החופשה הבאה שלך מתחילה כאן
רבי נחמן מברסלב - מתוך ויקיפדיה
תאריך לידה 4 באפריל 1772 א' בניסן ה'תקל"ב מז'יבוז', פודוליה, האיחוד הפולני-ליטאי
תאריך פטירה 16 באוקטובר 1810 (בגיל 38) י"ח בתשרי ה'תקע"א אומן, גוברניית קייב, האימפריה הרוסית
מקום קבורה קבר רבי נחמן מברסלב, אומן, אוקראינה
מדינה האיחוד הפולני-ליטאי, האימפריה הרוסית
תחומי עיסוק חסידות, קבלה, תורת הנפש, גאולה
חיבוריו ליקוטי מוהר"ן, ספר המידות, שיחות הר"ן, סיפורי מעשיות משנים קדמוניות
תקופת פעילות 1790–1810 (כ־20 שנה)
תלמידיו נתן מנמירוב
בת זוג סשיה ולאחר מותה אישה נוספת
אב שמחה בן נחמן
אם פייגא בת אדל
ילדים אדל, שרה, מרים, חיה, שלמה אפרים, יעקב, פייגא
האדמו"ר מברסלב
ה'תק"ן–ה'תקע"א
רבי נחמן מברסלב (א' בניסן ה'תקל"ב, 4 באפריל 1772 – י"ח בתשרי ה'תקע"א, 16 באוקטובר 1810) היה מייסד חסידות ברסלב והאדמו"ר היחיד שלה. רבי נחמן היה מורה רוחני מקורי שהדגיש את המכשולים הרבים בדרך לדעת האל ואת חשיבות השמחה, האמונה הפשוטה והתמימות, וכן ההתקשרות לצדיקים ובפרט "לצדיק האמת".
תלמידו הבולט ביותר, רבי נתן מברסלב, ערך את מאמריו בספר ליקוטי מוהר"ן ובספרי יסוד אחרים של החסידות. מאחר שלא מינה לו יורש, הוסיפה חסידות ברסלב לתפקד כתנועה עם מורים הבקיאים בתורתו של רבי נחמן גם לאחר פטירתו, ולא כחצר בראשות שושלת אדמו"רים.
בימי חייו עורר רבי נחמן סערה והתנגדות עזה, שכן הִרבה למחות על מה שראה כהתמסדות ואובדן הדרך של החסידות ונקלע למחלוקות קשות עם אדמו"רים אחרים, על רקע חזיונותיו שעסקו בעיקר בעצמו וגדולתו. חסידות ברסלב הייתה קבוצה קטנה ונרדפת מימיו ועד שזכתה להתעניינות ותחייה במחצית השנייה של המאה ה-20. חסידיה מונים כיום עשרות אלפים, החלוקים לקהילות רבות, רבים מהם חוזרים בתשובה.
ביוגרפיה
שנותיו הראשונות וצעירותו
רבי נחמן נולד בעיירה מז'יבוז' שבפלך פודוליה, באיחוד הפולני-ליטאי (כיום באוקראינה). בימיו התחוללה חלוקת פולין, והשטחים הסובבים נמסרו לרוסיה הקיסרית. אמו, פייגה, הייתה בתה של אדל בת הבעל שם טוב. אביו, שמחה, היה בנו של רבי נחמן מהורדנקא שהיה אחד מתלמידיו הקרובים של הבעש"ט, וקרא לבנו על שם אביו. רבי נחמן גדל באווירה חסידית-קבלית, ומנעוריו הרבה להתבודד, להתענות ולהתפלל שעות רבות. לא היה לו רב מובהק, אם כי הוא מצטט שיחות של סבו, רבי נחמן מהורדנקא. את רוב תורתו למד באופן עצמאי, תחת השפעת גדולי תנועת החסידות שהיו באים לפקוד את קבר אבי-סבתו, הבעל שם טוב, במז'יבוז'. דודיו, רבי אפרים מסדיליקוב ורבי ברוך ממז'יבוז', השפיעו עליו מאוד. רבי ברוך הכיר בו לראשונה כראוי להיות "רבי" לחסידים.
