*לע"נ בתנו הטהורה חיה-מושקא ע"ה בת יבדלט"א חיים יהושע יהודה ובת-חן*
מכתב מהרבי מליובאוויטש לבעל שזוגתו סבלה ממחלת עצבים:
במענה למכתבו שהגיע באיחור זמן, בו כותב אודות המצב במשפחה, בפרט בענייני בריאות וכו' ושואל דעתי בזה.
והנה, בכלל תמוה מה שכותב שכאילו אמר רופא שאין סיכוים להחלמה שלימה, בה בשעה שבכמה מקרים ידועים, ברור שנתרפאו בהחלט.
ומביניהם, גם כאלו שאני ראיתים. וזה יותר מכעשר שנה שהם בסדר ולא עוד, אלא שבינתים התחתנו (כי המדובר זה שהנני מכירו משך כל הזמן, היה רווק והתחתן והוליד בנים) ומשתכר בפרנסה קבועה.
בנוגע למאורע מיוחד, אי אפשר לדעת ברור ובהחלט, אבל פשוט, שאמירת רופא בסגנון האמור [=שאינו מעניק סיכוי להחלמה], תמוה ביותר ולכל היותר - ובכלל - בן אדם יכול לומר, שאינו ערב ואינו לוקח אחריות בנוגע לעתיד ולא מעבר לכך.
בכלל, בענין כפי שמתארו וביחוד שילדים העומדים בגיל חינוך באמצע, פשוט שצריך להשתדל לחפש כל אמתלה ותחבולה שהבית ימשיך בקיומו [=להמשיך בקשר הזוגי].
ועוד ועיקר, שצריך לעמוד בקשר תמידי עם מומחים במקצוע זה, לעוררם, לשאלם בפועל מזמן לזמן על אופני טיפולים ותרופות המתחדשים לעתים תכופות, האם יש בהם מתאימים גם בנדון זה.
והשם יתברך, המשגיח על כל אחד ואחת בהשגחה פרטית והוא גם הרופא כל בשר ומפליא לעשות, ינחהו ואת כל אחד
ואחת מהמוזכרים במכתבו בטוב לפניהם באמת, טוב הנראה והנגלה שהוא טוב לשמים וטוב לבריות.
ויהי רצון שיחול שינוי לטוב עיקרי בזה תיכף והרי, נמצאים אנו בחדש אדר שהם ימים מוצלחים לבני ישראל בכל ענייניהם.
בודאי אינו מסתפק בשיעורי הלימוד שלו שכותב ומוסיף עליהם מזמן לזמן ובודאי גם משתתף בשיעורים הנלמדים ברבים.
מקור: אגרות קודש ח"כ עמ' קפג
אשכול 36525