התחלת סימן כא אד"ש כמשפט לאוהבי שמו אל המתנדבים בעם לעשות צדקת ה' עם ארצו הקדושה לתת מדי שנה בשנה חוק הקצוב מעות אה"ק תוב"ב אליהם תטוף מלתי ותזל כטל אמרתי לזרז לזריזים ולחזק ידים רפות במתן דמים מעות א"י מדי שבת בשבתו ולפחות מדי חדש בחדשו מערכו הקצוב לערך שנה וכל כסף הקדשים אשר עלה על לב איש להתנדב בלי נדר לפרנסת אחינו יושבי אה"ק מדי שנה בשנה. כי הנה מלבד הידוע לכל גודל מעלת הזריזות בכל המצות הנאמר ונשנה בדברי רז"ל לעולם יקדים אדם לדבר מצוה כו' וזריזותי' דאברהם אבינו ע"ה היא העומדת לעד לנו ולבנינו עד עולם כי העקדה עצמה אינה נחשבה כ"כ לנסיון גדול לערך מעלת א"א ע"ה בשגם כי ה' דיבר בו קח נא את בנך כו' והרי כמה וכמה קדושים שמסרו נפשם על קדושת ה' גם כי לא דיבר ה' בם רק שא"א ע"ה עשה זאת בזריזות נפלאה להראות שמחתו וחפצו למלאות רצון קונו ולעשות נחת רוח ליוצרו וממנו למדו רז"ל לקיום כל המצות בכלל ובפרט מעשה הצדקה העולה על כולנה המגינה ומצלה בפירותיה בעוה"ז מכל מיני פורעניות המתרגשות כדכתיב וצדקה תציל ממות וכ"ש משאר מיני יסורים הקלים ממות כ"ש שטוב לנו גם בעוה"ז להקדימה כל מה דאפשר שהרי אדם נידון בכל יום:
*"היום בתניא"*
יום ה', י"ג תשרי
תניא "אגרת הקדש"
*אגרת כ"א:*
גם אגרת זו קשורה בעידוד הצדקה לארץ ישראל, וכנראה נכתבה בשנים תקמ"ד-תקמ"ה.
במסגרת צדקה זו באותם הימים, נקבע לכל אחד סכום קצוב שאותו הוא חייב להרים "בלי נדר" בכל שנה. פעם בכמה חדשים היו גבאי הצדקה אוספים את הכסף מהעירות, ומדי שנה היה הכסף שהתקבץ נשלח במרוכז לארץ.
...
*"אל המתנדבים בעם":*
נצין, כי למרות שמצד הדין, רשאי התורם לתת את הכסף שתרם ("בלי נדר") בסוף השנה. מבקש אדמו"ר הזקן, להזדרז ולפרוס את נתינת הצדקה החל מתחילת השנה, "מדי שבת בשבתו או לפחות מדי חודש בחודשו" - וכמה מעלות להקדמה זו (למרות שהכסף נשלח כאמור רק בסוף השנה).
...
*הזריזות בנתינת הצדקה:*
את מעלת הקדמת הצדקה ופריסתה כנ"ל, יש לראות בראש ובראשונה ב"זריזות" הבאה לידי ביטוי בנתינתה של צדקה זו - שבה שתי בחינות:
*האחת:* זריזות המתבטאת *בהקדמת המצוה בפועל*, וכפי שאמרו רז"ל "לעולם יקדים אדם לדבר מצוה".
*השניה: זריזות נפשית,* המבטאת את רגש הלב ואת יחסו הפנימי למעשה, כמאפין את עיקר זריזותו של אברהם אבינו בעקדה - שממנו למדו רז"ל שיש לקים את כל המצוות בזריזות.
וכמובן, שבפרט יש להזדרז ב"מעשה הצדקה העולה על כולנה" בהיותה מגינה ומצילה "מכל מיני פורענויות המתרגשות, כמו שכתוב וצדקה תציל ממות", ובודאי שהיא מצילה "משאר מיני יסורים הקלים ממות". ועל כן טוב להקדימה ככל האפשר.
