*לע"נ בתנו הטהורה חיה-מושקא ע"ה בת יבדלט"א חיים יהושע יהודה ובת-חן*
מכתב מהרבי מליובאוויטש על ענין "ויעקב הלך לדרכו" שמכריזים במוצאי שמחת תורה:
...לאחר סיום חודש תשרי, המתואר בספרים כ"חודש הכללי" של השנה כולה והגדוש בימים טובים ובחוויות המקיפים את כל שטחי החיים הרוחניים של היהודי במשך כל השנה –
– החל ביראה ובקבלת עול מלכות שמים – שהיא נקודת-התוכן של ראש-השנה, תשובה – שהיא נקודת-התוכן של עשרת ימי תשובה ויום הכפורים, קיום המצוות בזריזות ובשמחה, עד לביטוי-שיא של שמחה בתורה – דבר שהוא נקודת-התוכן של חג הסוכות, שמיני עצרת ושמחת-תורה.
השעה כשרה להזכיר את המנהג שהי' נפוץ בקהילות רבות, לפיו היו מכריזים במוצאי שמחת-תורה: "ויעקב הלך לדרכו".
ענינו של מנהג זה היה לעורר על כך, שמאחר ונכנסים עתה לחיי יום-יום ("לדרכו") – על יהודי לדעת כי הוא "יעקב" וכי יש לו את "דרכו" שלו, דרך הנמשכת משמחת-תורה וקשורה בשמחה של תורה ומצוות.
פירוש הדבר, שכל הענינים שהוא עוסק בהם, אפילו "עובדין דחול" [=מלאכות החול] של כל ימות השנה, צריכים להיות באופן של "כל מעשיך לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו".
חודש תשרי הוא "חודש כללי" גם במובן זה, שבחודש זה, מצטייד היהודי ב"סחורה" לכל השנה כולה ומיד לאחריו, עליו להתחיל ב"פירוק המטען" לשימוש יום-יום בכל הפרטים. אין להסתפק ולצאת ידי חובה במה שנעשה בחודש הכללי.
מקור: אגרות קודש חל"ב ע' לז-ח
אשכול 38670