*לע"נ בתנו הטהורה חיה-מושקא ע"ה בת יבדלט"א חיים יהושע יהודה ובת-חן*
בפרשתנו (ג, יד), הקדוש-ברוך-הוא אומר למשה "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה". כלומר, "אהי'" לאלוקים, למי? לאלו "אשר אהי'" להם בפועל לאלוקים, זאת אומרת, שהם מקבלים עליהם את עול מלכותי.
המדרש (שמו"ר ג, ו) מסייג, *שליחידים* ניתנה בחירה, לקבל עליהם עול מלכותו או לא, אך *לציבור* אין חופש בחירה והקב"ה ימלוך עליהם אפילו שלא ברצונם.
ביציאת מצרים, הקב"ה הוציא את בני-ישראל, כולל הרשעים שבהם, כְּאָב שדואג לבניו.
אך היו 'יוצאים מהכלל' שאותם הקב"ה לא הוציא והם אלו שסירבו לצאת ממצרים ולקבל את עול מלכותו במתן-תורה, ומיאנו להיות בניו.
לעומת זאת, בגאולה העתידה, אף יהודי לא יישאר בגלות. מדוע? כי במתן-תורה, הקב"ה בחר בבני-ישראל ויצר קשר 'עצמי' ובלתי-משתנה בינו לבינם. כך, שכל יהודי, אף מי שהנהגתו *הגלויה* בלתי-רצויה, הוא קשור *במהותו* להשם והוא רוצה לצאת מהגלות ולכן, הוא זכאי לגאולה.
*מקור: ע"פ לקוטי שיחות חי"א ע' 1 ואילך
אשכול 36537