1. בטח ההוא מהתחנת דלק תקף. קוראים לו דנידיןבתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
פשטות
17.09.2514:12
9. בית המשפט הלך עם ההלכה החדשה צעד קדימה וחידש שגם אם זה לא אנשים אחרים מספיק שזה זמנים אחרים או בקואליציה אחרתבתגובה להודעה מספר 1
אפשרויות ניהול
מזל דלי
17.09.2514:33
29. את התוקף מהתחנת דלק ⛽️ הכריעו בלי משפט השמיצו כדרכם ציבור שלםבתגובה להודעה מספר 9
איפה דנה ויס כשצריך אותה
אפשרויות ניהול
זבנג וגמרנו
17.09.2515:22
47. השופטת קרן וקסלר: ''נגרמה תוצאה מצערת של פגיעה בגופה של סילמן ונזק אסתטי קל לטלפון הנייד, אולם זוהי תוצאה אינצידנטלית''בתגובה להודעה מספר 29
אפשרויות ניהול
מוכיח ועד
17.09.2515:35
54. השופטת קרן וקסלר או קרן וקסנר ?בתגובה להודעה מספר 47
אפשרויות ניהול
סודה
17.09.2515:54
64. חונטה לעולם לא נזכה למשפט אמתבתגובה להודעה מספר 54
אפשרויות ניהול
רק ימין
17.09.2521:40
80. חבל שהממשלה יודעת זאת במשך עשרות שנים מאז הדיקטטור ארכיון ברק ועד כה לא עשובתגובה להודעה מספר 9
עם זה כלום
אפשרויות ניהול
פלא יועץ
17.09.2516:18
66. כבוד השרה עידית סילמןבתגובה להודעה מספר 1
אפשרויות ניהול
פלא יועץ
17.09.2516:23
68. סילמן סילמןבתגובה להודעה מספר 66
אפשרויות ניהול
the hawk
17.09.2522:08
81. נו, אז מישהו עדיין מתפלא שהגוזמאית סלמן קיבלה תפקיד אצל זה המכונה ע''י שותפו הבכיר: ''שקרן בן שקרן''?בתגובה להודעה מספר 68
אפשרויות ניהול
גלילאו
17.09.2514:07
2. גם את זה היא דמיינה?בתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
עדי
17.09.2514:09
3. עוד בהתחלה ששמעתי את הגירסה של סילמן ידעתי שהאישה תזוכה.בתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
lem
17.09.2514:11
7. אפשר לדעת מה היתה הגרסהבתגובה להודעה מספר 3
של סילמן, שאיפשרה לך מייד להחליט שהנאשמת תזוכה?
אפשרויות ניהול
מייקי
17.09.2514:13
13. סרטון של אשה שמטרידה אותה ממרחק 10 ס''מ, כולל כניסה מכוונת לנתיב הליכהבתגובה להודעה מספר 7
אפשרויות ניהול
מייקי
17.09.2514:12
10. ברור. בשלב הזה סלמן חזרה לימין. אין תקיפות משמאל לימין. בהגדרהבתגובה להודעה מספר 3
אפשרויות ניהול
איל השרון
17.09.2514:15
15. במקרה שלה, היא טענה שפעם הותקפה ע''י ''ימין'' ופעם ע''י ''שמאל''. בשני המקרים לא יצא מזה כלום. האם לא אומר דרשני ?בתגובה להודעה מספר 10
אפשרויות ניהול
BLACKPANTHERE
17.09.2514:22
22. במקרה שלה כשהייתה בממשלה הפלסטינית יהודיתבתגובה להודעה מספר 15
חגגתם על "התקיפה" כולל ראין מפנק עם דנה וויס.איך גלגל מסתובב לו
אפשרויות ניהול
הייזנברג
17.09.2514:33
28. אבל בית המשפט אמר שלא היה כלום, אז לפחות הוא בסדר - או שגם לא?בתגובה להודעה מספר 22
אפשרויות ניהול
grifin
17.09.2514:37
30. גם מלאך רע לפעמים בעל כורחו עונה אמןבתגובה להודעה מספר 28
אפשרויות ניהול
BLACKPANTHERE
17.09.2514:58
35. סילמן לא מעניינת אותיבתגובה להודעה מספר 28
הצביעות של תומכי הממשלה הפלסטינית יהודית זועקת
אפשרויות ניהול
עבד לעם קדוש
17.09.2515:41
57. פעם היה סרטון ופעם לא, כשלא היה סרטון התקשורת כולה האמינה והדהדה וכשכן היה סרטון כל התקשורת צרצריםבתגובה להודעה מספר 15
אפשרויות ניהול
Benny
17.09.2514:27
26. כבר מהשניה שסילמן פירקה את ממשלת האחים המוסלמים ששלטה בישראל ידעתי שאין לה יותר אף נצחון בבית משפט ישראלי.בתגובה להודעה מספר 3
אפשרויות ניהול
gefenr
17.09.2515:04
41. מתי היה לה נצחון?בתגובה להודעה מספר 26
אפשרויות ניהול
אמיר המהיר
17.09.2516:22
67. שסילמן הייתה אצלכם בקואליציהבתגובה להודעה מספר 3
הזדעקתם על תקפיה בתחנת דלק ועכשיו ההפך,כמה שאתם צבועים
אפשרויות ניהול
יואב_81
17.09.2514:09
4. אנחנו אשכרה במלחמת אזרחים בין האליטות לעםבתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
100 אחוז
17.09.2514:11
8. תסבירבתגובה להודעה מספר 4
אפשרויות ניהול
Kobi
17.09.2514:20
19. פשוטבתגובה להודעה מספר 8
ערכתי לאחרונה בתאריך 17.09.25 בשעה 14:29 בברכה, Kobi
תשווה בין 2005 ל2025
ב2005 היועמש פסק של עונשים של עד 20 שנה כלא לחוסמי כבישים וכמובן שנשיא בית המשפט העליון התיישר איתו וקבע שיש סיכון אמיתי בהפגנות.
ב2025 היועשמית מאשרת לחסום כבישים כמה שרוצים (כמובן רק לצד אחד) ושוטר שחלילה מציק לאחד מהם נענש וכמובן שבג"צ זורם איתה
מי שלא רואה את ההבדל טיפש או עיוור או שמדבר מפוזיציה
ברגע שאין חוק אחד לכולם , חייבים לקחת שורה של D9 ולהחריב עד היסוד את מערך המשפט
אפשרויות ניהול
מה אומר_
17.09.2515:03
40. +++100בתגובה להודעה מספר 19
אפשרויות ניהול
פרה אדומה
17.09.2514:10
5. מחוסר הוכחות?בתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
לירון
17.09.2514:10
6. אם כבר אז עידית סילמן היא זו שצריכה לעמוד לדין ולהיות בכלא.בתגובה להודעה מספר 0
היא סגרה דיל פוליטי שהוביל לבחירות שהוביל לממשלת החורבן, שהובילה לטבח אוקטובר ולהרס שנמשך עד היום, היא חלק מרכזי מהשרשרת שהובילה לאסון.
אפשרויות ניהול
זופ-ניק
17.09.2514:13
12. תמתין אולי היא תחזור לצד שלכםבתגובה להודעה מספר 6
אפשרויות ניהול
_מכבי_
17.09.2514:15
17. אתה מתכוון לדמוקרטיה?בתגובה להודעה מספר 6
עוד מעט תכניסו את כולם לכלא כי דמוקרטיה זה לא משהו שעובר לכם בגרון אם זה לא בניהולכם. אתה יודע איך זה נקרא? אתם משתמשים במילה הזאת הרבה...
אפשרויות ניהול
BLACKPANTHERE
17.09.2514:23
23. לפני זה מכרה את הבוחרים שלהבתגובה להודעה מספר 6
ביחד עם הנוכל מרעננה,אבל אז זה היה כשר,ובטח לא כלא.....מביך
אפשרויות ניהול
Kobi
17.09.2514:26
25. באמת חצופהבתגובה להודעה מספר 6
נשארה נאמנה לבוחריה ולא עברה כמו בנט לשמאל ולאחים המוסלמים
אפשרויות ניהול
grifin
17.09.2514:39
31. לפחות עכשיו אני יודע שאתה לא ממומן, אין סיכוי שמישהו ישלם על כאלה טיעוניםבתגובה להודעה מספר 6
אפשרויות ניהול
לא מרים הכל
17.09.2515:01
39. אפשר לפנות ליועמ''שית שתפתח בחקירה.בתגובה להודעה מספר 6
בינתיים זה לא נראה שהיא חושבת שיש מספיק ראיות להעמיד אותה לדין על זה.
אפשרויות ניהול
מה אומר_
17.09.2515:05
42. לכלא את כל הימניים. ואם זה גם דתיים אז מאסר עם עינויים במחלקה היהודית. העוון- ''פשע דעה ימנית''בתגובה להודעה מספר 6
ואם זה דתי "פשע דעה ימנית דתית " אגב החלק על הדתיים כבר מיושם חלקית במחלקה היהודית יש להרחיב למליון איש אולי להקים מתקן חולות הפעם זה חוקי. כי זה לתכלית ראויה
אפשרויות ניהול
מדמחיסט
17.09.2514:12
11. סילמן היא פח אשפהבתגובה להודעה מספר 0
עוד זוכר את ה״תקיפה״ שלה בתחנת דלק - רק שאז הרלבים הגנו עליה בחמת זעם 🤣🤣🤣
אפשרויות ניהול
lem
17.09.2514:13
14. כולם חכמים וכולם יודעיםבתגובה להודעה מספר 0
צריך לקרוא את כתב האישום, לקרוא הפרוטוקול, ואת הכרעת הדין.
רק אחר כך לדבר.
אפשרויות ניהול
מרכזי
17.09.2514:15
16. החלטה נכונהבתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
סוף מעשה
17.09.2514:16
18. ברכות לירדן. אפילו בליכוד לא האמינו לגרסתה של סילמן על תקיפתה בתחנת הדלק. זוכרים?בתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
זופ-ניק
17.09.2514:43
33. אבל השמאל האמיןבתגובה להודעה מספר 18
אפשרויות ניהול
מדמחיסט
17.09.2514:59
37. בול :)בתגובה להודעה מספר 33
אפשרויות ניהול
סרגנט פפר
17.09.2514:22
20. תעשו פרצוף מופתע 🙀בתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
גור אריה
17.09.2514:22
21. זה נראה שחוץ מלתת אישור להרוג מערכת המשפט המושחתת עושה הכל בכדיי לעודד פגיעהבתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
מענטש
17.09.2514:23
24. מי שראה את תעוד האירוע לא מופתע. מה שמפתיע או בעצם לא, זה שעידית סילמן לא נתבעה עד כה על תלונת שווא.בתגובה להודעה מספר 0
אחת הנחותות שבחברות הכנסת, זונה פוליטית אופורטיוניסטית חסרת תקנה
אפשרויות ניהול
מה אומר_
17.09.2515:10
43. אכן. מנששת הנוכל בנט עמדה כולה על ז*** פוליטית (בשורוק)בתגובה להודעה מספר 24
אין לי כלום עם סילמן, שהלכה עם בנט שנה וחצי. קיבלה קדנציה נוספת אתנן. מוצדק. מבחינתי שתלך אחרי הבחירות לאיזו עסקנות סוג ד ובי בי. שיסדרו לה משהו ולא להתראות פנסיה לא רעה כבר יש לה
אפשרויות ניהול
לא מרים הכל
17.09.2515:12
45. נשמע שהשופטת חושבת אחרת ממך.בתגובה להודעה מספר 24
'בסופו של דבר, אכן נגרמה תוצאה מצערת של פגיעה בגופה של השרה סילמן' (מתוך פסק הדין). זה שאין הרשעה לא אומר שהאירוע לא קרה.
