבואות גם של אחרים. הנמצאים שם? כן היו לישראל מלא מלא מלא נביאים, כמה מליונים למעשה שכן כתוב בגמרא: "תניא, הרבה נביאים עמדו להם לישראל כפליים כיוצאי מצרים, אלא נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה, ושלא הוצרכה לא נכתבה" כמה נביאים מופיעים אצלנו שהם כתובים? 48
מ"ח הנביאים [כפי המבואר בסדר עולם, והבוא ברש"י שם] שנבואתם נשמרה עד לימינו: א. אברהם. ב. יצחק. ג. יעקב. ד. משה. ה. אהרן. ו. יהושע. ז. פינחס. [שופטים ב: א] ח. אלקנה. [שמואל א`, ב: כז] ט. עלי ~ י. שמואל הנביא. יא. גד החוזה. [ד"ה א`, כט: כט] יב. נתן הנביא. יג. דוד. יד. שלמה ~ טו. עידו. [מלכים א`, יג: א] טז. מיכיהו בן ימלה.
[מלכים א`, כב: ח] יז. עובדיה הנביא. יח. אחיה השילוני. [מלכים א`, יא: כט] יט. יהוא בן חנני. [מלכים א`, טז: א] כ. עזריה בן עודד. [ד"ה ב`, טו: א] כא. יחזיאל בן זכריהו. [ד"ה ב`, כ: יד] כב. אליעזר בן דודוהו. [ד"ה ב`, כ: לז] כג. הושע בן בארי. כד. עמוס. כה. מיכה המורשתי. כו. אמוץ. [ד"ה ב`, כה: טו] כז. אליהו הנביא.כח. אלישע הנביא. כט. יונה בן אמיתי. ל. ישעיה. לא. יואל. לב. נחום האלקושי. לג. חבקוק. לד. צפניה. לה. אוריהו בן שמעיהו. [ירמיה כו: כ] לו. ירמיה. לז. יחזקאל. לח. שמעיה. [מלכים א` יב: כב] לט. ברוך. מ. נריה ~ מא. שריה. מב. מחסיה ~ מג. חגי. מד. זכריה. מה. מלאכי. מו. מרדכי בלשן. את השניים החסרים נצטרך למצוא בין הרשימה הזאת: א. אסיר. ב. אלקנה. ג. אביאסף. ד. אסף. ה. הימן. ו. איתן האזרחי. ז. ידותון. ח. זכריה בן יהוידע הכהן. [ד"ה ב`, כד: כ] ט. דניאל. י. חנני הרואה. [ד"ה ב`, טז: ז]. יא. עודד [ד"ה ב`, כח: ט] (הועתק מתשובה באינרנט)
הנבואה מתקבלת אצל הנביא, לרוב עם אפשרות לדו-שיח, שאלות, בירורים, טענות ותפילות. והן עמוסות חוויות רוחניות מאוד חזקות.
כאשר נביא היה מקבל נבואה הוא היה מרגיש דחף חזק מאוד להגיד את הנבואה שלו, עד כדי שיגעון. חריגים בזה הם יונה שנשלח בשליחות וניסה לשים קץ לחייו ולא לומר את הנבואה. ומשה, שביקש שהבורא יבחר במישהו אחר, והוא חריג גם במעלת הנבואה שלו.
נבואה היא חזיון אור קולי, לפעמים חידתי מעט, לפעמים מעורפל מעט, אבל חזק ועוצמתי מספיק כדי לומר "דבר ה' לי אליכם" או "נאום ה' צבאות" כלומר הדיבור נשמע דיי ברור.
שונה מבואת משה משאר נביאים שנאמר עליו "לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הא; פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידת ותמנת האל יביט ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה" יש אומרים כל הנביאים על ידי מלאך ומשה על ידי ה' בעצמו ולא על ידי שליח. ואמרו חזל "כדתניא: כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה, משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה." ואמרו "מה בין משה לשאר הנביאים? ר' יהודה אומר, כל הנביאים ראו מתוך תשע אספקלריות וכו', ומשה מתוך אספקלריא אחת; ורבנין אמרי, כל הנביאים ראו מתוך אספקלריא מלוכלכת וכו' ומשה מתוך אספקלריא מצוחצחת"
להבין שמעלת נבואה היא דבר אחר- ואפשר לראות מכמה מקומות שהקול הנשמע בנבואה הוא קול אחר, ונשמע כמו אדם המדבר איתן כמו במקרה של שמואל. כמו ניתן לראות את ההשפעות של הנבואה על שאול ואיך מחזה נבואי נראה על אדם המקבל אותו. ועוד דברים נכתבו על נבואה ויש ספרים על כך.