*לע"נ הרה"ח הרה"ג הרב יקותיאל גרין ע"ה נפטר ב' אדר א תשפ"ב ומרת רחל גרין ע"ה נפטרה ז’ שבט תש”פ*
1. סיום פרק כ''א והתחלת פרק כ''בבתגובה להודעה מספר 0
תניא ליום י"ד תשרי ה'תשפ"ז
אך גם זאת מצאנו ראינו בעבודת הצדקה מעלה פרטיות גדולה ונפלאה אין ערוך אליה להיות מעשה הצדקה נעשית בפעמים רבות וכל המרבה ה"ז משובח ולא בפעם א' ובבת אחת גם כי הסך הכולל אחד הוא כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה ששנו חכמים ז"ל והכל לפי רוב המעשה: והנה מלבד כי הרמב"ם ז"ל ביאר היטב טעמו ונימוקו כדי לזכך הנפש ע"י רבוי המעשה הנה מקרא מלא דיבר הכתוב פעולת צדקה לחיים דהיינו שפעולתה וסגולתה להמשיך חיים עליונים מחיי החיים א"ס ב"ה לארץ החיים היא שכינת עוזינו שעליה נאמר ואתה מחיה את כולם והיא סוכת דוד הנופלת עד עפר וכמארז"ל גלו לאדום שכינה עמהם כו' כי באתערותא דלתתא להחיות רוח שפלים דלית ליה מגרמיה כלום אתערותא דלעילא ובפרט בהתנדב עם להחיות יושבי ארץ החיים ממש וד"ל. וכל משכיל על דבר גדול ונפלא כזה ימצא טוב טעם ודעת כמה גדולים דברי חכמים ז"ל שאמרו הכל לפי רוב המעשה דהיינו מעשה הצדקה הנעשה בפעמים רבות להמשיך חיים עליונים ליחד יחוד עליון פעמים רבות. והיינו נמי כעין מ"ש הרמב"ם לזכך הנפש כנודע מזוה"ק דשכינה נקראת נפש כי היא חיינו ונפשנו וכתיב כי שחה לעפר נפשנו. ולכן ארז"ל גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה להקימה מעפר מעט מעט עד כי יבא שילה:
*מצורף בזה השיעור ליום י"ד ט"ו תשרי חג שמח!*
*"היום בתניא"*
יום שישי, י"ד תשרי
תניא "אגרת הקדש"
המשך פרק כ"א (עמוד 266)
*זיכוך הנפש עם ריבוי הנתינות:*
על דברי המשנה האומרת ש"הכל לפי רוב המעשה". כותב הרמב"ם, שהמשנה מבהירה שיש דברים שערכם נקבע לא לפי "גודל המעשה" אלא לפי "רוב המעשה". למשל: כשאדם נותן לצדקה בבת אחת סכום גדול של אלף שקל לאדם אחד והוא מעמידו בזה על רגליו. הנה, מידת הנדיבות שהוא נטע בנפשו בנתינה זו, אינה מגיעה לזיכוך הנפעל בנפשו, עם הסיוע של אלף שקל שיתן אותם לאלף אנשים באלף פעמים.
והנה, מדברי הרמב"ם הללו, לומד אדמו"ר הזקן לעניננו: (שבמציאות שלנו, שהנותן גם מתקשה לתת את כל הסכום שהתחיב בבת אחת בסוף השנה, והוא גם מתקשה לתת את הכסף מדי פעם במשך השנה). שעם פריסת הצדקה למנות שבועיות או חודשיות. הנה, בכל פעם מתעוררת בנפשו מחדש מידת הנדיבות (אף שהיא כלפי אותו מקבל) - והיא תיקבע בנפשו חזק יותר מקביעתה בו כאשר נתינתה תהיה בבת אחת.
...
*"פעולת צדקה לחיים":*
בנוסף לנזכר לעיל, פעולתה וסגולתה של הצדקה, היא:
*א.* "להמשיך חיים עליונים מחיי החיים אין סוף ברוך הוא, לארץ החיים (בחינת מלכות דאצילות) היא שכינת עוזנו" - והנאמר ש"הכל לפי רוב המעשה", מוסב גם על המשכה זו, החוזרת ונפעלת עם נתינת הצדקה פעמים רבות.
*ב.* גם השכינה נקראת בזהר הקדוש "נפש" - וענין הזיכוך הנפעל בנפש על ידי הצדקה כמובא ברמב"ם, שיך גם במישור זה.
*ג.* לסיום יש לומר: ש"גדולה צדקה (הניתנת בריבוי הפעמים) שמקרבת את הגאולה" - בהקימה בדרך זו את השכינה מנפילתה מעט מעט "עד כי יבא שילה".
תניא ליום ט"ו תשרי ה'תשפ"ז
סימן כב אהוביי אחיי ורעיי מאהבה מסותרת תוכחת מגולה לכו נא ונוכחה זכרו ימות עולם בינו שנות דור ודור ההיתה כזאת מימות עולם ואיה איפוא מצאתם מנהג זה באחד מכל ספרי חכמי ישראל הראשונים והאחרונים להיות מנהג ותיקון לשאול בעצה גשמיות כדת מה לעשות בעניני העולם הגשמי אף לגדולי חכמי ישראל הראשונים כתנאים ואמוראים אשר כל רז לא אנס להו ונהירין להון שבילין דרקיע כ"א לנביאים ממש אשר היו לפנים בישראל כשמואל הרואה אשר הלך אליו שאול לדרוש ה' על דבר האתונות שנאבדו לאביו כי באמת כל עניני אדם לבד מדברי תורה וי"ש אינם מושגים רק בנבואה ולא לחכמים לחם כמארז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ושבעה דברים מכוסים כו' אין אדם יודע במה משתכר כו' ומלכות בית דוד מתי תחזור כו' הנה הושוו זה לזה ומ"ש בישעיה יועץ וחכם חרשים וכן משארז"ל ונהנין ממנו עצה ותושיה היינו בד"ת הנקרא תושיה כמארז"ל יועץ זה שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים כו' שסוד העיבור קרוי עצה וסוד בלשון תורה כדאיתא בסנהדרין דף פ"ז ע"ש בפרש"י:
*"היום בתניא"*
שבת קודש, חג הסוכות, ט"ו תשרי
תניא "אגרת הקדש"
פרק כ"ב
*תוכחת החסידים:*
אגרת כ"ב מהוה פרק תוכחה לחסידים, בהם מבהיר רבנו בצורה ברורה ותקיפה:
*א.* מה מאפיין את מי שאליו פונים בעת מצוקה, בעניינים גשמיים (כמבואר בקטע התניא הנלמד היום).
