עבר עריכה לאחרונה בתאריך 12.06.26 בשעה 18:34 על-ידי גבעתי (מפקח)
אני מעתיק לכאן את מה שכתבתי במספר אשכולות בנושא.
אני יודע שזו סוגיה רגישה, ולכן נמנעתי מלהעלות את הנושא עד היום. יש רבים קדושים וטהורים שמסרו נפשם על הצלת עם ישראל כפשוטו ממש, ויכול להיות שיהיו רבים שיהיה קשה להם לקבל דעה נוספת, שאולי המלחמות בימינו אינן מלחמת מצוה. אך בכל זאת, חשוב לי להעלות את הסוגיה התורנית הזו. ובפרט, לאור זאת שיש שנאה גדולה כלפי ציבור גדול בישראל שיחסית לשאר הציבורים היהודיים בישראל אינו משתתף במלחמות, כאשר בין היתר הטענה היא שהם נמנעים מלקיים את אחת המצוות בתורה: להילחם במלחמת מצוה. אולי פתיחת הסוגיה תראה שיש פנים נוספות לדון בעניין, ואולי היא תתן מקום לכמה אנשים לדון לכף זכות, ולפחות להכיל שיש גם דעות נוספות. וגם כאן, יש קיצור דברים, והמעוניין ללמוד את הדברים לעומק יעיין במקורות עצמם.
מה היא מלחמת מצוה?
ראשית אציג את פשטות הדברים מה נקראת מלחמת מצוה: הרמב"ם בפירוש המשנה כותב כמה פעמים שמלחמת מצוה אינה אלא מלחמת שבעה עממין ומלחמת עמלק, (סוטה ח, ז; סנהדרין א,ה; סנהדרין ב, ד). וכן פשטות הגמרא סוטה מד,ב, ורש"י שם. והטעם פשוט, כמו שמסביר הרמב"ם בהלכות מלכים פרק ה' הלכה ד'-ה' שיש "מצות עשה להחרים שבעה עממין ... וכן מצות עשה לאבד זכר עמלק...". אבל כל שאר המלחמות אינן מלחמת מצוה. (בזמן קום המדינה, דעת הרב גורן הייתה שזו מלחמת מצוה, כמו מלחמת שבעה עממין. אך לכאורה השיטה הזאת כבר לא שייכת בימינו שהמלחמות הן הגנתיות ובכלל 'עזרת ישראל מיד צר שבא עליהן") והרעיון הוא, שמלחמת שבעה עממין היא מלחמת כיבוש הארץ, ועמלק זו מלחמת ה' בעמלק, ובאים בשם ה'. אבל שאר המלחמות שהן להגנה, זו היא מחובת המלכות להגן על העם כמו כל מדינה אחרת, ואין מצוה מיוחדת על המלחמות האלו מעבר לחובה הבסיסית של המלכות להגן על העם, רק שיש כוח ביד המלך לכפות את העם לשרת בצבא על דרך נטילת מס.
יש רמב"ם קשה שם בפרק ה' הלכה א' שמזכיר גם "עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם" לעניין הלכה אחרת, לעניין לצאת למלחמה לפני שכובשים את כל הארץ, ונראה שהוא כולל את זה בכלל מלחמת מצוה. אלא שהקושי הוא, שזה נגד פשטות הגמרא, וגם נגד דבריו עצמו בשאר המקומות. (וגם באותו פרק הרמב"ם לא כותב שיש עוד מצוה מלבד להילחם בשבעת עממין ועמלק). ונאמרו בזה דרכים רבות במפרשים. יש שלא גרסו את המשפט הזה (לחם משנה ע"פ כנסת הגדולה). ויש שכתבו שדבריו שם אינם אלא לעניין אותה הלכה עליה דיבר שם שמותר לצאת למלחמה לפני שכובשים את כל ארץ ישראל (ספר פרי האדמה). ויש עוד דרכים רבות ביישוב שיטתו, ראה במקורות. וזו היא הסוגיה העיקרית האם המלחמות בימינו הן מלחמת מצוה.