אפשרויות ניהול
דינמיקה
17.09.2514:30
27. שתתבע את סילמן השקרנית השפוטה על עלילת שווא והזיותבתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
עבד לעם קדוש
17.09.2515:42
59. ''בסופו של דבר, אכן נגרמה תוצאה מצערת של פגיעה בגופה של השרה סילמן'' מתוך פסק הדין....בתגובה להודעה מספר 27
אפשרויות ניהול
דינמיקה
17.09.2515:47
62. הפגיעה שלה, כפי שנוכחנו לדעת היא תורשתית/גנטית/נרכשת מהסביבה בה גדלה וחיהבתגובה להודעה מספר 59
יש טיפול להזיות. לשקרים פחות
אפשרויות ניהול
יגאל פת-אל
17.09.2514:42
32. אחת מנשות הביבים של הממשלה. צריכה לשמש פרזנטורית לתוצרי מניעת תאבוןבתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
אקטואלי
17.09.2514:44
34. סילמן שוב נחשפה בשקרים וגם משטרת בן גביר..איפה הימים ששופרסגל בדק את תחנות הדלק להוכיח שהנוכלת סילמן משקרת?בתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
עבד לעם קדוש
17.09.2515:43
60. '''בסופו של דבר, אכן נגרמה תוצאה מצערת של פגיעה בגופה של השרה סילמן''בתגובה להודעה מספר 34
אפשרויות ניהול
Isaac
17.09.2514:59
36. אמור לי מי השופט ואומר לך מה פסק הדין....בתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
Dr Who
17.09.2515:00
38. מה לא יעשו השופטים הסמולנים! לא יאמן!בתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
בבון מצוי
17.09.2515:10
44. אם הייתה חלק מקואליציית בנט-חמאס-לפיד, לא בטוח שבית המשפט היה מזכה מישהו שתקף את סילמן. במיוחד אם היה ידוע שמופעלים לחצים על סילמן...בתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
סקוטי
17.09.2515:12
46. מחוסר אשמה?בתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
זבנג וגמרנו
17.09.2515:23
48. השופטת אומרת ''ספק'' בפסק הדיןבתגובה להודעה מספר 46
ערכתי לאחרונה בתאריך 17.09.25 בשעה 15:33 בברכה, זבנג וגמרנו
אפשרויות ניהול
סקוטי
17.09.2515:41
58. יפה, אז שייקבעו קצת עם השמחה לאחד. היא לא כזאת זכה וטהורהבתגובה להודעה מספר 48
אפשרויות ניהול
pix
17.09.2515:27
49. עוד מכה לתרבות השקר הביביסטיתבתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
אחד פשוט
17.09.2516:46
69. ''משרה אוירת טרור'' זה לא אמת דיברתי זו דעה ולכן בהחלט זה לשון הרעבתגובה להודעה מספר 49
אפשרויות ניהול
pix
17.09.2518:56
74. במשפט הוכח שזה נכון - נשמעו עדי שני הצדדים ובית המשפט קבע כממצא עובדתי כי הטענה נכונה (טרם הוגש ערעור)בתגובה להודעה מספר 69
אפשרויות ניהול
זבנג וגמרנו
17.09.2515:27
50. תקציר פסק הדין של השופטת קרן וקסלר שמונתה על ידי שר המשפטים אבי ניסנקורן:בתגובה להודעה מספר 0
ערכתי לאחרונה בתאריך 17.09.25 בשעה 15:33 בברכה, זבנג וגמרנו
תקציר הכרעת-דין ת"פ 61200-01-24 (מדינת ישראל נ' מן) כבוד השופטת קרן וקסלר
בית המשפט הורה זיכוי הנאשמת מהעבירות המיוחסות לה בכתב האישום. אשר לעבירת האיומים שיוחסה לנאשמת, בית המשפט התייחס לקשיים העולים מעדותה של השרה סילמן, שהמהווה עדות יחידה. המרכזי שבהם הוא העובדה שלא דיווחה על איומים כלפיה באף אחת משלוש השיחות שערכה למוקד 100 של המשטרה בבוקר האירוע, מבלי שניתן הסבר סביר לכבישת הדברים. בית המשפט בחן את מצלמות האבטחה במרכז המסחרי ואת הסרטון שצילמה הנאשמת וקבע כי יש בהם לסתור את גרסתה של השרה סילמן, לפיה הנאשמת איימה עליה בעת צילום הסרטון. עוד קבע, כי גרסת הנאשמת, לפיה בהמשך חלפה ליד השרה סילמן והפטירה לעברה "בושה", מבלי שהשמיעה כלפיה דברי איום, לא נסתרה ומתיישבת עם הראיות האובייקטיביות, קרי מצלמות האבטחה. נוכח התהיות, שעלו מעדותה של השרה סילמן, שנותרו ללא מענה ובשים לב להלכה הפסוקה בנוגע להרשעה על סמך עדות יחידה, קבע בין המשפט כי לא ניתן לקבוע שגרסתה של השרה סילמן עדיפה על גרסת הנאשמת באופן שיש בו כדי להסיר ספק סביר בדבר אשמתה של הנאשמת, כנדרש במשפט פלילי. אשר לעבירות תקיפת עובד ציבור והיזק לרכוש במזיד, בית המשפט קבע על סמך תיעוד מצלמות האבטחה, כי הנאשמת הפנתה את גבה לשרה סילמן והתחילה להתרחק ממנה במטרה לעזוב את המקום. בידה השמאלית היא אחזה בכוס קפה, שקנתה דקות אחדות קודם לכן, בידה הימנית אחזה בטלפון הנייד שלה ועל שני פרקי ידיה היו תלויות שקיות מצרכים. בשלב זה, החלה השרה סילמן לרוץ בעקבות הנאשמת, עקפה אותה מצדה השמאלי, חסמה את דרכה, תוך שהיא מצלמת אותה, וקרבה את הטלפון הנייד לפניה. אז, הניעה הנאשמת את ידה הימנית כלפי הטלפון הנייד של השרה סילמן , בתנועה כלפי מטה. בית המשפט קבע שלא ניתן להסתמך על עדויות שלושה מעדי התביעה, שנטען שראו או שמעו את הנאשמת סוטרת לשרה סילמן. אחד העדים, שטען במשטרה ששמע רעש של סטירה, הודה בבית המשפט כי אינו יודע להגדיר מהו הרעש ששמע. העד אמר לשוטר שהגיע לזירה ותשאל אותו, בנוכחותה של השרה סילמן, שראה את הנאשמת מכה את השרה, אולם בבית המשפט הדגיש שלא ראה דבר ומדובר במסקנה שלו. כמו כן, לאחר בחינת מצלמות האבטחה, עלה בלבו של בית המשפט ספק, אם בכלל שהה העד בסמוך לנאשמת ולשרה סילמן בזמן האירוע. עדה אחרת, חזרה בה מגרסתה במשטרה לפיה ראתה את הנאשמת סוטרת לשרה סילמן ואת נפילת הטלפון. בבית המשפט אישרה שכל שראתה זו תנועה של יד. על נפילת הטלפון הנייד והנזק שנגרם לו שמעה מפיה של השרה סילמן לאחר האירוע. בנוגע לעדה שלישית, קבע בית המשפט כי עדותה בנוגע לתיאור פרטי האירוע אינה מתיישבת עם תיעוד מצלמות האבטחה ועם זווית הראיה שלה מהמקום בו עמדה. לפיכך, כל שניתן לחלץ מעדותה הוא שהנאשמת הניעה את ידה והסיטה את הטלפון של השרה סילמן. בנוגע לכלל העדים קבע בית המשפט כי העובדה שהנאשמת אחזה בטלפון הנייד שלה בידה הימנית שוללת את טענת התביעה לפיה היא סטרה לשרה סילמן בלחיה. בהתבסס על תיעוד מצלמות האבטחה, בית המשפט אימץ את גרסתה של השרה סילמן, לפיה המכה הראשונית הייתה בטלפון הנייד שלה ורק אז חשה מכה בפניה- גרסה המתיישבת גם עם עדותה של הנאשמת, לפיה הסיטה את הטלפון הנייד של השרה סילמן, שנכנסה בהפתעה למרחב האישי שלה, תוך קירוב הטלפון הנייד בסמוך לעיניה. בצד זאת צוין כי השרה סילמן התקשתה לספק תיאור מדויק בנוגע למנגנון המכה או למיקום הפגיעה. כמו כן, לא ידעה לומר בוודאות אם ידה של הנאשמת פגעה בה או שמא הייתה זו השקית.
במצב דברים, זה, כאשר מדובר באירוע שקרה כהרף עין, קבע בית המשפט כי תגובתה של הנאשמת, היא אוטומטית ובלתי רצונית, מתוך רפלקס, שנועד להגן על פניה ועיניה. בסופו של דבר, אכן נגרמה תוצאה מצערת של פגיעה בגופה של השרה סילמן ונזק אסתטי קל לטלפון הנייד שלה, אולם זוהי תוצאה מקרית, שנגרמה עקב הדיפת הטלפון בשילוב העובדה שהשרה סילמן החזיקה את הטלפון מול פניה. אין בכך כדי ללמד על כוונה של הנאשמת לפגוע בשרה סילמן או על מודעותה לאפשרות הפגיעה בגופה או ברכושה. לאור האמור קבע בית המשפט כי המאשימה לא הציגה ראיות החוצות את רף ההוכחה הנדרש במשפט פלילי, מעבר לכל ספק סביר. לפיכך, כאמור, הורה בית המשפט על זיכוי הנאשמת.
*** התקציר אינו מחליף את פסק-הדין, הנוסח המחייב הוא זה של פסק-הדין המלא ***
אפשרויות ניהול
זבנג וגמרנו
17.09.2515:29
51. פסק הדין המלא:בתגובה להודעה מספר 0
לפני כבוד השופטת קרן וקסלר
בעניין: מדינת ישראל
המאשימה
נגד
ירדן מן
הנאשמת
ב"כ המאשימה: עו"ד עדי סעדיה ב"כ הנאשמת: עו"ד יוני נוסבאום, עו"ד גבי לסקי
הכרעת דין
כמצוות המחוקק, אני מודיעה בפתח הדברים, כי לאחר בחינת העדויות וטענות הצדדים, מצאתי לזכות את הנאשמת מהעבירות המיוחסות לה בכתב האישום.
כתב האישום 1. נגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה ביצוע עבירות של תקיפת עובד ציבור, לפי סעיף 382א(א) בחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: חוק העונשין); היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 בחוק העונשין; ואיומים, לפי סעיף 192 בחוק העונשין.
על פי המתואר, בתאריך 24.1.2024 בשעה 09:55 או בסמוך לכך, שהתה עידית סילמן, השרה להגנת הסביבה (להלן: השרה סילמן או סילמן), בסמוך לחנות בגדים במרכז מסחרי בדרך ירושלים 15 בעיר רחובות. בנסיבות אלה, צילמה הנאשמת את השרה סילמן באמצעות הטלפון הנייד שלה, הטיחה בה שהיא זו שרצחה אנשים במלחמה, גידפה אותה ואיימה עליה שתהרוג אותה. השרה סילמן ביקשה מן הנאשמת שתחדל ממעשיה וחייגה למוקד 100 של משטרת ישראל, תוך שביקשה מן הנאשמת את פרטיה. משסירבה הנאשמת למסור את פרטיה, החלה סילמן להתקדם לעברה של הנאשמת ולצלם אותה. בתגובה, ולעיני כל, סטרה הנאשמת בפניה של השרה סילמן וגרמה לה לאדמומיות בלחייה. כתוצאה מהתקיפה האמורה, נפל הטלפון הנייד של סילמן ארצה ומסכו נסדק. גדר המחלוקת ומהלך המשפט 2. במענה לאישום, כפרה הנאשמת, באמצעות באי כוחה, בעובדות המתוארות בכתב האישום ובעבירות בהם הואשמה.
ביחס לחלק הראשון של האירוע, הנוגע לעבירת האיומים, טענה הנאשמת, כי לאחר שזיהתה את השרה סילמן מטיילת במהלך יום העבודה במרכז קניות, בזמן מלחמה, יום לאחר שנפלו בלחימה בעזה 21 חיילים, היא החלה לצלמה, אולם לא אמרה את הדברים שיוחסו לה בכתב האישום.
ביחס לחלק השני של האירוע, הנוגע לעבירות של תקיפת עובד ציבור והיזק לרכוש במזיד, נטען כי השרה סילמן קרבה עד מאד את המצלמה שבטלפון הנייד שלה לפניה של הנאשמת, באופן מטריד, תוך כניסה למרחב האישי שלה, עד כדי תקיפה. הנאשמת הכחישה שתקפה את השרה סילמן ושללה שהתכוונה לתקוף אותה.
אין מחלוקת כי בהמשך לכך, בחלק השלישי של האירוע, ניסתה הנאשמת לעזוב את המקום, בעוד השרה סילמן הלכה בעקבותיה ברחובות הסמוכים למרכז המסחרי ובמגרש החנייה. הנאשמת פנתה לנהגים אחדים וביקשה שייקחו אותה מהמקום, אולם הם סרבו. בהמשך, הגיעו שוטרים למקום והנאשמת עוכבה לחקירה.
3. נוכח כפירת הנאשמת, הציגה המאשימה את ראיותיה וביקשה להסתמך על עדותה של השרה סילמן; על עדויותיהם של שלושה עדים, הנוגעות לחלק השני של האירוע, ונטען כי נכחו באותה עת במרכז המסחרי וראו או שמעו, את הנאשמת סוטרת לשרה סילמן: גב' זהבה מאור מזרחי; מר שמעון דהן – בעל מספרה ואחראי על המרכז המסחרי; וגב' רבקה אסולין, עובדת במרכז המסחרי בחנות הגלידות "גלידוש"; ועל עדותו של מר יוסי קוגן, אחד הנהגים אליהם פנתה הנאשמת בבקשה שייקח אותה מהמקום. בנוגע למהלך החקירה העידו מטעם המאשימה קצין החקירות, פקד גבי ישראילוב והשוטרים- רס"מ חן ברשישת, רס"ב יצחק כהן ורס"ר אביטל בניטה. כמו כן, הוגשו בהסכמה הראיות כדלקמן:
א. סרטוני מצלמות אבטחה מחנויות שונות במרכז המסחרי: קונדיטריית "דפניס", "קליק מדליק", "סופרמרקט מגה"; ו"פיצה בולו" (דיסק מדיה דיגיטלית- ת/10);
ב. הקלטות ותמלילים של שלוש שיחות שערכה השרה סילמן למוקד 100 של המשטרה, בשעות 09:53:50; 09:56:23 ו- 9:57:37 (ת/1; ת/11);
ג. סרטון מצלמת גוף של רס"מ חן ברשישת שהגיע למקום בעקבות קריאתה של השרה סילמן (ת/11);
ה. סרטון וארבע תמונות סטילס שצילמה סילמן (הסרטון בדיסק מדיה דיגיטלית ת/10 התמונות סומנו ת/6); הסרטון רלוונטי לחלק השלישי האירוע וכך גם שלוש מתמונות הסטילס שצולמו במגרש החניה. תמונה רביעית רלוונטית לחלק השני באירוע.
ו. שרטוט ביד חופשית שהוכן על ידי ההגנה, המתאר את מבנה המרכז המסחרי (במ/1):
4. מטעם ההגנה העידה הנאשמת בלבד. בסיכומיה טוענת ההגנה, כי עדותה של השרה סילמן ביחס לחלק הראשון של האירוע, מעוררת סימני שאלה, המעיבים על אמינותה, בין היתר, בשל פערים בינה לבין הדיווחים שמסרה למוקד 100 של המשטרה. לפיכך, לא ניתן להסתמך עליה כבסיס להרשעה, בהיותה עדות יחידה. ביחס לחלקו השני של האירוע, לגרסת ההגנה, בעת שניסתה הנאשמת לעזוב את המקום, השרה סילמן הגיחה מאחוריה, עקפה אותה מצדה השמאלי וקירבה עד מאד את מצלמת הטלפון הנייד שלה לפניה. בתגובה, ביצעה הנאשמת פעולה אינסטינקטיבית של הרחקת הטלפון הנייד, לאחר שהופתעה מתחיבתו לפניה, וזאת כהגנה עצמית, לצורך מניעת פגיעה בעיניה ובמשקפיה. בתוך כך הדגישה ההגנה, חזור והדגש, כי הנאשמת אחזה בכוס קפה בידה השמאלית, בטלפון נייד בידה הימנית ושקיות עם עוגות ולחמים תלויות היו על מפרקי ידיה, ולפיכך גם לא ייתכן שתקפה את השרה סילמן כמתואר בכתב האישום.
לגישת ההגנה, לא הוכחו יסודות העבירה של תקיפת עובד ציבור, הן בפן העובדתי והן ביחס לרכיב הנפשי. עוד נטען, כי אף הרכיב הנסיבתי של העבירה, "במילוי תפקידו", אינו מתקיים, שכן השלב השני הוא תולדה ברורה של רצונה של השרה סילמן לצלם את הנאשמת. כלומר, אין קשר בין תגובתה של הנאשמת לבין היותה של סילמן שרה. אשר לעבירה של היזק לרכוש במזיד, טענה ההגנה, בנוגע ליסוד העובדתי, כי לא ניתן לשלול שהסדק בטלפון הנייד של סילמן היה קיים עוד לפני האירוע. ביחס ליסוד הנפשי נטען, כי נוכח אלמנט ההפתעה מאחור, במבחן האובייקטיבי של אדם מן היישוב, מדובר בתגובה סבירה ומתונה של הנאשמת, ולא ניתן לומר שהייתה פזיזה כלפי התוצאה של גרימת הנזק.
5. ההגנה הוסיפה וטענה במסגרת הסיכומים, שמדובר ב"תיק פוליטי". כתב האישום הוגש בתוך פחות מ- 24 שעות, תוך הירתמות מלאה של המשטרה לחקירה ולהגשת כתב האישום, אכיפה בררנית והתעלמות מטענת הנאשמת לפיה הותקפה על ידי השרה סילמן. בהקשר זה הפנתה ההגנה לשאלות נושאות אופי פוליטי, שהופנו אל הנאשמת בעת חקירתה במשטרה, תוך חריגה מעקרונות החקירה העניינית והאובייקטיבית. בפי ההגנה טענות נוספות, הנוגעות לאופן ניהול החקירה, מעורבות השרה סילמן בחקירה, באופן שיצר סיכון לשיבושה, ולפגמים שנפלו בקבלת סרטוני מצלמות האבטחה.
חלקו הראשון של האירוע – עבירת האיומים המארג הראייתי עליו מתבססת המאשימה ונוגע לחלק זה של האירוע כולל את עדותה של השרה סילמן; מצלמות האבטחה (וידאו בלבד) של העסקים במרכז המסחרי: הקונדיטוריה "דפניס", סופרמרקט, "מגה"; ו"קליק המדליק"; סרטונים שמסרה הנאשמת; ושיחה שערכה השרה סילמן למוקד 100 של המשטרה.