בגיל 13 התחתן עם סשיה, בתו של אפרים, חוכר שהתגורר בכפר סטארה אוסאטה (אוק'), סמוך לסמילה. אחרי חתונתו עבר להתגורר בבית חותנו. כבר ביום חתונתו הכיר את שמעון, תלמידו הראשון ומשמשו. בשנת ה'תק"ן (1790), לאחר מות חותנתו (לפי גרסה אחרת - לאחר מות חותנו), כשהיה בן 18, עבר להתגורר בכפר מדבדיבקה (אוק') סמוך לעיר צ'יהירין. שם החל לקבל תמיכה קבועה כאדמו"ר מקבוצת חסידים שהתאספה סביבו, והחל להתפרסם לראשונה בין מנהיגי החסידים בדורו כאישיות חשובה. בתקופה זו החלו מחלוקותיו הראשונות עם אדמו"רים אחרים. במדבדיבקה התגורר עד ה'תקנ"ח (1798).
הביקור בארץ ישראל
באותה שנה, 1798, החליט רבי נחמן לנסוע לארץ ישראל. הוא התעכב זמן מה באיסטנבול, והגיע בספינה לחיפה בערב ראש השנה של שנת ה'תקנ"ט, 1798, ושם גם עשה את החג. מסורת מקומית מספרת כי התפלל וטבל בבית כנסת עתיק שנהרס בהמשך ולימים היה השטח עליו הוקם בית הכנסת הדרת קודש. לאחר מכן הלך לטבריה, בה היה כבר מרכז לחסידי הבעל שם טוב, ושהה שם כחצי שנה. הוא ביקר גם בצפת ובבית הכנסת העתיק במירון, אך לא בירושלים. כשעמד לחזור, נקלע לעכו בעת המצור שהטיל עליה נפוליאון בונפרטה בעת מסעו בארץ ישראל. לאחר הרפתקאות רבות עלה על אניית קרב טורקית שבה הפליג עד לרודוס, משם הפליג לגאלאץ וחזר לאוקראינה בדרך היבשה.
הביקור בארץ ישראל היה נקודת מפנה במשנתו. לאחר חזרתו ביקש לא לצטט את אמרותיו מהתקופה שקודם הביקור בארץ. הוא נהג לומר מאז: ”כל מקום שאני הולך, אני הולך לארץ ישראל” וכן ”מי שרוצה להיות יהודי, אי אפשר כי אם על ידי ארץ ישראל”. עוד טרם שיבתו לביתו במדבדיבקה, נסע לרבי שניאור זלמן מלאדי בניסיון לפשר בינו לבין רבי אברהם מקאליסק, שאצלו שהה בטבריה.
ישיבתו בברסלב
לאחר כשנה נוספת במדבדיבקה, חיתן בחמילניק את בתו הבכורה אדל בחודש אלול ה'תק"ס (1800). כשחזר מהחתונה, נכנס במפתיע עם משפחתו לעיר זלטופול על מנת להשתקע בה, ללא הכנה מוקדמת. העיירה הייתה בתחום השפעתו של רבי יהודה לייב משפולי כבר עשרות שנים קודם לכן, וסכסוך של רבי נחמן עם החזן המקומי התפרץ למחלוקת עזה עם ר' יהודה לייב. בתוך מספר חודשים החל הרב משפולי לגבש חרם רבני על רבי נחמן, והדבר נבלם רק לאחר התערבותם של דודו רבי ברוך ממז'יבוז' ורבי לוי יצחק מברדיצ'ב. בתוך שנתיים נאלץ רבי נחמן לעבור לברסלב שם סייע לו דודו רבי ברוך להתקבל כאדמו"ר.
בברסלב הצטרפו אליו רוב תלמידיו המפורסמים, בהם רבי נתן שטרנהרץ מנמירוב, שהפך ליד ימינו. שמה של העיר הונצח בשמה של החסידות מאז. בתקופה זו נהגו חסידיו להגיע אליו לברסלב בשלושה מועדים: ראש השנה, שבת-חנוכה וחג השבועות. נהג לנסוע אל חסידיו במועדים נוספים לצ'יהירין שבמזרח אוקראינה ולטורגוביצה (טירהוויצה ביידיש) שבמזרח פודוליה. שמונה שנות ישיבתו בברסלב היו הפוריות ביותר ובהן מסר את רוב דרשותיו, שיחותיו ומעשיותיו שהתפרסמו.
בקיץ ה'תקס"ג (1803), לאחר פגישה של רבי נחמן עם דודו רבי ברוך, הצטרף גם הוא למתנגדיו, בין היתר עקב התפארות של רבי נחמן על הגעתו כבר בגיל 13 למדרגתו הרוחנית של אבי־סבו, הבעל־שם־טוב. סופר שלאחר התבטאותו זו, דחף אותו דודו וכמעט הפיל אותו מעליית הגג שבה שהו.