מקורות: דברים פרק כ'; משנה סוטה פרק ח' משנה ז; גמרא סוטה מד,ב (עם רש"י); פירוש המשנה להרמב"ם (סוטה ח, ז; סנהדרין א,ה; סנהדרין ב, ד); רמב"ם הל' מלכים ומלחמות פ"ה ה"א; כסף משנה שם; לחם משנה שם; כנסת הגדולה בחידושים על הרמב"ם המובאים בסוף ח"א; פרי האדמה שם; ירושלמי סוטה פרק ח' הלכה י' (עם קרבן העדה ומראה הפנים); חזון איש או"ח קיד, ב; רש"ר הירש דברים כ'; מלבי"ם דברים כ'; 'חידושי הגר"מ והגרי"ד' על הרמב"ם (פ"ז מלכים ומלחמות ה"א) להר"ר משה סולובייצ'יק זצ"ל ובנו הר"ר יוסף דב סולובייצ'יק מבוסטון זצ"ל.
סוגיית פיקוח נפש
לצד זאת, יש עוד נידון, האם יש חובה לשרת בצבא משום החובה של פיקוח נפש.
בחודש תשרי תשפ"ה פירסם הרב תמיר גרנות קריאה לבני הישיבות החרדיות, ובין הדברים הוא הסביר שיש חובה הלכתית לשרת בצבא מחמת דברי הרמב"ם בהלכות שבת פרק ב' הלכה כ"ג. שם כתב הרמב"ם: "גּוֹיִים שֶׁצָּרוּ עַל עֲיָרוֹת יִשְׂרָאֵל... וּבְכָל מָקוֹם אִם בָּאוּ עַל עִסְקֵי נְפָשׁוֹת אוֹ שֶׁעָרְכוּ מִלְחָמָה אוֹ שֶׁצָּרוּ סְתָם, יוֹצְאִין עֲלֵיהֶן בִּכְלֵי זַיִן וּמְחַלְּלִין עֲלֵיהֶן אֶת הַשַּׁבָּת. וּמִצְוָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁיְּכוֹלִין לָבוֹא לָצֵאת וְלַעֲזֹר לַאֲחֵיהֶם שֶׁבַּמָּצוֹר וּלְהַצִּילָם מִיַּד הַגּוֹיִים בַּשַּׁבָּת, וְאָסוּר לָהֶם לְהִתְמַהְמֵהַּ לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת".
וזו היא שיטתו של הרב גרנות. אבל אחר הכבוד, נראה ברור שיש טעם מדוע ההלכה הזאת מופיעה בהלכות שבת בין דיני פיקוח נפש, ולא בהלכות מלכים ומלחמות בין דיני צבא ומלחמה. ההלכה הזאת לא מדברת על לשרת בצבא, אלא שכאשר יש איום ישיר ומיידי, יש חובה להציל את הנפשות ככל שניתן ואפילו לחלל שבת. זה כלל לא נוגע לצורת בניית החברה וגיוס לצבא. משל למה הדבר דומה: אם יש רופאים ועובדים חיוניים שאינם נשלחים למלחמה מפני שיש צורך בהם בעורף. מה יקרה אם פתאום תהיה מתקפה על מקום יישובו של הרופא, האם יאמר 'אני רופא ופטור מן המלחמה'?! הדבר פשוט שכאשר יש איום ישיר ומיידי לא עושים חשבונות כאלה.
אותו דבר גם בנושאים אחרים. כל חברה מתוקנת חייבת שיהיו לה רופאים ובתי חולים. האם זה מחייב שכולם ילמדו רפואה? פשוט שלא. יש לחברה צרכים נוספים. האם זה אומר שאם מישהו לא למד רפואה ופתאום יש מישהו שהתעלף מולו או נפצע ויש לו יכולת לעזור שהוא פטור מלעזור לו? גם פשוט שלא. אותו דבר עם שירות צבאי. ממבט תורני, המדינה צריכה צבא, אבל יש למדינה צרכים נוספים שהיא לוקחת בחשבון מלבד שירות בצבא, כמו ריכוז החיים סביב לימוד תורה. ולכן יש קבוצת אנשים שמוקדשים לתורה ואינם משרתים בצבא. ועדיין, אם פתאום יש מתקפה והם יכולים לצאת ולהציל, יש חובה של פיקוח נפש לצאת ולהציל ולחלל שבת.