תיעוד המעוגן בראיות חיצוניות 6. בטרם אפנה לניתוח הראיות, מצאתי להתייחס, בקצרה, לפגמים שנפלו באיסוף תיעוד מצלמות האבטחה במרכז המסחרי. יודגש, כי ההגנה לא כופרת בקבילות הסרטונים שהוגשו לבית המשפט, למרות הפגמים, ואף מבקשת להסתמך עליהם. כמו כן, חשוב להבהיר, כי בסופו של דבר, נפרשו בפני בית המשפט די ראיות המאפשרות לקבוע ממצאים עובדתיים, באמצעות הסרטונים שהוצגו, בצירוף הראיות שסיפקה הנאשמת בעצמה.
7. מטעם המאשימה הוגש מסמך יחיד (ת/2), שנערך על ידי רס"ב יצחק כהן, לפיו בתאריך 24.1.2025 בשעה 11:30 יצא לזירה, איתר תיעוד במצלמות האבטחה בעסקים "קליק המדליק"; "דפניס"; "פיצה בולו"; וסופרמרקט "מגה" והעתיק את התיעוד, ללא שינוי או עריכה, באמצעות אפליקציה של מצלמות האבטחה. מעדותו עלה, כי הפנייה לבעלי העסקים השונים נעשתה בלוויית השרה סילמן, אשר הצביעה על מקום ההתרחשות הרלוונטי, מבלי שהדברים תועדו במזכר. לבד מהצבעה זו, לא נערך סיור במקום על ידי השוטרים על מנת לבחון אם קיימות מצלמות אבטחה אחרות, כך שלא ניתן לשלול שקיים תיעוד בבתי עסק נוספים, שלא אותר.
עוד הסתבר, שלמעשה, רס"ב כהן לא קיבל לידיו את מכשירי ה DVR המקוריים, אלא בחר לצפות במצלמות האבטחה באמצעות הטלפון הנייד של בעלי העסק, שהורידו את הקטעים הרלוונטיים לאפליקציה ייעודית ואז שלחו אותם לטלפון הנייד שלו באמצעות אפליקציית whatsapp (עמ' 88 ש. 26 ואילך). לדבריו, כך פעל, מכיוון שמכשירי ה DVR היו ממוקמים בגובה רב, אולם בהמשך אמר, שכלל לא זכור לו היכן נמצא מכשיר הDVR בכל חנות וחנות, כלומר, אין כל עדות לכך שמדובר במקום גבוה. המסקנה היא, אפוא, שלא הייתה מניעה של ממש לגשת לאותם מכשירים, לו היה חפץ בכך. רס"ב כהן הסתפק בקבלת סרטונים קצרים מהמצלמות, כבר בשלב הראשוני, בזירת האירוע, לדבריו, מאחר שלא ניתן "להעביר קטע של שעה בטלפון". עם זאת, לו היה פועל כמקובל ומעתיק את החומרים ממכשירי ה DVR עצמם, ניכר שלא הייתה מניעה להעתיק פרק זמן ארוך יותר ולערוך את הסינון של החלקים הרלוונטיים בנחת בתחנת המשטרה. יתירה מכך, על פי האמור במזכר, המצלמות של "קליק מדליק" ו"דפניס" מתעדות זמן אמת; מצלמות "פיצה בולו" מקדימות בשעה ושתי דקות את שעת האמת, ואילו במצלמות "מגה" שעון המצלמה מאחר בשתי דקות אחר זמן אמת. בדיעבד מתברר, כי נוכח ההתנהלות החפוזה בבדיקת המצלמות כבר בזירה, נפלו שגיאות בהשוואה בין "שעת האמת" לבין השעות המצוינות במצלמת "דפניס" ובמצלמת "מגה". כך, לדוגמה, על פי מוקד 100 התקשרה סילמן בשעה 09:53:50 לראשונה, אולם במצלמת "דפניס" שמתעדת התרחשות מוקדמת לשיחה, נראית השרה סילמן עד לשעה 09:55:10 באופן רצוף כשהיא אינה משוחחת בטלפון. כלומר, מצלמת "דפניס" אינה מתעדת שעת אמת כפי שנטען, אלא מקדימה בלפחות דקה ו- 20 שניות.
8. על מנת להימנע מהבלבול שנוצר עקב המסמך שערכה המשטרה (ת/2), הנוגע לשעת המצלמות וכדי להקל על הקריאה, אתייחס לראיות באופן כרונולוגי, תוך עיגון שעת האמת בתיעוד השיחות למוקד 100 של המשטרה ולא לשעות המצוינות במצלמות עצמן.
9. סרטון מצלמת האבטחה של קונדיטוריית "דפניס" – מדובר בסרטון שאורכו שתי דקות ו-34 שניות. על פי המזכר ת/2 הוא מתחיל בשעה 09:52:41 אולם, כאמור, אין מדובר בשעה המשקפת את שעת האמת ונראה שהוא מתחיל בערך בשעה 09:51:10. השרה סילמן בוחנת את הסחורה במתלה בגדים, שהוצב מחוץ לאחת החנויות בסמוך לקונדיטוריה. כעבור 27 שניות – הנאשמת יוצאת מהקונדיטוריה כשהיא אוחזת בידה הימנית בכוס קפה ובשקית עם מצרכים ובידה השמאלית, בשקית נוספת. אז, היא מבחינה בשרה סילמן ליד חנות הבגדים. הנאשמת מניחה את כוס הקפה על שולחן מחוץ לקונדיטוריה, מוציאה את הטלפון הנייד ומתחילה לצלם את השרה סילמן (כ- 40 שניות מתחילת הסרטון). כמה שניות לאחר מכן– השרה סילמן חוזרת ל"דפניס" ונעמדת בתור לקופה ואילו הנאשמת מפסיקה לצלם ומתחילה לארגן את חפציה. שניות אחדות לאחר מכן, יוצאת סילמן מ"דפניס" וחוזרת למתלה הבגדים.
10. סרטון נאשמת 2 – זהו הסרטון שצילמה הנאשמת, בהתאם למתואר בסעיף 2 בכתב האישום. משכו 00:28 שניות. סילמן נראית בוחנת את הבגדים במתלה ואז נכנסת ל"דפניס" ונעמדת בתור לקופה. הנאשמת אינה אומרת דבר במהלך כל הסרטון.
אציין בהקשר זה, כי ב"כ המאשימה הטיחה בנאשמת במהלך החקירה הנגדית, כי בזמן צילום הסרטון, היא אמרה לשרה סילמן "איזה בושות", אולם נראה כי נתפשה לכלל טעות, שכן בהאזנה חוזרת בסיוע רמקולים, אין כל ספק כי הדוברת אינה הנאשמת, אלא אישה אחרת, שנשמעת אומרת ברקע "אין כאן קופסאות".
אם כן, עד לשלב זה אין כל אינטראקציה בין הנאשמת לבין השרה סילמן. 11. במצלמת "דפניס" – כדקה ו- 20 שניות מתחילת הסרטון, הנאשמת מתחילה ללכת, חולפת על פניה של השרה סילמן, מבלי לעצור לידה. נראה שהנאשמת מפטירה דבר מה לעבר השרה סילמן, קצרות, וממשיכה בדרכה. אז, פונה סילמן אל הנאשמת והנאשמת נעצרת ומסתובבת. בשלב זה ניתן לראות את רגליה של הנאשמת בלבד. סילמן נראית בגבה אל המצלמה, מנידה בראשה ומנופפת בידיה לעבר הנאשמת. פרק הזמן מהרגע שהנאשמת חלפה על פניה של השרה סילמן ועד שפנתה לדרכה עומד על 39 שניות.
12. בהמשך לכך, במצלמת סופרמרקט "מגה" –הנאשמת צועדת לבדה לכיוון הכניסה לסופרמרקט, כשהיא אוחזת בכל אחת מידיה בשקית קניות, ובנוסף, מחזיקה בידה הימנית ספל קפה ובידה השמאלית טלפון נייד.
13. בשעה 09:53:50 מתקשרת השרה סילמן למוקד 100 של המשטרה (להלן: השיחה הראשונה). בהתאם לתעודת עובד הציבור (ת/1), אורכת השיחה 1:55 דקות כלומר, מסתיימת בשעה 09:55:45.
מוקדנית: משטרה שלום מדברת הודיה. סילמן: שלום מדברת השרה להגנת הסביבה עידית סילמן יש כאן איזה אישה במרכז המסחרי פה ברחובות במרכז שרונה שפשוט צורחת עליי ומתעמרת בי ואני מבקשת שתשלחו ניידת. מוקדנית: רגע מה הכתובת במקום שאת נמצא כרגע סילמן: (למישהו אחר) מה הכתובת פה? דרך ירושלים 15 מוקדנית: ברחובות סילמן: כן מוקדנית: את מכירה אותה? סילמן: לא אהה לא אבל אני ממש מרגישה מאוימת על ידה היא מצלמת אותי היא מתעללת מדברת מילים לא יפות. אני מתקשרת במקביל גם ליחידת מגן של משטרת ישראל וגם ליחידת מגן של הזה אני מתקשרת לכולם במקביל אני נמצאת כאן בסופר ואני מבקשת שיגיעו בסדר? מוקדנית: רק שניה אחת. (ברקע קול של מישהי שלישית מהקו של סילמן: עכשיו את לא מדברת לפני רגע קראת לי חצופה). סילמן (לצד ג'): אני פשוט עם המשטרה בשבילך. (למוקדנית): אני מצלמת לך את הגברת בסדר אני מצלמת אותה אני שולחת לך מיקום. מוקדנית: עידית תני לי מספר זהות שלך. סילמן: (מוסרת את מספר הזהות) בסדר. מוקדנית: כן שניה אחת לא לנתק לי, מה השם שלה? סילמן: לא, (פונה לצד ג'): מה השם שלך מה השם שלך בבקשה. (למוקדנית): היא לא עונה מוקדנית: כן כמובן היא לא תענה, אין בעיה תישארי רק זמינה למספר חסום. סילמן: אני זמינה. אני זמינה. מוקדנית: ביי סילמן: ביי
14. במקביל לשיחה ובעודה משוחחת בטלפון, נראית סילמן במצלמת "סופרמרקט "מגה" הולכת בעקבות הנאשמת. היא נעמדת מאחורי ערימה של אריזות נייר טואלט, מסתכלת לכיוון הכניסה לסופרמרקט, עושה רושם של מי שמחכה לנאשמת, ואז נכנסת לסופרמרקט. בהמשך לכך נראית הנאשמת יוצאת מהסופרמרקט ומצלמת את השרה סילמן, שמשוחחת בטלפון (ראו גם במצלמת "קליק מדליק").
15. החלק האחרון בשיחה הראשונה למוקד 100 מתועד גם בסרטון שצילמה הנאשמת (כונה "נאשמת 10"), שמשכו 10 שניות. השרה סילמן נשמעת שואלת את הנאשמת "מה השם שלך בבקשה?" ואז משיבה בטלפון (למוקדנית) "היא לא עונה". בשלב זה העדה זהבה מזרחי פונה לנאשמת ושואלת אותה "משעמם לך?". לאחר מכן נשמעת סילמן אומרת למוקדנית "אני זמינה".
16. במצלמת "קליק מדליק" – הנאשמת מפסיקה לצלם וממשיכה ללכת, סילמן הולכת אחריה ואז הנאשמת שוב מתחילה לצלם. בהמשך לכך נראית סילמן מסיימת את שיחת הטלפון.
עדות השרה סילמן 17. סילמן סיפרה כי המרכז המסחרי הוא הסביבה הטבעית שלה ושל ילדיה והם נוהגים לקנות שם בחנויות השונות. במועד המדובר, בשעת בוקר, הגיעה למרכז המסחרי ועצרה בקונדיטוריה "דפניס" כדי לקנות עוגיות למשפחות חללים, שאותן התכוונה לבקר בהמשך היום. כשראתה שיש תור בקופה, פנתה לדוכן בגדים, שהוצב מחוץ לאחת החנויות, שוחחה עם בעלת החנות ובתוך כך, הבחינה בנאשמת שמצלמת אותה מאחור (עמ' 88 ש. 15 ואילך). בהמשך, נעמדה בתור בקונדיטוריה וראתה שהנאשמת ממשיכה לצלם: "ומהצילומים זה גם הופך להיות עם דיבורים. דיבורים שאני אשמה בשביעי באוקטובר, אני רצחתי אנשים, אני הרגתי, 'את רוצחת'. ואז זה מתחיל לעבור אחר כך, כי את יודעת, כבר יוצא לך כל החשק, אתה לא מבין למה בן אדם בבוקר, וזה קורה הרבה פעמים, אגב, כבוד השופטת, שמצלמים אותנו ומקרבים לנו מצלמות לפנים. זה לא דבר חדש, אין בזה עניין של מה בכך. זה גם מותר לאזרחים, צריך להגיד את האמת, אבל מה שלא מותר זה שאנשים מתחילים ללכת ומאיימים עליי ועל ילדיי, 'אנחנו נגיע אלייך, את רוצחת', משפטים שהם לא מקובלים, שאין להם מקום במדינה שלנו" (עמ' 90 ש. 24 ואילך).
"ואני לא מצליחה להבין למה בן אדם מדבר ככה. קוראת לי רוצחת, מאיימת עליי ועל ילדיי בבוקר. הרי, שופטת, זה האזור שבו אני וילדיי, ילדיי לפחות, כי אני לא יוצא לי להסתובב שם, זה באמת היה חריג. אני לא מבינה למה מישהי בכלל מאיימת על הילדים שלי. למה היא בכלל מדברת אליי בצורה הזאת. ואני שואלת אותה, 'למה את מדברת ככה? מה אני עשיתי לך? מה זה החוצפה הזאת?', והיא אומרת לי, 'נגיע אלייך ולילדים שלך'. במילים האלה, 'נגיע אלייך ולילדים שלך'. היא איימה שם, אני חייבת להגיד לך כבוד השופטת, אני לא זוכרת את כל המילים שהיא אמרה, אבל זה היה בוטה, זה היה שונה מכל מה שאני מכירה" (עמ' 91 ש.1 ואילך).
בחקירתה הנגדית הוסיפה "והיה שם משפט של 'אני אהרוג אותך', מן התנשאות כזו, זה דברים שלא מקובלים בעיניי" (עמ' 118 ש. 13).
18. בשלב זה ומאחר שחשה מאוימת, התקשרה למוקד 100 של המשטרה, מסרה, שהנאשמת מתעמרת בה, מקללת אותה ומאיימת עליה ועל ילדיה. הכול בעוד הנאשמת ממשיכה לחוג סביבה. במקביל, פנתה ליחידת מגן, העוסקת באבטחת אישים (עמ' 92 ש.1 ואילך).
גרסת הנאשמת בנוגע לעבירת האיומים 19. הנאשמת נחקרה במשטרה ביום האירוע בשעה 12:45 (ת/3).
באופן תמוה, בפתח חקירתה, נשאלה הנאשמת האם היא "משתייכת לאיזה שהיא קבוצה פוליטית", שאלה שלא רק שאיננה במקומה, אלא גם בלתי רלוונטית לברור אשמתה. קצין החקירות, פקד ישראילוב, הודה בחקירתו הנגדית, כי מדובר בשאלה לא לגיטימית (עמ' 100 ש. 33).
20. לגופם של דברים, מסרה הנאשמת, שהגיעה למרכז המסחרי וקנתה בקונדיטוריה "דפניס" מצרכים שונים וקפה. אז, הבחינה בשרה סילמן מחוץ לחנות הבגדים והחלה לצלם אותה. בשלב הראשון לא אמרה דבר, אלא צילמה את השרה ואז סגרה את המצלמה והלכה לכיוון הסופרמרקט. בעת שעברה ליד סילמן, התחילו חילופי דברים ביניהן, שאינה יכולה לתאר במדויק, אולם זכור לה שאמרה לה משהו כמו "בושה" ואילו סילמן השיבה לה "אני רואה שאת ממש שמחה, יש נרצחים פה ופצועים ואת הלכת וקונה בבית קפה", "אני רואה שטוב לך את מסתובבת בחנויות וקונה עוגות", צעקה עליה מספר פעמים שהיא "חוצפנית" ודיברה בקול כדי שכולם ישמעו.