*ב.* מה הם פרטי העבודה העצמית הנדרשים מהאדם, מיד כאשר הוא חש את היסורים הבאים עליו (כמבואר בקטעים הבאים).
ונצין, כי אף שממבט כללי על הנאמר באגרת, ניתן להבחין ב"תוכחה" גלויה. מדגיש רבנו כי היא נאמרת מתוך אהבה מסותרת - שכן, זו הדרך להבטיח את יעילותה.
...
*עצות בעניינים גשמיים:*
כאשר האדם נתקל בבעיות גשמיות ממי הוא יכול לקבל עצה?
כפי שמצינו בתנ"ך, שאול, לאחר שנואש מלמצוא את האתונות שאבדו לאביו, החליט ללכת אל שמואל הנביא ולבקש את עצתו ואת הכונתו למוצאם - כ"מנהג ותיקון" המקובל, לשאול את הנביאים בעניינים גשמיים.
ואדמו"ר הזקן מוסיף ומדגיש, כי עצות לפתרון בעיות גשמיות לא ניתן לקבל מסתם חכמים (שאינם נביאים) - גם אם הם חכמים גדולים מאד ש"כל סוד לא נעלם מהם" ו"נהירים וברורים להם השבילים והדרכים שברקיע".
ומה שנאמר בפרקי אבות (ו,א), ש"כל העוסק בתורה לשמה" ש"נהנין ממנו עצה ותושיה"? מסביר אדמו"ר הזקן, שהמשנה מדברת על עצה ותושיה בדברי תורה. אבל עצות בעניינים גשמיים, ניתן לשאול כאמור, רק מאחד שהוא נביא.
...
*הרבי כנביא:*
כידוע, גם לאחר הבעת דעתו באגרת שלפנינו אודות ההבדל בין הנביא לשאר החכמים. המשיכו גם גדולי החסידים להפנות אל אדמו"ר הזקן את שאלותיהם גם בענייני העולם הזה הגשמיים, כשהוא אינו נמנע מלענות עליהם - שכן הוא היה נביא.
ובאופן כללי יותר, הנה כמקובל, אל הרבי באים ליחידות בענייני "בני חיי ומזוני" בגשמיות, וכן בעניני "תיקון" ופרנסה רוחנית - והנהגה זו ממשיכה גם לאחר הסתלקותו של הרבי, הממשיך לענות על כל השאלות והבקשות של הפונים אליו, בדיוק כפי שהיה בחייו לפני הסתלקותו.
*לע"נ דוד בצרי זצוק''ל
להקדשת שיעור *"היום בתניא"* לעילוי נשמת / לזכות יקיריכם צרו קשר בטלפון 0546398851 (ישראל) או 0017187786006 (חו"ל)
אפשרויות ניהול
שליטא
27.09.2616:16
2. המשך פרק כ''בבתגובה להודעה מספר 0
תניא ליום ט"ז תשרי ה'תשפ"ז
אך האמת אגיד לשומעים לי כי אהבה מקלקלת השורה והנה היא כסות עינים שלא לראות האמת מרוב אהבתם לחיי הגוף לש"ש לעבוד בו את ה' ברשפי אש ושלהבת גדולה מאהבת נפשם את ה' וע"כ היטב חרה להם בצער הגוף ח"ו ה' ירחם ואין יכולין לקבל כלל עד שמעבירם על דעתם לכתת רגליהם מעיר לעיר לשאול עצות מרחוק ולא שעו אל ה' לשוב אליו ברוח נמוכה והכנעת הגוף לקבל תוכחתו באהבה כי את אשר יאהב ה' וכו': וכמו אב רחמן חכם וצדיק המכה בנו שאין לבן חכם להפוך עורף לנוס למצוא לו עזרה או אפילו מליץ יושר לפני אביו הרחמן והצדיק וחסיד רק להיות ישר יחזו פנימו עם אביו פנים בפנים לסבול הכאותיו באהבה לטוב לו כל הימים. והנה למעלה בחי' פנים הוא הרצון והחשק אשר אבינו שבשמים משפיע לבניו כל טוב עולמים וחיי נפש וגוף באהבה ורצון חשיקה וחפיצה ע"י תורת חיים שהיא רצונו ית' אשר נתן לנו כמ"ש כי באור פניך נתת לנו תורת חיים כו' לעשות בה רצונו וע"ז נאמר באור פני מלך חיים ורצונו כו'. משא"כ לעו"ג משפיע חיי גופם שלא ברצון וחשיקה וחפיצה לכך נק' אלהים אחרים שיונקים מבחי' אחוריים וכך הוא באדם הרצון והחשק הוא בחי' פנים ואם אינו מקבל באהבה ורצון כאלו הופך עורף ואחור ח"ו.
