התחלת סימן כו בר"מ פ' נשא והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע בהאי חבורא דילך דאיהו ספר הזהר מן זהרא דאימא עילאה תשובה באילין לא צריך נסיון ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזהר יפקון ביה מן גלותא ברחמים ויתקיים בהון ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר ואילנא דטוב ורע דאיהו איסור והיתר טומאה וטהרה לא ישלטו על ישראל יתיר דהא פרנסה דלהון לא להוי אלא מסטרא דאילנא דחיי דלית תמן לא קשיא מסטרא דרע ולא מחלוקת מרוח הטומאה דכתיב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ דלא יתפרנסון ת"ח מע"ה אלא מסטרא דטוב דאכלין טהרה כשר היתר ולא מערב רב דאכלין טומאה פסול אסור כו' ובזמנא דאילנא דטוב ורע שלטא כו' אינון חכמים דדמיין לשבתות ויו"ט לית להון אלא מה דיהבין להון אינון חולין כגוונא דיום השבת דלית ליה אלא מה דמתקנין ליה ביומא דחול ובזמנא דשלטא אילנא דחיי אתכפייא אילנא דטוב ורע ולא יהא לעמי הארץ אלא מה דיהבין להון ת"ח ואתכפיין תחותייהו כאלו לא הוו בעלמא והכי איסור היתר טומאה וטהרה לא אתעבר מע"ה דמסטרייהו לית בין גלותא לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד דאינון לא טעמי מאילנא דחיי וצריך לון מתניתין באיסור והיתר טומאה וטהרה ע"כ בר"מ: והנה המובן מהשקפה ראשונה לכאורה מלשון זה המאמר לחסירי מדע שלימוד איסור והיתר וסדר טהרות הוא מאילנא דטוב ורע מלבד שהוא פלא גדול מחמת עצמו וסותר פשטי הכתובים ומדרשי רבותינו ז"ל שכל התורה הנגלית לנו ולבנינו נקרא עץ חיים למחזיקים בה ולא ספר הזהר לבד ובפרט שהיה גנוז בימיהם וגם כל חכמת הקבלה היתה נסתרה בימיהם ונעלמה מכל תלמידי חכמים כ"א ליחידי סגולה ואף גם זאת בהצנע לכת ולא ברבים כדאיתא בגמרא וכמ"ש האריז"ל דדוקא בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה ולא בדורות הראשונים וגם רשב"י אמר בזוה"ק שלא ניתן רשות לגלות רק לו ולחביריו לבדם ואף גם זאת פליאה נשגבה דלפי זה לא היה לימוד איסור והיתר וכ"ש דיני ממונות דוחין מצות תפלה שנתקנה ע"פ סודות הזהר ויחודים עליונים ליודעים כרשב"י וחביריו וזה אינו כדאיתא בגמ' דר"ש בן יוחאי וחביריו וכל מי שתורתו אומנתו אין מפסיקין לתפלה ואפילו כשעוסק בדיני ממונות כרב יהודה דכולהו תנויי בנזיקין הוי ואפ"ה לא הוי מצלי אלא מתלתין יומין לתלתין יומין כד מהדר תלמודא כדאי' בגמ' ובירושלמי פ"ק דברכות ס"ל לרשב"י דאפי' לק"ש אין מפסיקין כ"א ממקרא ולא ממשנה דעדיפי ממקרא לרשב"י ולא חילק בין סדר זרעים ומועד וקדשים טהרות לנזיקין (וסותר דעת עצמו בר"מ בכמה מקומות דמשנה איהי שפחה כו' והמקרא שהוא תורת משה ודאי עדיפא מקבלה דאיהי מטרוניתא בר"מ שם ותורה שבכתב הוא מלכא (דהיינו יסוד אבא המלובש בז"א כמ"ש האריז"ל)). וגם פלפול הקושיות ותירוצים דמסטרא דרע ורוח הטומאה אשכחן ברשב"י דעסק בי' טובא גם בהיותו במערה ואדרבה בזכות צער המערה זכה לזה כדאיתא בגמ' דאמר לר' פנחס בן יאיר אכל קושי' כ"ד פירוקי וא"ל אילו לא ראיתני בכך כו' (וגם באמת ע"כ עיקר עסקיהם במערה הי' תורת המשניות ת"ר סדרי שהיה בימיהם עד רבינו הקדוש דאילו ספר הזהר והתיקונים היה יכול לגמור בב' וג' חדשים כי בודאי לא אמר דבר אחד ב' פעמים) גם אמרו רבותינו ז"ל מיום שחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה בלבד.
ב"ה לימוד וערכים שיעורי לימוד יומיים תניא תניא אגרת הקדש, תחילת אגרת כ"ו מהוצאת קה"ת יום ראשון ד חשוון ה׳תשפ"ו / 26 אוקטובר 2025 כו. לאחר שבאגרת הקודמת - סימן כ"ה - הוסבר ענין התלבשות השכינה בגלות בתוך הקליפות, באה האגרת בסימן כ"ו להסביר, איך שמצד התלבשות השכינה בגלות יש גם בתורה העלם והסתר, מה שקליפה מסתירה על אור התורה, ועבודתו של יהודי היא, שעל ידי יגיעתו בתורה יסיר את ההעלם וההסתר.
יש בכך משום הוספה למה שבתורה ישנה העבודה של יהודי לברר את הטוב מהרע ולהפריד את הטוב מן הרע, ההיתר מן האיסור, הכשר מהפסול וכו', כלומר, שגם בתורה ישנה ההתלבשות מה שתורה מלובשת בטוב ורע, ועל היהודי הלומד תורה להפריד ולברר את הטוב מהרע ולהעלות את הטוב.
בכך יתחיל (בתחילת האגרת) להסביר ענין המובא ב"רעיא מהימנא" מהזוהר פרשת נשא, ממנו עלול להתהוות טעות, שחלק הנגלה שבתורה הוא "עץ הדעת טוב ורע", וחלק פנימיות התורה שתתגלה בעיקר לעתיד לבוא (כשהמשיח יבוא) - היא "עץ החיים"; רבנו הזקן יסביר שקביעה זו איננה נכונה, שכן, כל התורה נקראת "עץ חיים", אלא כוונת ה"רעיא מהימנא" היא - שנגלה דתורה באה בהתלבשות בטוב ורע, מדובר בה אודות איסור והיתר, כשר ופסול וכו', ויהודי בלימודו תורה מפריד את הטוב מהרע ומברר את הטוב מן הרע.
ברעיא מהימנא פרשת נשא: -
אומר על הפסוק: "והמשכלים יזהרו כזהר הרקיע" - "בהאי חבורא דילך דאיהו ספר הזהר, -
בחיבורך זה - של הרשב"י שהוא ספר הזהר, מן זהרא דאמא עלאה תשובה, -
מן הזוהר (והאור) של אימא עילאה" (בינה ד"אצילות", שבה היא מדריגת ה)תשובה - תשובה עליונה, שבדרגת "בינה", כמובא ב"אגרת התשובה" סוף פרק ט' מהזהר והתיקונים, באלין -
באלה, הלומדים חיבור זה, לא צריך נסיון, -
לפני זה כתוב שם ב"רעיא מהימנא": "כגוונא דא יתעביד לנסאה לון לישראל בפורקנא בתרייתא" - שינסו את בני ישראל בגאולה האחרונה, כמו שכתוב: "יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים", שאלה שהם "מסטרא דטוב" (מצד הטוב) יעמדו בנסיון זה, והאחרים שהם "מסטרא דרע" (מצד הרע) יהיה בהם "והרשיעו רשעים", ועל כך הוא אומר כאן, שה"משכילים", שעליהם אמר לפני זה על הפסוק "והמשכילים יבינו", שאלה הם שעוסקים ב"אילנא דחיי" (בעץ החיים) ש"מסטרא דבינה " (שמצד הבינה), הכוונה לפנימיות התורה, אלה אינם זקוקים לנסיון. ובגין -
ומפני, דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי, -
לטעום מ"עץ החיים", דאיהו האי ספר הזהר -
שהוא ספר הזהר הזה, יפקון ביה מן גלותא -
יצאו אתו מן הגלות ברחמים, ויתקים בהון: -
ויתקיים בהם הפסוק: "ה' בדד ינחנו, ואין עמו אל נכר", -
הם לא יהיו זקוקים בגאולתם לאומות העולם, שהמלאכים והשרים שלהם נקראים "אל נכר", אלא הקדוש ברוך הוא בעצמו יוציא אותם מן הגלות ויוליכם לגאולה; ואילנא דטוב ורע -
עץ הדעת טוב ורע, דאיהו -
שהוא, אסור והתר טמאה וטהרה - לא ישלטו על ישראל יתיר, -
יותר, דהא פרנסה דלהון לא להוי אלא מסטרא דאילנא דחיי, -
שהרי פרנסתם תהיה מהצד של "עץ החיים" בלבד, דלית תמן לא קשיא מסטרא דרע -
שאין שם לא קושיא הבאה מסטרא דרע - מצד הרע, - ולא מחלוקת -
הבאה, מרוח הטמאה, דכתיב: -
כמו שכתוב: "ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ", דלא יתפרנסון -
שלא יתפרנסו תלמידי חכמים מעמי הארץ, אלא מסטרא -
מצד דטוב דאכלין -
שאוכלים דברים שהם טהרה כשר היתר, ולא מערב רב -
כפי שנקראים שם בזוהר, דאכלין -
שאוכלים דברים שהם טומאה פסול אסור כו', -
והוא ממשיך שם בזוהר: ובזמנא דאילנא דטוב ורע שלטא כו', -
ובזמן שהעץ של טוב ורע שולט בעולם, אינון חכמים דדמיין -
הרי תלמידי החכמים הדומים לשבתות ויו"ט, לית להון אלא מה דיהבין להון אינון חלין, -
אין להם רק מה שנותנין להם אלה שנקראים "חולין", כגוונא דיום השבת -
כמו יום השבת, דלית ליה אלא מה דמתקנין ליה ביומא דחל, -
שאין לה - אלא רק מה שמכינים עבורה ביום החול, ובזמנא דשלטא אילנא דחיי -
נכנע העץ של טוב ורע, ולא יהא לעמי הארץ אלא מה דיהבין להון תלמידי חכמים, -
ולא יהיה לעמי הארץ רק מה שיתנו להם תלמידי חכמים. ואתכפיין תחותייהו כאלו לא הוו בעלמא, -
ועמי הארץ יהיו נכנעים לתלמידי חכמים, כאילו לא היו קיימים בעולם, והכי -
וכך, אסור התר טמאה וטהרה לא אתעבר -
לא ילקח מעמי הארץ, דמסטריהו לית בין גלותא -
שמצדם אין כל הבדל בין הגלות לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, דאינון לא טעמי מאילנא דחיי, -
שכן, הם לא יטעמו מ"עץ החיים", וצריך לון מתניתין -
ויהיו זקוקים למשניות ולדינים באסור והתר טמאה וטהרה". עד כאן ברעיא מהימנא:
והנה, המובן מהשקפה ראשונה לכאורה מלשון זה המאמר לחסרי מדע, -
לאלה שחסרים ידע והבנה, שלימוד -
בתורה בעניני איסור והיתר וסדר טהרות -
בו נידונים דיני טומאה וטהרה, הוא מאילנא -
מעץ הדעת דטוב ורע - מלבד שהוא פלא גדול מחמת עצמו, -
הענין מצד עצמו הוא פלא גדול, שנאמר שחלק בתורה נקרא "עץ הדעת טוב ורע", שהרי "עץ הדעת טוב ורע" מוסב על קליפת "נוגה" שבה מעורב טוב ורע, וסותר פשטי הכתובים ומדרשי רבותינו ז"ל, שכל התורה הנגלית לנו ולבנינו -
חלק הנגלה שבתורה, נקרא "עץ חיים למחזיקים בה", ולא ספר הזהר לבד, -
נקרא "עץ חיים", כי אם התורה כולה, גם חלק הנגלה שבתורה, נקרא "עץ חיים", ובפרט ש -
ספר הזוהר היה גנוז בימיהם, -
הוא עדיין לא נתגלה אז, וגם כל חכמת הקבלה היתה נסתרה בימיהם ונעלמה מכל תלמידי חכמים כי אם -
היתה גלויה ליחידי סגולה, -
בלבד, ואף גם זאת -
גם ביחידי סגולה אלה, היה לימודם חכמת הקבלה בהצנע לכת ולא ברבים, כדאיתא -
כמו שאנו מוצאים בגמרא, וכמו שכתב האר"י ז"ל, דדוקא בדורות אלו האחרונים מתר ומצוה לגלות זאת החכמה, -
חכמת הקבלה ופנימיות התורה, ולא בדורות הראשונים, -
בכל האמור לעיל, כדאי לעיין בהקדמת רבי חיים ויטאל ל"שער ההקדמות", שנדפסה גם בתור הוספה (הוספה א') בקונטרס "עץ החיים" לכ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע, בהוצאת "אוצר החסידים" (קה"ת), וכן - בהקדמת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע לקונטרס "עץ החיים" האמור. וגם רבי שמעון בן יוחאי אמר בזהר הקדוש שלא נתן רשות לגלות -
