*לע"נ בתנו הטהורה חיה-מושקא ע"ה בת יבדלט"א חיים יהושע יהודה ובת-חן*
בפרשתנו מסופר על מעשיהם הרעים של אנשי סדום ועמורה, היחס החברתי הבלתי-אנושי ששרר שם, עונשם החמור בהפיכת הערים על יושביהם והשמדתם המוחלטת באמצעות גופרית ואש.
בגאולה העתידה, ייבנו מחדש ערי סדום, כנבואת יחזקאל הנביא "ושבתי את שביתהן את שבית סדום ובנותיה".
כאן נזעקת השאלה: הייתכן לשקם ערים אלו שמהוות סמל הרוע החברתי?
ביאור הדברים במשמעותם הפנימית והרוחנית:
לפעמים, הגורם לפירוד ומחלוקת הוא עודף אנרגיה, שאינה נותנת מקום לקיום של מציאות אחרת ושונה ובוודאי, שאינה מאפשרת להסתדר איתה.
הפתרון היחיד לזה הוא למצוא דרך כיצד לנתב אנרגיה זו באופן הנכון, כך שיופק ממנה תועלת ולא ייגרם ממנה נזק.
כך הוא גם בעולמות הרוחניים, ישנם אורות אלוקים גבוהים ועצומים, שאינם נותנים מקום זה לזה וקשה למצוא כלים שיכילו וינתבו אותם ובכך, ימנעו את הפירוד והמחלוקת ביניהם. אורות אלו מכונים בקבלה ובחסידות 'אורות דתוהו'.
בגאולה העתידה, אורות אלו יתיישבו ב'כלים', שמכונים בשם 'כלים דתיקון'. כך הם יוכלו להסתדר יחדיו ולהכיל זה את זה.
ובחזרה לערי 'סדום': סדום, במובנה הפיזית, היא אכן שלילית וחסרת זכות-קיום, אך בשורש הרוחני, יש לה מקום ואכן ניתן "ליישב" אותה.
'סדום' מסמלת את אותם אורות בלתי-מוגבלים, שכיום גורמים למחלוקת ופירוד, אך בגאולה העתידה, הם יתיישבו בכלים נאותים, כך שאורות אלו יסתדרו זה עם זה ויפיקו תועלת עצומה.
מקור: ע"פ ליקוטי שיחות חלק לה ע' 77 ואילך
אשכול 36018