אפשרויות ניהול
שליטא
28.09.2612:48
3. המשך פרק כ''בבתגובה להודעה מספר 0
(החל מדקה 26:00) תניא ליום י"ז תשרי ה'תשפ"ז
ועצה היעוצה לקבל באהבה היא עצת ה' בפי חז"ל לפשפש במעשיו וימצא לו עונות הצריכין מירוק יסורים ויראה לעין גודל אהבתו אליו המקלקלת השורה כמשל מלך גדול ונורא הרוחץ בכבודו ובעצמו צואת בנו יחידו מרוב אהבתו כמ"ש אם רחץ ה' צואת בנות ציון כו' ברוח משפט כו' וכמים הפנים אל פנים תתעורר האהבה בלב כל משכיל ומבין יקר מהות אהבת ה' אל התחתונים אשר היא יקרה וטובה מכל חיי העולמים כולם כמ"ש מה יקר חסדך וכו' כי טוב חסדך מחיים כו' כי החסד שהוא בחי' אהבה הוא חיי החיים שבכל העולמות כמ"ש מכלכל חיים בחסד ואז גם ה' יתן הטוב ויאר פניו אליו בבחי' אהבה מגולה אשר היתה תחלה מלובשת ומסותרת בתוכחה מגולה ויתמתקו הגבורות בשרשן ויתבטלו הדינין נס"ו:
*"היום בתניא"*
יום ב', י"ז תשרי
תניא "אגרת הקדש"
המשך פרק כ"ב (עמ' 268)
*קבלת התוכחה באהבה:*
בקבלת התוכחה באהבה שהוזכרה לעיל, משתלבים שתי הנקודות הבאות: לא להפנות להקב"ה עורף. ושההתנהגות הכללית עמו יתברך תמשיך להיות "פנים אל פנים".
"וכמו אב רחמן חכם וצדיק המכה את בנו" (מכה חינוכית שאינה מתוך אכזריות אלא מתוך שיקול דעת וחכמה ואף בצדק כדי להפיק את התועלת הרצויה). שבמכה זו, אל לו לבן להפנות עורף לאביו, לנוס ולמצוא עזרה (להתמודד כנגד ההכאות), או לחפש מישהו שיהיה מליץ יושר עליו לפני אביו. רק שימשיך להתנהג עם אביו בבחינת "פנים אל פנים", ויסבול את הכאותיו מתוך הבנה שזה "לטוב לו כל הימים".
הנה כך גם צריכה להיות תגובת האדם על הביטושים הבאים עליו מלמעלה: לא לבעוט חס ושלום ולהפנות עורף, אלא אדרבה, להמשיך ולהתנהג עם הקב"ה בבחינת "פנים אל פנים".
...
*"ועצה היעוצה לקבל באהבה":*
המתכון לקבלת היסורים באהבה, משולב בשתי הנקודות הבאות:
*א.* יפשפש במעשיו, וימצא שאכן הוא עשה עבירות כאלו שה"יסורים ממרקים" ומנקים אותם ממנו.
*ב.* ידמה את הקב"ה המביא עליו את היסורים הממרקים. למלך גדול שבנו יחידו התלכלך בצואה, שמרוב אהבתו לבן, המלך בעצמו ניגש לנקות את בנו (ואינו מפקיד את נקיונו ביד המטפלת דוקא). וכמו שכתוב "אם רחץ ה' (עצמו) את צואת בנות ציון".
...
*ביטול הדינים והיסורים:*
כשיתבונן באהבת ה' אליו, הרי במקביל "כמים הפנים אל הפנים", הוא יתעורר באהבה חוזרת לה'.
ואז "כמים הפנים לפנים", "גם ה' יתן הטוב ויאר פניו אליו בבחינת אהבה מגולה (אשר היתה תחילה מלובשת ומסותרת בתוכחה מגולה), ויתמתקו הגבורות בשורשם ויתבטלו הדינים" (ויעלמו היסורים).
אפשרויות ניהול
שליטא
29.09.2615:49
4. המשך פרק כ''בבתגובה להודעה מספר 0
(החל מדקה 13:00)
תניא ליום י"ח תשרי ה'תשפ"ז
אהוביי אחיי ורעיי מגודל טרדתי אשר הקיפו עלי יחד וסבוני כמים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו. לא אוכל משא לאמר עם הספר כל אשר בלבבי. אך בקצרה באתי כמזכיר ומחזיר על הראשונות בכלל ובפרט אל המתנדבים בעם לעמוד על העבודה זו תפלה בקול רם להתחזק מאד בכל עוז ותעצומות נגד כל מונע מבית ומחוץ ביד חזקה כמשמעו שהוא רצון יריאיו אשר למעלה מן החכמה והתבונה אשר נתן ה' בהמה לדעת לעשות את כל אשר צוה ה' בהשכל ודעת. רק רצון פשוט ורוח נדיבה בכל איש אשר ידבנו לבו לעבוד עבודה תמה לעשות נ"ר ליוצרו. ועז"נ כי עם קשה עורף הוא וסלחת. כי הסליחה היא ג"כ למעלה מן החכ'. כי שאלו לחכמה כו' ומשה רבינו ע"ה ביקש מדה כנגד מדה וד"ל.
*"היום בתניא"*
יום ג', י"ח תשרי
תניא "אגרת הקדש"
המשך פרק כ"ב (עמ' קל"ה)
*התפילה והסליחה:*
נקדים, שבתפילה באופן כללי כמה עניינים. החל מהחובה המוטלת על האדם מהתורה, להתפלל ולזעוק לה' כאשר נמצא בצרה. המשך, במצוה לבקש את צרכיו מהקב"ה מידי יום. ועד הרמה הגבוהה של התפילה שיש לראותה כ"תשובה עילאה", שבה ועל ידה הנשמה שבגוף מתחברת לשרשה.
ונצין, שכאן לומדים אנו על מעלת התפילה ב"קול רם", המהווה "תשובה" שבעקבותיה זוכים לסליחה הכוללת את ניקוי פגמי העבירה (ללא יסורים).
...