חכמת הקבלה, רק לו ולחבריו לבדם; ואף גם זאת פליאה נשגבה, דלפי זה -
בהתאם למסתבר בהשקפה ראשונה מה"רעיא מהימנא" האמור, שרק ספר הזוהר נקרא "עץ חיים" ואילו חלק הנגלה שבתורה הוא "עץ הדעת וטוב ורע", לא היה למוד -
דיני איסור והיתר, וכל שכן -
לימוד דיני ממונות, -
על סכסוכים כספיים בין אדם לחברו, לא היו דוחין מצות תפלה, שנתקנה על פי סודות הזהר ויחודים עליונים -
שלהם נתגלו כל הסודות והיחודים שעליהם מבוסס ענין התפלה; וזה אינו, -
אלא, ענין לימוד דיני איסור והיתר, או אפילו הדינים של דיני ממונות, הרי דוחה ענין התפלה, כדאיתא -
כמובא בגמרא, דרבי שמעון בן יוחאי וחבריו וכל מי שתורתו אמנותו -
המתעסק רק בלימוד התורה, אין מפסיקין -
מלימוד תורה, לתפלה, ואפלו כשעוסקין ב -
לימוד דיני ממונות, כרב יהודה, דכולהו תנויי בנזיקין הוי, -
כל לימודו היה בסדר נזיקין, ואפלו הכי לא הוי מצלי -
לא היה מתפלל, כדי שלא להפסיק מלימודו, אלא מתלתין יומין לתלתין יומין כד מהדר תלמודא, -
אלא משלשים יום לשלשים יום - כשהיה חוזר על לימודו, כדאיתא -
כמובא בגמרא, ובירושלמי פרק קמא -
פרק ראשון, דברכות סבירא ליה לרבי שמעון בן יוחאי, -
סובר רשב"י, דאפלו לקריאת שמע אין מפסיקין כי אם ממקרא, -
מתורה שבכתב מפסיקין לקריאת שמע, ולא ממשנה, -
תורה שבעל פה, דעדיפי -
המשנה עדיפה ממקרא לרבי שמעון בן יוחאי, ולא חלק בין -
לימוד סדר זרעים ומועד וקדשים טהרות ל -
לימוד סדר נזיקין -
שנאמר שבלימוד שאר הסדרים לא יפסיקו ובלימוד סדר נזיקין - יפסיקו, אין רבי שמעון בן יוחאי מחלק כך, אלא לדעתו גם בלימוד סדר נזיקין לא מפסיקין אפילו לקריאת שמע, (ו -
אגב, הוא סותר דעת עצמו -
כפי שהוא עצמו סובר ברעיא מהימנא בכמה מקומות, דמשנה - בהשוואה למקרא, איהי -
היא, שפחה כו', והמקרא שהוא תורת משה ודאי עדיפא -
עדיפה, מקבלה, דאיהי -
הקבלה, היא "מטרוניתא" -
מלכה, ברעיא מהימנא שם, ותורה שבכתב הוא "מלכא" -
בחינת מלך, שהוא חשוב יותר מאשר "מטרוניתא" (מלכה) שהיא משנה; הרי, שרבי שמעון בן יוחאי סובר שמקרא (תורה שבכתב) חשובה אפילו מקבלה ובודאי חשובה ממשנה, ואילו כאן יוצא שרבי שמעון בן יוחאי סובר שמשנה חשובה ממקרא ואשר ממקרא מפסיקין לקריאת שמע וממשנה לא מפסיקין. ועל ענין "מלכא" אומר רבנו הזקן במוסגר (דהינו -
בחינת "מלכא" היא "יסוד אבא" המלבש ב"זעיר אנפין", כמו שכתב האר"י ז"ל)). וגם פלפול הקושיות ותרוצים, -
שבהתאם ל"רעיא מהימנא" האמור, הם דמסטרא דרע -
מצד הרע ורוח הטומאה, -
הרי שלא רק במשניות ובהלכות עצמן - כי אם גם בפלפולים של הקושיות והתירוצים שבדינים, אשכחן ברבי שמעון בן יוחאי דעסק ביה טובא -
מוצאים אנו ברשב"י שעסק בהן רבות גם בהיותו במערה, -
למרות ששם לא היה נוגע לפסוק להלכה, ובפרט בדיני ממונות בין אדם לחברו? ואדרבה בזכות צער -
מהיותו מוחבא ב- המערה זכה לזה, כדאיתא -
כמובא בגמרא דאמר לרבי פנחס בן יאיר אכל -
על כל קושיא כ"ד פרוקי, -
תירוצים, ו -
רבי שמעון בן יוחאי אמר לו: "אלו לא ראיתני בכך כו'" -
אילו לא ראית אותי במצב זה של צער המערה לא הייתי זוכה ליכולת לענות על כל קושיא כל כך הרבה תירוצים; שכן, רק בזכות צער המערה זכה לעליונות זו בלימוד התורה, לפלפולים ולקושיות ולתירוצים, (וגם באמת, על כרחך -
מן ההכרח הרי לומר, ש עקר עסקיהם במערה היה תורת המשניות, ת"ר סדרי -
משניות, שהיה בימיהם עד רבנו הקדוש, -
שסידר המשניות בששה סדרים אך לפני זה היה אצלם שש מאות סדרים במשניות, דאלו ספר הזהר והתקונים היה יכול לגמר בב' וג' חדשים, כי בודאי לא אמר דבר אחד ב' פעמים). -
הרי שבודאי היו עסוקים כל הזמן בסדרי המשניות הרבים שהיו לפניהם, גם אמרו רבותינו ז"ל: "מיום שחרב בית המקדש, אין לו להקדוש-ברוך-הוא אלא ד' אמות של הלכה בלבד". -
שד' האמות של הלכה הן במקום בית המקדש, כיצד, איפוא, יכולים לומר, בהתאם למסתבר בהשקפה ראשונה מה"רעיא מהימנא" האמור, שהלימוד בהלכות איסור והיתר וכו' הוא ענין של "עץ הדעת טוב ורע" ?
יום ראשון ד חשוון ה׳תשפ"ו / 26 אוקטובר 2025 אודות הספר Lessons In Tanya »
שליטא
27.10.2508:21
1. המשך אגרת כ''ובתגובה להודעה מספר 0
(הסרטון פועל באתר ובאפליקציה האדומה)
תניא ליום ה' חשון ה'תשפ"ו
ועוד יש להפליא הפלא ופלא איך אפשר שלימות המשיח לא יצטרכו לידע הלכות איסור והיתר וטומאה וטהרה כי איך ישחטו הקרבנות וגם חולין אם לא ידעו הלכות דרסה וחלדה ושהי' הפוסלים השחיטה ופגימת הסכין וכי יולד איש בטבעו שיהא שוחט בלי שהי' ודרסה וגם הסכין תהי' בריאה ועומדת בלי פגימה לעולם ועוד הרבה הלכות חלב ודם ושאר איסורין וגם טומאת המת יהי' צריכין לידע כדכתיב הנער בן מאה שנה ימות וגם טומאת יולדת צריך לידע כדכתיב הרה ויולדת יחדיו אם תלד אשה בכל יום מביאה אחת אעפ"כ דין איסור טומאתה לא ישתנה ואין להאריך בדבר הפשוט ומפורסם הפכו בכל הש"ס ומדרשים דפריך הלכתא למשיחא ואליהו בא לפשוט כל הספיקות ופרשה זו עתיד אליהו לדורשה כו': ועוד אינו מובן מ"ש דלא יתפרנסון ת"ח מעמי הארץ כו' ולא מערב רב דאכלין פסול טמא ואסור ח"ו שהרי ת"ח שבזמן בית שני לא היו מתפרנסין מע"ה דאכלין פסול אסור ח"ו שהיה להם שדות וכרמים כע"ה ואפ"ה היו עוסקין בלימוד איסור והיתר וטומאה וטהרה כל הזוגות שהיו בימי בית שני והעמידו תלמידים לאלפים ורבבות ולימוד הנסתר בהסתר כו':
ב"ה לימוד וערכים שיעורי לימוד יומיים תניא תניא אגרת הקדש, אמצע אגרת כ"ו מהוצאת קה"ת יום שני ה חשוון ה׳תשפ"ו / 27 אוקטובר 2025 ועוד יש להפליא הפלא ופלא, -
על מה ש"חסירי מדע" לומדים פירושו של ה"רעיא מהימנא" האמור, יש להתפלא פליאה שלישית, בנוסף לשתי הפליאות האמורות: א) מצד הענין שחלק מן התורה נקרא "עץ הדעת טוב ורע". ב) מצד זה שבהתאם לכך לא היה הלימוד בדיני איסור והיתר דוחה ענין התפלה שנוסד על פי סודות הזוהר ויחודים עליונים, והרי העובדה היא, שבאלה שתורתם אומנתם, דוחה הלימוד באיסור והיתר מצות התפלה, הרי בנוסף לשתי פליאות אלו, ישנה פליאה שלישית, כפי שיפרט להלן: איך אפשר שלימות המשיח לא יצטרכו לידע הלכות איסור והיתר וטומאה וטהרה, כי איך ישחטו הקרבנות וגם חולין -
לצריכה הרגילה, אם לא ידעו הלכות דרסה וחלדה ושהיה הפוסלין השחיטה, ופגימת הסכין, -
הפוסלת את השחיטה, וכי יולד איש בטבעו שיהא שוחט -
השוחט בלי שהיה ודרסה? וגם הסכין תהיה -
בטבע, בריאה -
בלי פגם ועומדת בלי פגימה לעולם? -
וכיוון שמושלל הדבר שכך יהיה בטבע - מן ההכרח הרי לדעת ההלכות כדי שהשחיטה לא תהיה פסולה, ועוד הרבה הלכות -
הקשורות בשחיטת הקרבנות וכו', חלב ודם ושאר אסורין, וגם -
הלכות טומאת המת יהיו צריכין -
הכהנים שיקריבו הקרבנות לידע, -
לדעת, כדכתיב: -
כמו שכתוב : "הנער בן מאה שנה ימות" , -
הרי על כל פנים יהיה ענין המיתה - וצריכים הרי לדעת דיני טומאת מת, וגם -
הלכות טומאת יולדת צריך לידע, כדכתיב: -
כמו שכתוב : "הרה ויולדת יחדו" , -
יהיו בין הנגאלים בגאולת משיח, אם תלד אשה בכל יום מביאה אחת, -
כלומר, שלא יצטרכו לחכות תשעה חדשים להולדת ילד, אלא באותו יום שתתעבר, באותו יום גם תלד, ולאחר מכן יוולדו לאותה אשה עוד ילדים ביום אחר מאותה ביאה שממנה נולד הילד הראשון, אף-על-פי-כן דין איסור טמאתה לא ישתנה, -
הרי שיצטרכו לדעת דיני טומאת יולדת גם בזמן המשיח. מה שפירשנו "אם תלד אשה בכל יום", שהכוונה היא שבאותו יום שתתעבר, באותו יום תלד, הוא - כותב הרבי: "כפי' האריז"ל בלקוטי הש"ס (מילואים לתהלים להצ"צ קאפ' כ'. סד"ה גנתא) - דלא כפרש"י בשבת (ל, ב). וראה חדא"ג שם" - בהתאם לפירוש האריז"ל שמפרש מה שהגמרא אומרת בשבת (ל, ב) "עתידה אשה שתלד בכל יום", מפרש האריז"ל שהכוונה היא שזמן העיבור יהיה ביום אחד, במקום שעתה זמן העיבור הוא תשעה חדשים, כפי שהאריז"ל אומר ב"לקוטי הש"ס" (על שבת ל, ב), מובא ב"מילואים" לתהלים לה"צמח צדק" על פרק כ', ובסוף מאמר דיבור המתחיל "גנתא" (ביאורי הזוהר לה"צמח צדק" חלק ב' עמוד תתכז ואילך). ואין זה כפי שמפרש רש"י בשבת הפסוק "הרה וילדת יחדיו" (ממנו מביאה הגמרא את הראיה), שבאותו יום שתתעבר בילד חדש - באותו יום תלד ילד מעיבור קודם, וכפי שאומר שם "חדושי אגדות מהרש"א" שאי אפשר לומר שההריון והלידה של אותו ילד יהיו ביום אחד, שכן, אז אין ראיה ממה שהראה לתלמיד תרנגולת המולידה ביצים כל יום, שהרי גם בתרנגולת אין ההריון שהיא מתעברת מהזכר ולידת הביצה - באותו יום, אלא בין ההריון ללידת הביצה עוברים עשרים ואחד ימים, כמו שהגמרא אומרת בבכורות "תרנגולת לכ"א יום", מפרש רש"י שאחרי שהתרנגולת מתעברת מהזכר, משתהה הביצה להשלמתה, עשרים ואחד יום. ואילו האריז"ל אינו לומד כך פירוש הגמרא בשבת, אלא שהכוונה היא שההריון והלידה של אותו ולד הם ביום אחד. אגב, ה"צמח צדק" ב"מילואים" על תהלים (הנזכר לעיל) מביא ממדרש רבה פרשת נח (התחלת פרשה ל"ו), שכך היה לפני המבול, שבאותו יום שאשה התעברה, באותו יום גם ילדה. מה שרבנו הזקן מוסיף כאן, שזה יהיה "מביאה אחת", הכוונה מן (על ידי) ביאה אחת, על מה שישנם הרוצים לפרש, שהכוונה היא "מביאה אחת", שהיא מביאה קרבן אחד - כתב הרבי:" ?! עתה ראיתי שגם המעתיק לאנג' פי' כן! ומה זה שייך לנדו"ד? (ובפרט שזה דין גם עתה). ולדעתי הפי' "מן (ע"י) ביאה אחת" (ובזה גם מתורצת קושית החדא"ג)". - הרבי כותב אי אפשר ללמוד כך, שכן: איזו שייכות יש לכך לענינינו כאן? ובמיוחד שזה דין גם כיום (ולאו דוקא בזמן המשיח). אלא, לומד הרבי, שהכוונה היא "מביאה אחת" - מן ביאה אחת תלד ילד אחד ביום אחד, וילד שני ביום שני וכו'. והרבי מציין מהגמרא בנדה (כז, א) שמביאה אחת היתה לידה של שני ילדים כשבין לידה אחת לשניה עברו כמה וכמה ימים, כפי שהגמרא מביאה שם מקרה של שלשה חדשים שעברו בין הלידה של ילד אחד ללידה של הילד השני, למרות ששתי הלידות היו מביאה אחת. במה שרבנו הזקן מוסיף שזה יהיה מן ביאה אחת (אומר הרבי) תוקטן או תתורץ התמיה שהרי אין זה יכול להיות בכל יום, שכן אחרי לידה אחת באים הרי ימים רבים של איסור ביאה, הרי אין במילא שום לידה בכל הימים האלה שהם שבעה או ארבע עשרה פעמים יותר מאשר הימים שבהם ביאה מותרת, אך כשאומרים שזה יהיה מביאה אחת הרי מהביאה שהיתה בזמן ההיתר היו לאחר מכן כמה וכמה לידות בכמה וכמה ימים, וכפי שאכן כך הדבר בתרנגולת (מה שהגמרא מביאה דוגמה מתרנגולת), שלמרות שאחרי שנתעברה אין התרנגולת מקבלת זכר (בהתאם לרש"י בבכורות ח, ב בדיבור המתחיל "והא") אף על פי כן היא מולידה כמה וכמה ביצים בכמה וכמה ימים מן הביאה האחת של הזכר. ואין להאריך בדבר הפשוט ומפרסם הפכו בכל הש"ס ומדרשים, -
