*לע"נ בתנו הטהורה חיה-מושקא ע"ה בת יבדלט"א חיים יהושע יהודה ובת-חן*
הגמרא (ב"ב עג, ב ואילך וברש"י) מספרת על האמורא 'רבה בר בר חנה' שהראה לו סוחר ערבי את 'מתי מדבר' ('דור המדבר' שנגזר עליו להישאר במדבר): הם שכבו ב'פנים צהובות' ומאירות כ'שתויי יין'. הסוחר עבר תחת ברכיו המורמות של אחד מהם בעודו רכוב על גמלו ורומח זקופה בידו ובכל-זאת, לא נגע בו...
סיפור זה מרמז על גודל מעלתם הרוחנית של 'דור המדבר':
הם הרבו 'לשתות' מ'יינה של תורה', שהם סודות התורה הגנוזים כיין הגנוז בענבים, עד שפניהם האירו מרוב תענוג. התענוג העצום פעל אצלם 'כלות הנפש' ואיבוד חושים – שכרות.
הגובה הרוחני העצום שלהם בא לידי ביטוי גם בגשמיות, בגובהם הפיזי הבלתי-שגרתי.
וזה אחד ההסברים לשיטת רבי עקיבא, שלדור המדבר אין חלק לעולם הבא (סנהדרין קח, ב), כי הם נעלים מדרגת העולם הבא ולכן, אינו יכול להוות 'שכר' עבורם.
מקור: ע"פ תורת מנחם – התוועדויות תשד"מ ח"ב ע' 1316 ואילך
אשכול 37715