21. הוטח בנאשמת שהיא איימה על סילמן שתהרוג אותה, "שהם יגיעו אליה" ושקיללה אותה, תוך שנאמר לה שיש עדים שתומכים בגרסת סילמן בנוגע לאיומים הללו (אף שאיש מהעדים לא סיפר על איומים). הנאשמת שללה אמירות אלה מכל מכול וחזרה על כך שאמרה לסילמן "בושה" וכן "תראו איך שרה בישראל מדברת אל האזרחים", בתגובה לצעקות סילמן כלפיה ואמרותיה.
22. בעדותה בפניי סיפרה הנאשמת, שבבוקר המדובר עצרה במרכז הקניות וקנתה ב"דפניס" עוגה, שתי כיכרות לחם וקפה. לדבריה, זה היה יום או יומיים לאחר שנהרגו בעזה 21 חיילים: "יום קשה. יום אבל לאומי. שאני באופן אישי לקחתי את זה מאוד קשה. אני מאוד מחוברת למשפחות החטופים, שאני איתם צמודה. ואני רואה שם את השרה בוררת בגדים ב-10:00 בבוקר. כל מה שעלה לי בראש, סליחה שאני אומרת, איזה מופקרת. סליחה שאני אומרת. ואמרתי אני חייבת להראות את זה לבעלי. צילמתי סרטון קצר, סגרתי את הסרטון והמשכתי הלאה. לקחתי את הקפה הרותח שלי והמשכתי. והיה רגע שנאלצנו לעבור אחת ליד השנייה, אמרתי בשקט 'בושה' והמשכתי. ובאותו רגע היא התחילה להתפרץ ולצעוק, וממש לצעוק בקול 'את חוצפנית'. התחילה לקלל אותי ולגדף אותי. הייתי המומה. הייתי פשוט המומה. הסתובבתי אליה, אפשר לראות הכול בסרטונים. היא התחילה לדבר עם תנועות ידיים ותנועות עם הראש של 'מי את בכלל? מי את חושבת שאת? את לא תדברי אלי ככה. את חוצפנית'. ואז היא התחילה להגיד לי 'אני רואה שהידיים שלך מלאות. יש לך שקיות. למה לא? תשבי בבתי קפה'. שזה היה הזוי, כל מילה שהיא הוציאה הייתה יותר ויותר הזויה. 'תשבי בבתי קפה. למה לא? אני רואה שיש לך עוגות. טוב לכם בחיים. מה רע לכם? אין מלחמות. אין הרוגים. אין חטופים" (עמ' 105 ש. 1 ואילך).
לדבריה, היא נכנסה לסופרמרקט "מגה" אולם סילמן המשיכה ללכת אחריה, הסתתרה מאחורי אריזות של נייר טואלט, שבה והסתכלה לכיוונה, בעודה משוחחת בטלפון, וכעבור מספר שניות נכנסה בעקבותיה לסופרמרקט. הנאשמת הסבירה, שהייתה אובדת עצות, והחליטה לוותר על הקניות וללכת לדרכה. בשלב זה החלה לצלם את השרה סילמן, שהמשיכה להטיח בה שאיימה עליה ושהיא 'חוצפנית'. היא מצדה השיבה לסילמן שהיא 'משקרת כמו תמיד. מספרת סיפורים'.
23. הנאשמת הסבירה בחקירתה הנגדית, שלא שמה לב שסילמן שאלה אותה לשמה, ולכן לא השיבה לה. מכל מקום, היא לא הייתה חייבת לענות לה (עמ' 131 ש. 33). לשאלת ב"כ המאשימה, מדוע לא המתינה לאחר שהשרה סילמן התקשרה למוקד 100, אם היא אזרחית שומרת חוק, השיבה שסילמן רדפה אחריה והתנהגה בחוסר הגיון (עמ' 113 ש. 3). הנאשמת שללה שנשארה במקום כדי להמשיך ולצלם את השרה סילמן ולטענתה השרה היא זו שחגה סביבה.
דיון והכרעה בעניין עבירת האיומים 24. סעיף 192 בחוק העונשין קובע כדלקמן: "המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו - מאסר שלוש שנים".
בבסיס עבירת האיומים עומד האינטרס שבהגנה על שלוות נפשו של הפרט מפני מעשי הפחדה והקנטה שלא כדין ועל חופש הפעולה והבחירה שלו. בנוגע לרכיב "ההקנטה" הובהר בפסיקה כי נוכח נוסח החוק, המסקנה המתבקשת כי הקנטה פירושה "הרגזה מתגרה ברמה מקבילה להפחדה; לא ברמת "עִצְבּוּן" גרידא" אלא אמירה פוגענית בדרגה של ממש, שאדם מן היישוב ייפגע הימנה ועלול הוא להתיירא (ע"פ 5498/10 פלוני נ' מדינת ישראל (6.4.2011)).
25. גרסתה של השרה סילמן מעוררת קשיים לא מבוטלים. המרכזי שבהם, הוא העובדה, שמדובר בגרסה מתפתחת לגבי תוכן ומהות האיום שהשמיעה הנאשמת.
בשיחה הראשונה למשטרה דיווחה השרה סילמן, שהנאשמת "מתעמרת", "מתעללת", "צורחת" ו"אומרת מילים לא יפות". היא לא סיפרה שהנאשמת איימה עליה וממילא לא פרטה בפני המוקדנית כל דברי איום. במילים אחרות, בהזדמנות הראשונה שנקרתה בפניה, לא תארה סילמן אמירות המהוות עבירה פלילית ואף לא את האיומים או האמירות המתוארות בכתב האישום ('שהיא זו שרצחה אנשים במלחמה' או שהיא 'תהרוג אותה'). אבהיר כבר עתה, כפי שיפורט בהמשך, כי גם בשיחה נוספת שערכה סילמן למשטרה בהמשך היום (השיחה השנייה), אין כל אזכור לאיומים מצד הנאשמת כלפיה, אלא תיאור כי הנאשמת קיללה וצילמה אותה. במענה לשאלת ההגנה מדוע לא סיפרה בשיחה הראשונה, באופן ספונטאני, על האיומים כלפי ילדיה, או על איומים להרוג אותה, התקשתה סילמן למסור הסבר סביר לכבישת הדברים. היא חזרה על כך שחשה מאוימת, אולם לא חידדה והסבירה מדוע לא דיווחה על האמירות, שנחוו על ידה, כך על פי עדותה, כחריגות ובוטות.
עו”ד נוסבאום: אני חייב להגיד לך משהו אחד. אם היו מאיימים על ילדיי, אז הדבר הראשון שהייתי אומר זה מאיימים על ילדיי ועל משפחתי ולא עליי. והנושא הזה לא מופיע בשיחות שלך ל-100. מה יש לך לומר על זה? העדה, גב' סילמן: לא יודעת מה הוא חושב, מה הוא לא חושב, כב' הש' וקסלר: גברת סילמן, עזבי אותו. הוא שואל אותך שאלות, את תעני מה את, העדה, גב' סילמן: (מדברים ביחד) כב' הש' וקסלר: מה את, אבל הוא אומר לך. העדה, גב' סילמן: אני לא יודעת מה הוא, אני יודעת מה אני, אני מאוימת ולכן, כב’ הש’ וקסלר: הוא אומר לך, העדה, גב' סילמן: הרמתי טלפון למשטרה. כב’ הש’ וקסלר: אוקי. הטענה שלו בפנייך, שזה לא סביר שאיימו על ילדייך ואת לא אמרת את זה למשטרה. אמרת להם, 'אני חשה מאוימת', אבל לא, אני, העדה, גב' סילמן: אמרתי להם 'אני מרגישה מאוימת', כב’ הש’ וקסלר: הוא שואל אותך ספציפית על עניין הילדים. על זה את רק תעני, רק על ספציפי עניין הילדים. העדה, גב' סילמן: אני חושבת שאמרתי בפירוש שאני מרגישה מאוימת. אמרתי גם כשבאו לגבות ממני עדות ישר אחר כך, כשהייתי מאוד נסערת, הייתי חד משמעית מאוד ברורה ואמרתי את הדברים.
26. לא מצאתי הסבר מתקבל על הדעת בנוגע לפער בין תלונתה הראשונית לבין גרסתה בבית המשפט גם בהמשך חקירתה הנגדית של השרה סילמן (עמ' 124 ש. 10 ואילך). במצב דברים זה, על אף שאין בהיעדר הדיווח למוקד 100 על האיומים כלפיה ובכבישת התלונה הנוגעת לאיום על הילדים, כדי ללמד, בהכרח, שמדובר בתלונת שווא, לאור ההלכה בדבר ערכה הראייתי המועט של עדות כבושה ובהעדר הסבר מניח את הדעת לאי אמירת הדברים, משקלה הראייתי של התלונה נפגע באופן ממשי.
27. אזכיר, כי כתב האישום אינו מייחס לנאשמת איומים, מפורשים או מרומזים, כלפי ילדיה של השרה סילמן. הודעתה של סילמן במשטרה אמנם לא הוגשה לבית המשפט, אולם, בהנחה שכתב האישום נוסח על פי גרסתה, ניתן ללמוד, לכאורה, אחת משתיים: אפשרות אחת – הדברים לא נמסרו על יד השרה סילמן בהודעה במשטרה. אפשרות שניה– הדברים נאמרו, אך המאשימה לא ראתה מקום לאמץ את גרסתה בעניין זה. למען הסר ספק, יובהר, כי המאשימה לא ביקשה במסגרת סיכומיה להרשיע את הנאשמת בעובדות שלא נכתבו בכתב האישום בהתאם לסעיף 184 בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (אף אילו ביקשה זאת המאשימה, ממילא אין בראיות שהוגשו כדי לשכנע שהנאשמת איימה לפגוע בילדיה של סילמן).
28. גרסתה של סילמן, ממנה משתמע כי הנאשמת החלה לאיים עליה במקביל לצילום "סרטון הנאשמת 2", אינה עולה בקנה אחד עם הראיות האובייקטיביות, קרי, עם התיעוד בסרטון זה ועם התיעוד מקונדיטוריית "דפניס", המלמדים כי בשלב הצילום עמדה הנאשמת במרחק של מטרים אחדים מסילמן, לא קרבה אליה את המצלמה וכלל לא פנתה אליה. במענה לטענת ההגנה, לפיה לא הייתה כל אינטראקציה בינה לבין הנאשמת עד לאחר שזו חלפה על פניה, השיבה סילמן, שגם במהלך הליכתה, שמעה את הנאשמת מדברת אליה "את רוצחת, היא אמרה, את אשמה, היא הלכה ואמרה את המילים האלה", והיא המשיכה בכך גם כשנעמדה לידה. השרה הוסיפה: "יש שם סרטון, לגמרי אני אמרתי שהיא צילמה אותי, חד משמעית, תיעדתי שהיא צילמה אותי ושהיא אחר כך דיברה אלי את מה שהיא דיברה אלי ורואים את זה כאן" (עמ' 115 ש. 14 ואילך), אלא שסילמן לא העבירה ליחידה החוקרת סרטון, שמתעד חלק זה של האירוע וממילא לא הוצג לבית המשפט סרטון כזה.
גם בהמשך העדות, לא הייתה השרה סילמן חד משמעית בנוגע לעיתוי המדויק בו פנתה אליה הנאשמת, כך שישנו קושי מובנה לקבוע ממצא על סמך עדותה בנושא זה: "..בקטע הזה, כבוד השופטת, לגמרי ראיתי שהיא מצלמת אותי, שהיא נעמדת לידי, ואני לא יודעת אם זה היה בשלב שהיא צילמה ואמרה, או רק אמרה ולא צילמה. אין לי מושג, זה עניינים שלה, את רואה את הדברים, הדברים הם לידך. היא אמרה מילים, ואני המשכתי אחר כך, והיא אמרה מילים, והיא הטיחה בי שם [...] אני לא יודעת אם היא אמרה תוך כדי, היא צילמה, או שהיא לא צילמה. אבל בהחלט, היא אמרה לי דברים. ואחר כך, כמו שאתה רואה, היה בינינו חילופי דברים. שאני שאלתי אותה שם מה היא אומרת ומה היא לא". ובהמשך: אז אני רק רוצה לדייק. צילמה אותי, אכן צילמה אותי. אמרה את זה תוך כדי שהיא משמיעה את השמע, לא משמיעה את השמע, נמצאת שם, לא נמצאת שם, עוברת ליד, לא עוברת ליד, כבוד השופטת בהחלט, גם יצאתי משם, ואת רואה שעמדתי שם בהמשך הרחוב, ובהחלט הטיחה בי דברים" (עמ' 115 ש. 32).
29. עדותה של השרה סילמן בנוגע לחלק זה של האירוע מהווה עדות יחידה, שאמנם, אין מניעה עקרונית לבסס עליה הרשעה, גם בהיעדר ראייה מחזקת, אולם ככזאת, על בית המשפט להתייחס אליה בזהירות הנדרשת תוך הקפדה יתירה (ע"פ 56/52 ברנדויין נ' היועץ המשפטי לממשלה (13.11.1952)). עוד יש לזכור, כי כאשר בית המשפט דן במצב בו מונחות בפניו גרסת הנאשם אל מול גרסת העד המפליל, אל לו לשאול את עצמו מי מבין השניים מהימן יותר, אלא האם מהימנות גרסתו של העד עדיפה על פני מהימנות גרסת הנאשם, באופן שאינו מותיר אפילו ספק סביר באשמתו של הנאשם (ע"פ 5019/09 חליווה נ' מדינת ישראל 20.8.2013)).
נוכח הקשיים והתהיות, שנותרו ללא מענה, לא ניתן להעדיף את גרסתה של השרה סילמן על גרסת הנאשמת, שמסרה מצדה, כבר מהיום הראשון, גרסה חלופית לאירוע, שנותרה יציבה, ברורה וקוהרנטית, נטולת סתירות ומתיישבת עם הראיות האובייקטיביות ובפרט עם סרטון מצלמת האבטחה של "דפניס" ועם "סרטון הנאשמת 2".
30. המאשימה נמנעה מלהתייחס בסיכומיה לפערים בין גרסתה של השרה סילמן בשיחה הראשונה לבין גרסתה בבית המשפט וסמכה ידיה על עדותה של סילמן, שתיארה שהיא "מרגישה מאוימת". עם זאת, היסוד הפיזי שבעבירת האיומים אינו נבחן לפי תחושה סובייקטיבית של האדם שכלפיו הופנה האיום, אלא על פי אמת-מידה אובייקטיבית (ע"פ 103/88 ליכטמן נ' מדינת ישראל (6.9.1989); רע"פ 2038/04 לם נ' מדינת ישראל (4.1.2006)). לכך אוסיף, כי בית המשפט אמנם אינו בוחן צפונות הלב, אולם לתחושת האיום שתיארה סילמן לא מצאתי אחיזה בממצאים חיצוניים. אדרבה, מהאזנה לשיחה הראשונה עולה כי הדיווח למוקד 100 נמסר בטון רגוע לחלוטין ואף יש להעיר כי סילמן לא מיהרה למצוא מקום מפלט בטוח, אלא בחרה להשיב לנאשמת, להתעמת עמה מילולית ולעקוב אחריה אל תוך סופרמרקט "מגה". גם לאחר מכן, בחלק השלישי של האירוע, כפי שיפורט בהמשך, הלכה סילמן אחר הנאשמת לעבר מגרש החניה והרחובות הסמוכים תוך שהיא ממשיכה להתעמת עמה, למורת רוחה של המוקדנית שהפצירה בה להתרחק מן המקום.