שבכל הש"ס והמדרשים מפורסם, שבזמן המשיח יצטרכו לדעת הלכות איסור והיתר, טומאה וטהרה, להיפך מהמסתבר בהשקפה ראשונה מה"רעיא מהימנא" האמור, דפריך
-
שמקשים "הלכתא למשיחא"? -
לשם מה צריכים לומר עכשיו הלכה שתהיה נוגעת רק כשמשיח יבוא? - הרי שעל כל פנים בזמן המשיח יצטרכו לדעת הלכה זו, ואליהו בא לפשט כל הספקות , ופרשה זו עתיד אליהו לדרשה כו' . ועוד אינו מובן, -
ב"רעיא מהימנא" האמור: מה שכתוב: "דלא יתפרנסון -
שלא יתפרנסו, תלמידי חכמים מעמי הארץ כו' -
שלכן "עץ הדעת טוב ורע" שהוא איסור והיתר וכו' לא ישלוט בבני ישראל, מפני שתלמידי חכמים לא יתפרנסו מעמי הארץ, ולא "מערב רב" דאכלין -
שאוכלים פסול טמא ואסור חס ושלום, [דהא גם בזמן בית שני לא היו -
תלמידי חכמים, מתפרנסין מעמי הארץ דאכלין -
שאוכלים פסול אסור חס ושלום שהרי תלמידי חכמים היו ] להם שדות וכרמים כעמי הארץ, -
ולא היו צריכים להזדקק לעמי הארץ לפרנסתם, ואפלו הכי -
ואף על פי כן, היו עוסקין בלמוד אסור והתר וטמאה וטהרה כל הזוגות -
של התנאים, שהיו בימי בית שני , והעמידו תלמידים -
בדינים אלה ובחלק זה של נגלה דתורה, לאלפים ורבבות , ולמוד -
חלק הנסתר -
שבתורה, היה בהסתר כו': -
הרי שהעובדה שאין תלמידי חכמים צריכים להזדקק לעמי הארץ לפרנסתם, אינה מהווה סיבה שבגללה לא צריכים חלילה ללימוד של דיני איסור והיתר, טומאה וטהרה. יום שני ה חשוון ה׳תשפ"ו / 27 אוקטובר 2025 אודות הספר Lessons In Tanya »
Lessons in Tanya is a well-lit and accessible gateway to the Tanya - the fundamental, classic work upon which all concepts of Chabad Chasidism are based.
אפשרויות ניהול
שליטא
28.10.2508:38
2. המשך סימן כ''ובתגובה להודעה מספר 0
תניא ליום ו' חשון ה'תשפ"ו
אך באמת כשתדקדק בלשון ר"מ דלעיל ואילנא דטוב ורע דאיהו איסור והיתר כו' ולא אמר תורת איסור והיתר או הלכות או"ה אלא ר"ל דגוף דבר האסור ודבר המותר הוא מאילנא דטוב ורע שהוא קליפת נוגה כמ"ש בע"ח. וזהו לשון אסור שהקליפה שורה עליו ואינו יכול לעלות למעלה כדבר המותר דהיינו שאינו קשור ואסור בקליפה ויוכל לעלות ע"י האדם האוכלו בכוונה לה' וגם בסתם כל אדם העובד ה' שבכח האכילה ההיא לומד ומתפלל לה' ונמצא שנעשה אותיות התורה והתפלה העולה לה' מכח הנברר מהמאכל ההוא וזהו בחול אבל בשבת שיש עליה לקליפת נוגה בעצמה עם החיצוניות שבכל העולמות לכן מצוה לאכול כל תענוגים בשבת ולהרבות בבשר ויין אף שבחול נקרא זולל וסובא. משא"כ בדבר איסור שאינו יכול לעלות לא בשבת ולא בחול גם כשמתפלל ולומד בכח ההוא אם לא שאכל לפיקוח נפש שהתירו רז"ל ונעשה היתר [גמור]. אבל הלימוד בתורה אף הלכות איסור והיתר טומאה וטהרה שהם המשניות וברייתות שבגמרא ופוסקים המבארים ומבררים דבריהם להלכה למעשה הן הן גופי תורה שבע"פ שהיא ספי' מלכות דאצילות כדאי' בזוה"ק במקומות אין מספר ובריש תיקונים מלכות פה תורה שבע"פ קרינן לה ובאצי' איהו וגרמוהי חד בהון דהיינו שאור א"ס ב"ה מתייחד באצילות בתכלית היחוד שהוא ורצונו וחכמתו המלובשים בדבורו שנקרא מלכות הכל אחד:
ב"ה לימוד וערכים שיעורי לימוד יומיים תניא תניא אגרת הקדש, אמצע אגרת כ"ו מהוצאת קה"ת יום שלישי ו חשוון ה׳תשפ"ו / 28 אוקטובר 2025 אך באמת, כשתדקדק בלשון רעיא מהימנא דלעיל, -
רבנו הזקן מסביר להלן, שמדקדוק לשון ה"רעיא מהימנא" מובן, שלא ה דינים ולימוד התורה של איסור והיתר וכו' נקראים חלילה "עץ הדעת טוב ורע", אלא ה דברים של איסור והיתר המקבלים חיותם מן ועל יד קליפת נוגה, שהיא, קליפת נוגה, היא "עץ הדעת טוב ורע", מעורב בה טוב ורע, כפי שיסביר להלן, לשון ה"רעיא מהימנא" הוא: "ואילנא דטוב ורע דאיהו איסור והיתר כו'", -
והעץ של טוב ורע ש הוא איסור והיתר וכו', ולא אמר "תורת איסור והיתר" -
הלימוד של עניני איסור והיתר, או "הלכות איסור והיתר", -
שהן, הלימוד או ההלכות של איסור והיתר הם חלילה "עץ הדעת טוב ורע" - אלא ה"רעיא מהימנא" אומר "איסור והיתר", אלא רוצה לומר דגוף דבר האסור ודבר המותר -
עצם הדבר אודותו מדובר בדינים אלה, ש דבר זה אסור ו דבר זה מותר, הוא מאילנא דטוב ורע, -
מ"עץ הדעת טוב ורע", שהוא קליפת נוגה, -
בה מעורב טוב ורע, כמו שכתוב בעץ חיים . וזהו לשון "אסור", -
מלשון קשור, שהקליפה שורה עליו ואינו יכול לעלות למעלה -
בקדושה, כדבר המותר, -
מלשון התרה, דהיינו -
המלה "מותר" משמעותה שאינו קשור ואסור בקליפה, -
שלא יוכל לעלות למעלה, ויוכל לעלות על ידי האדם האוכלו -
את הדבר המותר, בכונה לה', -
שאוכל דבר זה כדי שיהיה לו כוח לעבוד את ה', וגם בסתם -
כשהוא אוכל אותו סתם מבלי שתהיה לו, בשעת מעשה, כוונה כדי לעבוד את ה', כל אדם העובד ה' שבכוח האכילה ההיא לומד ומתפלל לה', ונמצא שנעשה אותיות התורה והתפלה העולה לה' מכח הנברר מהמאכל ההוא, -
שאכל, החיות שבמאכל היא מקליפת "נוגה", והיא עולה לה', וזהו בחול, -
שאז מן ההכרח להזדקק לתורה ותפלה כדי שהחיות שבאותו מאכל תעלה לה', אבל בשבת שיש עליה לקליפת נוגה בעצמה עם החיצוניות שבכל העולמות, -
שהיא אז בעליה, שכן שבת היא עליית העולמות , לכן מצוה לאכל כל תענוגים בשבת -
האכילה עצמה בשבת היא מצוה, לא רק מה שבכוח האכילה ההיא הוא לומד ומתפלל, ולהרבות ב -
אכילת בשר ו -
בשתיית יין, אף שבחול -
כשהוא מחפש לאכול בשר ולשתות יין, נקרא "זולל וסובא", -
ואילו בשבת, כשהוא אוכל לשם עונג שבת, זו מצוה. על כל פנים, כל האמור הוא בדבר של "היתר" שאינו קשור בקליפה ויש בו היכולת לעלות, וכפי שמוסבר בפרק ז' שבחלק הראשון של ספר ה"תניא". מה שאין כן בדבר אסור -
שאסור לאכול אותו, שאינו יכול לעלות -
לקדושה, לא בשבת ולא בחול גם כשמתפלל ולומד בכוח ההוא, -
כלומר, דבר איסור אינו יכול לעלות לקדושה, כי הוא אסור וקשור לקליפה, אם לא שאכל לפקוח נפש -
להצלת נפשו, שהתירו רז"ל ונעשה היתר [גמור] . אבל הלמוד בתורה, אף הלכות איסור והיתר טומאה וטהרה, -
לא ה דברים עצמם שהם אסור וטמא מותר וטהור, אודותם דנות ההלכות, שהם "עץ הדעת טוב ורע", כי אם הלכות התורה שלומדים אודות דברים אלה, שהם המשניות ובריתות שבגמרא ופוסקים, -
הפוסקים הלכה למעשה, המבארים ומבררים דבריהם -
דברי המשנה והברייתות, להלכה למעשה, הן הן גופי -
עיקר ותורה שבעל-פה, שהיא -
תורה שבעל פה, היא ספירת מלכות דאצילות, כדאיתא -
כמובא בזהר הקדוש במקומות אין מספר, ובריש תקונים: -
בתחילת "תיקוני זוהר"
כתוב: "מלכות -
היא בחינת פה, תורה שבעל פה קרינן לה", -
אנו קוראים לה, ובאצילות איהו -
הוא, אור אין סוף, וגרמוהי -
הכלים והמדות שלו (הנקראים "גרמוהי"), חד בהון , -
הם דבר אחד בהם, דהינו שאור-אין-סוף ברוך-הוא מתיחד באצילות בתכלית היחוד, שהוא ורצונו וחכמתו המלבשים בדבורו שנקרא "מלכות" - הכל אחד: -
דבר אחד, הרי ששם לא שייך לומר הענין של "עץ הדעת טוב ורע"; אלא זה תכלית היחוד של אלקות, כך ההלכות של תורה שבעל פה מהמשניות, הברייתות והפוסקים שהן בחינת "מלכות דאצילות", הן באופן היחוד של "מלכות דאצילות", ולא שייך לומר חס ושלום עליהם הענין של "עץ הדעת טוב ורע". אלא, כפי שיסביר להלן, כך הדבר מצד עצם הענין של "מלכות דאצילות" כפי שהיא ב"אצילות", ומצד עצם הענין של הלכות התורה שהן בבחינת "מלכות דאצילות", אך כפי שזה בא לאחר מכן בהתלבשות, הרי שלא רק ההלכות של תורה באו בהתלבשות בעולמות, בהם יכול להיות עליהן העלם והסתר, כי אם גם "מלכות דאצילות" כפי שהיא באה בהתלבשות - גם היא נקראת "עץ הדעת טוב ורע", מצד ההתלבשות בקליפת "נוגה" הכלולה מטוב ורע, וזאת - כדי לברר בירורים (לברר את הטוב מן הרע). יום שלישי ו חשוון ה׳תשפ"ו / 28 אוקטובר 2025 אודות הספר Lessons In Tanya »
אפשרויות ניהול
שליטא
29.10.2509:20
3. המשך סימן כ''ובתגובה להודעה מספר 0
תניא ליום ז' חשון ה'תשפ"ו
ומ"ש האריז"ל שהמשניות הן במלכות דיצירה ר"ל לבוש מלכות דיצירה שנתלבשה בה מלכות דאצילות ומלכות דיצירה נקרא שפחה לגבי מלכות דאצילות ומלכות דבריאה נקרא אמה ותדע ממ"ש האריז"ל דמקרא דהיינו תושב"כ הוא בעשי' והרי מפורש בזהר ובכתבי האריז"ל מקומות אין מספר שהיא תפארת שהוא ז"א דאצילות אלא שמתלבשת בעשי' וכן הוא בהדיא בספר הכוונות שמקרא ומשנה ותלמוד וקבלה כולם באצילות אלא שמקרא מתלבש עד עשיה ומשנה עד היצירה ותלמוד בבריאה.