מאז שחרב בית המקדש בטלה היכולת להתנבא באופן הרגיל ואנו מוצאים כמה התייחסויות לכך -" אמר רבי אבדימי דמן חיפה: מיום שחרב בית המקדש, ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים." מדובר בנבואה ממש, ואומרים שהכוונה היא לנביאים חכמים, שעד אז יכלו גם נביאים שאינם חכמים לקבל נבואה, ומאז רק חכמים גדולים הבקיאים הן בחכמה והן בדרכי הנבואה.
דבר אחר אנחנו מוצאים: "מַר רִַי יחָנָן: מִם ֶחָרַב ֵית הִַקְָ, נְִלָה נְבה מִן הְַבִיאִים וְנְִנָה לְטִים לְתִינקת" דיבורים שמגיעים מתוך תמימות וצחות, ויש בהם נבואה. אבל זו כבר לא התנבאות אקטיבית כמו שהיתה בימי הבית והיא כמו הסיפור של פסטק לי פסוקך.
עד כאן עיניין הנבואה, והבנת שמאז החורבן ניטלה נבואה מן הנביאים וכבר אי אפשר באותה צרה של פעם לקבל נבואה (להרחבה בנושא יש לעיין בספרים).
דברים אחרים הקיים, עליות נשמה, רוח הקודש ובת קול.
רוח הקודש היא מושג מופשט בעל דרגות רבות המתחילה מלימוד תורה כפי שכתוב בתנא דבי אליהו רבה [פרק ב', ובזוטא סוף פ"א] כתוב כך, כיון שקרא אדם תורה נביאים וכתובים, ושנה משנה ומדרש הלכות ואגדות, שנה הגמרא, שנה הפלפול לשמה, מיד רוח הקודש שורה עליו, שנאמר רחַ י"י ִֶר ִי מִָת עַל לְנִי. ומדרש רבא רשום על מי שהוא מלמד תורה לרבים שרוח הקודש שורה עליו. ונגמרת בדרגת נבואה קטנה כפי שכתוב: "תנו רבנן, משמתו חגי זכריה ומלאכי, נסתלקה רוח הקודש מישראל, ואף על פי כן היו משתמשים בבת קול" (אציין שגודלי ישראל אמרו שגם שרשום כך הכוונה לדרגה מסויימת בנבואה הנקראת רוח הקודש, ושעדין יש דרגות נמוכות יותר הנקראות רוח הקודש".
עיקר ההבדל בין רוח הקודש לנבואה הוא שברוח הקודש לא מצינו דו שיח עם ישות עליונה, אלא קבלת מידע רוחני, מענה על תשובה או סיעתא דשמיא. לעיתים מעט ידיעת עתידות אבל לרוב זה היה מתקבל מבחינת חכם עדיף מנביא שנאמר עליו "איזהו חכם הרואה את הנולד" שיודע בחכמתו מה עתיד להיות וכדברי בן בג בג " הפוך בה והפוך בה דכולי בה".
הדרגה הנמוכה ביותר ממה ששאלת נקראת בת קול, ואם אמרנו על נבואה ששומעים קול מיוחד, הרי שבבת קול מצינו שהיא בוקעת מתוך נפש האדם ולרוב נשמעת כמוהו, כמו קולו שלו, והיא נשמת אדם תלמדמו. (אני זוכר ששמעתי שהיא נשמעת כמו נערה ולכן גם נקראת בת קול, אבל כיוון שאין לי מקור אני אומר את זה במאמר מוסגר).
בת קול היא דיבור רוחני הנמצא בעולם, יורד מהעולמות העליונים, והוא דק מאוד ורוחני מאוד ויכולים להשיגו בכל מיני דרכים, על פי רוב הדברים הנשמעים הם כללים, לא ברורים, לפעמים דברים לוזרים על עצמם בכל יום, בכל שבוע, בכל חודש, בכל שנה, בזמן לידה וכו וכו כפי שמופיע לרוב בדברי חז"ל ומדרשים. והם הכרזות שונות מהעולמות העליונים. לפעמים גזרה או פסק דין. ולא תמיד ניתן לסמוך עליהם, והחכמים הגדולים יודעים לפרשם ולפעול איתם. ההבדל העיקרי בין רוח הקודש לבת קול הוא היעד, רוח הקודש מביאה מידע על פי רוב ליעד ספציפי, כלומר לזה ששורה עליו רוח הקודש ואילו בת קול היא הכרזה בעלמא לכולם.