*"ועל זה נאמר":*
על הרצון החזק הזה שבתפילה, נאמר "כי עם קשה עורף הוא וסלחת" - לא כהבעה שלילית, אלא כהבעה חיובית.
שעם הרצון החזק (שלמעלה מהשכל) והרוח הנדיבה לעבודה תמה, הוא מביא לסליחה נעלית שלמעלה מהחכמה - סליחה הפועלת מירוק וניקוי גמור מכל הפגמים (גם ללא הייסורים הממרקים כמודגש במקומות אחרים).
...
*סליחה שלמעלה מהחכמה:*
להרחבת הבאור נוסיף, שאף שמבחינה מעשית, הדין הניתן על פי חכמתו יתברך, גם הוא בודאי רצונו יתברך (שהאדם יהיה חולה וכדומה). הנה, בתפילה אנחנו מבקשים "יהי רצון מלפניך", שהקב"ה ישנה את רצונו אלינו וישפיע לנו המשכה חדשה.
בקשה זו אפשרית. שכן, בעוד שהרצון הראשון לביצוע הדין, הוא מבחינת סדר ההשתלשלות. הרי הרצון העליון שאותו מעוררים לביטול הדין הוא גבוה יותר, רצון שלמעלה מסדר ההשתלשלות - רצון שניתן לעוררו על ידי התפילה המבוארת כאן.
אפשרויות ניהול
שליטא
30.09.2615:05
5. סיום פרק כ''בבתגובה להודעה מספר 0
(החל מדקה 19:00)
תניא ליום י"ט תשרי ה'תשפ"ז
ועוד זאת אדרוש ממעל' שלא להשליך דברי אחריכם אשר ערכתי שיח להיות כל איש ישר והולך בתומו כאשר עשה האלקי' את האדם ישר ולא לבקש חשבונות רבים מעלילות מצעדי גבר ומחשבות אדם ותחבולותיו. כי זו מלאכת שמים היא ולא מלאכת ב"ו. ולהאמין באמונה שלימה במצות חז"ל והוי שפל רוח בפני כל אדם בכלל כי יציבא מלתא ותקין פתגמא שכ"א מתוקן מחבירו. וכתיב כל [איש] ישראל כאיש אחד חברים. כמו שאיש א' מחובר מאברים רבים ובהפרדם נוגע בלב כי ממנו תוצאות חיים. א"כ אנחנו היות כולנו כאיש א' ממש תיכון העבודה בלב ומכלל הן כו'. וע"כ נאמר ולעבדו שכם אחד דוקא. וע"כ אהוביי ידידיי נא ונא לטרוח בכל לב ונפש לתקוע אהבת רעהו בלבו. ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם כתיב ולא תעלה על לב לעולם ואם תעלה יהדפנה מלבו כהנדוף עשן וכמו מחשבת ע"ז ממש. כי גדולה לה"ר כנגד ע"ז וג"ע וש"ד. ואם בדבור כך כו' וכבר נודע לכל חכם לב יתרון הכשר המח' על הדבור הן לטוב והן למוטב. וה' הטוב המברך את עמו בשלום ישים עליכם שלום וחיים עד העולם כנפש או"נ מלו"נ:
*"היום בתניא"*
יום ד', י"ט תשרי
תניא "אגרת הקדש"
סיום פרק כ"ב (עמ' קל"ה)
*להיות באחדות ובאהבת רעים:*
כדי להגיע לתוצאה המיוחלת בתפילה (שבה מתבטלים היסורים, כמבואר לעיל), יש צורך להיות באחדות ולהתחזק באהבת רעים.
אין לחטט בהתנהגותו של השני, מהן חישוביו ומהי כוונתו בכל דבר שהוא עושה. לכל אחד מעלתו, ומכל אחד אתה יכול ללמוד ולקבל, כך ש"והוי שפל רוח בפני כל אדם".
...
*"כאיש אחד חברים":*
וכן כתוב "כל ישראל כאיש אחד חברים".
וכדוגמת גוף אחד הבנוי מאיברים רבים, שכל איבר משלים את חברו, וכל איבר פגוע פוגע בתקינותו של כל הגוף ואף בלב. כך יש לראות את האחדות הנדרשת מכלל ישראל.
החיזוק באחדותם של ישראל ובאהבת רעים, מהוה הכנה לעבודת התפילה כנאמר "ולעבדו שכם אחד". וכן היא הכלי לקבלת כל הברכות מלמעלה, בכל המצטרך לאדם ברוחניות ובגשמיות.
ונצין, כי בנימה זו חותם רבנו את האגרת בהבעת ברכתו, ש"ה' הטוב המברך את עמו בשלום, ישים עליכם שלום וחיים עד העולם".
...
*לפני שמגיעים אל הנביא:*
נזכיר, שבכל הדברים שהתבארו לעיל (כקבלת התוכחה באהבה, התפילה המיוחדת בקול וההתחזקות באחדות ובאהבת רעים). צריך לעסוק תחילה, מי שרוצה להגיע אל הנביא ולקבל את עצתו בעניניו הגשמיים.