ב"ה לימוד וערכים שיעורי לימוד יומיים תניא
אגרת הקדש, אמצע אגרת כ"ו מהוצאת קה"ת יום רביעי ז חשוון ה׳תשפ"ו / 29 אוקטובר 2025
ומה שכתב האר"י ז"ל שהמשניות הן במלכות דיצירה, -
ואילו אנו אומרים כאן מהזוהר שהמשניות הן ב"מלכות ד אצילות "? רוצה לומר לבוש מלכות דיצירה שנתלבשה בה מלכות דאצילות, -
כפי ש"מלכות דאצילות" באה בהתלבשות ב"מלכות דיצירה" - שם הוא ענין המשניות שבעולם ה"יצירה", ומלכות דיצירה נקרא "שפחה" -
המשמשת וטפלה לאלה המלובשים בה, שזה לגבי מלכות דאצילות, -
דבר זה מתרץ מה שרבנו הזקן הביא לעיל מהירושלמי, פרק ראשון של מסכת ברכות, שרבי שמעון בן יוחאי סובר, שגם לקריאת שמע לא מפסיקים כי אם ממקרא ולא ממשנה שהיא למעלה ממקרא, והרי סתירה לכך ממה שרבי שמעון בן יוחאי עצמו אומר ב"רעיא מהימנא" שמשנה היא שפחה ומקרא - מלכא? אלא, כפי הנאמר כאן, אין בכך שום סתירה, שכן מה שהוא אומר שמשנה היא שפחה - הרי זה כפי שהיא באה בהתלבשות ב"מלכות דיצירה", אך כפי שמשנה היא בעצם - היא ב"מלכות דאצילות", וכך גם במקרא ישנו הבדל בין כפי שהוא בעצם לבין כפי שהוא בא בהתלבשות, ובלשון רבנו הזקן: ומלכות דבריאה נקרא "אמה". -
שלמעלה מ"שפחה", ותדע, -
ראיה שקיים הבדל בין כפי שזה בעצם לבין כפי שזה בא בהתלבשות, ממה שכתב האר"י ז"ל דמקרא דהינו תורה שבכתב הוא בעשיה, והרי מפרש בזהר ובכתבי האריז"ל מקומות אין מספר, שהיא -
ספירת תפארת, שהוא "זעיר אנפין" -
מדות, דאצילות? -
הרי שהוא גם למעלה מ"מלכות דאצילות", כיצד, איפוא, אומרים שהוא ב"עשיה"? אלא -
כשאומרים שמקרא הוא ב"עשיה", הכוונה היא שמתלבשת בעשיה. וכן הוא בהדיא -
במפורש, בספר הכונות, שמקרא ומשנה ותלמוד וקבלה כלם באצילות, אלא שמקרא מתלבש עד עשיה, -
שכן, במקרא - תורה שבכתב - העיקר הוא ענין האותיות, ואותיות הן הרי ענין של "עשי"', נכתבות בדיו על הקלף, ומשנה -
מתלבשת, עד היצירה, -
שכן, משנה היא הענין של הלכות - כשר ופסול וכו' - שבאות מחסד וגבורה, הרי זו התלבשות ב"יצירה", שעולם היצירה הוא עולם המדות, "שית ספירין מקננין ביצירה", ותלמוד -
מתלבש, בבריאה. -
שכן, "תלמוד" הוא טעמי ההלכות - הרי זו התלבשות ב"בריאה" שעולם ה"בריאה" הוא עולם ההשגה בו מאירה "בינה", "אימא עילאה מקננא בכורסי"' - בעולם הבריאה . להלן יסביר רבנו הזקן, שלא רק תורה באה בהתלבשות עד שמצד ההתלבשות שייך גם עליה לומר "עץ הדעת טוב ורע": יום רביעי ז חשוון ה׳תשפ"ו / 29 אוקטובר 2025 אודות הספר Lessons In Tanya »
אפשרויות ניהול
שליטא
30.10.2508:01
4. המשך סימן כ''ובתגובה להודעה מספר 0
תניא ליום ח' חשון ה'תשפ"ו
והנה כשהמלכות דאצי' מתלבשת בקליפת נוגה כדי לברר הניצוצות שנפלו בחטא אדה"ר וגם הרפ"ח ניצוצין שנפלו בשבירת הכלים אזי גם המלכות דאצי' נקרא בשם עץ הדעת טוב ורע לגבי ז"א דאצילות שאינו יורד שם ונקרא עץ חיים והנה התלבשות המלכות בקליפת נוגה הוא סוד גלות השכינה אשר שלט האדם באדם כו' וז"ש ברע"מ ובזמנא דאילנא דטו"ר שלטא כו' אינון כו' דהיינו בזמן גלות השכינה שמשפעת לחיצונים שהם בקליפת נוגה שהערב רב יונקים משם ומתמציתן ניזונין תלמידי חכמים בגלות ואז עיקר עבודת האדם ועיקר עסק התורה והמצות הוא לברר הניצוצות כנודע מהאריז"ל לכן עיקר ענין הלימוד הוא בעיון ופלפול הלכה באיסור והיתר טומאה וטהרה לברר המותר והטהור מהאסור והטמא ע"י עיון ופלפול הלכה בחכמה בינה ודעת כנודע דאוריי' מחכמה נפקת ובחכמה דייקא אתברירו והיינו חכמה עילאה דאצילות המלובשת במלכות דאצי' סוד תורה שבע"פ (בסוד אבא יסד ברתא) המלובשת במלכות דיצירה (וסוד) [סוד] המשניות וברייתות המלובשות בקליפת נוגה שכנגד עולם היצירה ששם מתחיל בחי' הדעת [נ"א הרע] שבנוגה [נ"א והברייתות המלובשות בק"נ שכנגד עולם העשיה ששם מתחיל בחי' הרע שבנוגה] כנודע מהאריז"ל.
ב"ה לימוד וערכים שיעורי לימוד יומיים תניא תניא אגרת הקדש, אמצע אגרת כ"ו מהוצאת קה"ת יום חמישי ח חשוון ה׳תשפ"ו / 30 אוקטובר 2025 והנה, כשהמלכות דאצילות מתלבשת בקליפת נוגה, כדי לברר הניצוצות שנפלו בחטא אדם הראשון, וגם -
לברר הרפ"ח -
288 ניצוצין שנפלו בשבירת הכלים -
בקבלה ובחסידות מוסבר בפרוטרוט ענין שבירת הכלים ונפילת הניצוצות מצד ענין השבירה, אזי גם המלכות דאצילות נקרא בשם "עץ הדעת טוב ורע" לגבי -
ובהשוואה ל- "זעיר אנפין" דאצילות, שאינו יורד שם, ו -
"ז"א" נקרא "עץ חיים". והנה, התלבשות המלכות בקלפת נגה הוא סוד גלות השכינה - "אשר שלט האדם -
של קליפה, באדם -
של קדושה, כו'". -
כמובא לעיל, באגרת הקודש סימן כ"ה מ"ספר הגלגולים" על שליטת הקליפה בזמן הגלות, שזה "לרע לו", להעלאת ניצוצי הקדושה מאדם בליעל של קליפה. להלן, יתרץ רבנו הזקן מה שהקשה על דברי ה"רעיא מהימנא" שבפרשת נשא, שבזמן ש"עץ הדעת טוב ורע" שולט מתפרנסים תלמידי חכמים, המשולים לשבתות ולימים טובים, רק ממה שעמי הארץ נותנים להם ואשר לכן הם מתעסקים בדיני איסור והיתר וכו', ועל כך שאל ממה שתלמידי חכמים, בזמן בית שני, היה להם שדות וכרמים משלהם כמו שהיה לעמי הארץ, ואף על פי כן היה עיקר התעסקותם בדיני איסור והיתר וכו'? יסביר רבנו הזקן, שהכוונה היא, שבזמן שליטת "עץ הדעת טוב ורע", בזמן הגלות, כשהשכינה משפיעה לחיצונים, שהם בקליפת "נוגה", ומהתמצית בלבד מתפרנסים תלמידי חכמים, ואז עסקם של תלמיד חכמים הוא בדיני איסור והיתר, טומאה וטהרה, כדי לברר את הבירורים, לברר את המותר והטהור מהאסור והטמא, דבר שבא על ידי הפלפול והעיון בהלכות אלו. וכפי שיסביר להלן, זה גם מסיר את ההעלם וההסתר, שיהיה פסק הלכה ברור ובהיר. ובלשון רבנו הזקן: וזהו שכתוב ברעיא מהימנא: -
ובזמן ש"עץ הדעת טוב ורע" שולט כו', יש לתלמידי חכמים, המשולים לשבתות ולימים טובים, רק ממה שעמי הארץ נותנים להם, דהיינו בזמן גלות השכינה ש -
השכינה, משפעת לחיצונים שהם בקליפת נוגה, שהערב רב יונקים משם, ומתמציתן נזונין תלמידי חכמים בגלות, ואז -
בזמן של גלות השכינה, עיקר עבודת האדם ועיקר עסק התורה והמצות הוא לברר הניצוצות כנודע מהאריז"ל, לכן עיקר עניין הלימוד הוא בעיון ופלפול הלכה, באיסור והיתר טומאה וטהרה, לברר המותר והטהור מהאסור והטמא, -
שמבררים ומבהירים זאת על ידי עיון ופלפול הלכה בחכמה בינה ודעת, -
בשלשת כוחות השכל המבהירים את ההלכה, כנודע ד"אוריתא מחכמה נפקת" , ובחכמה דייקא אתברירו , -
כידוע, שתורה באה מחכמה, ועל ידי חכמה דוקא מתבררים הניצוצות, וכשם שבירור ההלכה, שתהיה הלכה ברורה ובהירה, בא על ידי חכמה ושכל, כך גם בירור ה ניצוצות הוא על ידי ענין החכמה, והיינו -
מה שאומרים שב"חכמה אתברירו", שבירור הניצוצות הוא על ידי חכמה, הכוונה ל- חכמה עלאה -
יום חמישי ח חשוון ה׳תשפ"ו / 30 אוקטובר 2025 אודות הספר Lessons In Tanya »
אפשרויות ניהול
שליטא
31.10.2508:52
5. המשך סימן כ''ובתגובה להודעה מספר 0
תניא ליום ט' חשון ה'תשפ"ו
והמשכיל יבין ענין פלא גדול מזה מאד מה נעשה בשמים ממעל ע"י עיון ובירור הלכה פסוקה מן הגמרא ופוסקים ראשונים ואחרונים מה שהיה בהעלם דבר קודם העיון הלז כי ע"י זה מעלה הלכה זו מהקליפות שהיו מעלימים ומכסים אותה שלא היתה ידועה כלל או שלא היתה מובנת היטב בטעמה שהטעם הוא סוד הספי' חכמה עילאה שנפלו ממנה ניצוצי' בקליפות בשבה"כ והם שם בבחי' גלות שהקליפות שולטים עליהם ומעלימי' חכמת התורה מעליונים ותחתונים וז"ש בר"מ שהקושי' היא מסטרא דרע.