לא הוזכר אך כדאי להוסיף- עליות נשמה, התבוננות פנימית והתבודדות המביאים את האדם להזדהות עם חלקים רוחניים שבוא והיפרדות מסויימות מהגוף הגשמי, על ידי דברים מסויימים ניתן "לעלות" לעולמות עליונים, או שמא מוטב לומר לחדור פנימה ולהכנס למקומות טהורים יותר. והוזכר פה כבר על ידי החברים שיש עיקר בעיניין לדבר רק אמת ולשמור את הלשון. מי שאינו מקפיד במידת האמת אינו יכול לעלות כלום כפי מזהיר רבי עקיבא את החברים: "כשתגיעו למקום אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני"
בעת העליה הרוחנית זוכים לדברים הרבה, לגילוי רזי תורה, לשמוע דברים רוחניים ובתוך כך לזכות למיני דרגות של בת קול או רוח הקודש, ועצם עליית הנשמה היא מסע על דרך רבת שלבים ועמוסת תענוגים. ואין כאן מקום להאריך. אבל הוא גם דרגה רוחנית בכלל אלו.
אפשרויות ניהול
מרלין
05.08.2516:21
3. תודה רבה על התשובה המפורטתבתגובה להודעה מספר 2
אפשרויות ניהול
שליטא
05.08.2519:16
4. השלמה לתשובה בעניין חזרת הנבואה בימינובתגובה להודעה מספר 0
הנבואה היא בלשון הרמב"ם "מיסודי הדת" מכיון שהיא מבטאת את התכלית של כל התורה והמצוות - "דירה בתחתונים", שהקב"ה יתגלה כאן בעולם הזה הגשמי דווקא. ולכן לא מספיק הקשר עם הקב"ה עצמו, אלא צריך שיהיה יהודי בשר ודם שעל ידו יתגלה הקב"ה, ו"אליו תשמעון".
בגמרא [30] נאמר "משמתו חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל", אך הרמב"ם פוסק להלכה את התנאים לגילוי הנבואה, ומובן שזוהי הלכה לדורות, ונוגעת לבני ישראל גם בזמן הגלות, לכן ברור שאין כוונת הגמרא שנסתלקה לגמרי, שאז היה מתאים הלשון 'בטלה' או 'פסקה', אלא רק שאינה מצויה כמקודם לפי שאין אנשים רבים הראויים להשראת השכינה, אלא רק בחכמי הדור, כנאמר בגמרא [31] "מיום שחרב בית המקדש ניטלה הנבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים".
נוסף לכך, הרמב"ם כותב ב'אגרת תימן', על-פי חישוב שעושה מנבואת בלעם שמשנת ד'תתקע"ו (לפני כ-800 שנה) - תחזור הנבואה לישראל. ואכן באותה תקופה חיו כמה וכמה אנשי מופת בעלי קבלה כמו רבי יהודה החסיד והראב"ד ועוד. עם התגלותה של החסידות, וזריחת הגאולה בעולם, שוב מתגלה חזרת הנבואה לישראל בכל עוצמתה בנשיאי החסידות, החל מהבעל שם טוב הקדוש שהיו נראים על ידו ניסים היוצאים מהטבע, והיה רואה בעיניו ממש מסוף העולם ועד סופו, והמשך [[פורטל:נשיאי חב"ד|בנשיאי חסידות חב"ד]], שענו לשואלים בעצות גשמיות, שזה נמסר רק לנביאים ממש, וגילו מופתים למעלה מהטבע לגמרי ובלי הגבלה כלל. ובעיקר מתגלית הנבואה אצל מלך המשיח עוד קודם הגאולה, כמעין גילוי שלימות הנבואה בגאולה.
מכיון שנשיא החסידות הוא נביא ה', מקבל כל נושא הנהגתו וחיוב הציות אליו משמעות של חובה הלכתית. כיון שנתקיימו בו התנאים שמונה הרמב"ם, שיהיה ראוי לכך בחכמתו ובמעשיו, ואמר דברים העתידים להיות ונאמנו דבריו - חל על עם ישראל חיוב הלכתי לציית לכל אשר יאמר. ולא מפני האותות שהראה, אלא מפני ציווי הקב"ה בתורה.
אשכול 35347