ולכן לסיכום: מצות פיקוח נפש מחייבת להציל כאשר יש איום ישיר ומיידי שאינו בשליטה מצד הצבא, אבל היא לא מחייבת להפסיק את הקדשת החיים לתורה כדי להתגייס לצבא ולהיות מוכשר ליום פקודה.
מקורות: רמב"ם פ"ב מהל' שבת הכ"ג; חזון איש או"ח קיד, ג;
מקורות נוספים לעיון: מלכים א' טו, טז-כב; ירושלמי סוטה פרק ח' הלכה י'; בבלי סוטה י,א; מאירי שם.
גליצדק
11.06.2620:15
1. אתמול קראתי פרשת השבוע שלח: ''תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם''בתגובה להודעה מספר 0
ערכתי לאחרונה בתאריך 11.06.26 בשעה 20:38 בברכה, גליצדק
ולדעתי האישית בלבד מדינת ישראל בימינו כן במצב סיכון מיידי.
הן בעניין תורה והן בעניין ביטחון.
משמע לשניהם יש צורך.
ולהבנתי יש דרך שכבר סלולה -
עד גיל 18 ללמוד תורה. גיל 18-21 להתגייס לצבא גיל 21 ומעלה - לחזור לתורה
***חלילה לא אומר להתגייס במצב שבו הצבא כופה חילולים שלא לצורך.
נדרשת הבנה והתאמה דו צדדית.
למשל, אני אתגייס - אבל תדאגו לי מבחינת התורה.
משמע, בהקדשת חיי לתורה ( וכפועל יוצ"ב ארץ ישראל), יש שלב ביניים שהוא שוויוני לכל ישראל והוא גם שירות בצה"ל.
אם אין דאגה מוחלטת לא יהיה גיוס, גם זה ברור לי.
*אני הדיוט ולא קובע מסגרות אלא רושם את דעתי האישית בלבד.
אפשרויות ניהול
העורך
11.06.2621:17
2. כל עוד אין סנהדרין שמכריע, יש לכל קהילה לנהוג לפי המנהיגים שלהבתגובה להודעה מספר 1
זה אגב, היה הויכוח היסודי בין רבי יוסף קארו לרמ"א לפני 500 שנה רבי יוסף קארו רצה לקבוע ספר אחד עם תורה אחת לכולם, כמו שהוא כותב בהקדמה לבית יוסף, והרמ"א רצה לקיים את המנהג לפי כל קהילה. אפשר גם להראות שרבי יוסף קארו סבר שיש לו כוח של סנהדרין, שהרי הסמיכה חודשה על ידי רבו מהר"י בירב, ואילו שאר חכמי ישראל חלקו עליו.
ולגוף ההצעה שלך, אני חושב שיש בה טעם. אך עדיין אני חושב שמנקודת מבט תורנית היא לא מדויקת.
נראה בגמרא (סוטה י,א, ירושלמי סוטה ח, י), שכל המלחמות שמחזירים הביתה את מי שבנה בית ונטע כרם, גם לא מגייסים את תלמידי החכמים. וכל קריאת הפרשה בדברים פרק כ' היא שלמרות הצורך הגדול בחיילים, לא לפחד מהחזרת האנשים האלה הביתה, כי בסוף הניצחון תלוי ביד ה'. ואם בוטחים בה' ולא מונעים על פי פחד, זה נותן לנו מרחב להחזיק בערכים יהודיים גם בזמן מלחמה, שזה להכיר בצרכים של אנשים מסוימים שנמצאים בנקודות זמן מכריעות בחייהם, ולאפשר לתלמידי החכמים להמשיך בהקדשת חייהם לתורה.
אפילו במלחמת כיבוש הארץ שלכולי עלמא הייתה מלחמת מצוה, שבט לוי לא השתתף, כמו שכתוב בפרשת במדבר: "אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד וְאֶת רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר א' מט). והרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל מרחיב את הרעיון הזה גם לאנשים שמקדישים את חייהם לקדושה ועבודת ה'.
ולכן לדעתי, מנקודת מבט תורנית, גם בזמן מלחמה יש לאפשר לתלמידי החכמים להמשיך בלימודם, ולבטוח בה' שיושיע אותנו למרות שהמדינה רוצה לגייס כמה שיותר חיילים. וזה כמובן, רק אלו שמקדישים את חייהם לתורה ולומדים, ולא פוזלים החוצה.
אשכול 37751