דיכאון ושינויים במצב רוחו
בעקבות התנודות והשינויים התכופים במצב רוחו של רבי נחמן, העריכו החוקרים כי הוא סבל מדיכאונות קשים וממאניה דיפרסיה.אחת העיד על עצמו כי "בשעה שבאו עליו הייסורים, מעוצם הפלגת הצער והכאב המופלג מאוד מאוד, היה כמעט יכול לנשוך עץ בשיניו מעוצם הכאב".
באחד מניסיונותיו הרבים להוכיח כי תאוות המין היא שורש כל ייסורי הנפש, ציטט רבי נחמן "חכמי רפואה" שאמרו כי הסירוס הוא תרופה לשיגעון. מאבקו בייאוש, רובו ככולו, נראה לדעת החוקרים כמאבקו האישי.
לפי תלמידי רבי נחמן, עצבותו הייתה חיצונית בלבד. הוא צוטט כאומר שעליו לסלול דרך חדשה עבור הרבים, דרך המלאה במכשולים שגדלים שוב ושוב וצריך לפַנותם מחדש, ומרוב עמל זה הוא שרוי בדאגה. לטענת תלמידיו, הוא הסביר בהזדמנות אחרת כי יש לו לב נשבר ואינו נראה שמח בגלל שהוא נצר לדוד המלך, שחיבר את ספר תהילים, שרובו תחינות היוצאות מלב נשבר.
שנותיו האחרונות
בשנותיו האחרונות סבל רבי נחמן ממחלת השחפת. בשנת 1808 הגיע עד העיר לבוב כדי למצוא תרופה ושהה שם לבדו כשמונה חודשים, אך הרופאים לא יכלו לעזור לו. בא' באייר ה'תק"ע פקד אותו אסון נוסף כאשר ביתו ובית מדרשו בברסלב נשרפו כליל. באותו זמן הגיעה הידיעה על אישור לחכירת בית באומן, ולכן עבר להתגורר שם בתאריך ה' באייר. מספר שנים קודם לכן, בעוברו בעיר, נודע לו סיפור הטבח שערכו שם ההיידמקים ב-1768 ובו נהרגו אלפי יהודים, והוא אמר לתלמידיו שברצונו להיקבר שם.
בתקופה זו הכיר את משכילי אומן ובהם הירש בער הורביץ, שיחק עמם שחמט והאזין לסיפורים בגרמנית שהקריאו לו. הוא נמנע מהשמעת דברי תורה והחל לספר סיפורי מעשיות משנים קדמוניות. לשיטת שמעון דובנוב, הדבר היה ביטוי ל"דברי הזיה מתוך קדחת דתית של איש חולה בגופו וברוחו". גם רפאל מאהלר טען כי "עם התגברות המחלה האנושה... התחיל לספר מעשיות". לעומתם טען הלל צייטלין כי "כצדיק הדור בראיית עצמו, ידע להעריך את האפשרויות התעמולתיות הטמונות בסיפורי מעשיות".
כחודשיים לפני פטירתו, באה עליו תקופת הדיכאון הידועה ביותר, בנוסף למחלת השחפת בה חלה. בתקופה זו אמר באחת משיחותיו על הצדיק (ונתכוון בפירוש לעצמו) שלפעמים הוא רק "איש פשוט לגמרי". בזמן כזה אין הוא יודע ולא כלום ואין לו גישה לתורה והוא ”מחיה את עצמו בעת הפשיטות מהדרך של ארץ ישראל”.
רבי נחמן נפטר ממחלת השחפת באומן, בי"ח בתשרי, בגיל 38. הוא נקבר בבית העלמין הישן של העיר ולא בחדש בזכות קשריו עם המשכילים המקומיים. בניו נפטרו בחייו, ואת בנותיו אדל, שרה ומרים לא השיא לחסידי ברסלב. לאחר מותו לא מונה לו יורש, ולכן כונו חסידיו "חסידי המת" (ביידיש "טויטער חסידים").
צאצאיו
סאשיה בת אפרים בר, אשתו הראשונה, ילדה לו שמונה ילדים, מתוכם שלושה נפטרו בינקותם ועוד אחד מת בילדותו. היא עצמה נפטרה באביב ה'תקס"ז (1807) ממחלת השחפת, בעת שהותם אצל רופא באיזיאסלב. ארבעה חודשים לאחר מותה, נשא בברודי את אשתו השנייה, בתו של יחזקאל טרכטנברג, ממנה לא נולדו לו עוד ילדים, ושמה אינו ידוע. שלוש מבנותיו זכו להתחתן ולהביא ילדים.