ב"ה לימוד וערכים שיעורי לימוד יומיים תניא תניא אגרת הקדש, אמצע אגרת כ"ו מהוצאת קה"ת יום שישי ט חשוון ה׳תשפ"ו / 31 אוקטובר 2025 והמשכיל יבין ענין פלא גדול מזה מאד, מה נעשה בשמים ממעל על ידי עיון וברור הלכה פסוקה מן הגמרא ופוסקים
ראשונים ואחרונים, מה שהיה בהעלם דבר קודם העיון הלז, -
לפני שהתעמק בלימוד הגמרא, היתה ההלכה הפסוקה מוסתרת ולא ידועה, כי על ידי זה -
על ידי התעמקותו בזה ובירורו את ההלכה, מעלה הלכה זו מהקליפות שהיו מעלימים ומכסים אותה, -
את ההלכה, שלא היתה ידועה כלל, או שלא היתה מובנת היטב בטעמה , -
לא הבינו היטב טעם ההלכה - ועל ידי עיונו ובירורו מבינים כעת את הטעם, שהטעם
הוא סוד הספירה חכמה עלאה, -
חכמה עליונה, שנפלו ממנה ניצוצין בקליפות בשבירת הכלים, והם -
הניצוצות של חכמה - הטעם, שם בבחינת גלות, שהקליפות שולטים עליהם ומעלימים חכמת התורה מעליונים ותחתונים. -
מהנבראים שבעולמות העליונים כמו נשמות ומלאכים, ומבני האדם כאן למטה. וזהו שכתוב ברעיא מהימנא, -
מפרשת נשא, כנזכר לעיל בתחילת האגרת, שהקושיא -
המקשה להבנת ענין בתורה, היא מסטרא דרע. -
מצד הרע, מקליפות שהן רע והן מסתירות על החכמה של תורה. יום שישי ט חשוון ה׳תשפ"ו / 31 אוקטובר 2025 אודות הספר Lessons In Tanya »
תניא ליום (שבת) י' חשון ה'תשפ"ו
והנה העליונים אין בהם כח לברר ולהעלות מהשבירה שבקליפת נוגה אלא התחתונים לבד לפי שהם מלובשים בגוף חומרי משכא דחויא מקליפת נוגה והם מתישים כחה בשבירת התאוות ואתכפיא ס"א ויתפרדו כל פועלי און. ולכן באים העליונים לשמוע חידושי תורה מהתחתונים מה שמחדשים ומגלים תעלומות החכמה שהיו כבושים בגולה עד עתה וכל איש ישראל יוכל לגלות תעלומות חכמה (לגלות) ולחדש שכל חדש הן בהלכות הן באגדות הן בנגלה הן בנסתר כפי בחי' שרש נשמתו ומחוייב בדבר להשלים נשמתו בהעלאת כל הניצוצות שנפלו לחלקה ולגורלה כנודע (וכל דברי תורה ובפרט דבר הלכה היא ניצוץ מהשכינה שהיא היא דבר ה' כדאיתא בגמרא דבר ה' זו הלכה סוד מלכות דאצילות המלבשת לחכמה דאצילות ומלובשים במלכות דיצירה וירדו בקליפת נוגה בשבירת הכלים). וז"ש בגמרא כל העוסק בתורה אמר הקב"ה מעלה אני עליו כאלו פדאני ואת בני מבין האומות עו"ג.
אפשרויות ניהול
שליטא
02.11.2508:23
6. סיום אגרת כ''ובתגובה להודעה מספר 0
תניא ליום י"א חשון ה'תשפ"ו
אבל בצאת השכינה מקליפת נוגה [נ"א מהקליפות] אחר שיושלם בירור הניצוצות ויופרד הרע מהטוב ויתפרדו כל פועלי און ולא שלטא אילנא דטוב ורע בצאת הטוב ממנה אזי לא יהיה עסק התורה והמצות לברר בירורין כ"א ליחד יחודים עליונים יותר להמשיך אורות עליונים יותר מהאצילות כמ"ש האר"י ז"ל והכל ע"י פנימיות התורה לקיים המצות בכוונות עליונות שמכונות לאורות עליונים כו' כי שרש המצות הוא למעלה מעלה בא"ס ב"ה (ומ"ש רז"ל דמצות בטילות לע"ל היינו בתחיית המתים אבל לימות המשיח קודם תחה"מ אין בטלים) ולכן יהי' גם עיקר עסק התורה גם כן בפנימיות המצות וטעמיהם הנסתרים. אבל הנגלות יהיו גלוים וידועים לכל איש ישראל בידיעה בתחלה בלי שכחה וא"צ לעסוק בהם אלא לערב רב שלא יזכו למטעם מאילנא דחיי שהוא פנימיות התורה והמצוה וצריכים לעסוק [בתורה] במשנה להתיש כח הס"א הדבוק בהם (ע"י עסק התורה. בכ"י ליתא) שלא תשלוט בהם להחטיאם כדכתיב והחוטא בן מאה שנה יקולל שיהיו חוטאים מערב רב וגם למעשה יהיו צריכים לפרטי הלכות אסור וטומאה יותר מישראל שלא יארע להם פסול וטומאה ואסור כי לא יאונה כו' וגם אפשר וקרוב הדבר שידעו מפנימיות התורה כל גופי התורה הנגלית כמו אברהם אבינו ע"ה ולכן א"צ לעסוק בהם כלל. מה שאין כן בזמן בית שני היו צריכים לעסוק גם כי לא בשביל הלכה למעשה בלבד אלא שזהו עיקר עבודה להתיש כח הס"א ולהעלות ניצוצי הקדושה ע"י התורה והעבודה כמ"ש במ"א. ואחר הדברים והאמת יובן היטב בתוס' ביאור הר"מ דלעיל במה שאמר אילנא דטוב ורע כו' ר"ל קליפת נוגה שהוא עולם הזה העיקר כמ"ש בע"ח וד"ל:
ב"ה לימוד וערכים שיעורי לימוד יומיים תניא תניא אגרת הקדש, סיום אגרת כ"ו מהוצאת קה"ת יום ראשון י"א חשוון ה׳תשפ"ו / 2 נובמבר 2025
אבל בצאת השכינה מקליפת נוגה [נסח אחר: מהקליפות] אחר שישלם ברור הניצוצות, ויפרד הרע - של הקליפות, מהטוב - של קדושה, ו"יתפרדו כל פועלי און", ולא שלטא אילנא דטוב ורע - ולא ישלוט "עץ הדעת טוב ורע", שהוא, כאמור לעיל, קליפת "נוגה" השולטת בזמן הגלות, בצאת הטוב ממנה - שכן, השליטה שיש לה כיום, היא מצד החלק הטוב שבה, ואילו כשחלק הטוב יצא ויתברר ממנה - לא תהיה השליטה בידה יותר, אזי לא יהיה עסק התורה והמצות לברר ברורין, - כפי שהדבר עתה, כי אם ליחד יחודים עליונים יותר, - למעלה מהיחודים הנעשים על ידי לימוד תורה וקיום מצוות כעת, להמשיך אורות עליונים יותר מהאצילות , כמו שכתב האר"י ז"ל. והכל - כל האמור ייעשה, על ידי פנימיות התורה, - חלק הנסתר שבתורה, לקים המצות בכונות עליונות שמכונות לאורות עליונים כו'. - הכוונות באות כדי להמשיך אורות עליונים ביותר, כי שרש המצות הוא למעלה מעלה באין-סוף ברוך-הוא - שלמעלה מ"אצילות". (ומה שאמרו רז"ל ד"מצות בטלות לעתיד לבא", הינו ב - זמן שאחרי תחית המתים, אבל לימות המשיח קדם תחית המתים - אין בטלים) ויצטיינו בהמשכת המשכות גבוהות יותר מאשר ההמשכות הנמשכות כעת על ידי המצוות, ולכן יהיה גם עקר עסק התורה גם כן בפנימיות המצות וטעמיהם הנסתרים. - ביחודים העליונים הנעשים על ידי המצוות, ובטעמים מדוע על ידי אופן זה דוקא של קיום המצוות ממשיכים אורות עליונים ויחודים עליונים. אבל הנגלות - הענינים של נגלה דתורה, יהיו גלוים וידועים לכל איש ישראל בידיעה בתחלה - מבלי שיצטרכו להתייגע להגיע לאותה ידיעה, בלי שכחה, ואין צריך - ולא יצטרך האיש הישראלי לעסוק בהם, אלא לערב רב שלא יזכו למטעם מאילנא דחיי, - לטעום מעץ החיים, שהוא פנימיות התורה והמצוה, - וכיוון שהם לא יזכו לטעום מפנימיות התורה - לכן וצריכים - ויצטרכו לעסק [בתורה] במשנה, - כדי, להתיש כח הסטרא אחרא הדבוק בהם (על ידי עסק התורה ( בכתב יד ליתא)), - הם יצטרכו להחליש את הכוח של סטרא אחרא, שלא תשלט בהם להחטיאם, כדכתיב: - כמו שכתוב: "והחוטא בן מאה שנה יקלל", שיהיו חוטאים מערב רב. - הרי שגם אז יהיו חוטאים, והם ה"ערב רב" שסטרא אחרא דבוקה בהם, ולכן יהיו הם זקוקים לאמצעים להחלשת הסטרא אחרא שלא תביא אותם לידי חטא. ולא רק כדי להחליש את הסטרא אחרא יהיו צריכים להזדקק לנגלה דתורה, כי אם - וגם למעשה יהיו צריכים לפרטי הלכות אסור וטמאה יותר מישראל, שלא יארע להם - לבני ישראל, פסול וטמאה ואסור, "כי לא יאנה כו'". - לצדיק כל און" - וכך יהיו אז כל ישראל בגלוי ובפועל במדריגת צדיק, וגם אפשר וקרוב הדבר - לומר, שידעו מפנימיות התורה כל גופי התורה הנגלית, כמו אברהם אבינו עליו השלום, - שידע מפנימיות התורה כל הענינים של נגלה דתורה, שכן, הגמרא הרי אומרת שאברהם אבינו קיים כל התורה כולה עד שלא ניתנה, והרי ישנם ענינים בתורה ובמצוות שלא היה שייך שיהיו אז בגשמיות, כמו למשל תפילין שכתוב בהם ענין יציאת (מגלות) מצרים וכדומה, אלא, קיום המצוות של אברהם אבינו היה בפנימיות וברוחניות (כפי שמסביר רבנו הזקן ב"תורה אור" וב"לקוטי תורה" - הרי שידע כל עניני התורה מפנימיות התורה, וכך ידעו זאת כל ישראל בזמן המשיח. ולכן אין צריכים - לא יצטרכו, לעסק בהם - בהלכות איסור והיתר, טומאה וטהרה, כלל. מה שאין כן בזמן בית שני - למרות שלא התפרנסו מעמי הארץ, שכן היה להם משלהם שדות וכרמים, בכל זאת היו צריכים לעסק - בדינים אלה, גם כי - למרות שהעסק בזה היה לא בשביל - לדעת הלכה למעשה בלבד, אלא שזהו עקר עבודה להתיש כח הסטרא אחרא, ולהעלות ניצוצי הקדשה על ידי התורה והעבודה, כמו שנתבאר במקום אחר. ואחר הדברים והאמת, יובן היטב בתוספת באור הרעיא מהימנא דלעיל, במה שאמר "אילנא דטוב ורע כו'", - שזה איסור והיתר וכו', רוצה לומר קליפת נוגה, שהוא עולם הזה העקר, - ב"הערות ותיקונים בדרך אפשר" (בסוף ספר ה"תניא") מציין הרבי, שצריך לומר "עיקר עולם הזה", או "עולם הזה בעיקר", כלומר, שקליפת "נוגה" היא העיקר של עולם הזה, כפי שעולם זה הוא לפני ביאת המשיח, שאז שולטת קליפת "נוגה", זו השליטה של "עץ הדעת טוב ורע", ואילו לאחרי ביאת המשיח, תתבטל שליטתה של קליפת "נוגה", והעבודה אז לא תהיה בירור הניצוצות, כי אם הענין של יחודים עליונים. כמו שכתוב בעץ חיים, ודי למבין:
יום ראשון י"א חשוון ה׳תשפ"ו / 2 נובמבר 2025 אודות הספר Lessons In Tanya
אפשרויות ניהול
שליטא
03.11.2508:01
7. התחלת אגרת כ''זבתגובה להודעה מספר 0
תניא ליום י"ב חשון ה'תשפ"ו
סימן כז
מה שכתב ליושבי אה"ק תובב"א לנחמם בכפליים לתושיה על פטירת הרב הגאון המפורסם איש אלקים קדוש נ"י ע"ה פ"ה מהור"ר מנחם מענדל נ"ע
אהוביי אחיי ורעיי אשר כנפשי כו' ה' עליהם יחיו חיים עד העולם וצאצאיהם אתם זרע אמת ברוכי ה' המה מעתה ועד עולם. אחד"ש כמשפט לאוהבי שמו באתי לדבר על לב נדכאים הנאנחים והנאנקים ולנחמם בכפליים לתושיה אשר שמעה אזני ותבן לה על מארז"ל דשבק חיים לכל חי כי צדיק באמונתו יחיה וביראת ה' לחיים וברשפי אש שלהבת אהבתו מחיים לכל בהן חיי רוחו [נ"א ונשמתו] כל ימי חלדו ויהי בהעלות ה' רוחו ונשמתו אליו יאסוף ויעלה בעילוי אחר עילוי עד רום המעלות שבק חיי רוחו פעולתו אשר עבד בה לפנים בישראל פעולת צדיק לחיים לכל חי היא נפש כל חי הקשורה בנפשו בחבלי עבותות אהבה רבה ואהבת עולם בל תמוט לנצח אשר מי האיש החפץ חיים לדבקה בה' חיים בעבודתו תדבק נפשו והיתה צרורה בצרור החיים את ה' בחיי רוח אפינו אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים אשר שבק לנו בכל אחד ואחד כפי בחי' התקשרותו באמת ואהבתו אהבת אמת הטהורה מקרב איש ולב עמוק כי כמים הפנים וכו' ורוח אייתי רוח ואמשיך רוח ורוחו עומדת בקרבינו ממש כי בראותו ילדיו מעשה ידיו בקרבו יקדישו שמו יתברך אשר יתגדל ויתקדש כאשר נלך בדרך ישרה אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו נס"ו.