31. לסיכום פרק זה של האירוע, אני סבורה שמאשימה לא העמידה תשתית ראייתית, המסירה כל ספק סביר ביחס לרכיב העובדתי, קרי, לכך שהנאשמת איימה על השרה סילמן שתהרוג אותה, או שיגיעו לילדיה, ומכאן שלא עמדה ולו ברף המינימלי, הנוגע לעצם אמירת הדברים. לא למותר לציין, כי גם אילו הוכח, שהנאשמת כינתה את סילמן "רוצחת" או שהאשימה אותה באירועי שבעה באוקטובר או במות החיילים, הרי שאלה דברי ביקורת, החוסים תחת הגנת חופש הביטוי ואינם בגדר האיומים.
נוכח האמור, מצאתי לזכות את הנאשמת מעבירת האיומים שיוחסה לה בכתב האישום.
חלקו השני של האירוע- תקיפת עובד ציבור והיזק לרכוש במזיד המארג הראייתי שהציגה המאשימה בנוגע לשלב השני של האירוע כולל את עדותה של השרה סילמן; עדויותיהם של שלושת עדים שנכחו במרכז המסחרי: זהבה מזרחי, שמעון דהן ורבקה אסולין; תיעוד בדמות מצלמות האבטחה של "מגה" ו"קליק מדליק" (וידאו בלבד); סרטונים שמסרה הנאשמת; סרטון ותמונת סטילס שצילמה השרה סילמן; ושיחות למוקד 100.
תיעוד המעוגן בראיות חיצוניות 32. בשעה 09:55:49 במצלמת "קליק מדליק" – סילמן מסיימת את השיחה הראשונה למשטרה. סילמן והנאשמת מצלמות זו את זו (ראו גם מצלמת סופרמרקט "מגה").
33. בשעה 09:55:53 במצלמת "קליק מדליק"– הנאשמת מפנה את הגב לסילמן ומתחילה להתרחק ממנה. שקיות קניות תלויות על מפרקי ידיה, טלפון נייד בידה הימנית וכוס קפה בידה השמאלית. סילמן מתחילה לרוץ בעקבות הנאשמת, תוך שהיא מצלמת אותה ובשלב מסוים עוקפת אותה מצדה השמאלי, חוסמת את דרכה ומקרבת את הטלפון הנייד לפניה. אז, הנאשמת, באמצעות ידה הימנית, עושה תנועה כלפי הטלפון הנייד של סילמן (בכיוון מטה). יצוין כי את החלק האחרון והמכריע של האירוע, שקורה בקצה שטח הכיסוי של המצלמה, כמעט שלא ניתן לראות בתצוגה רגילה, אולם המאשימה הפנתה לדרך נוספת של צפייה בסרטון "בתצוגת 360 מעלות" באפליקציית "סרטים" (ראו דברי ב"כ המאשימה פרו' עמ' 121, ש. 16) הפותחת זווית מעט רחבה יותר המאפשרת להבחין בהתרחשות.
34. תמונת סטילס שצילמה סילמן ומתעדת את הנאשמת מאחור, מקרוב, כשהיא אוחזת בקפה ביד שמאל ושתי שקיות קניות תלויות על מפרקי ידיה (ת/6).
35. בשעה 09:56:23 התקשרה סילמן למוקד 100 של המשטרה, פעם נוספת (להלן: השיחה השנייה) ומסרה כדלקמן (משך השיחה 45 שניות, כלומר, הסתיימה בשעה 09:57:08):
מוקדנית: משטרה יעל סילמן: היא הכתה אותי עכשיו הגברת אני מבקשת שתגיעו מהר לדרך ירושלים 15 מדברת השרה להגנת הסביבה עידית סילמן. מוקדנית: מה קרה שם? סילמן: אישה הרביצה לי הכתה אותי. מוקדנית: חכי איתי רגע על הקו. סילמן: העיפה לי את הטלפון אחרי שהיא מצלמת אותי ומקללת אותי בוקר שלם שאני נכנסת לקנות משהו אני מבקשת שתשלחו שוטר לכאן. מוקדנית: היא לידך עכשיו? סילמן: כן. מוקדנית: חכי איתי רגע על הקו בסדר אני ינסה להעביר אותך לשוטר בשטח. סילמן: תודה רבה רבה...היא פשוט נתנה לי מכה העיפה לי... (השיחה נותקה).
36. סרטון נאשמת 9 – צולם על ידי הנאשמת בסמוך לסופרמרקט "מגה". השרה סילמן נראית משוחחת עם המשטרה (בשיחה השנייה). הנאשמת אומרת "אף אחד לא העיף אף אחד, לא עשה לך כלום" וכן "רואים אותך בלייב". בעל המספרה, שמעון דהן, אומר לנאשמת: "למה נתת לה סטירה?", הנאשמת משיבה "אני נתתי לה סטירה?" ודהן עונה "לא? אני הייתי לידה". סילמן אומרת לנאשמת "המצלמה שלי צילמה אותך. את תלמדי שלא מרימים ידיים על אנשים" והנאשמת עונה: "מה את אומרת? עוד שקר. אף אחד לא מאמין לשקרים שלך".
37. בשעה 09:57:37 התקשרה השרה סילמן למוקד 100 של המשטרה משטרה בפעם השלישית.
מוקדנית: הלו סילמן: כן מוקדנית: עידית תתרחקי מהמקום. סילמן: לא אני לא אתרחק היא רוצה ללכת ואתם תגיעו עכשיו יש פה מישהי שהרימה עליי יד ואני לא מוכנה שירימו עליי ידיים...יש גבול לכל תעלול. מוקדנית: ברור אני רק מנסה להשחיל משפט אני רק אומרת ברור אנחנו מגיעים לשם רק תתרחקי בינתיים שלא ייווצר לי מצב של עימות ביניכם תתרחקי אנחנו בדרך למקום. סילמן: למה מה... בסדר גמור אני אחריה כי היא הולכת לאוטו שלה ואני רוצה לצלם לכם אותה שאתם תראו . מוקדנית: תגידי לי מה מספר רכב? סילמן: אני יגיד לכם אני יגיד לכם היא לא תברח. מוקדנית: מה המספר. סילמן: היא התחילה לרוץ ואני רצה אחריה אני לא יודעת אני רצה אחריה, אני רצה אחריה ברחוב מגיני הגליל נכנסה לבניין. מוקדנית: לאיזה בניין היא נכנסה... אל תרדפי אחריה חבל. סילמן: מספר 49. מוקדנית: איזה רחוב. סילמן: מגיני הגליל, אני בריצה אחריה כדאי שתבואו. מוקדנית: אנחנו בדרך חבל שאת רצה. סילמן: בסדר אני לא מוכנה לאבד אותה היא לא תרים עליי יד אף אחד לא ירים עליי יד מוקדנית: מה התיאור שלה מה היא לבשה. סילמן: אני מצלמת לך אותה. (השיחה נותקה) 38. סרטון נאשמת 1 – נוגע לחלק השלישי של האירוע, בזמן שהנאשמת ניסתה לעזוב את המקום והשרה סילמן הלכה בעקבותיה ברחובות הסמוכים ובמגרש החניה. סילמן נשמעת אומרת לנאשמת "המשטרה מגיעה", "את לא תרימי ידיים יש גבול". הנאשמת פונה למאן דהוא בבקשה לעזרה ואילו סילמן אומרת לאותו אדם "לא לא, אתה לא יכול לקחת אותה. היא הרימה עלי ידיים" ומטיחה בנאשמת: "אסור להרביץ לאנשים" וכן "את לא תרימי ידיים יש גבול". הנאשמת מצדה אומרת לאותו אדם "אני הזזתי לה את המצלמה" ופונה לסילמן: "את משקרת כמו תמיד, לכי לעניינייך".
39. הסרטון שצילמה השרה סילמן – סילמן הולכת במקביל לנאשמת ואומרת "עכשיו מגיעה משטרה ואת לא תרימי ידיים". הנאשמת מרימה יד ואומרת לסילמן "תורידי את הטלפון" (היא אינה נוגעת בסילמן). סילמן צועקת על הנאשמת "אל תרימי עלי ידיים, אל תגעי בי לא נגעתי בך".
40. סרטון נאשמת 7– צולם על ידי הנאשמת במגרש החניה. סילמן נראית כשהיא מצלמת את הנאשמת. הנאשמת אומרת לסילמן "אל תגעי בי, לאיזה מצב הגעת, תתביישי". סילמן אומרת "תגיע המשטרה ותטפל בך, את לא תרימי ידיים על נבחרי ציבור ועל אנשים בכלל, איזו חוצפה", הנאשמת משיבה "שקרים, מי הרים עלייך ידיים?"
41. סרטון נאשמת 6 – הנאשמת מצלמת את עצמה הולכת בחניה, פונה לאדם כלשהו ואומרת לו: "היא רודפת אותי". סילמן נראית כשהיא מצלמת את הנאשמת ואומרת "המשטרה אחריה, היא הרימה עלי ידיים". הנאשמת פונה לאישה נוספת שתיקח אותה ואומרת לה "היא רודפת אותי". ברקע נשמעת המשטרה מגיעה. הנאשמת אומרת "זה לא נכון הזזתי לה את המצלמה".
עדות השרה סילמן 42. סילמן סיפרה, כי לאחר שערכה את השיחה הראשונה למשטרה, היא החליטה ללכת בעקבות הנאשמת על מנת לצלם אותה. כך מסרה אודות המשך השתלשלות האירוע, בסמוך לחנות הגלידה ("גלידוש"):"ואני הולכת לכיוון שלה, היא מתחילה ללכת. אגב, תוך כדי היא ממשיכה לאיים, היא ממשיכה לדבר לא יפה. גם אנשים מעירים לה בצד, אומרים לה, 'מה את עושה? למה את מתנהגת ככה?', זה יותר חמור בסבב השני. אני בעצם הולכת אחריה, כי היא מתחילה ללכת, ואני באה לצלם אותה. היא הולכת, אני באה מאחוריה, באה לצלם אותה מאחור. ואז היא מסתובבת אליי, מעיפה לי את הטלפון ונותנת לי מכה בפנים. הרגשתי מכה בפנים, הטלפון שלי נפל לרצפה" (עמ' 92 ש. 18 ואילך). ובהמשך: "ואני פשוט בהלם, איך יכול להיות שלה מותר לצלם אותי, אני גם אומרת, אני אצלם אותה, אני אשלח לשוטרים כדי שתהיה עדות. אני מרימה את הטלפון לצלם, היא בכלל עם הגב אליי, היא לא עם הפנים אליי. פתאום אני מרגישה מישהי שמעיפה לי את הטלפון ונותנת לי מכה על הפנים תוך כדי, הטלפון שלי נפל ונסדק". (שם, ש. 32).
"אני פשוט הייתי בהלם שהיא הסתובבה, העיפה לי את הטלפון וסטרה לי לפנים, נתנה לי מכה לתוך הפנים" (עמ' 92 ש. 7).
43. במענה לגרסת ההגנה, לפיה היא זו שתקפה את הנאשמת, השיבה השרה סילמן: "לא יודעת מה היא טוענת, מה היא לא טוענת, כבוד השופטת, העובדה היא מאוד ברורה, כשאני באתי לצלם אותה, היא בכלל הלכה קדימה, הסתובבה, והטיחה בי מכה והעיפה לי את הטלפון, העיפה לי את הטלפון ותוך כדי קיבלתי ממנה מכה...אני לא תקפתי אותה לא תקפתי אותה. אין שום תיעוד לזה שאני תוקפת אותה. צילמתי אותה בדיוק כפי שהיא צילמה אותי" (עמ' 107 ש. 29).
ובהמשך, בחקירתה הנגדית: "התוקפת ירדן מן העיפה לי את הטלפון והביאה לי מכה לפנים. מאוד ברור". וכן: "הטלפון שלי היה לפני הפנים שלי, הטלפון שלי עף, והיא הביאה לי מכה" עמ' 168 ש. 29).
44. לדברי סילמן, בעקבות התקיפה, התקשרה למוקד 100 בפעם השנייה, דיווחה שהנאשמת הכתה אותה וביקשה שיגיעו למקום. הוסיפה שהיו אנשים במקום שראו את המכה ושהיא מעדה אחורה כתוצאה ממנה (עמ' 93 ש. 9- 27).
בהמשך הסבירה, שכאשר הנאשמת הסתובבה והעיפה את הטלפון הנייד שלה, היא הרגישה "יד שנוחתת" בצד שמאל של פניה או במרכז הפנים והכול תוך כדי הליכה (עמ' 100 ש. 1 ואילך). היא הועפה כתוצאה מהמכה: "אני גם זזתי, מה זאת אומרת זזתי? זזתי כתוצאה, היא העיפה אותי מהמכה שלה. זה לא שאני נעמדתי במקום, היא נתנה לי מכה וזהו. אני התכופפתי, זזתי, והטלפון שלי גם עף. זאת אומרת, המכה שלה הבהילה אותי וגם השפיעה עליי" (עמ' 100 ש. 28). 45. סילמן התקשתה לתאר בדיוק את המכה ובפרט באמצעות איזו יד הכתה אותה הנאשמת והסבירה שהייתה עסוקה בצילום (עמ' 128 ש. 16). בהמשך אמרה שראתה "מכה לפנים", היא שללה שמה שפגע בה זה הטלפון הנייד של הנאשמת ולדבריה מדובר באבר מאברי הגוף, היא איננה יודעת האם זו הייתה יד, מרפק או שקית (עמ' 167 ש.8 וכן ש.26 ואילך).
46. בחקירתה הנגדית אישרה את הצעת ההגנה, לפיה בשלב הראשון הועף הטלפון הנייד שלה ובשלב השני חשה מכה בפנים (עמ' 127 ש. 21).
47. השרה סילמן, ציינה שנאמר לה על ידי העד שמעון דהן שישנה אדמומיות בפניה. כשעומתה עם עדותו של דהן לפיה האדמומיות הייתה בצד הימני של הפנים וזאת בניגוד, לכאורה, למקום המכה שתיארה, היא השיבה, בכנות, שאינה יודעת לומר היכן הייתה המכה. היא שללה שבחנה בעצמה אם פניה אדומות והבהירה שלא נחבלה (עמ' 155 ש. 15 ואילך; עמ' 157 ש. 12).
48. לדברי סילמן, נגרם סדק לטלפון הנייד שלה, שלא תוקן עד ליום מסירת העדות. במהלך העדות הציגה ביוזמתה את הטלפון הנייד שלה לבית המשפט וניתן היה להבחין בסדק קטן בצדו השמאלי.