אדל (ה'תקמ"ז - 1787 ונפטרה בגיל 77, בשנת ה'תרכ"ד - 1864) נישאה בראש-חודש אלול ה'תק"ס - 1800 ליוסף יוסקא אוירבך, בן הרב אברהם דב אוירבך מחמלניק, חתן ר' יעקב יוסף מפולנאה מחבר ספר "תולדות יעקב יוסף". בזיווג שני נישאה לגיסה, יצחק אייזיק רובין מדוברובנה, שהתאלמן משרה אחותה.
שרה (נולדה במדבדבקה, ה'תק"ן - 1790, ה'תקצ"ב - 1832), אשת יצחק אייזיק רובין מדוברובנה, בן לייב דובראוניר, שהיה עתיר נכסים ומראשוני חסידי ברסלב.
מרים (נולדה במדבדבקה, ה'תקנ"ב - 1792). אירוסיה הראשונים היו לשמואל בן ר' משה, בנו של רבי מנחם מנדל מוויטבסק, אך החתן נפטר לפני החתונה. לאחר מותו של ארוסה הראשון, התארסה באלול תק"ס – 1800 לפנחס פייבוש הורוויץ, בן הרב לייבוש סגל מוולוצ'יסק, תלמיד רבי דב בער ממזריטש. בשנת 1809 מרים עברה לגור בארץ-ישראל ונפטרה בה. מאחר שלא היו לה ילדים מבעלה, אחי בעלה ייבם אותה, וממנו נולד לה בן, שנפטר בצעירותו.
בת, נולדה בתחילת תקנ"ח - 1798, ונפטרה לאחר מספר ימים
חיה (נולדה בזלטופול ה'תקס"א - 1801). נישואיה הראשונים היו לזלמן לוברסקי מקרמנצ'וג, בן יעקב יוסף לוברסקי. בנישואיה השניים הייתה אשת הרב אהרן קלוצקר, בן פריידא, בת האדמו"ר רבי שניאור זלמן בעל התניא.
פייגא (נולדה ה'תקס"ג - 1803, נפטרה בקיץ ה'תקס"ד - 1804)
שלמה אפרים (נולד בסביבות ראש-חודש ניסן ה'תקס"ה - 1805, נפטר משחפת בראש-חודש סיוון תקס"ו - 1806)
יעקב (נולד כחצי שנה לאחר פטירת אחיו שלמה אפרים. ברית המילה שלו הייתה בשבת לפני חנוכה ה'תקס"ו - 1806, נפטר בילדותו)
מתלמידיו
בתחילת כהונתו כאדמו"ר במדבדיבקה, התקבצו סביבו קבוצת חסידים מהעיירה דאשיב (אנג') שבמחוז ויניצה. בראשם היה רבי יודל מדאשיב מחשובי העיר. בתקופה זו גם רבי אברהם מפטרבורג שהעלה את דרשותיו המוקדמות של רבי נחמן על הכתב, נכנס לחוג השפעתו. בהמשך, נמנו על חסידיו רבני ערים, בהם הרב יקותיאל, 'המגיד מטורגוביצה', שהיה מבוגר מרבי נחמן בעשרות שנים והרב אהרון רב העיר ברסלב. לאחר שובו מארץ ישראל והמעבר לברסלב, הצטרפו תלמידיו המוכרים יותר, הרב נתן שטרנהרץ והרב נפתלי וינברג מנמירוב.
מדרכיו ותורתו
הכניסה לציונו של רבי נחמן
תפילה וכיסופים
רבי נחמן סלל דרכים חדשות בחסידות. הוא הדגיש את הערך של התפילה, ההתבודדות, האמונה התמימה והפשוטה וההימנעות מחקירה פילוסופית, על אף שבסוף ימיו התיידד עם היהודים המשכילים שחיו באומן. הוא הדגיש גם את הצורך להשתוקק לאלוהים, ואמר שלפי גדולתו אין מי שיכול לומר שהוא עובד את האל, אלא העיקר הוא כיסופים וגעגועים. להשתוקקות זו אפשר לזכות בעיקר בעזרת אמונה פשוטה.
