ערכתי לאחרונה בתאריך 08.01.26 בשעה 14:16 בברכה, Spook
בשנים האחרונות, חוקרים חשפו קשרים בלתי צפויים בין דמויות פוליטיות בכירות בארה"ב לבין רשתות אסלאמיסטיות עולמיות. שמות כמו הילרי קלינטון, ברק אובמה, ג'ו ביידן, הומה עבדין, ג'ורג' סורוס זוהראן ממדאני צפו בטענות הקושרות אותם (או את מקורביהם) לארגונים הקשורים לתנועות אסלאמיסטיות כמו האחים המוסלמים, ג'מעת-א-אסלאמי, אל-קאעידה וחמאס.
זו אינה תיאוריית קונספירציה פרועה, אלא שובל מורכב של תרומות, קשרים משפחתיים והחלטות מדיניות שנראה כי מקשרות בעקיפין מנהיגים אמריקאים לרשתות קיצוניות אסלאמיסטיות מעבר לים.
כדי להבין את הרשת הזו, נתחיל עם האחים המוסלמים - התנועה האסלאמית שנוסדה במצרים בשנת 1928, ומאוחר יותר היוותה השראה לשלוחות טרור כמו חמאס ואל-קאעידה. בסוף המאה ה-20, האחים המוסלמים ביססו בשקט נוכחות אמריקאית ואסטרטגיה ארוכת טווח לחדור מבפנים.בשנת 1991, מסמך פנימי של האחים המוסלמים (שנתפס מאוחר יותר על ידי ה-FBI) תיאר "תהליך ציוויליזציה-ג'יהאדיסטי" שמטרתו "להרוס את הציוויליזציה המערבית מבפנים" לא באמצעות מלחמה גלויה, אלא באמצעות חדירה חשאית למוסדות ולמערכות תרבותיות. תזכיר הסבר סודי זה, שנכתב על ידי פעיל בכיר באחים המוסלמים באמריקה, תיאר את עבודתם בארה"ב כ"ג'יהאד גדול" שהושג באמצעות פעולות השפעה ובאמצעות בניית רשת של ארגוני חזית אסלאמיסטיים ברחבי המדינה.
התזכיר אף מנה עשרות קבוצות חזית של האחים המוסלמים ומשתפי פעולה בצפון אמריקה, תוך שהוא מתווה מפת דרכים להשפעה חשאית. גורמים אמריקאים לא הבינו במלואם את היקף הרשת הזו עד שנים לאחר מכן. למעשה, תובעים פדרליים בסופו של דבר הציגו את התזכיר הזה כראיה במשפט גדול למימון טרור, לצד מסמכי האחים המוסלמים האחרים שנתפסו, כדי להדגים את רוחב הרשת האמריקאית של האחים המוסלמים.
בקיצור, כבר בשנת 1991 ראו האחים המוסלמים "תשתית צללים" של ארגונים אסלאמיסטיים בארה"ב, שנועדה לקדם את האג'נדה שלהם תחת מסווה שפירה תוך חתירה תחת המוסדות האמריקאים מבפנים.
נחזור למשפט קרן ארץ הקודש בשנים 2007–2008, התביעה הגדולה ביותר בגין מימון טרור בהיסטוריה של ארה"ב. מקרה זה חשף עד כמה עמוק השתרשה רשת האחים המוסלמים. קרן ארץ הקודש (HLF), שבעבר הייתה ארגון הצדקה המוסלמי הגדול ביותר בארה"ב, הוכחה כמי שמעבירה מיליוני דולרים לחמאס, ארגון הטרור הפלסטיני.
במהלך המשפט, הראו החוקרים כי HLF ניתבה כספים דרך עמותות אסלאמיות לכאורה מיינסטרים - כולל חשבונות בשליטת האגודה האסלאמית של צפון אמריקה (ISNA) והנאמנות האסלאמית של צפון אמריקה (NAIT). גם ISNA וגם NAIT, שהציגו את עצמן כקבוצות חברה אזרחית מתונות, התבררו כקשורות באופן הדוק ל"וועדה הפלסטינית" החשאית של האחים המוסלמים (גוף המתאם של האחים המוסלמים בארה"ב לתמיכה בחמאס) ונקראו שותפים לקשירת קשר בתיק שלא הוגשו נגדו כתב אישום.