49. השרה סילמן הוסיפה וסיפרה, כי הנאשמת המשיכה לחוג סביבה ולצלם תוך כדי וגם להגיד "כל מיני דברים" (עמ' 93 ש. 33). אז, פנתה הנאשמת ללכת "כאילו לברוח" מהמקום והיא התחילה ללכת בעקבותיה. ציינה כי לצדה הלך מר דהן. בשלב מסוים, היא התחילה לרוץ אחרי הנאשמת, כי זו פתחה בריצה. היא הייתה משוכנעת, שהנאשמת הולכת לרכב שלה ורצתה לצלם את הרכב, אך הנאשמת נכנסה לבניין ברחוב מגיני הגליל, ואז יצאה והמשיכה ללכת לכיוון החניה. היא המשיכה לרוץ אחרי הנאשמת והכול תוך כדי שהיא מעדכנת את המוקד. בעת המרדף אחר הנאשמת, הן צילמו זו את זו. לדבריה גם בשלב הזה הנאשמת ניסתה להדוף את המצלמה שלה למרות שלא הצמידה את הטלפון לפניה (עמ' 94 ש. 3 ואילך). כשהגיעו לרחוב אורי כהן, ניגשה הנאשמת למספר כלי רכב וביקשה מהנהגים שייקחו אותה ואילו סילמן אמרה לאותם אנשים שלא לקחת את הנאשמת, כיוון שהמשטרה בדרך (עמ' 97 ש. 20).
עדותה של גב' זהבה מאור מזרחי 50. העדה סיפרה בעדותה שבמועד המדובר הגיעה לסופרמרקט "מגה". היא ראתה את הנאשמת מצלמת ומסריטה את השרה סילמן ואומרת "את בשידור חי". זוכרת שאמרה גם משהו עם "דם על הידיים". היא אישרה, שבהודעתה במשטרה אמרה, שלא שמה לב מה אמרה הנאשמת, ייתכן מפאת הלחץ מהחקירה והוסיפה:"עשיתי את זה בצורה כזאת מיהרתי ואמרתי מה שראיתי באותו רגע ולא חשבתי פרט פרט, זה מה שהיה, לא חשבתי שבכלל נגיע לבית המשפט, טלפון נפל וזה לא עניין אותי" (עמ' 25 . ש.5). לדבריה, סילמן, מצדה, לא הגיבה והייתה עסוקה בשיחת טלפון. בשלב זה פנתה העדה לנאשמת ושאלה אותה "מה את רוצה ממנה?" (בסרטון "הנאשמת 2" תועד שאמרה לנאשמת "משעמם לך?"). היא מאד נלחצה: "כי ראיתי שזה מתחיל להיות מקום לא טוב". כשהנאשמת התקדמה, גם סילמן צילמה את הנאשמת "כנראה קיבלה הוראה לצלם אותה להסריט אותה" (עמ' 9 ש. 16 ואילך).
מפאת חשיבות הדברים יובאו המשך הדברים בלשונה של העדה: "זה היה תוך שניות, אני נלחצת ממריבות ודברים ואותי גם שמעו ברקע, את הסטירה אני כן ראיתי...הנאשמת. היא סגרה על חברת הכנסת ובאותו רגע אני נלחצתי נכנסתי לסופר ממש נבהלתי מהסיטואציה, ראיתי את זה וקלטתי שיש משהו לא טוב הולך להיות שם, נכנסתי לסופר עשיתי את הקניות מישהו נכנס ושאל אם יש מצלמות בסופר באזור לעדות או משהו כזה ואז שאלו מה קרה אז אני אמרתי שיש שם כנראה מריבה עם חברת הכנסת ויש בלגן..". (עמ' 9 ש. 19 ואילך).
51. העדה הוסיפה, שהייתה סיטואציה מעיקה וכואבת "לא קיבלתי את זה שבשכונה כל כך קטנה באזור יש פתאום המונים של הפגנות או דברים כאלה, נהרגו לנו חיילים יום לפני ומה שהיה זה לשמוע אותה אומרת את בשידור חי יש לך דם על הידיים וזה מה שזיעזע אותי" (עמ' 10 ש. 2). כשיצאה מהסופרמרקט ראתה את השרה סילמן בחנות "קליק המדליק", כשלצדה אנשים נוספים. סילמן אמרה שהיא באה לקנות עוגיות לניחום אבלים, הראתה לה את הטלפון מנופץ, אמרה לה "תראי איך היא שברה לי את הטלפון" ושאלה אותה אם תיתן עדות. העדה השיבה לה "העיקר שאת בסדר", אישרה שתיתן עדות וכן מסרה לסילמן את מספר הטלפון הנייד שלה (עמ' 13 ש. 11 ואילך).
52. העדה הופנתה בחקירתה הנגדית לסרטון מצלמת האבטחה של "קליק מדליק" בו היא נראית הולכת לכיוון הסופרמרקט, נעצרת, ואז מסתובבת ימינה והסבירה: "אני הסתובבתי, כל הזמן שמעתי וגם היה רעש ברקע באזור, כשאני מסתכלת אני קולטת שפתאום שם מתחיל להתקדם לכיוון הגלידות והיא אמרה אני עכשיו רוצה לצלם אותך, עידית באה לצלם אותה וזה מה שראיתי והלכתי ונכנסתי" (עמ' 18 ש. 28).
53. במענה לשאלה כיצד ראתה את הסטירה אך לא ראתה את נפילת הטלפון, השיבה שצפתה דרך חלון חנות הגלידה ותקדמה מעט, ובהמשך: "אני ראיתי את היד מורמת, אני לא ראיתי את הטלפון נפל, כשאני יצאתי לשם ראיתי את חברת הכנסת שנפל לה הטלפון ונשבר, בזמן הזה לא ראיתי... אני לא ראיתי את הסטירה מבחינת הקטע שהטלפון נשבר, את הסטירה כן ראיתי אבל את הטלפון נפל לא ראיתי זה מה שאני אומרת, את הטלפון נפל לא ראיתי, היא רק הראתה לי שהטלפון נשבר לה, זה היה כל כך מהר, זמן קצר" (עמ' 20 ש. 11 ואילך).
בהמשך הודתה העדה שלמעשה גם לא ראתה את הנאשמת סוטרת לסילמן: "באותו רגע מה שראיתי היד מורמת, אני נבהלתי מהסיטואציה נכנסתי, לא ראיתי שהטלפון נפל, (צ"ל לא) ראיתי את הסטירה, אני ראיתי רק מורמת היד", ובהמשך: "לא ראיתי את הטלפון נפל, לא ראיתי שהיא נתנה לה סטירה, יצאתי, אני רק ראיתי את היד מורמת זהו" (עמ' 21 ש. 17).
54. לשאלת ההגנה, מי פנה אליה למסור עדות, השיבה שהמשטרה פנתה אליה באותו יום. בהמשך אמרה: "לחצו עלי לתת לבוא עדות במשטרה [...] לחצו עלי ולא רציתי לתת כי אמרתי אני לא ראיתי את הסיטואציה הזאת בכלל אני לא הייתי שם ואני גם לא חשבתי שאני אגיע לבית המשפט כי זה חשבתי שזה ממש מה שראיתי חמש דקות זה לא משהו כזה" (עמ' 13 ש. 28). היה אדם נוסף, שנכנס לסופרמרקט, שאל אותה אם ראתה מה קרה ואמר שהוא "מטעם סילמן". בהמשך אמרה שמדובר באיש מחנות הבלונים (עמ' 22 ש. 13).
55. לאחר בחינת העדות, הגעתי לכלל מסקנה שלא ניתן לקבוע כל ממצא עובדתי על בסיס גרסתה של גב' מזרחי, שהתקשיתי למצוא בה עקביות או קוהרנטיות כלשהי.
56. כמתואר בהרחבה, העדה הרבתה לסתור את עצמה, תחילה אמרה שמדובר בזוטות כיוון שרק הטלפון נשבר, בהמשך התברר שלא ראתה את הטלפון נופל ונשבר, אלא שמעה על כך לאחר האירוע, מפי סילמן, שהציגה בפניה את הטלפון. העדה טענה שראתה את הנאשמת סוטרת לסילמן, אולם גם דברים אלה הסתברו כלא נכונים, שכן העדה הודתה בהמשך, שראתה, לכל היותר, תנועה של הרמת יד מצדה של הנאשמת.
57. העדה תארה, שהנאשמת "סגרה" על סילמן בסמוך לפני הסטירה, אולם סרטוני מצלמות האבטחה מוכיחים את ההיפך הגמור וניתן לראות בבהירות, שהנאשמת כבר הייתה בדרכה לעזוב את המרכז המסחרי, כשהיא בגבה לסילמן. לשאלה אם ראתה את הנאשמת אוחזת בדבר מה, השיבה העדה, שאת הטלפון הנייד שלה ואותו בלבד. כלומר, העדה כלל לא הבחינה בשתי שקיות המצרכים, התלויות על מפרקי ידיה של הנאשמת ובכוס הקפה שאחזה (כפי שעולה ממצלמת "קליק המדליק"). חוסר דיוק זה, מעיב באופן ממשי על יכולתו של בית המשפט להסתמך על מראה עיניה של העדה.
58. אציין, בשולי הדברים, שהתרשמתי מנטייה של העדה להפרזה ולהסקת מסקנות, שאיננה מבוססת על מידע שקלטה בחושיה, שבאה לידי ביטוי בהנחה של העדה כי השרה סילמן "קיבלה הוראה" לצלם את הנאשמת, שאין לה כל אחיזה בראיות; בתיאור "המונים" ו-"הפגנות" במרכז המסחרי הקטן, על אף שבאירוע נכחה הנאשמת בלבד. כמו כן, לא ניתן להתעלם מהתיאור שמסרה אודות לחצים שהופעלו עליה מטעם שוטרים או מאן דהוא "מטעם סילמן", כך כלשונה, וזאת על אף שאמרה להם שכלל לא ראתה מה קרה.
59. לסיכום, אני סבורה שאין בדברי העדה כדי לסייע לבית המשפט בקביעת ממצאים עובדתיים, למצער, כל שנותר מעדותה, היא שראתה תנועת הרמת יד של הנאשמת – עובדה שאינה שנויה במחלוקת.
עדותה של גב' רבקה אסולין 60. העדה עבדה במרכז המסחרי בחנות "גלידוש".
61. בעדותה סיפרה שלקראת השעה 09:40 ראתה ממש מחוץ לחנות את השרה סילמן משוחחת בטלפון ואת הנאשמת מצלמת אותה במשך לפחות חצי שעה ו"זורקת" לעבר סילמן מילים, אך לא שמעה מה נאמר (עמ' 30 ש. 7). לאחר מספר דקות, כשסילמן סיימה לשוחח בטלפון, ראתה שהשרה סילמן מרימה את הטלפון כדי לצלם את הנאשמת בחזרה ובאותו רגע "ירדן באה נותנת לה סטירה, הטלפון שלה עף אני שומעת בום של הטלפון שנפל על הרצפה, השרה מרימה את הטלפון ואז עידית אומרת לה למה את מרימה עלי ידיים, במילים האלה, השרה ממש מתחילה לרדוף אחריה לכיוון הסוף של המרכז, פה כבר נעלם לי קשר העין עם שתיהן" (עמ' 30 ש. 14 ואילך). בחלוף כחמש דקות, ראתה את שתיהן חוזרות למרכז ממשיכות להתווכח ביניהן, אך לא שמעה מה נאמר. לשאלתי, האם אמנם מדובר באירוע שארך כחצי שעה, השיבה, שהיא לא הביטה בשעון והמצב "התדרדר כל כך מהר", בתוך שניות. כן אישרה שהייתה עסוקה בסידור החנות (עמ' 44 ש. 9).
העדה הסבירה, שהסטירה הייתה בלחי ובהמשך התנועה פגעה בטלפון הנייד, שעף מעוצמת המכה. היא הדגימה, שהשרה סילמן החזיקה את הטלפון הנייד ביד שמאל, הסטירה הייתה בלחיה הימנית, ואז פגעה בידה השמאלית של סילמן, באופן שהביא לנפילת הטלפון (עמ' 22 ש. 33). לדבריה, האירוע קרה במרחק מטר-מטר וחצי ממנה, כשהנאשמת בגבה אליה וסילמן עם הפנים אליה והן עומדות " ממש אחת מול השנייה", אך ראתה גם "חצי פנים" של הנאשמת (עמ' 34 ש. 6 ואילך).
62. גב' אסולין מסרה עדות קולחת והיא הפגינה ביטחון רב בתיאור שמסרה. עם זאת, בחינת תיאוריה אל מול התיעוד בסרטוני מצלמות האבטחה, הביאה אותי לכלל מסקנה כי לא ניתן לקבל את גרסתה במלואה.
העדה תארה שהנאשמת לבשה מעיל שחור (לדבריה, היא בטוחה בכך במאה אחוז, עמ' 41 ש. 9 ואילך), אולם תיאור זה אינו תואם את לבושה של הנאשמת, שלבשה מיזע כחול.
העדה עמדה על כך שהנאשמת לא החזיקה דבר בידיה, למעט הטלפון הנייד וגם כשהוצג לה סרטון השולל את גרסתה, השיבה: "לא ראיתי, היא הזיזה זה לא היה בידיים, באותו רגע" והתעקשה, כי הנאשמת הניחה את השקיות וברגע של הסטירה היא לא החזיקה אותן (עמ' 42 ש. 2 ואילך) – זאת, בניגוד גמור לראייה אובייקטיבית בדמות סרטוני מצלמות האבטחה, לפיהם בזמן זה של האירוע החזיקה הנאשמת בשקיות ובכוס קפה, בנוסף לטלפון הנייד.
זאת ועוד. מעדותה של גב' אסולין ניתן היה להבין שבעת הסטירה הנטענת, עמדו השרה סילמן והנאשמת אחת מול השנייה ולא כך הם פני הדברים. מצלמות האבטחה מלמדות שהאירוע היה בזמן הליכה, כשהנאשמת הייתה בגבה אל סילמן, לאחר שפנתה ללכת אל מחוץ למרכז המסחרי. גב' אסולין העידה, שסילמן הייתה כשפניה אליה, אולם מסרטון מצלמת "קליק מדליק" עולה כי סילמן הייתה בגבה לחנות ואילו הנאשמת הלכה בניצב לחנות. מנגד, לא צינה העדה, שסילמן פתחה בריצה אחרי הנאשמת, אלא סיפרה שרק הרימה את הטלפון הנייד שלה כדי לצלמה.
גרסת העדה לפיה הנאשמת סטרה לשרה סילמן בלחיה ואז פגעה ידה בטלפון הנייד, עומדת בסתירה לגרסתה של סילמן עצמה, שתיארה מהלך דברים הפוך– פגיעה בטלפון ואז מכה בגופה, ואינה מתיישבת עם הנראה בסרטון מצלמת האבטחה, המלמד כי המכה של הנאשמת כוונה לטלפון הנייד של סילמן ולא ללחיה. כמו כן, את הטלפון החזיקה סילמן בשתי הידיים ולא בידה השמאלית, כפי שתיארה העדה.
עוד יש לציין, כי העדה תיארה שהנאשמת צילמה את סילמן מול החנות, לפחות חצי שעה, וזאת בפער עצום למשכו של חלק זה של האירוע. אזכיר כי מרגע סיום השיחה הראשונה למשטרה עד לשיחה השנייה חלפו פחות מ-40 שניות וכי שניות ספורות חלפו מרגע שסילמן פתחה בריצה אחרי הנאשמת ועד הסטירה הנטענת. העובדה שהייתה עסוקה באותה עת בסידור החנות, גם היא לא הועילה ליכולתה של העדה להבחין בפרטים.
