ב”ה
ממתק לשבת פרשת ויקהל פקודי תשפ”ו
היה פעם חסיד שעשה את דרכו אל הרבי בערבות רוסיה כדי לחגוג את החגים עם הרבי. החורף הקדים להגיע, והחסיד שלא היה לו כסף לשכור עגלה הלך ברגל וקפא מקור.
נשא החסיד תפילה בליבו וביקש שתעבור איזו עגלה ותיקח אותו לפחות חלק מהדרך. הוא מסיים את תפילתו ושומע קול של גלגלי עגלה. הוא מתרגש לראות שתפילתו נענתה ומחכה באמצע הדרך לוודא שהעגלה תעצור.
מרחוק הוא רואה כרכרה מהודרת מתקרבת לכיוונו והוא ממש מתרגש שתפילתו נענתה. ואז הכרכרה עוצרת, פריץ פותח את החלון ואומר לו:
“מצטער, אני לא יכול לקחת בעגלה שלי יהודי”.
החסיד מתחנן:
“כל כך קר לי ויש לי עוד דרך ארוכה, בבקשה תפתח את הלב”.
הפריץ מתרצה ואומר:
“לכרכרה אני לא מוכן להעלות אותך, אבל יש לי נגרר עם חביות מאחורה, ולשם אתה יכול לעלות”.
החסיד שמח גם על זה ועולה לנגרר. אבל אם עד עכשיו היה לו קר כשעוד הלך והזיז את עצמו, עכשיו הוא יושב באוויר הפתוח בנסיעה מהירה וממש קופא מקור.
ואז הוא מריח שבחביות יש וודקה. הוא דופק לפריץ על החלון ושואל אם יכול לקחת כוסית, והפריץ מסכים. החסיד שותה כוסית ונהיה לו חם.
כשהחסיד הגיע אל הרבי, שאל אותו הרבי:
“נו, מה למדת בדרך?”
ענה החסיד:
“רבי, למדתי דבר נפלא.
אפשר לשבת בין עשרים חביות של וודקה ועדיין יהיה לך קר.
אבל כוסית אחת שאתה מכניס פנימה מיד נהיה חם.”
בפרשת השבוע אנחנו קוראים על כך שמשה רבינו מקהיל את עם ישראל כדי לדבר איתם על המשכן. אבל כהקדמה לכך הוא מצווה אותם על השבת ומזכיר גם מצווה ספציפית אחת:
“לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת”.
כשהרמב”ם מדבר על מלאכת הבערת האש הוא אומר:
“המבעיר כלשהו חייב ובלבד שיהיה צריך לאפר”.
הכוונה היא שכל מלאכות שבת נחשבות מלאכה רק כאשר יש תועלת ממה שעושים ולא כאשר עושים כדי להרוס. לכן הדלקת אש, אפילו אש קטנה, נחשבת מלאכה כאשר צריך את האור או את החום. הרמב”ם מוסיף שאפילו אם אדם מדליק אש רק משום שהוא צריך את האפר זו עדיין מלאכה והוא עובר על איסור שבת.
אבל מעבר להלכה עצמה יש כאן גם רמז עמוק בעבודת ה’.
משה רבינו מקדים את ציווי השבת לבניית המשכן. וכך גם בנפש האדם. יש את המשכן שהאדם בונה בתוך חייו וגם שם יש את המלאכות.
האש מסמלת את זה שהאדם נדלק, מתעורר ומקבל השראה.
האפר מסמל את המעשה בפועל.
ההלכה מלמדת אותנו שהאש נחשבת אש רק כאשר צריך לאפר. כלומר השראה היא דבר חשוב רק כאשר נשאר ממנה מעשה בפועל. אם האדם התעורר והתפעל ויצא מלא בהשראה אבל זה לא השפיע עליו במעשה זו לא מלאכה שבונה את העולם.
בעשרת הימים האחרונים יש אצלנו הרבה אנשים שנשארו בתאילנד מעבר לתוכנית המקורית שלהם בגלל הטיסות שהתבטלו. בשבוע האחרון נענינו לביקוש הגדול ועשינו סדנה בבית חב”ד. במשך ארבעה ימים ישבה קבוצה גדולה של צעירים ולמדו בצמא כמה שיעורים בכל יום.
כולם באו ואמרו כמה זה היה משמעותי עבורם.
כך גם אחרי שבתות, חגים ואירועים שונים אנשים באים ומספרים לנו כמה השראה קיבלו. אבל התורה מלמדת אותנו שהשראה אמיתית היא רק כאשר היא מגיעה לפועל בעוד מצווה ובעוד מעשה טוב.
אפשר לשבת בין עשרים חביות של השראה ועדיין להישאר קרים.
אבל כשמכניסים משהו אחד פנימה, קבלה טובה אחת, מצווה אחת נוספת אז נהיה חם באמת.
אנחנו נמצאים בתקופה שמעוררת השראה גדולה. אנחנו זוכים לראות ניסים לנגד עינינו בהשמדת עוד ועוד מאויבינו. ובעזרת ה’, בזכות זה שניקח את ההשראה ונוסיף בעוד מעשים טובים נזכה לראות את הניסים הגדולים בגאולה האמיתית והשלימה שתבוא בקרוב ממש.
שבת שלום
הרב נחמיה וילהלם
בית חב”ד בנגקוק, תאילנד
אשכול 37048