במילים פשוטות, המשפט הוכיח כי רשת של ארגונים אסלאמיים שבסיסם בארה"ב מימנה בסתר תנועת טרור זרה (חמאס).
הראיות היו מובהקות. צ'קים מחשבונות הבנק של ISNA שהופקדו על שם "המוג'אהדין הפלסטיני" (שם בדוי מוקדם לזרוע המיליטנטית של חמאס) נחשפו על ידי ה-FBI. עדויות ומסמכים חשפו כי בכירים ב-ISNA וב-NAIT היו חלק ממבנה האחים המוסלמים לאורך כל הדרך, מה שאישש את אזהרות התזכיר משנת 1991. יתר על כן, המשפט הדגיש את המועצה ליחסי אמריקה-אסלאם (CAIR) - כיום קבוצת הסנגוריה המוסלמית הגדולה ביותר בארה"ב - כצמיחה של אותה רשת תמיכה של חמאס.
CAIR נוסדה בשנות ה-90 על ידי חברי ועדת פלסטין של האחים המוסלמים, וגם היא הופיעה ברשימת הארגונים המסונפים של התובעים. (למרות ש-CAIR לא הואשמה בפשע, ה-FBI היה מודאג מספיק כדי לנתק את הקשרים הרשמיים עם CAIR לאחר המשפט - עוד על כך בהמשך). מקרה ארץ הקודש היה קריאת השכמה: הוא חשף תשתית אסלאמיסטית הקשורה לאחים המוסלמים באמריקה, שפעלה תחת חזיתות צדקה תוך סיוע חשאי בחו"ל.
בקיצור, עד תחילת המאה ה-21, רשת של בנקים, עמותות וארגוני צדקה המקושרים זה בזה - חלקם הומניטריים באופן גלוי, אחרים קיצוניים באופן חשאי - יצרה צינור פיננסי למטרות אסלאמיסטיות. בהקשר זה אנו בוחנים את המפגשים עם דמויות פוליטיות אמריקאיות.
לדוגמה, אבו נידאל, טרוריסט ידוע לשמצה, ניהל חשבונות בסניף בלונדון של BCCI כדי לקבל מימון מהמפרץ. מייסד BCCI הפקיסטני, אגא חסן עבדי, תכנן את הבנק במיוחד כדי להתחמק מרגולציה, ויצר "רשת עכביש תאגידית מורכבת" של חברות קש וחשבונות סודיים. מבנה זה משך אליו לא רק גורמים פליליים אלא גם פקידים ואליטות ברחבי העולם: הבנק שיחד באופן שיטתי מנהיגים פוליטיים בעשרות מדינות (אסיה, אפריקה, המזרח התיכון, אפילו ארה"ב) כדי לקנות השפעה.
אולי הדוגמה האישית ביותר לקשרים אלה היא חומה עבדין, עוזרתה ושותפתה הוותיקה של הילרי קלינטון. הרקע של עבדין מראה כיצד קשרי משפחה יכולים לקשר קצינים אמריקאים לאידיאולוגיות אסלאמיסטיות. הוריה היו מלומדים אסלאמיסטיים בולטים שבסוף שנות ה-70 סייעו בניהול מכון מחקר וכתב עת סעודי בשם המכון לענייני מיעוטים מוסלמים (IMMA).
ראוי לציין כי IMMA נוסד ומומן על ידי ד"ר עבדאללה עומר נאסיף - איש דת סעודי רב עוצמה שכיהן אז כמזכ"ל הליגה העולמית המוסלמית (ארגון אסלאמיסטי עולמי). נאסיף לא היה סתם תורם: מאוחר יותר הוא ייסד את קרן רביטה בשנת 1988, אשר לאחר ה-11 בספטמבר הוגדרה על ידי ממשלת ארה"ב כישות מימון טרור. במילים אחרות, הוריה של חומה עבדין חבו את תפקידיהם לאדם שנכנס לרשימות המעקב של ארה"ב לטרור בשל מימון חמושים אסלאמיסטיים.