ב"ה לימוד וערכים שיעורי לימוד יומיים תניא תניא אגרת הקדש, תחילת אגרת כ"ז מהוצאת קה"ת יום שני י"ב. חשוון ה׳תשפ"ו / 3. נובמבר 2025 כז. כפי המצויין בהקדמה לאגרת הקודש זו (סימן כז), כתב רבנו הזקן אגרת זו אל חסידים אחרי הסתלקות רבי מענדעלע מויטבסק (מהורודוק) זכרונו לברכה, בתור "אגרת תנחומים" לנחם את החסידים, וסיים את האגרת בקריאה של התעוררות אל החסידים אודות צדקה בכלל ואודות החזקת משפחת רבי מענדעלע מויטבסק בפרט.
באגרת זו מנחם רבנו הזקן את החסידים שקבלו מהצדיק, גם ברוחניות, בענינים של תורה ועבודה, וגם בגשמיות, על ידי ברכותיו ועצותיו - שצדיק אחרי הסתלקותו נמצא עדיין בעולם זה (והוא מביא מהזוהר, שזה עוד יותר מאשר לפני זה כשהיה בחיים חיותו בעולם זה), וביכולת התלמידים לקבל ממנו ברוחניות בענינים של תורה ועבודה - יותר מאשר לפני ההסתלקות; וכן גם בגשמיות מגינים הצדיקים על העולם ה זה אחרי הסתלקותם יותר מאשר לפני הסתלקותם.
מה שכתב -
רבנו הזקן ל -
חסידים, יושבי ארץ הקדש תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן, לנחמם בכפלים לתושיה, על פטירת הרב הגאון והמפרסם איש אלקים קדוש, נר ישראל עמוד הימני פטיש החזק, מורנו הרב מנחם מנדל נשמתו עדן. אהובי אחי ורעי אשר -
יקרים לי כנפשי כו', -
בהתאם למובא ב"לקוטי הגהות" על "תניא", הכוונה ב"אהוביי" - על דרך לשון המדרש "לא זז מחבבה עד שקראה בתי", כבת החביבה על אביה במיוחד, "אחיי" - על דרך "לא זז מחבבה עד שקראת אחותי", אהבה שהיא אחוואית, "ורעיי" - על דרך "לא זז מחבבה עד שקראה אחותי", כאהבתה של אם, ו"אשר כנפשי" - על דרך "קראה בשמו" - האהבה כפי שהיא לנפש העצמית, ו"כו"' הכוונה יותר מאשר הנפש העצמית, המוסב על יחידה שבנפש, ה' עליהם יחיו, חיים עד העולם, -
בהתאם לפירוש האמור ב"לקוטי הגהות" מוסב "ה' עליהם יחיו" על מקיפים - עליהם, ו"חיים עד העולם" היינו המשכת המקיף בפנימי, וצאצאיהם אתם זרע אמת ברוכי ה' המה מעתה ועד עולם. אחרי דרישת שלומם כמשפט לאוהבי שמו, באתי לדבר על לב נדכאים הנאנחים והנאנקים, -
מתוך צער על הסתלקות הצדיק רבי מענדעלע, ולנחמם בכפליים לתושיה, אשר שמעה אזני -
מה ששמע רבנו הזקן מאחרים, ותבן לה, על מאמר רז"ל ד"שבק חיים לכל חי" -
שהשאיר חיים לכל החיים, כשצדיק מסתלק אומרים עליו שהשאיר חיים לכל החיים, שבפשטות הכוונה היא, שאחרים נשארו בחיים כשהוא עזב את העולם, ברם, לא ברור, לפי זה, הלשון "שבק", שהרי את החיים של האחרים לא הוא זה שהשאיר להם?! יסביר רבנו הזקן להלן, שלשון חכמינו ז"ל מדוייקת, שכן הכוונה היא אכן שהוא השאיר מחייו לאחרים, שהרי מה הם החיים של צדיק - אין הם חיים בשריים, כי אם חיים רוחניים של אמונה, יראת א' ואהבת ה', בהן כתוב הלשון "חיים", ובשעה שצדיק עוזב את העולם הוא משאיר מאמונתו, יראתו ואהבתו, לכל מקושריו, שיכולים לקבל יותר מאשר כשנשמתו היתה בגוף, כי "צדיק באמונתו יחיה", -
הרי שלגבי אמונה משתמשים בלשון "חיים", וב"יראת ה' -
כתוב: לחיים", -
שיראת ה' נותנת חיים, וברשפי אש שלהבת אהבתו -
להקדוש ברוך הוא, שזה יותר מאשר מחיים, לכל בהן -
להכניס בהם חיי רוחו [נסח אחר: ונשמתו] -
שהוא מכניס בהם לא רק רוחו כי אם גם נשמתו, "רוח" יש לה יותר שייכות לתלמידים המקבלים מרוחו, כפי שיאמר רבנו הזקן להלן, אלא כפי המובא ב"לקוטי הגהות" שמן הסתם בבן הרי המועבר אליו כולל גם נשמה, למרות שבתלמיד אחר הרי זה רוח בלבד, כל ימי חלדו, -
הוא מכניס את רוחו בענינים של אמונה, יראה ואהבה, ויהי בהעלות ה' רוחו, -
בשעת הסתלקותו של הצדיק, ונשמתו אליו -
אל הקדוש ברוך הוא, יאסף, ויעלה בעלוי אחר עלוי עד רום המעלות - שבק -
הוא משאיר אז, חיי רוחו, "פעלתו אשר עבד בה" לפנים בישראל, -
שהשפיע בהם ברוחו הענינים של אמונה, יראת ה' ואהבת ה'. "לפנים" יכולה להיות משמעותה גם ה פנימיות, מה שהשפיע בהם ענינים אלה בפנימיות, פעולת צדיק לחיים -
שעבודת הצדיק היא בשביל החיים, לתת להם חיים, הרי הוא משאיר זאת לכל חי, היא נפש כל חי -
בחיים של תורה ומצוות, הקשורה בנפשו בחבלי עבותות אהבה רבה ואהבת עולם, -
אהבה גדולה ואהבת נצח, בל תמוט לנצח, אשר מי האיש החפץ חיים, -
המחפש לדבקה בה' חיים - בעבודתו -
של הצדיק, תדבק נפשו, והיתה -
ותהיה צרורה בצרור החיים את ה', בחיי רוח אפנו -
כמו האויר שאדם שואף על ידי נחיריו, שעל ידי זה הוא חי, אשר אמרנו בצילו נחיה בגוים, -
כלומר, בחינת חי' שבנשמה שלמעלה מבחינת נשמה, וזה נותן חיות עליונה יותר בבחינת מקיף, שבחיות זו יכולים לעבור את הקשיים של הענינים הלא-יהודיים (ענינים שאינם קדושה), אשר שבק לנו, בכל אחד ואחד כפי בחינת התקשרותו באמת, -
לצדיק, ואהבתו, -
לצדיק, אהבת אמת הטהורה, -
אהבה אמיתית טהורה, מקרב איש ולב עמק, -
בהתאם לכך, הרי כפי מדת התקשרותו אל הצדיק וכפי מדת האמת והטוהר של אהבתו לצדיק, משאיר לו הצדיק מרוחו והשפעה בענינים של אמונה, יראה ואהבה, כי "כמים הפנים וכו'", -
לב האדם לאדם", כשיש לו אהבה לצדיק, הרי משתקף ויוצר אהבה מהצדיק אליו, ורוח -
רוח האהבה שיש לו לצדיק, איתי -
מביאה רוח -
אל הצדיק, ואמשיך -
וממשיכה רוח, -
שהיא גבוהה בהרבה, ורוחו -
של הצדיק, עומדת בקרבנו ממש, -
רוחו של הצדיק עומדת ומשפיעה בפנימיות בנו - מקושריו, כי בראותו ילדיו -
תלמידים נקראים "בנים", מעשה ידיו בקרבו יקדישו שמו יתברך, אשר יתגדל ויתקדש, כאשר נלך בדרך ישרה אשר הורנו מדרכיו, ונלכה בארחותיו נצח סלה ועד. -
הרבי מציין, בקשר ל"הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו", לעיין בזוהר חלק ב' (רטו, א) ובזוהר חלק ג' (ס"פ קדושים), שם דן הזוהר בהבדל שבין "דרך" ל"אורח", ש"דרך" היינו דרך סלולה ש כבר סלל הצדיק שכולם יכולים ללכת בה, ו"אורח" היינו דרכים חדשות ונתיבים הנוצרים כעת, מותאמים לפי אופן עבודתו של כל אחד, וכן - לעיין ב"לקוטי תורה" שיר השירים (יב, ב). ומה שרבנו הזקן מדבר בענין חיי הצדיק בשלשה ענינים אלה, אמונה, יראה ואהבה, דוקא - הוא מפני (כפי שהוא מביא ב"אגרת הקודש" סימן א') שהן ה"זרועות" המחזיקות את כל הגוף, הרי שהן היסוד והעיקר בעבודת ה'. יום שני י"ב. חשוון ה׳תשפ"ו / 3. נובמבר 2025 אודות הספר Lessons In Tanya »
אפשרויות ניהול
שליטא
04.11.2511:49
8. המשך סימן כ''זבתגובה להודעה מספר 0
תניא ליום י"ג חשון ה'תשפ"ו
וז"ש בזוה"ק דצדיקא דאתפטר אשתכח בכלהו עלמין יתיר מבחיוהי דהיינו שגם בזה העולם המעשה היום לעשותם אשתכח יתיר כי המעשה (גדול) [גדל] והולך גידולי גידולין מן אור זרוע לצדיק בשדה אשר ברכו ה' המאיר לארץ וחוצות וגם אנחנו אלה פה היום כולנו חיים בדרכיו דרך הקדש יקרא לה. זאת בעבודת ה' במילי דשמיא. ובמילי דעלמא בפירוש אתמר בזוה"ק דצדיקייא מגינין על עלמא ובמיתתהון יתיר מבחייהון ואלמלא צלותא דצדיקייא בההוא עלמא לא אתקיים עלמא רגעא חדא וכל הקרוב קרוב אל משכן ה' בחייו קודם לברכה:
ב"ה לימוד וערכים שיעורי לימוד יומיים תניא תניא אגרת הקדש, אמצע אגרת כ"ז מהוצאת קה"ת יום שלישי י"ג חשוון ה׳תשפ"ו / 4 נובמבר 2025 וזה שכתוב בזהר הקדוש דצדיקא דאתפטר אשתכח בכלהו עלמין יתיר מבחיוהי, -