שמחה
הוא הדגיש מאוד את חשיבותה של השמחה, וההתנגדות לייאוש ולעצב אפיינה את תורתו לאורך כל הדרך. דוגמאות לאמרות מפורסמות משלו בעניין זה:
”ודע, שהאדם צריך לעבר על גשר צר מאוד מאד, והכלל והעקר שלא יתפחד כלל.” (ליקוטי מוהר"ן תנינא, סימן מח)
”מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד.” (ליקוטי מוהר"ן תנינא, סימן כד)
”אין ייאוש בעולם כלל” (ליקוטי מוהר"ן תנינא, סימן עח)
”כשאדם יודע שכל מאֹרעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא.” (ליקוטי מוהר"ן ד', א)
אמרתו "כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר - לא להתפחד כלל!" הולחנה על ידי הרב ברוך חייט לשיר "כל העולם כולו", שבוצע על ידי זמרים רבים.
רפואה
רבי נחמן התייחס בשלילה לרפואה בתקופתו, וקרא לחסידיו להתרחק מרפואה ורופאים, ולהסתמך רק על אמונה באלוהים, גם במקרי חולי קשים, זאת על אף שהוא בעצמו שהה בלבוב משך כמה חודשים בחיפוש אחרי רופאים ותרופות לרגל מחלת השחפת ממנה סבל. הוא אף התבטא ביחס לרופאים, כי הם שליחיו של מלאך המוות המתקשה לבצע את משימתו בעצמו. יחס שלילי זה לרפואה ולרופאים הוא חריג וקיצוני ביחס למרבית דעות הפוסקים, שהתייחסו בחיוב לרפואה. מנגד זירז את חסידיו לחסן את ילדיהם מפני אבעבועות שחורות עוד בקטנותם, והתבטא על הנמנעים מכך כעל שופכי דמים.
צדיקי אמת
רבי נחמן טען שבניגוד לאדמו"רים אחרים, שבנו קהילה ובכך תמה השפעתם, הוא מעוניין רק לגרום לחסידיו לעסוק בעבודת השם. הוא ראה בחלק מאדמו"רים אלה "מפורסמים של שקר", ובעצמו ראה את "צדיק האמת". הדברים קוממו עליו חלק ממנהיגי החסידות בדורו, והמחלוקת עליו תפסה מקום מרכזי בדרשותיו ושיחותיו.
עוד הדגיש את חשיבות ההתקרבות לצדיקים אמתיים ולא מפורסמים של שקר ואמר שאי אפשר לזכות לאמונה אלא על ידי התקרבות אליהם ושהם כלליות הקדושה.
הביקור בקברו
בערב ראש השנה האחרון לחייו הדגיש רבי נחמן את החשיבות שהוא רואה בכך שחסידיו יהיו אצלו בחג זה. חסידיו מבינים שכוונתו הייתה לאחר פטירתו. הוא אמר: ”ולמה לא יזהרו כל האנשים המקורבים אלי שיהיו כולם על ראש השנה, איש לא יעדר, כי כל עניין שלי הוא רק ראש השנה. והזהיר לעשות כרוז שכל מי שסר למשמעתו ומקורב אליו יהיה על ראש השנה אצלו, לא יחסר איש. ומי שזוכה להיות על ראש השנה ראוי לו לשמוח מאוד מאד.” ועוד הוסיף, "לא מבעיא 
לא רק) אתם, אלא כל העולם כולו תלוי בראש השנה שלי".
לפני מותו לקח שניים מתלמידיו הקרובים, הרב אהרן מברסלב והרב נפתלי מנמירוב, כעדים להבטחה למבקרים בקברו. הוא ביקש מהם למסור כי כל מי שיבוא לקברו, ייתן שם פרוטה לצדקה לעילוי נשמתו, ויאמר שם את עשרת המזמורים שבתיקון הכללי, אזי "אפילו אם גדלו ועצמו עוונותיו וחטאיו מאוד מאוד, חס ושלום, אזי אתאמץ ואשתדל לאורך ולרוחב להושיעו ולתקנו", והוסיף "רק שיקבל על עצמו להבא שלא ישוב אל דרכו הרעה".