אפשרויות ניהול
שליטא
01.10.2616:44
6. התחלת פרק כ''גבתגובה להודעה מספר 0
תניא ליום כ' תשרי ה'תשפ"ז
סימן כג בגזירת עירין פתגמא ומאמר קדישין חכמי המשנה ע"ה ששנו במשנתם עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרויה ביניהם כי זה כל האדם ואף גם זאת היתה כל ירידתו בעוה"ז לצורך עליה זו אשר אין עליה למעלה הימנה כי שכינת עוזו אשר בגבהי מרומים והשמים ושמי השמים לא יכלכלו אימתה. תשכון ותתגדל בתוך בני ישראל כמ"ש כי אני ה' שוכן בתוך בנ"י ע"י עסק התורה והמצות בעשרה דוקא כמ"ש רז"ל אתיא תוך תוך כו' וע"ז נאמר בקרבך קדוש ואין דבר שבקדושה בפחות מעשרה ומשום הכי נמי אצטריך להו לרז"ל למילף מקרא מנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה כו' ואף גם זאת לא מצאו לו סמך מן המקרא אלא לקביעת שכר בלבד ליחיד לפי ערכו לפי [נ"א ולפי] ערך המרובים אבל לענין השראת קדושת הקב"ה אין לו ערך אליהם כלל וההפרש שבין השראה לקביעות שכר מובן למביני מדע.
*"היום בתניא"*
יום ה', כ' תשרי
תניא "אגרת הקדש"
פרק כ"ג
*אגרת כ"ג:*
נקדים, שהאגרת שלפנינו מוקדשת להשראת השכינה, שבה כמה בחינות שונות.
את האגרת פותח רבנו בפסוק מדניאל "בגזרת עירין מלאכים) פתגמא ומאמר קדישין" - שבגזרת המלאכים נאמר הפתגם ומאמר הקדושים תלמידי החכמים הנחשבים כמלאכי השרת) "ששנו במשנה" "עשרה שיושבים ועוסקים בתורה שכינה שרויה ביניהם" (בפנימיותם).
ורבנו מוסיף "כי זה כל האדם" - שלמען השגתו של גילוי השכינה הנעלה והמיוחד הזה, נברא האדם עם כל כחותיו הנפשיים (אדם שאינו כ"בעל חי" אלא כאחד שהוא "בעל שכל ובחירה").
בחינת שכינה זו, אף ששרשה הוא מאד גבוה. הנה, כל העולמות העליונים אינם "כלים" לקליטתה. ורק עשרה יהודים העוסקים בצותא בלימוד התורה בעיון זוכים שהשכינה תהיה שרויה ביניהם.
ובהתאם יש לומר שירידת הנשמה למטה, היא "ירידה לצורך עליה" - לעליה כזו שלא ניתן להגיע אליה בעולמות העליונים, אלא רק כאן למטה בעולם הזה.
...
*בחינה נוספת של גילוי שכינה":*
תחילה (כאן בתחילת הפרק) מדובר על גילוי שכינה הנפעל על ידי עשרה שעוסקים בתורה בעיון (שלימוד זה הוא כמזון פנימי לנשמה).
ונצין שבהמשך הפרק, יתיחס רבנו לשכינה הנמשכת על ידי העשרה "בעסק התורה והמצוות" - הבא לידי ביטוי בעסק התורה בדיבור, שמעלתו היא כשאר המצוות המעשיות (שאור השכינה הנמשך לנשמה, מאיר בה בבחינת מקיף בלבד).
...
*יחיד העוסק בתורה:*
האמת היא שגם יחיד העוסק בתורה, הקב"ה קובע לו שכר - אולם קבלת שכר זו אינה בגדר השראת השכינה שבה זוכים רק כאשר הלימוד הוא בעשרה.
את ההבדל, בין מהות השכינה ל"קביעת שכר" רגיל, מסביר רבנו להלן.
*לע"נ הרה"ח הרה"ג הרב יקותיאל גרין ע"ה (מחבר הביאור) נפטר ב' אדר א תשפ"ב ומרת רחל גרין ע"ה נפטרה ז’ שבט תש”פ*
כדברי חז"ל, אפילו כשאחד יושב לבדו ועוסק בתורה הקב"ה קובע לו שכר.
ורבנו מבהיר, שקביעת שכר והשראת השכינה הם שני מושגים שונים - תחילה נלמד, במה מתבטאת קביעת השכר הניתנת ללומד הבודד (או לקבוצת הלומדים שהם פחות מעשרה). ובהמשך נכיר את מהותה של השכינה.
...
*קביעת השכר:*
השכר אודותיו מדובר במשנה זו (הניתן לעוסק בתורה), הוא שכר רוחני, הבא לידי ביטוי בכך, שבשעת התפילה (השעה שבה נפשו דורשת את ה') -" ה' מאיר את הנפש "באור תורתו שהוא מעטה לבושו ממש", כנאמר "עוטה אור כשלמה".
כידוע, בתורה בחינות מגוונות, ובין השאר היא נקראת "אור". וב"אור התורה" הזה מתעטף הקב"ה כשהוא רוצה להשפיע ממנו לאדם, כנאמר (שהקב"ה) "עוטה אור כשמלה" (מתעטף באור כמתעטף בבגד ולבוש).
...
*הנפש ושכרה:*
הנפש האלוקית כפי שהיא מלובשת בגוף האדם, "היא בעלת גבול ותכלית בכל כחותיה". ואור ה' הניתן לנפש בשכר לימוד התורה, כדי שהנפש תוכל לקולטו בפנימיותה, "הוא אור גבולי, מצומצם ואף מתלבש בתוכה".
"ועל כן" (עם הגילוי של אור התורה לנשמה באופן זה) "יתפעל לב מבקשי ה' בשעת התפילה". ומתוספת בו שמחה בשעת התפילה. ותתענג נפשו בנועם ה'.
