*לע"נ בתנו הטהורה חיה-מושקא ע"ה בת יבדלט"א חיים יהושע יהודה ובת-חן*
בזמן שבית המקדש היה קיים, האיש החוטא הביא קרבן על חטאו. הקרבן לא היווה תחליף לתשובה והתוודות על החטא, אלא הוא השלים את הכפרה על החטא (ראה רמב"ם ריש הל' תשובה).
ומה בנוגע לחטאים שבזמן הגלות, האם נצטרך להביא עליהם קרבן לעתיד-לבוא?
התשובה שלילית. אם היה חיוב להביא קרבן, היינו צריכים לרשום את כל החטאים שמחויבים בקרבן על פנקס, שיזכיר לנו כמה קרבנות להביא בעתיד, אבל מעולם לא ראינו הנהגה כזאת וגם אבותינו לא סיפרו לנו עליה. מזה מוכח, שהכפרה מושגת כיום החטא מתכפר בשלמות ללא קרבן.
ליתר הרחבה:
בעיקרון, 'לא ראינו' או 'לא שמענו' אינו מהווה ראיה הלכתית. אבל כאשר מדובר על דבר שבשגרה, שקשה שלא להיתקל בו, אפשר להוכיח מהעדר ראיה או שמיעה, שהדבר אינו קיים! ובמקרה שלנו, אם ההלכה מחייבת להחזיק 'פנקסי רישום' – בוודאי היינו נתקלים בהם...
מקור: ע"פ לקוטי שיחות חח"י ע' 416 ובהע' 50