ספריו וליקוטים מתורותיו או אודותיו
"ספורי מעשיות לרבי נחמן מברצלב", ברלין ה'תרפ"ב. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 7
שער הספר ליקוטי מוהר"ן, דפוס ראשון
את מרבית הכתבים המיוחסים לו כתב תלמידו הגדול, נתן מברסלב, מתוך שיחותיו שנאמרו בעל פה. לצד הדרשות שנשא בפני חסידיו, כמנהג האדמו"רים בדורו, סיפר גם מעשיות המתפרשות לעיתים כאלגוריות ומשלים לתורותיו. עם חיבוריו העיקריים נמנים ליקוטי מוהר"ן, סיפורי מעשיות משנים קדמוניות, ספר המידות ועוד.
חיבורי רבי נחמן
לפי עדות תלמידיו, רבי נחמן חיבר ארבעה ספרים, ורק שניים מהם פורסמו.
ליקוטי מוהר"ן (נקרא בפיו "הספר הראשון") - הספר העיקרי של תורתו ודרשותיו, שנכתב ברובו הגדול ונערך בידי רבי נתן. חלקו הראשון פורסם כבר בחיי רבי נחמן בשנת תקס"ח (1808) בהוראתו, והוא עבר על כתב היד לפני שנמסר למדפיסים. חלקו השני של הספר הודפס לאחר מותו, ובו דרשותיו שנמסרו ותועדו לאחר פרסום החלק הראשון.
הספר הנשרף והספר הגנוז (נקראו בפיו "הספר השני" ו"הספר השלישי" בהתאמה) - ספרים שאבדו בידי ובהוראת רבי נחמן, ולא פורסמו מעולם.[46] לדעת החוקר צבי מרק, הספר שנשרף הכיל סיפורי חזיונות והתגלויות שחווה רבי נחמן, מבלי שעברו עיבוד דרשני כפי שנעשה בספר ליקוטי מוהר"ן. לדבריו, הוא נשרף על רקע שאיפתו של רבי נחמן להימנע מחיכוכים עם צדיקי החסידות.
ספר המידות (נקרא בפיו "ספר האלף-בית") - ספר ערכים המבוסס על ספרות חז"ל. נכתב על ידי רבי נחמן, ונערך ונדפס בידי רבי נתן מספר חודשים לאחר פטירתו.
רבי נחמן תיקן גם את אמירת תיקון הכללי, ליקוט של עשרה פרקים מספר תהילים. הליקוט הודפס בעקבות כך במהדורות רבות.
ליקוטי דבריו וקורותיו
מלבד ספריו אלה, תלמידו רבי נתן כתב חומר רב המתעד את סיפוריו, שיחותיו וקורות חייו של רבי נחמן, ואף הדפיס חלק ניכר מהם כספרים. שאר החומר פורסם בדורות שלאחר מכן.
סיפורי מעשיות - אוסף ובו המעשיות המרכזיות שסיפר רבי נחמן. יצא לאור כחמש שנים לאחר פטירתו בידי רבי נתן.
שיחות הר"ן - קובץ של 116 שיחות שצורף כנספח לספר סיפורי המעשיות, ובמהדורות מאוחרות כלל 308 שיחות שהועתקו מהביוגרפיה "חיי מוהר"ן" שהייתה עדיין בכתב יד.
שבחי הר"ן - שבחיו של רבי נחמן ותיאור השתלשלות נסיעתו לארץ ישראל בזמן מלחמת נפוליאון. נכתב בידי רבי נתן ויצא לאור כחמש שנים לאחר פטירת רבי נחמן.
חיי מוהר"ן - ביוגרפיה המבוססת על כתבי רבי נתן ויצאה לאור כ-65 שנה אחרי פטירת רבי נחמן, בידי הרב נחמן גולדשטיין.
מגילת סתרים - קונטרס סודי שנכתב בשני חלקים בידי רבי נתן, ובו מתועד חזונו של רבי נחמן לגבי אופן ביאת המשיח. המגילה פורסמה לראשונה רק בשנת 2006 בידי החוקר צבי מרק.
העלייה לקברו
בימי חייו נהגו החסידים להתקהל אצל רבי נחמן בשלושה מועדים: ראש השנה, שבת חנוכה וחג השבועות. רבים מן החסידים נהגו לאחר פטירתו להגיע מדי ראש השנה לקברו בעיר אומן שבאימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). עלייה זו לקבר בראש השנה מכונה הקיבוץ באומן. מספר העולים גדל מאוד לאחר נפילת ברית המועצות והקלת הגישה למקום, ובשנים האחרונות מספר העולים מדי ראש השנה מגיע ללמעלה מ-60 אלף איש. למקום מגיעים גם יהודים שאינם חסידי ברסלב, ולעיתים אף שאינם דתיים.
אשכול 38645