והנה, בעוד שבאופן כללי, ישנם עניני שכר שניתנים לאדם רק בעולם הבא. הרי ש"קביעת שכר לימוד התורה" שמדובר עליו כאן, קבוע תמיד בנפש העמלה בה (גם כיום).
...
*ההשראה שבלימוד תורה בדיבור ובמצוות כשהם בעשרה:*
מאפין את ההשראה הזו, שהיא מהוה "הארה עצומה מאור ה' המאיר בה" (בנשמה). "הארה שהיא בלי גבול ותכלית", הארה שאינה יכולה להתלבש בנפש גבולית - כך שאין לדמות כלל את ההשראה הזו, לקביעת השכר הניתנת ללומד יחידי (ששכרו כאמור לעיל הוא אור גבולי).
הארה עצומה זו, אינה מתלבשת בשכלנו, אלא היא "על שכלית" - כך שאינה יכולה להתלבש בנפש הגבולית, אלא היא רק מאירה על הנשמה מלמעלה "מראשה ועד רגלה" בבחינת מקיף בלבד, וכמו שאמרו חז"ל ש"אכל בי עשרה שכינתא שריא" (שעל כל חבורה של יהודים המתכנסים לשם דבר שבקדושה, שורה האלוקות הקדושה).
...
*"כמו ששמעתי מרבותי" - להרחבת הבאור:*
נקדים, כי במאמר רז"ל "שעל כל עשרה שורה השכינה", ישנם שני מצבים: האחד, שכל העשרה עוסקים בעניני קדושה. והשני (כמובן ברמה יותר נמוכה), השראת השכינה על העשרה מעצם הימצאותם יחד, גם אם אינם מדברים בדברי תורה.
ואדמו"ר הזקן כותב, "ששמעתי מרבותי" (הבעש"ט והמגיד): "כי אילו נמצא מלאך אחד עומד במעמד עשרה מישראל אף שאינם מדברים בדברי תורה", תיפול עליו אימתא ופחד בלי גבול ותכלית מהשכינה השורה עליהם, עד שהיה מתבטל ממציאותו לגמרי".
*"היום בתניא"*
שבת קודש, כ"ב תשרי
תניא "אגרת הקדש"
המשך פרק כ"ג (עמוד 272)
*התרעה מ"מושב לצים":*
בפיסקה הקודמת למדנו, אודות מעלת השראת השכינה על כל עשרה מישראל, גם כשאינם מדברים בדברי תורה.
ובקטע שלפנינו, מתריע אדמו"ר הזקן, שנזהר מלהתנהג בצורה שאינה הולמת לנמצאים תחת השראה זו. ולא לפגוע חס ושלום בשכינה, בהתנהגות שלילית שניתן להגדירה כ"מושב לצים".
האמת היא כי "מושב לצים" יכול להעשות גם על ידי שנים. אבל כשהוא נעשה על ידי העשרה שהשכינה שורה עליהם (הנה, אף שהשכינה לא תעלם מהם עקב התנהגותם), הרי "שאין לך עלבון וקלון לשכינה יותר מזה".
...
*דחיקת השכינה:*
נקדים, כי הגמרא אומרת ש"כל העובר עבירה בסתר, כאילו דוחק את רגלי השכינה" - שכל מי שמתביש מבני אדם לעבור עבירה בפרהסיה והוא עובר רק בסתר, דומה למי שסובר שהשכינה אינה למט/ה. ויש לראות את התנהגותו, כמי שדוחק את רגלי השכינה ומקצרם, לומר שאינם כאן.
והנה לדעת רבנו, בעוד שהיחיד העובר עבירה בסתר, הוא דוחק רק את "רגלי השכינה". הרי שהעובר עבירה ברבים, הוא "דוחק את כל שיעור הקומה של יוצר בראשית" - הוא פוגע בעצם, בכל המערכת של סדר השתלשלות החיות, הנמשכת למטה עד עולם העשיה.
תניא ליום כ"ב תשרי ה'תשפ"ז
וע"כ רע בעיני המעשה אשר נעשה תחת השמש בכלל ובפרט בין אחיי ורעיי הנגשים אל ה' הגשה זו תפלה ואחר התפלה או לפניה נעשה מושב לצים ר"ל כמו שארז"ל שנים שיושבין ואין ביניהם ד"ת כו' ואם נעשה מושב לצים בעשרה דשכינתא שריא עלייהו אין לך עלבונא וקלנא דשכינתא גדול מזה רחמנא ליצלן ואם אמרו רז"ל על העובר עבירה בסתר שדוחק רגלי השכינה ח"ו העובר עבירה ברבים דוחק כל שיעור קומה של יוצר בראשית כביכול כמ"ש רז"ל אין אני והוא וכו' אלא שמלך אסור ברהטים כו'. אבל ווי למאן דדחקין לשכינתא כד יוקים לה קודשא ב"ה ויימא לה התנערי מעפר קומי וגו' ועל תלת מילין מתעכבי ישראל בגלותא על דדחקין לשכינתא ועל דעבדין קלנא בשכינתא וכו' כמ"ש בזוה"ק.
