בס"ד
סיפור חסידי למוצ"ש
בתקופת הבעל שם טוב חי יהודי עני שגר בכפר בשכירות.
לא היה בידו דמי שכירות לשלם לאדון הכפר עבור מיגוריו.
לאדון היה סמכות להעניש ואף להוציא להורג כחפצו.
משלא שילם היהודון לאדון הכפר דמי שכירות, לקח אדון הכפר האכזר את היהודון, אשתו וילדיו הקטנים בשבי והושיבם במאסר עם מעט לחם ומים.
משלא נמצא מי שישלם כופר בעד נפשם, ציוה האדון לאסור בחבלים את היהודונים ולהוליכם לעיר הגדולה ששם יש יהודים, ולהכריז כי אם לא יפדה מישהו מהיהודים את היהודון ובני משפחתו בסך 300 רובל אחת דתם למות.
השבויים בכו והתחננו לאחיהם שיפדו אותם שכן אלמלא עזרתם בוודאי יוציאם האדון להורג.
סכום גבוהה זה לא היה זמין גם עבור נגידי העיר.
השמועה אודות היהודים הגיעה גם לעלם צעיר.
כל ימיו חסך פרוטה לפרוטה והיה בידו 150 רובל.
הצער על המשפחה ריסק את ליבו והוא החליט לתת את כל כספו לפידיון שבויים.
אך מכיון שהיה בידו רק 150 רובל,
נזכר שמכיר הוא נערה יתומה שהיתה משרתת וברשותה גם 150 רובל.
מיהר העלם אליה ודיבר על ליבה שתשתתף איתו במצוה הגדולה הזו של פדיון שבויים.
הנערה הסכימה ונתנה גם היא את כל כספה, ובכך הצילו את המשפחה ממות לחיים ומעבדות לחירות.
משנותרו שניהם ללא ממון , הציע הבחור לנערה להתלוות אליו לביקור בבית דודו העשיר, אולי יחוס עליהם וידאג לצרכיהם.
הסכימה הנערה להתלוות אליו והם יצאו לדרכם.
מעשה החסד של העלם והנערה יצרו רעש גדול בשמים.
והוחלט כי בשכר זה יזכו להנשא אחד לשניה.
שליחות זו ניתנה משמים בידי הבעל שם טוב.
עם קבלת השליחות לקח הבעל שם טוב בגדי נישואין עבור העלם והנערה ויצא למלא את שליחותו.
לעת ערב הגיע הבעל שם טוב לאכסניה.
בעל האכסניה התרגש לנוכח הזכות לארח את הבעל שם טוב שהגיע אליו וביקש שילון בביתו.
הבעל שם טוב הסכים ללון בביתו
אך ביקש שיכין סעודת נישואין באומרו:
הערב נחגוג בביתך שמחת נישואין.
עשה היהודי כדברי הבעל שם טוב.
בעודם מתארגנים , הגיעו הבחור והנערה לאותה אכסניה, ומחמת שהורגלו להיות משרתים סיעו לבעל הבית להכין את צורכי הסעודה.
לעת ערב שאל הבעל שם טוב את בעל הבית אם הגיעו אליו אורחים נוספים ?
אמר בעל הבית כי אורחים רגילים לא הגיעו, אך כן הגיעו בחור ונערה משרתים.
ציוה הבעל שם טוב להכניסם לחדרו, וכשנכסנו לחדרו הביא להם הבעל שם טוב בגדים נאים ואמר להם 'מזל טוב' בזה הלילה אתם מתחתנים.
הבחור והנערה התרגשו מאוד.
לחתונה הגיעו 7 אנשים מכובדים , הלא הם שבעה האושפיזין
ועם הבעל שם טוב ובעל הבית והחתן היו מניין.
החופה התקיימה והבחור קידש את הנערה כדת משה וישראל.
בסעודה, אחד האורחים אמר בקול אני נותן מתנה לחתן את הרפת והשוורים של אדון העיירה.
השני אמר אני נותן להם את הקופסת תכשיטים של האדונית הזקנה עם כל היהלומים שבה.
ואז הבעל שם טוב אמר אני נותן לחתן והכלה את הפונדק של האדון במתנה גמורה.
נגמרה החתונה ולזוג היה תמוה מה פשר המתנות שנתנו להם?!
בעודם חוגגים, שוד ושבר בבית אדון הכפר, בנו המיוחד בן העשר נעלם.
כל תושבי העיירה חיפשו אותו , אך לשווא.
למחרת החופה, ביקש החתן מבעל האכסנייה עגלה וסוס כדי לבקר את דודו העשיר.
בעל האכנסיה הסכים והזוג החדש יצאו לדרכם.
בדרכם שמעו לפתע קול צעקה ואנחה.
לרגע נבהלו, אך כשהתקרבו , ראו שזהו בנם של אדון הכפר.
טיפלו בו והחזירו לאביו.
שמחה גדולה היתה בבית האדון.
הילד אמר לאביו ולאימו "אלמלא יהודים אלא לא הייתי חי, תנו להם מתנות שיזכרו כל חייהם שהצילו אותי",
האדונית נתנה לו את הרפת של השוורים ואת קופסת התכשיטים שלה.
האדון נתן להם את הפונדק.
כך התקיימו במלואן הברכות של הבעל שם טוב והאושפיזין.
(כיכר השבת)
הערב, ליל יא׳ חשון, הילולת רחל אימנו.
לרגל יום זה מובא סיפור אודות הבעל שם טוב ופידיון שבויים.
מספר המדרש כי בזמן שיצאו עמ"י לגלות , באו האבות והאמהות לפני כסא הכבוד להתפלל על גאולת עם ישראל.
גם רחל אימנו באה לפני הכסא הכבוד ולמדה סנגוריה על בניה , שנאמר:
"קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להינחם על בניה כי איננו",
וכתוב:
"כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך" …
"ויש תקווה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם" (ירמיה לא, יד-טז) (מדרש איכה פתיחתא כד).
יהי רצון שבדיוק כמו בסיפור, נזכה שדברי הנחמה שנאמרו לרחל אימנו יתקיימו במלואם בגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש.
שבוע טוב ומבורך
אשכול 35992