63. הנה כי כן, על רקע הקשיים הרבים העולים מן העדות, מצאתי כי יש קושי להסתמך על כלל הפרטים שמסרה העדה, העומדים בסתירה לראייה אובייקטיבית בדמות מצלמת האבטחה ומתעורר ספק של ממש במסוגלות שלה לדייק בדבריה. בצד האמור, מצאתי שיש בעדותה כדי ללמד כי הנאשמת חיוותה בידה תנועה לעבר השרה סילמן וכי לאחריה ראתה את הטלפון של סילמן נופל ארצה. עובדות שכאמור, אין עליהן חולק. עדותו של מר שמעון דהן 64. העד סיפר בעדותו בפניי, כי במסגרת תפקידו כאחראי, הוא נוהג לערוך סיורים במרכז המסחרי לוודא שהכול כשורה. במועד המדובר, הגיע לאזור חנות הצעצועים, אז שמע "איזשהו רעש כזה" שבעקבותיו הסתובב וראה את הנאשמת ואת השרה סילמן מתווכחות. הוא חש שהמצב "לא הכי נעים" ולכן חצץ ביניהן. כשהביט בפניה של סילמן הבחין באדמומיות בצד ימין של הפנים, אולם "יכול להיות שזה אדום מהטלפון" (עמ' 52 ש. 6 ואילך). השרה סילמן אמרה לנאשמת "נתת לי סטירה" והוא מצדו אמר לנאשמת "בבקשה בלי ידיים, את יכולה לדבר רק בלי ידיים" (אזכיר, כי בסרטון "נאשמת 9" נשמע שאמר דברים מעט שונים). הנאשמת הייתה קצת מבולבלת והחלה בריצה לכיוון צפון, פנתה שמאלה מערבה למטה ברחוב ואילו סילמן רצה אחריה (עמ' 52 ש. 13 ואילך). בשלב מסוים הנאשמת הסתובבה, חזרה לצומת, פנתה לכיוון דרום "ואז היא קפצה לכביש היא ניסתה לעצור רכבים, לעלות לרכבים, אני חשבתי שזה בעלה מישהו בא לאסוף אותה, אז דאגתי לה שלא יקרה משהו, כי היא הייתה קצת לחוצה" (עמ' 52 ש. 32).
העד אישר, לשאלת ההגנה, שהשרה סילמן רצה אחרי הנאשמת וצילמה אותה במשך דקות ארוכות. לדבריו, הנאשמת הייתה מאד לחוצה והוא דאג לה :"אני יותר פחדתי שיקרה לה משהו, זו הסיבה שהמשכתי זו הסיבה שאני פה.. אני יותר דאגתי שהיא קפצה לכביש...היא לא היה אכפת לה מהחיים שלה" (עמ' 65 ש. 18). כשנשאל מדוע, אם כן, לא ביקש מסילמן לעצור, השיב: "אני גם באותו רגע (חשבתי) שזה מיותר אם רוצים להשיג אותה היו משיגים אותה לא צריך להביא אותה לנקודה זה היה ממש סכנת נפשות" (עמ' 65 ש. 32).
65. העד התבקש להגדיר איזה רעש שמע ולכך השיב: "זה היה מין תגובה כזאת שבאותו רגע ששמעתי את הרעש הזה אחרי זה הסתובבתי...תשמעי קשה לפרש את זה אם אתה לא רואה את זה בעיניים". כשהתבקש בכל זאת להבהיר באיזה רעש מדובר אמר "קשה לזרוק סתם משפטים לחדד את זה", וכן: "תשמע כזה מין, אי אפשר סתם להגיד" (עמ' 53 ש. 6 ואילך). בשלב זה ביקשה ב"כ המאשימה לרענן את זכרונו של העד. לאחר שהוצגה לו הודעתו במשטרה, אישר שאמר כי שמע "רעש של סטירה". לשאלתי, הודה העד, שזכר מה אמר במשטרה גם במהלך העדות, עוד לפני הריענון, אך לא רצה לומר זאת, מאחר שהתקשה להעיד על דברים שלא ראה במו עיניו (עמ' 53 ש. 30 ואילך). לשאלת ההגנה השיב, שלא ראה את הטלפון של השרה סילמן נופל. כמו כן, לא ראה את הנאשמת מזיזה את הטלפון של סילמן מפניה, מאחר שישנם "סטנדים" שהסתירו אותן. לדבריו, לאחר שמע רעש, חזר אחורנית (עמ' 56 ש. 6 ואילך).
66. סנגוריה של הנאשמת הציגו לעד במהלך חקירתו הנגדית את סרטון מצלמת גוף, המתעד את רס"מ ברשישת, שהגיע ראשון לזירה, ניגש לשרה סילמן, שהייתה מוקפת במספר אנשים, ביניהם העד וערך עמה תשאול קצר, בנוכחותם. השרה סילמן מסרה שהנאשמת הכתה אותה ואז הצביעה על העד, באומרה "הוא ראה". אז תאר מר דהן בפני רס"מ ברשישת, שראה שהנאשמת "הביאה" לסילמן "וואחד אחת". העד הסביר שזוהי מסקנה שלו, שכן לא ראה דבר: "כשאת שומעת את שומעת רעש של מה שקורה, אתה שומע, אם בן אדם נותן משהו לידך כשאתה עובר כמה מטרים אז אתה שומע, אתה שומע רעש... לא ראיתי, אני חוזר על זה שלראות לא ראיתי" (עמ' 63 ש. 1 ואילך).
67. העד אמנם חזר בו והודה שמדובר במסקנה ואף יש לציין, כי מלכתחילה, המאשימה, בהגינותה, לא ביקשה להסתמך על דבריו בזירה. עם זאת, קשה להפריז בחומרת האירוע, שבו העד, שלא ראה דבר, כך על פי גרסתו בבית המשפט, בחר 'לזרום' עם דבריה של השרה סילמן, במקום להעמיד דברים על דיוקם, ואף הגדיל לעשות, בכך שטען בפני השוטר שראה את הנאשמת 'שהביאה לה 'וואחד אחת', באופן שיש בו כדי להשחיר את הנאשמת ולהטעות את המשטרה. נראה כי התנהלות העד היא במידה רבה תולדה של אופן טיפולם של השוטרים באירוע. אלו העידו בפניי כי מניעת שיבוש הייתה נר לרגליהם בהחלטה לעיכובה של הנאשמת והבקשה למעצרה, אך משום מה, בחרו לבצע את התשאול הראשוני של השרה סילמן, ללא הפרדה בינה לבין עדים פוטנציאליים, ובינם לבין עצמם, באופן שיש בו כדי להביא לפגיעה בחקירה. כפי שאכן קרה.
68. המאשימה מבקשת להסתמך על חוש השמיעה של העד, שתיאר רעש של סטירה. ברם, העד הבהיר ששמע רעש כלשהו, שאותו התקשה לפרש. לכן גם נמנע מלחזור על דבריו במשטרה לפיהם מדובר ברעש של סטירה, ובצדק. סרטון מצלמת "קליק מדליק" מלמד כי הנאשמת החזיקה בטלפון הנייד שלה ביד ימין כך שאין זה סביר שהכתה בפניה של סילמן באופן שהפיק צליל של סטירה, שנוצר כתוצאה מהמגע של הצלפה של יד פתוחה בגוף.
יתירה מכך. לאחר בחינת עדות העד אל מול סרטוני האבטחה התעורר ספק של ממש בלבי, אם בכלל נכח בסמוך לשרה סילמן ולנאשמת בזמן האירוע, או שמא הגיע בשלב מאוחר יותר. העד סיפר, תוך הצבעה על גבי שרטוט של המרכז המסחרי (במ/1), שהגיע מכיוון המספרה, ליד "דפניס", סב על עקבותיו וכשהגיע בסמוך לסופרמרקט "מגה", שמע רעש והסתובב. ברם, תיעוד מצלמת האבטחה של פיצה "בולו" מלמד כי בשעה 09:56:17, כלומר ממש שש שניות לפני שהתקשרה סילמן למשטרה, עבר העד בדיוק מהצד השני, כלומר מכיוון הפיצה לכיוון חנות הגלידה, ולא מכיוון "דפניס". כשהוצג הסרטון לעד, השיב לסנגור "אני לא יודע איך אתה סידרת אותו", על אף שמדובר בראיה מטעם המאשימה.
בנסיבות אלה, אני סבורה שאין בעדותו של מר דהן כדי לתרום לליבון הסוגיה שבמחלוקת. גרסת הנאשמת 69. בהודעתה במשטרה (ת/3) סיפרה הנאשמת, כי לאחר שנכנסה לסופרמרקט "מגה" המשיכה השרה סילמן ללכת בעקבותיה ולהקניטה. סילמן הוציאה את המצלמה שלה ואמרה "שהיא תצלם אותי שכולם יראו", היא אינה זוכרת את המילים המדויקות. בהמשך לכך, דחפה סילמן את הטלפון ממש ליד עיניה, מול הפנים, כ- 10 ס"מ מפניה, והיא הזיזה לה את המצלמה. מאותו רגע השרה החלה לצעוק שהיא תוקפת אותה ושנתנה לה סטירה ואנשים אמרו "נכון היא תקפה". במענה לשאלה "השרה עידית צילמה אותך ואז את העפת לה את הנייד מהיד והיא קיבלה מכה לפנים" השיבה הנאשמת: "אני הלכתי לכיוון הסופר היא הלכה אחרי והיא המשיכה ללכת אחרי והיא הרימה את הטלפון שלה ושמה את הטלפון מול העיניים שלי, קרוב לפנים ואני הזזתי את הטלפון... עם היד שלי הזזתי את הטלפון שלה". לשאלת החוקרת השיבה שלא שמה לב אם הטלפון הנייד של השרה נפל כיוון שהמשיכה ללכת.
70. בעדותה בפניי חזרה הנאשמת על הדברים ומסרה גרסה מעט יותר מפורטת. הנאשמת שיתפה, שחשה "פשוט מפוחדת". היא לא הבינה מדוע השרה מתנהגת כך ו"איך אני יוצאת מהדבר הזה". לדבריה, בהיותן בסמוך לחנות "קליק מדליק" היא פנתה ללכת לכיוון הרכב שלה, אולם סילמן הלכה אחריה. היא ניסתה ללכת מכיוון אחר, אך סילמן באה שוב לכיוונה.
כך סיפרה אודות המשך האירוע: "באיזשהו שלב אמרתי או-קיי, אני הולכת לכיוון החניה האחורית. התחלתי ללכת בפסאז' וכבר הסתובבתי עם הגב אליה. ואני הולכת, שוב, עם הקפה הרותח. אני הולכת ככה, ויש לי שקיות עם שני לחמים, ויש לי שקית, כמו שראו, עם העוגה, ויש לי את הטלפון ביד. ואני הולכת, אני אומרת מבחינתי האירוע נגמר, די, אני הולכת מפה. וברגע שאני הולכת פתאום היא קופצת מצד שמאל שלי ודוחפת את המצלמה שלה לתוך העיניים שלי, לצד שמאל, ואני בטוחה שעוד רגע היא פשוט מנפצת לי את המשקפיים לתוך העיניים. והרחקתי לה את הטלפון. והתחלתי, והמשכתי ללכת" (עמ' 106 ש. 15).
הנאשמת סיפרה, שבאותו רגע רק רצתה לעזוב את המקום והתחילה ללכת אך סילמן המשיכה לרוץ אחריה עם המצלמה, למרות שביקשה ממנה להניח לה. לדברי הנאשמת, היא הלכה לכיוון החניה וחשבה להיכנס לבניין משרדים, אולם סילמן המשיכה ללכת בצמוד אליה. היא ניסתה להתחמק מסילמן, בשלב מסוים התחילה לרוץ, אך סילמן נצמדה אליה והמשיכה לצלם אותה תוך שהיא "מקריינת" למצלמה במקביל. בשלב מסוים התלווה לסילמן גם שמעון דהן ושניהם עקבו אחריה הלוך וחזור. בהמשך היא ניסתה לעצור מכוניות, כדי לעזוב את המקום וביקשה עזרה מאנשים, אולם אז הגיעה המשטרה (ת/3; עמ' 106 ש. 31 ואילך).
71. המשך עדותה של הנאשמת נגע להתנהלות אנשי משטרה ושב"ס: יחס אלים משפיל ומזלזל; חיפוש בהפשטה תוך נגיעה בגופה; מניעת מזון וטיפול רפואי, אף שהתריעה על תחושות לחץ בחזה וקושי בנשימה, עד שבדיון הארכת המעצר התמוטטה ובהמשך לכך אובחנה עם אירוע לבבי ואושפזה בבית החולים למשך חמישה ימים. ייאמר כבר עתה, כי מבלי להתעלם מהטענות החמורות שהועלו, הרי שאין לבית המשפט יכולת ואף לא התבקש על ידי ההגנה לדון בהן, מאחר שמלבד עדות הנאשמת לא הונחו בפניי תגובות הגורמים הרלוונטיים.
דיון והכרעה בעניין עבירה של תקיפת עובד ציבור והיזק לרכוש במזיד 72. לנוכח קביעותיי בנוגע לשלושת העדים, שנכחו במרכז המסחרי, נותרנו עם עדויותיהן של השרה סילמן והנאשמת, בבחינת גרסה מול גרסה. נוסף לכך, מצלמת האבטחה של "קליק מדליק" תיעדה את השניות הרלוונטיות.
73. על אף שבמבט ראשוני נראה שהפערים בין גרסתה של השרה סילמן לבין גרסת הנאשמת הם עמוקים, הרי שבחינה דקדקנית יותר מעלה, שמדובר בגרסאות דומות למדי, וההבדל המהותי נעוץ בנרטיב של כל אחת מהעדות בנוגע לאירוע ובפרשנותן הסובייקטיבית. בנסיבות אלה, בחרתי להעדיף את הגרסה המתיישבת יותר עם מצלמת האבטחה, כאשר יש לזכור, כתמיד, כי די בהוכחת קיומו של ספק סביר על מנת להביא לזיכוי הנאשמת.
74. כתב האישום מתאר, כי הנאשמת סטרה בפניה של סילמן. כך גם מסרה סילמן לרס"מ ברשישת שהגיע למקום. עם זאת, התיעוד במצלמת האבטחה של "קליק מדליק" בשילוב העובדה, שהנאשמת אחזה בטלפון נייד בידה הימנית, מוביל לכלל מסקנה, שאין כל אפשרות שהנאשמת סטרה לסילמן בלחיה. בניגוד לאמור בכתב האישום, דווקא במהלך עדותה, הקפידה השרה סילמן להשתמש באופן עקבי במונח "מכה". כך גם מסרה בדיווח למוקד 100 בשיחה השנייה. רק במקום אחד בעדות אמרה "העיפה לי את הטלפון וסטרה לי לפנים" אולם מיד לאחר מכן תיקנה ואמרה "נתנה לי מכה לתוך הפנים" (עמ' 92 ש. 7). עדותה של סילמן, לפיה נפגעה בפניה בעקבות הזזת הטלפון הנייד, וכי הטלפון נפל וניזוק, מקובלת עלי. התרשמתי מכנותה בעניין זה ואף יש לציין כי הנאשמת איננה שוללת שכך אירע. בצד האמור, יש לתת את הדעת לכך שסילמן התקשתה לספק תיאור מדויק בנוגע למנגנון אותה מכה (יד, מרפק או שקית) או לדייק בנוגע למיקום הפגיעה.