אפשרויות ניהול
שליטא
04.10.2619:07
8. סיום פרק כ''גבתגובה להודעה מספר 0
תניא ליום כ"ג תשרי ה'תשפ"ז
על כן אהוביי אחיי ורעיי אל נא תרעו הרעה הגדולה הזאת ותנו כבוד לה' אלהיכם בטרם יחשך דהיינו בין מנחה למעריב כל ימות החול ללמוד בעשרה פנימיות התורה שהיא אגדה שבס' ע"י שרוב סודות התורה גנוזין בה ומכפרת עונותיו של אדם כמבואר בכהאריז"ל והנגלות שבה הן דרכי ה' שילך בהם האדם וישית עצות בנפשו במילי דשמיא ובמילי דעלמא וכידוע לכל חכמי לב וגם ללמוד מעט בשו"ע או"ח הלכות הצריכות לכל אדם וע"ז ארז"ל כל השונה הלכות בכל יום כו' שהן הלכות ברורות ופסוקות הלכה למעשה כמבואר בפרש"י ז"ל שם ובשבת קדש בעלות המנחה יעסקו בהל' שבת כי הלכתא רבתא לשבתא ובקל יכול האדם ליכשל בה ח"ו אפילו באיסור כרת וסקילה מחסרון ידיעה ושגגת תלמוד עולה זדון ח"ו ואצ"ל באיסורי דברי סופרים שרבו כמו רבו למעלה ובפרט באיסורי מוקצה דשכיחי טובא וחמורים ד"ס יותר מד"ת כמ"ש רז"ל שכל העובר על דברי חכמים אפילו באיסור קל של דבריהם כמו האוכל קודם תפלת ערבית וכה"ג חייב מיתה כעובר על חמורות שבתורה וכל יחיד אל יפרוש עצמו מן הציבור אפילו ללמוד ענין אחר כ"א בדבר שהציבור עסוקין בו ואצ"ל שלא יצא החוצה אם לא יהיו עשרה מבלעדו ועליו אני קורא הפסוק ועוזבי ה' יכלו כו' כמשארז"ל על כל דבר שבקדושה. כי אין קדושה כקדושת התורה דאורייתא וקוב"ה כולא חד. וכל הפורש מן הציבור כו' ושומע לי ישכון בטח ובימיו ובימינו תושע יהודה וירושלים תשכון לבטח אמן כן יהי רצון:
*"היום בתניא"*
יום א', כ"ג תשרי
תניא "אגרת הקדש"
המשך פרק כ"ג (עמוד 272)
*בין מנחה למעריב, בימי חול:*
לאחר ההקדמה אודות גודל השראת השכינה על כל עשרה מישראל, ובמקביל, ההבהרה אודות החומרה של ה"מושב לצים". מתחנן רבנו על ניצול נכון של הזמן שבין מנחה למעריב בימות החול, בבתי הכנסת שבהם מתכנסים לתפילה. (ובזה בעצם הרווח כפול: גם מונעים את השלילה, וגם עוסקים בהשגת הטוב).
בדבריו, מציע איפוא רבנו, שבין מנחה ומעריב בכל יום חול, ילמדו בעשרה:
*א.* בספר עין יעקב "שרוב סודות התורה גנוזים בה ומכפרת עוונותיו של אדם". ומשאר הענינים המובאים שם, ניתן ללמוד על דרכי ה' שיש ללכת בהם.
*ב.* את ההלכות הצריכות לכל אדם, מתוך השלחן ערוך חלק אורח חיים.
...
*לימוד הלכות שבת ברבים:*
בשבת קדש בשעות אחר הצהרים "בעלות המנחה" (לאחר תפילת מנחה). יעסוק הציבור בצותא בבית הכנסת בלימוד יסודי של הלכות שבת, כפי שהן שייכות אל "המעשה בפועל".
שכן "הלכתא רבתא לשבתא" - הלכות רבות הן בשבת שצריך לדעתם, ומחוסר ידיעה "בקל יכול האדם להיכשל" אפילו בדברים חמורים שחייבים עליהם כרת וסקילה.
ואף שהנכשל בדברים החמורים מחוסר ידיעה לשוגג נחשב לו (ואינו נענש כנ"ל), בכל זאת הרי אמרו חז"ל ש"שגגת תלמוד עולה זדון" (שאם הטעות נובעת מחמת שזלזלת ולא דקדקת בלימודך, מעלה עליך הכתוב כאילו עשית במזיד).
גם יש להכיר את כל פרטי ההלכה הרבים שאסורים בשבת רק מדרבן, כולל האיסורים הקשורים בטלטול המוקצה בשבת, שהם רבים מאד. וכידוע שמבחינה מסוימת "חמורים דברי סופרים מדברי תורה".
...
*לא לפרוש מהציבור:*
בשעה שהציבור לומד בצוותא כנזכר לעיל, את עין יעקב ואת ההלכות הצריכות מתוך השולחן ערוך. אל לו לאף אחד לפרוש מהציבור, וללמוד לעצמו כל ענין אחר החשוב לו (אף שבעצם הוא עוסק בתורה ולא בדברים בטלים). אלא יצטרף אל הציבור וילמד ביחד איתם את הדבר שבו הם עוסקים.
ובודאי, שאף אחד לא יצא החוצה כשלא נשארים עשרה חוץ ממנו - שעם עזיבתו את הקבוצה הלומדת , הוא מונע מהלומדים את מעלת השכינה השורה על העשרה.
אשכול 38599
מלאכים) פתגמא ומאמר קדישין" - שבגזרת המלאכים נאמר הפתגם ומאמר הקדושים