צדיק שנפטר נמצא בכל העולמות יותר מאשר בחייו, שלכאורה, נכון הדבר רק בעולמות עליונים, שם הוא נמצא יותר כשהוא עולה לשם, אך, בעולם התחתון הזה - כיצד הוא נמצא שם יותר אחרי פטירתו והסתלקותו? - דהיינו שגם בזה העולם המעשה - "היום לעשותם" -
ש"היום" בעולם הזה, הוא עיקר ענין המעשה - קיום המצוות בפועל, כפי שהגמרא אומרת: "היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם", שבעולם הזה הוא עיקר ענין המעשה, ואילו הענינים של קיבול שכר או כמו קיבול שכר - הם "למחר", בעולם הבא. על כל פנים העולם הזה הוא עולם המעשה - הרי גם בעולם המעשה אשתכח יתיר, -
נמצא הצדיק שנפטר במדה מרובה יותר, ובתלמידים שעליהם השפיע ומשפיע, הכוונה היא, שגם בעולם המעשה שלהם, לא רק בעבודתם הרוחנית של אמונה, יראה ואהבה, נמצא הצדיק והשפעתו במדה מרובה יותר מאשר לפני פטירתו, אלא גם בעולם המעשה שלהם, בענינים של מעשה - תשובה ומעשים טובים - הוא נמצא במדה מרובה יותר, שהם מקבלים יותר השפעה, כי המעשה -
של תלמידיו ומקושריו, (גדול) [גדל] והולך, גדולי גדולין, מן "אור זרוע לצדיק" ב"שדה אשר ברכו ה'", -
על דרך הנאמר בספר בראשית, שהכוונה היא על גן עדן. בהתאם לביאור שלהלן על אגרת זו, הכוונה היא לאור הנמשך ומאיר ב"מלכות דאצילות", הנקראת "שדה אשר ברכו ה"', שבה נמשך מ"ז"א דאצילות" המשכת יתר, מצד עליית התורה והעבודה של הצדיק, ומכך באים הרהורי התשובה והמעשים טובים בתלמידים, וזה נקרא "גידולי גידולין", המאיר לארץ וחוצות, -
בארץ ישראל ובחוץ לארץ, וגם אנחנו אלה פה היום כלנו חיים בדרכיו - "דרך הקדש יקרא לה". -
לא רק דרך של קדושה, כי אם דרך של "קדש" שלמעלה מ"קדוש" בוי"ו. על כל פנים יוצא שהצדיק והשפעתו נמצאים אחרי הסתלקותו גם בעולם המעשה ובמדה מרובה יותר. זאת בעבודת ה' במלי דשמיא; -
בענינים רוחניים, שהתלמידים יכולים לקבל מהצדיק אחרי הסתלקותו יותר מאשר לפני הסתלקותו. ובמלי דעלמא -
בענינים והשפעות גשמיים שהצדיק ממשיך, בפרוש אתמר -
נאמר במפורש בזהר הקדוש, דצדיקיא מגנין על עלמא, -
שהצדיקים מגינים על העולם, ובמיתתהון יתיר מבחייהון, -
ואחרי הסתלקותם - במדה מרובה יותר מאשר בחייהם בעולם זה, ואלמלא צלותא דצדיקיא בההוא עלמא -
ולולא תפלתם של הצדיקים בעולם ההוא, לא אתקיים עלמא רגעא חדא. -
לא היה העולם הזה מתקיים אפילו רגע אחד, הרי שהצדיקים מגינים על העולם הזה בענינים הגשמיים, אחרי הסתלקותם, במדה מרובה יותר מאשר בחייהם בעולם זה, וכל הקרוב קרוב אל משכן ה' -
לצדיק, בחייו - קודם לברכה: -
הבאה על ידי ומן הצדיק.
באור על הנ"ל: יום שלישי י"ג חשוון ה׳תשפ"ו / 4 נובמבר 2025 אודות הספר Lessons In Tanya »
אפשרויות ניהול
שליטא
05.11.2512:36
9. המשך סימן כ''זבתגובה להודעה מספר 0
תניא ליום י"ד חשון ה'תשפ"ו
ביאור על הנ"ל
איתא בזוה"ק דצדיקא דאתפטר אשתכח בכלהו עלמין יתיר מבחיוהי כו' וצריך להבין תינח בעולמות עליונים אשתכח יתיר בעלותו שמה אבל בעוה"ז איך אשתכח יתיר. וי"ל ע"ד מה שקבלתי על מאמר חז"ל דשבק חיים לכל חי כנודע שחיי הצדיק אינם חיים בשרים כ"א חיים רוחניים שהם אמונה ויראה ואהבה כי באמונה כתיב וצדיק באמונתו יחיה וביראה כתיב ויראת ה' לחיים ובאהבה כתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים וחסד הוא אהבה ושלשה מדות אלו הם בכל עולם ועולם עד רום המעלות הכל לפי ערך בחי' מעלות העולמות זע"ז בדרך עילה ועלול כנודע.
ב"ה לימוד וערכים שיעורי לימוד יומיים תניא תניא אגרת הקדש, אמצע אגרת כ"ז מהוצאת קה"ת יום רביעי י"ד חשוון ה׳תשפ"ו / 5 נובמבר 2025 רבנו הזקן מסביר בעצמו משמעותה העמוקה יותר של אגרת זו (סימן כ"ז): איתא בזהר הקדוש, דצדיקא דאתפטר - אשתכח בכלהו עלמין יתיר מבחיוהי כו'. -
כתוב בזוהר הקדוש, צדיק שנפטר נמצא בכל העולמות יותר מאשר בחייו. וצריך להבין, תינח בעולמות עליונים אשתכח יתיר בעלותו שמה, -
מובן הדבר שבעולמות העליונים הוא נמצא אחרי הסתלקותו במדה מרובה יותר כאשר נשמתו עולה למעלה, אבל בעולם הזה איך אשתכח יתיר? -
כיצד הוא נמצא שם במדה מרובה יותר? ויש לומר, על דרך מה שקבלתי על מאמר חז"ל ד"שבק -
השאיר, חיים לכל חי", -
שבשעת הסתלקותו של צדיק אומרים שהוא השאיר חיים לכל החיים, וכנזכר לעיל, שבפשטות הלשון קשה, אם הכוונה היא רק לומר שהוא עזב את העולם ואחרים נשארו בחיים, הרי שלא השאיר את חייו הוא, לא מחיי ו הם חיים, אלא, לפי ההסבר שקיבל רבנו הזקן הכוונה היא אכן שהוא השאיר מחייו הוא - לכל החיים, כנודע -
כידוע, שחיי הצדיק אינם חיים בשרים כי אם חיים רוחניים, שהם אמונה ויראה ואהבה, -
אמונת ה', יראת ה' ואהבת ה' שיש לו עצמו והוא משפיע אותן לתלמידיו ומקושריו, שלש אלו מוגדרות בפסוקים בשם "חיים", כי באמונה כתיב: -
כתוב: "וצדיק באמונתו יחיה", וביראה כתיב: -
כתוב: "ויראת ה' לחיים", ובאהבה כתיב: כתוב: "רודף צדקה וחסד ימצא חיים", וחסד הוא אהבה. -
אהבה היא פנימיות החסד, הרי כשאומרים על חסד "חיים" הרי שאהבה היא ענין של חיים, וכל השלש: אמונה, יראה ואהבה, הרי מוגדרות בשם "חיים". ושלשה מדות אלו -
אמונה, יראה ואהבה, הם בכל עולם ועולם עד רום המעלות, -
והמדריגות שבעולמות, הרי בכל עולם ישנן הבחינות הנקראות אמונה, יראה ואהבה, הכל לפי ערך בחינת מעלות העולמות זה על זה -
לפי עליונות המדריגה של אותו עולם, כך עליונותן של הבחינות והמדות אמונה, יראה ואהבה שבאותו עולם, בדרך עלה ועלול, כנודע. -
העולם העליון יותר משמש "עילה" וסיבה שממנו בא העולם התחתון יותר שהוא "עלול" ומסובב מהעולם העליון יותר. יום רביעי י"ד חשוון ה׳תשפ"ו / 5 נובמבר 2025 אודות הספר Lessons In Tanya »
אפשרויות ניהול
שליטא
06.11.2508:55
10. המשך סימן כ''זבתגובה להודעה מספר 0
תניא ליום ט"ו חשון ה'תשפ"ו
והנה בהיות הצדיק חי על פני האדמה היו שלשה מדות אלו בתוך כלי ולבוש שלהם בבחי' מקום גשמי שהיא בחי' נפש הקשורה בגופו וכל תלמידיו אינם מקבלים רק הארת מדות אלו וזיון המאיר חוץ לכלי זה ע"י דבוריו ומחשבותיו הקדושים. ולכן ארז"ל שאין אדם עומד על דעת רבו וכו' אבל לאחר פטירתו לפי שמתפרדים בחי' הנפש שנשארה בקבר מבחי' הרוח שבג"ע שהן שלש מדות הללו לפיכך יכול כל הקרוב אליו לקבל חלק מבחי' רוחו שבג"ע הואיל ואינה בתוך כלי ולא בבחי' מקום גשמי כנודע מארז"ל על יעקב אבינו ע"ה שנכנס עמו ג"ע וכ"כ בספר עשרה מאמרות שאויר ג"ע מתפשט סביב כל אדם ונרשמים באויר זה כל מחשבותיו ודבוריו הטובים בתורה ועבודת ה' (וכן להיפך ח"ו נרשמים באויר המתפשט מגיהנם סביב כל אדם) הלכך נקל מאד לתלמידיו לקבל חלקם מבחי' רוח רבם העצמיית שהם אמונתו ויראתו ואהבתו אשר עבד בהם את ה' ולא זיוום בלבד המאיר חוץ לכלי לפי שבחי' רוחו העצמית מתעלה בעילוי אחר עילוי להכלל בבחי' נשמתו שבג"ע העליון שבעולמות העליונים ונודע שכל דבר שבקדושה אינו נעקר לגמרי מכל וכל ממקומו ומדרגתו הראשונה גם לאחר שנתעלה למעלה למעלה ובחי' זו הראשונה שנשארה למטה בגן עדן התחתון במקומו ומדרגתו הראשונה היא המתפשטת בתלמידיו כל אחד כפי בחי' התקשרותו וקרבתו אליו בחייו ובמותו באהבה רבה כי המשכת כל רוחניות אינה אלא ע"י אהבה רבה כמ"ש בזוה"ק דרוח דרעותא דלבא אמשיך רוח מלעילא רק אם יכון לקראת אלהיו בהכנה רבה ויגיעה עצומה לקבל שלש מדות הללו כדרך שהורהו רבו וכמארז"ל יגעת ומצאת תאמין.