75. עוד חשוב להדגיש, כי לאורך כל העדות תארה השרה סילמן שני שלבים באותו אירוע קצר– בשלב הראשון, מכה בטלפון ובשלב השני מכה בפנים. בסדר הזה. במילים אחרות– גרסת סילמן, לפיה המכה בפנים הייתה "תוך כדי" העפת הטלפון (עמ' 92 ש.32 וכן עמ' 107 ש. 29; עמ' 127 ש. 21), עומדת בהלימה לגרסת הנאשמת, לפיה המכה כוונה לטלפון הנייד, לשם הסטתו מפניה. 76. הנאשמת מצדה מסרה עדות שוטפת, קוהרנטית, אמינה ומשכנעת, נטולת סתירות המתיישבת עם אמרותיה האחרות ועם הראיות החיצוניות. גרסתה נותרה יציבה לכל אורך הדרך והחל מההזדמנות הראשונה שנקרתה בפניה, היא טענה שהזיזה את הטלפון הנייד של סילמן, לאחר שזו קרבה אותו לפניה. כך מסרה לרס"מ ברשישת בזירה ("היא תקעה לי את המצלמה מול הפנים, עשיתי ככה" (מחווה תנועת הסטה בידה); כך נשמעת אומרת בסרטונים "נאשמת 1" ו"נאשמת 6"; כך מסרה בהודעה במשטרה (ת/3), שם אמרה "דחפה לי את המצלמה ממש ליד העיניים" בפסקה 33). הנאשמת אמנם הוסיפה וסיפרה במסגרת העדות בפניי, שחששה שמשקפיה יישברו, אולם אין בכך כדי לסתור את הגרסה שמסרה קודם לכן. לכל היותר מדובר בהרחבה.
77. עיקר טענות המאשימה נגע לשאלה, מדוע לא המתינה הנאשמת שהמשטרה תגיע, אם לא תקפה את השרה סילמן. בעניין זה סיפקה הנאשמת הסבר מתקבל על הדעת, ושיתפה שהייתה "מבועתת. אני הרגשתי כמו בחיזור גורלי" (עמ' 106 ש. 32), כיוון שסילמן הייתה "פשוט אחוזת אמוק, היא הייתה בטירוף מוחלט" (עמ' 107 ש. 14), וכן "הייתי במצב נוראי, הייתי בחרדה איומה. מבועתת עד עמקי נשמתי. שרה בישראל שרודפת אחרי אזרחית, אין פה מאזן כוחות, אין פה, לא יודעת מה להגיד. אני הייתי מבועתת" (עמ' 107 ש. 22) – לכן גם רצתה לעזוב את המקום ופנתה לנהגים בבקשה שייקחו אותה משם. לתחושותיה של הנאשמת נמצא אישור בעדותו של שמעון דהן, שתהה בדבר הצורך לרדוף אחר הנאשמת, וסיפר שהנאשמת הייתה מבולבלת, והוא חשש שיקרה לה משהו. חיזוק נוסף נמצא בעדותו של חיים יוסף כוגן, אחד הנהגים אליהם פנתה הנאשמת, שבדיעבד הסתבר שהוא מיודד עם השרה סילמן ועם בעלה. הלה העיד שהנאשמת דפקה על חלון רכבו, נראתה נסערת, והוא חשש "שהיא תקפוץ מתחת לגלגלים". לא זו אף זו. נוכח זיכויה של הנאשמת מעבירת האיומים, מתעורר ספק האם מלכתחילה הייתה לשרה סילמן עילה לעכב את הנאשמת, לשאול לשמה או לעקוב אחריה אל תוך הסופרמרקט, כך שלא ניתן לבוא בטענות אל הנאשמת בעניין זה.
78. לא מצאתי כל ממש גם בטענת המאשימה בסיכומיה, כי העובדה שהנאשמת צילמה את סילמן ו"חגה סביבה", כדי לפגום בעקביות גרסתה, לפיה היא ניסתה לעזוב את המקום. אכן, ישנו פרק זמן קצר שבו צילמה הנאשמת את השרה סילמן, לאחר השיחה הראשונה למשטרה, כשהשתיים נראות במצלמות האבטחה חגות אחת סביב השנייה, אלא שהמאשימה מתעלמת מכך שמלכתחילה סילמן היא זו שהחלה במעקב אחרי הנאשמת כאשר זו נכנסה לסופרמרקט "מגה" על מנת לערוך קניות. כמפורט לעיל, גם בחלק השלישי של האירוע, לא אפשרה סילמן לנאשמת לעזוב ולהגיע לרכב (ראו השיחה השלישית למוקד 100, במסגרתה עדכנה סילמן את המוקדנית שהיא "אחרי" הנאשמת שהולכת לרכב שלה; "התחילה לרוץ ואני רצה אחריה"; "אני לא מוכנה לאבד אותה" ועוד).
79. לאחר שבחנתי את עדויותיהן של סילמן ושל הנאשמת, שאינן מאד שונות זו מזו, אחזור אל הראיה המרכזית, היא מצלמת האבטחה של "קליק המדליק". מהתיעוד עולה, שמבחינת הנאשמת האירוע הסתיים, והיא פנתה ללכת. הייתה זו השרה סילמן, שיצרה מגע בכך שרצה אחרי הנאשמת, הגיחה מאחוריה, הרימה את הטלפון הנייד כדי לצלם אותה, עקפה אותה מצדה השמאלי, חסמה את דרכה, התקרבה אליה, ונכנסה בהפתעה למרחב האישי שלה, תוך קירוב הטלפון הנייד שלה בסמוך לפניה. אזכיר, פעם נוספת, כי בשלב זה עדיין אחזה הנאשמת בידה השמאלית בכוס הקפה, שקנתה שלוש דקות קודם לכן, אחזה בידה הימנית את הטלפון הנייד שלה ועל שתי זרועותיה תלויות שקיות המצרכים.
במצב דברים זה, כאשר מדובר באירוע שקרה כהרף עין, תגובתה של הנאשמת בהסטת הטלפון שנתחב לפניה, נראית בעיני אוטומטית ובלתי רצונית, מתוך רפלקס, שנועד להגן על פניה ועיניה. בסופו של דבר, נגרמה תוצאה מצערת של פגיעה בגופה של סילמן ונזק אסתטי קל לטלפון הנייד, אולם זוהי תוצאה אינצידנטלית, שנגרמה עקב הדיפת הטלפון בשילוב העובדה שסילמן החזיקה אותו מול פניה (כעולה מהמצלמות ומעדותה של סילמן עמ' 168 ש. 29) ואין בכך כדי ללמד על כוונה של הנאשמת לפגוע בסילמן או על מודעותה לאפשרות הפגיעה בגופה או ברכושה. ראיות המאשימה אינן חוצות את רף ההוכחה הנדרש במשפט פלילי ולכל הפחות, מתעורר בעניין זה ספק, ממנו זכאית הנאשמת ליהנות.
בהינתן כלל האמור, אני מורה על זיכויה של הנאשמת מעבירות תקיפת עובד ציבור והיזק לרכוש במזיד.
80. לפני סיום מצאתי להוסיף הערה, בשולי הדברים, אך לא בשולי חשיבותם. השרה סילמן נראית במצלמות האבטחה, כשהיא מכוונת את הטלפון שלה לכיוון הנאשמת במהלך האירוע ולכאורה מצלמת אותה (למשל בשעה 09:55:50 במצלמות "קליק מדליק") ואף הטיחה בנאשמת לאחר האירוע, שצילמה את הנאשמת מכה אותה (ראו, סרטון "נאשמת 9"). עם זאת, בסופו של דבר הוגש לבית המשפט סרטון אחד ויחיד שצילמה סילמן לאחר אירוע התקיפה הנטען, בחלק השלישי של האירוע, בעת שהלכה בעקבות הנאשמת באחד הרחובות הסמוכים למרכז המסחרי, וכן ארבע תמונות סטילס– שלוש מתוכן צולמו ממש בסמוך לעיכובה של הנאשמת, במגרש החניה.
81. השרה סילמן התבקשה להתייחס לסוגיה זו וסיפרה בעדותה בפניי, שהראתה לשוטרים את כל החומרים שהיו בטלפון הנייד שלה והעבירה אותם למשטרה באמצעות אפליקציית whatsapp. תחילה אמרה שמדובר בסרטונים. בהמשך תיקנה את עצמה, ואמרה שמדובר בסרטון יחיד. לדבריה, היא הרימה את הטלפון כדי לצלם את הנאשמת, והייתה משוכנעת, שכל האירוע מתועד, אולם לאחר מכן נוכחה לדעת, שאין ברשותה תיעוד נוסף, זולת זה שהעבירה למשטרה (עמ' 158 ש. 18).
82. ממזכרים שערכו השוטרים רס"ר בניטה ופקד ישראילוב, (ת/ 8 מיום 25.1.2024 בשעה 10:12 ו- ת/12 מיום 25.1.2024 בשעה 11:55) עלה, שבמהלך גביית ההודעה, הציגה להם השרה סילמן סרטון מסוים, אולם באופן מעורר תהייה, ומבלי שסיפקו לכך הסבר סביר, הם לא עמדו על קבלת הסרטון עוד במעמד גביית העדות (ראו עדות רס"ר בניטה, עמ' 92 ש. 31 ואילך; עדות פקד ישראילוב, עמ' 98 ש.10 ואילך). בהמשך, בעוד שאת תמונות הסטילס העבירה בו ביום האירוע, השתהתה השרה סילמן בהעברת הסרטון למשטרה, חרף פניות אחדות אליה והוא הועבר למשטרה רק למחרת, ביום הגשת כתב האישום.
התנהלות זו של המשטרה הביאה לדחיית גרסתה של הנאשמת, על פניה, מבלי שנעשה ניסיון כן ואמיתי לבחון את סבירותה. רס"ר בניטה ציינה במזכר ת/8, כי הסרטון שצילמה סילמן שולל את טענת הנאשמת, לפיה סילמן הצמידה את הטלפון הנייד לפניה, מתוך הנחה מוטעית כי הסרטון צולם ממש בעת האירוע. שגגה זו ניתן היה למנוע בנקל, לולא מיהרה היחידה החוקרת להסיק מסקנות ללא בחינה מעמיקה של כלל התיעוד מהזירה, ובהסתמך על הזיכרון בלבד, עוד טרם קיבלה את הסרטון לידיה. סיכומם של דברים, אני מורה על זיכוי הנאשמת.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתוך 45 ימים.
ניתנה היום, כ"ד אלול תשפ"ה, 17 ספטמבר 2025, במעמד הצדדים
אפשרויות ניהול
איזי מהחונטה
17.09.2515:50
63. אתה באמת חושב שהודעה כזאת ארוכה מתאימה לפורום סקופים ברוטר ומישהו באמת יקרא את זה?בתגובה להודעה מספר 51
אפשרויות ניהול
מייקי
17.09.2518:20
72. לעזאזל נתונים, העיקר האג'נדה!בתגובה להודעה מספר 63
אפשרויות ניהול
ilanka
17.09.2515:34
52. בשע''ט. האם תביעת עתק אזרחית - כבר בדרכה?בתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
גשם חומצי
17.09.2515:34
53. אז היא לא הותקפה ?בתגובה להודעה מספר 0
בפעם השלישית אין כלום? היא עברה "אבחון"? אולי צריך . מישהו פיתה אותה להתלונן?
אפשרויות ניהול
איזי מהחונטה
17.09.2515:38
55. הסילמן הזאת דחליל ושק איגרוף. חטפה חזק מהימניים בכשהייתה בממשלה הקודמת של בנט ועכשיו חוטפת מהשמאלניםבתגובה להודעה מספר 0
יש לזה שם אני חושב.
אפשרויות ניהול
Flyby
17.09.2515:39
56. מי שלא האמין לסילמן כשתקפו אותה בתחנת הדלק האמין לסילמן בפרשה הזו, ''ימין'' מפוזיציהבתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
איזי מהחונטה
17.09.2515:44
61. זה תמצית המוח האנושי. פאר היצירה האלוהיתבתגובה להודעה מספר 56
תקרא לזה פוזיציה תקרא לזה כשלים קוגניטיביים תקרא לזה צביעות מה שבא לך
אפשרויות ניהול
David Sword
17.09.2516:48
71. רק מה לעשות שגם השופטת מודה שכן היתה תקיפה ושהתוקפת העיפה לה הטלפון, אז מי כאן מגיב מפוזיציה ? 🐫 דבשת, דבשת 🐫 נא להכיר.בתגובה להודעה מספר 56
אפשרויות ניהול
Flyby
17.09.2518:32
73. דבשוני, היכן כל העדים לתקיפה של השרה? ''בימין'' תרבות השקר והרמייה מזכירה את תרבות השקר כמו בחלק מהאיסלם הערביבתגובה להודעה מספר 71
השופטת זיכתה את מן גם מעבירת תקיפת עובד ציבור, לאחר שהבהירה כי ניתחה את הראיות והסרטונים. "בעדויות העדים התקשתי למצוא מהימנות", הדגישה. "הייתה אחת שראתה סטירה בעדותה במשטרה, ובבית משפט כבר לא ראתה סטירה אלא 'הרמת יד'. היה אחד שבמשטרה שמע 'רעש של סטירה', אך ספק אם היה במקום כפי שטען".
השופטת התייחסה בדבריה גם לתקרית עצמה, וקבעה: "במצב דברים זה, כאשר מדובר באירוע שקרה כהרף עין, קבע בית המשפט כי תגובתה של הנאשמת היא אוטומטית ובלתי-רצונית, מתוך רפלקס, שנועד להגן על פניה ועיניה. בסופו של דבר, אכן נגרמה תוצאה מצערת של פגיעה בגופה של השרה סילמן ונזק אסתטי קל לטלפון הנייד שלה, אולם זוהי תוצאה מקרית, שנגרמה עקב הדיפת הטלפון בשילוב העובדה שהשרה סילמן החזיקה את הטלפון מול פניה".
אפשרויות ניהול
pix
17.09.2518:57
76. היו 3 עדים שהמדינה העידה אשר התברר כי הם שיקרו!בתגובה להודעה מספר 73
אפשרויות ניהול
Flyby
17.09.2521:31
79. תרבות השקר ''בימין'' זה כמו תרבות השקר של האוייבים שלנובתגובה להודעה מספר 76
אפשרויות ניהול
David Sword
17.09.2520:45
77. כמובן שכאשר שמאלן קיצוני פאשיסטי תוקף זה תגובה אוטומטית ובלתי רצונית מתוך רפלקס. אפילו השופטת לא מאמינה לעצמה.בתגובה להודעה מספר 73
מעניין שעל זריקת נעל שאפילו לא פגעה מתוך עצבים וללא מחשבה מקבלים שלוש שנים בפנים.
צבועים רואים לכם (רק שהבושה כבר מזמן אבדה אז לא רק שלא אכפת לכם אלא שאתם מציגים זאת לראווה).
אפשרויות ניהול
Flyby
17.09.2521:29
78. קלאסי ''ימני'', אין לו מה לומר חוץ משמאל קיצוני בזמן שאתה תומך בממשלה שמסייעת באוכל ודלק לחמאס ועזה בזמן המלחמה? אתה לא רואה כלום חביביבתגובה להודעה מספר 77
אפשרויות ניהול
האזרח המודאג
17.09.2516:01
65. זה בזיון שבכלל התנהל משפט. כולם הבינו שזו רדיפה פוליטית נגד אזרחית תמימהבתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
David Sword
17.09.2516:46
70. ככה זה כאשר שני מטומטמים כמו לוין ורוטמן יודעים בעיקר לברבר הרבה על ''רפורמה'' מסוכנת במקום להעביר חוק אחד להקמת ועדה ייעודית להדחת שופטיםבתגובה להודעה מספר 0
אם זה היה הפוך וימני היה תוקף שרה מהשמאל הקיצוני פאשיסטי, בית המשפט לא היה כל כך רחמן מתחשב ומבין שפעולת התקיפה היתה רק מקרית ונצריכת.
מעניין מדוע מי שזרק נעל על שופטת ואפילו לא פגע בה קיבל שלוש שנים בפנים, מה ההבדל בין העקרוני בין המקרים ?
אשכול 915230