ב"ה לימוד וערכים שיעורי לימוד יומיים תניא תניא אגרת הקדש, אמצע אגרת כ"ז מהוצאת קה"ת יום חמישי ט"ו חשוון ה׳תשפ"ו / 6 נובמבר 2025 והנה, בהיות הצדיק חי על פני האדמה, -
בעולם הזה, היו שלשה מדות אלו -
אמונה, יראה ואהבה, בתוך כלי ולבוש שלהם בבחינת מקום גשמי, שהיא בחינת נפש הקשורה בגופו, וכל תלמידיו אינם מקבלים רק הארת מדות אלו וזיון, המאיר חוץ לכלי זה -
מחוץ לכלי האמור, על ידי דבוריו ומחשבותיו הקדושים, -
אותיות הדיבור והמחשבה מגלות הרי הארה בלבד. ולכן אמרו רז"ל שאין אדם עומד על דעת רבו וכו'. -
עד ארבעים שנה. אבל לאחר פטירתו, -
של הצדיק, לפי שמתפרדים בחינת הנפש שנשארה בקבר מבחינת הרוח ש - אחרי ההסתלקות היא בגן עדן, שהן שלש מדות הללו, -
אמונה, יראה ואהבה, הרי שאין שלש מדות אלו מוגבלות יותר בלבוש ובכלי שלהן שבגוף, אלא הן בגן עדן שהוא מקום רוחני ואוירו מתפשט בעולם מסביב לכל אדם, כפי שיסביר להלן, לפיכך יכול כל הקרוב אליו -
המקושר אל הצדיק, לקבל חלק מבחינת רוחו שבגן עדן, -
חלק מעצם המדות ולא הארה וזיו מהן בלבד, הואיל ו - בחינת הרוח של הצדיק, אינה בתוך כלי ולא בבחינת מקום גשמי, -
כי אם בגן עדן, שגם הוא, כפי שיסביר להלן, בעולם זה, כנודע מאמר רז"ל על יעקב אבינו עליו השלום שנכנס עמו גן עדן, -
כשנכנס אל יצחק לקבל את הברכות, הרי שגן עדן נמצא בעולם הזה, וכן כתב בספר עשרה מאמרות שאויר גן עדן מתפשט סביב כל אדם, ונרשמים באויר זה -
של גן עדן, כל מחשבותיו ודבוריו הטובים בתורה ועבודת ה' (וכן להפך חס ושלום -
כשאדם חושב ומדבר דברים שבניגוד לתורה ועבודת ה', נרשמים באויר המתפשט מגיהנם סביב כל אדם). הלכך, -
כיוון שכוחו של הצדיק, אמונתו, יראתו ואהבתו, אינם מוגבלים בכלי ולבוש ובמקום גשמי, אלא הם נמצאים בגן עדן הקיים גם בעולם הזה, נקל מאד -
קל מאד, לתלמידיו לקבל חלקם מבחינת רוח רבם העצמיית, שהם אמונתו ויראתו ואהבתו אשר עבד בהם את ה', ולא זיום -
והארתם בלבד המאיר חוץ לכלי, -
כפי שהיה בחיים חיותו של הצדיק, כשהם קבלו זיו בלבד על ידי מחשבותיו ודיבוריו הקדושים. לפי שבחינת רוחו העצמית -
אמונתו, יראתו ואהבתו העצמיות, השייכות אליו בלבד ולא לתלמידיו, מתעלה בעלוי אחר עלוי, להכלל בבחינת נשמתו שבגן עדן העליון שבעולמות העליונים, ונודע שכל דבר שבקדשה אינו נעקר לגמרי מכל וכל ממקומו ומדרגתו הראשונה, גם לאחר שנתעלה למעלה למעלה, -
גם אז אין הוא נעקר לגמרי ממקומו ומדריגתו הראשונים, אלא נשאר שם רושם, ובחינה זו -
מרוחו של צדיק, הראשונה שנשארה למטה בגן עדן התחתון -
שהרי בחינת גן עדן ישנה בכל עולם, גם למטה בעשיה ישנה בחינת גן עדן התחתון, הרי בחינה זו שנשארה למטה בגן עדן, במקומו ומדרגתו הראשונה, היא המתפשטת בתלמידיו, -
שכן, בחינה זו הרי נפרדה מרוחו העצמית של הרבי, וכל ענינה הוא מה שהיא מתפשטת בתלמידים, כל אחד כפי בחינת התקשרותו וקרבתו אליו -
אל הצדיק, בחייו ובמותו, באהבה רבה, -
כל אחד לפי מדת היותו מקושר לרבו באהבה רבה - באותה מדה הוא מקבל מהתפשטות רוחו של הרבי, כי המשכת כל רוחניות אינה אלא על ידי אהבה רבה, -
וכשישנה האהבה רבה, נמשכות המדות הרוחניות של אמונה, יראה ואהבה, כמו שכתוב בזהר הקדוש
דרוח דרעותא דלבא אמשיך רוח מלעילא, -
הרוח של הרצון הפנימי של הלב ממשיך רוח מלמעלה, הרי שה"רעותא דלבא" (הרצון הפנימי של הלב) והאהבה של התלמיד לרבו, ממשיכים שיתפשט ממדותיו של הרבי לתלמיד, רק אם יכון לקראת אלהיו
בהכנה רבה ויגיעה עצומה, -
לפי פירושו של חסיד קשיש, מובא ב"לקוטי הגהות" על "תניא", הכוונה ב"הכנה רבה" היא - ההכנה של הנשמה ו"יגיעה עצומה" - יגיעת ה גוף, "יגיעת בשר", לקבל שלש מדות הללו, -
אמונה, יראה ואהבה, כדרך שהורהו רבו, וכמאמר רז"ל : יגעת ומצאת - תאמין. בהתאם לפירושו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ
על "רק אם יכון לקראת אלקיו בהכנה רבה ויגיעה עצומה כו'" - הכוונה היא, שהעבודה והיגיעה היא להכניס האמונה, היראה והאהבה בחיים בשריים של קיום התורה והמצוות, וכפי שמובן ממה שהוא מסיים שם, מסתבר (למרות שהדברים לא נאמרו במפורש) ש"יגעת ומצאת תאמין" הכוונה היא שימצא הרבה יותר מאשר יגיעתו, ענין של "מציאה". וכפי שאומר שם בפירוש, שעל ידי היגיעה מתהווה התקשרות של גידולי הגידולין עם שרשם ומקורם שהוא "עצמות רוחו של הרב המתעלה בעילוי אחר עילוי להיכלל בבחינת נשמתו שבגן עדן העליון", הרי שלא זו בלבד שיש לתלמידים מרוחו שנשארה בגן עדן התחתון, אלא גם מרוחו העצמית הנכללת בנשמה שבגן עדן העליון, הרי זו "מציאה" שלא בערך נעלה יותר מאשר הקבלה הקודמת מהרוח שנשארה בגן עדן התחתון בלבד, אלא, כפי שהוא מסיים שם, זה מאיר עליהם בבחינת "מקיף" בלבד, אך מקיף זה מעניק כוח בגידולי הגידולין שגם בהם יהיה ענין הצמיחה עד אין שיעור. באותו מאמר אומר הרבי (אחרי שהוא מביא חלק גדול מלשון אגרת הקדש זו, ובשייכות למה שהוא אומר על ההכנה הרבה והיגיעה העצומה לקבלת שלש המדות, אמונה, יראה ואהבה) - שעל ידי עבודה ויגיעה בדרך שהרבי למד, הוא מוריד ומביא את החיים הרוחניים של הרבי באמונה יראה ואהבה בחיים בשריים של כל עניני העבודה בלימוד התורה וקיום המצוות בפועל ממש, על ידי כך נעשה ההתקשרות של גידולי הגידולין (אודותם ידון להלן באגרת זו) עם שרשם ומקורם, שהוא הרוח העצמית של הרב המתעלה בעילוי אחר עילוי להיכלל בנשמתו שבגן עדן העליון שבעולמות העליונים, אלא זה מאיר עליהם בבחינת "מקיף", אך "מקיף" זה מעניק כוח בגידולי הגידולין, שגם בהם יהיה כוח הצמיחה בתוספת ובריבוי עד אין שיעור, כלומר (לפי המובא שם ב"קיצור") שהתלמידים שהם גידולי גידולין של הצדיק, מתקשרים, על ידי עבודתם, ברוח ובנשמה של הצדיק שבגן עדן העליון.
יום חמישי ט"ו חשוון ה׳תשפ"ו / 6 נובמבר 2025 אודות הספר Lessons In Tanya »
אפשרויות ניהול
שליטא
07.11.2508:41
11. סיום סימן כ''זבתגובה להודעה מספר 0
תניא ליום ט"ז חשון ה'תשפ"ו
הנה יש עוד בחי' הארה לתלמידיו רק שאינה מתלבשת בתוך מוחם ממש כראשונה רק מאירה עליהם מלמעלה והיא מעליית רוחו ונשמתו למקור חוצבו דהיינו לחקל תפוחין קדישין ועי"ז נעשה שם יחוד ע"י העלאת מ"נ מכל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו ונזרעו בחקל תפוחין קדישין אורות עליונים מאד לעומת תחתונים אשר הם תורתו ועבודתו והארת אורות עליונים אלו מאירה על כל תלמידיו שנעשו עובדי ה' על ידי תורתו ועבודתו והארה זו שעליהם מלמעלה מכנסת בלבם הרהורי תשובה ומעשים טובים וכל המעשים טובים הנולדים מהארה זו שמאירה מאורות הזרועים בשדה הנ"ל נקרא גידולי גידולין והארה זו היא בהעלם והסתר גדול כמו שמש המאיר לכוכבים מתחת לארץ כדאיתא בתיקונים על משה רבינו ע"ה שאחר פטירתו מתפשטת הארתו בכל דרא ודרא לששים רבוא נשמות כמו שמש המאיר מתחת לארץ לששים רבוא כוכבים:
ב"ה לימוד וערכים שיעורי לימוד יומיים תניא תניא אגרת הקדש, סיום אגרת כ"ז מהוצאת קה"ת יום שישי ט"ז חשוון ה׳תשפ"ו / 7 נובמבר 2025 והנה, יש עוד בחינת הארה -
המאירה לתלמידיו, -
אחרי הסתלקות הצדיק, רק שאינה מתלבשת בתוך מוחם
ממש כראשונה, -
כמו ההארה הראשונה המאירה לתלמידים מרוחו של הצדיק, הבאה בפנימיות במדות אמונה, יראה ואהבה של התלמיד, ואילו ההארה השניה איננה מתלבשת בפנימיות, רק מאירה עליהם מלמעלה, -
בבחינת "מקיף", שכן היא למעלה מעלה ממדריגתם, והיא מעלית רוחו ונשמתו -
ל"מלכות דאצילות", מקור הנשמות, הנקראת שדה של "תפוחין קדישין", ועל ידי זה -
שהנשמה עולה שם, נעשה שם יחוד, -
ש"מלכות" מתייחדת עם מה שלמעלה ממנה, על ידי העלאת "מין נוקבין" -
התעוררות של אלקות, מכל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו, -
כפי שיסביר להלן בסימן כ"ח, שכל יגיעתו של האדם מה שעבדה נפשו במשך ימי חייו ו"פעל" למעלה, אשר במשך ימי חייו היה זה באופן של העלם והסתר - הרי זה מתגלה ומאיר בשעת הפטירה וההסתלקות, ונזרעו ב"חקל תפוחין קדישין" -
במקור הנשמה, אורות עליונים מאד, לעומת -
ועל ידי אורות תחתונים, -
שבאו מהצדיק, אשר הם תורתו ועבודתו. -
הרי שעל ידי תורתו ועבודתו נזרעו למעלה אורות נעלים ביותר, והם מתגלים ונמשכים למטה בשעת פטירתו והסתלקותו, והארת אורות עליונים אלו מאירה על כל תלמידיו, שנעשו עובדי ה' על ידי תורתו ועבודתו. -
הרי בשעה שהאורות העליונים מתורתו ועבודתו של הצדיק מתגלים, הם מאירים על כל התלמידים שנעשו על ידי התורה והעבודה עובדי ה', והארה זו ש -
מאירה עליהם מלמעלה, -
למרות שהיא בבחינת "מקיף", מכנסת בלבם הרהורי תשובה ומעשים טובים, וכל המעשים טובים הנולדים -
ונוצרים, מהארה זו שמאירה מאורות הזרועים בשדה -
של "חקל תפוחין קדישין", הנזכר לעיל - נקרא "גדולי גדולין". -
שכן, האורות עצמם הם הרי "גידולין" מזריעתו של הצדיק, והמעשים הטובים הבאים מההארה של האורות הם "גידולי גידולין", והארה זו היא בהעלם והסתר גדול , כמו שמש המאיר לכוכבים מתחת לארץ, כדאיתא -
כפי המובא בתיקונים
על משה רבנו עליו השלום, שאחר פטירתו מתפשטת הארתו בכל דרא ודרא -
דור ודור, לשישים רבוא נשמות, -
לשש מאות אלף נשמות, שהן שרשים שכל שאר הנשמות הן ניצוצות מנשמות שרשיות אלו, כפי שהוסבר בפרק ל"ז בחלק ראשון של ספר ה"תניא", כמו שמש המאיר מתחת לארץ לששים רבוא כוכבים: -
הרי כפי שנאמר בזוהר על משה רבנו, כך הדבר גם בצדיקים המאירים ל"גידולי גידולין", לתלמידים ולתלמידי תלמידים וכו', המקבלים מהארת תורתו ועבודתו כשהם מתנהגים בהתאם להוראותיו בעניני תורה ועבודה. יום שישי ט"ז חשוון ה׳תשפ"ו / 7 נובמבר 2025 אודות הספר Lessons In Tanya »
אשכול 35946