אולי הדוגמה האישית ביותר לקשרים אלה היא חומה עבדין, עוזרתה ותיקה ואשת סודה של הילרי קלינטון. הרקע של עבדין מראה כיצד קשרי משפחה יכולים לקשר קצינים אמריקאים לאידיאולוגיות אסלאמיסטיות. הוריה היו מלומדים אסלאמיים בולטים שבסוף שנות ה-70 סייעו בניהול מכון מחקר וכתב עת סעודי בשם המכון לענייני מיעוטים מוסלמים (IMMA).
ראוי לציין כי IMMA נוסדה ומומנה על ידי ד"ר עבדאללה עומר נאסיף - איש דת סעודי רב עוצמה שכיהן אז כמזכ"ל הליגה העולמית המוסלמית (ארגון אסלאמיסטי עולמי). נאסיף לא היה סתם תורם: מאוחר יותר הוא ייסד את קרן רביטה בשנת 1988, אשר לאחר ה-11 בספטמבר הוגדרה על ידי ממשלת ארה"ב כישות מימון טרור. במילים אחרות, הוריה של חומה עבדין חבו את תפקידיהם לאדם שנכנס לרשימות המעקב של ארה"ב לטרור בשל מימון חמושים אסלאמיסטים.
הומה עצמה גדלה בתוך הסביבה האינטלקטואלית האסלאמיסטית הזו. בשנת 1996, כסטודנטית בוושינגטון הבירה, היא נרשמה כעורכת משנה של כתב העת המשפחתי IMMA, ועבדה למעשה תחת חסותו של נאסיף. במקביל, הומה הצעירה הייתה פעילה באגודת הסטודנטים המוסלמים (MSA) של האוניברסיטה שלה - ארגון בקמפוס שנוסד במקור על ידי חברי האחים המוסלמים בשנות ה-60, שתואר במסמכי האחים המוסלמים כ"גרעין" של פעילותה בארה"ב.
קשרים אלה הפכו למחלוקת לאחר שחומה עבדין נכנסה לשירות הציבורי של ארה"ב. היא החלה לעבוד עבור הילרי קלינטון בשנת 1996 (כמתמחה בבית הלבן) וקיבלה תפקיד סגנית ראש הסגל של קלינטון במחלקת המדינה בשנת 2009. בהתחשב בקשרים המשפחתיים של עבדין, היו בוושינגטון שתהו בשקט האם קשרים אלה עלולים להוות חשש ביטחוני או להשפיע על מדיניות ארה"ב.
כאשר הנשיא ברק אובמה נכנס לתפקידו ב-2009, הוא שינה באופן מודע את כיוון העניינים בנוגע למעורבות עם העולם המוסלמי. הוא שאף לתקן את היחסים לאחר מלחמת עיראק והאמין שפנייה לקבוצות אסלאמיסטיות יכולה לעודד מתינות וכבוד הדדי. רגע בולט אחד היה נאום אובמה בקהיר ביוני 2009, שכונה "התחלה חדשה".
בצעד שנוי במחלוקת, ממשל אובמה התעקש כי המנהיג הסמכותי של מצרים, חוסני מובארק, יאפשר לחברי האחים המוסלמים האסורים להשתתף בנאום. לפחות עשרה דמויות באחים המוסלמים הוזמנו לבקשת ארה"ב - סטייה מדהימה מהפרוטוקול, בהתחשב במעמדם הבלתי חוקי של האחים המוסלמים במצרים באותה תקופה. ה"אטלנטיק" ציין מאוחר יותר שזה היה איתות מכוון: אובמה רצה "לעסוק... אפילו עם הסונים הפחות מתונים", תוך שהוא מאתגר בגלוי את דיכוי האחים המוסלמים על ידי מובארק. בכך שנתן לאחים המוסלמים מקום בשולחן הנאומים, צוותו של אובמה האמין שהם מכירים בכוח עממי רב עוצמה בחברות מוסלמיות - בתקווה שהכללה תמתן את שאיפותיהם הקיצוניות יותר של האחים המוסלמים.
כאשר מועמד האחים המוסלמים, מוחמד מורסי, ניצח בנשיאות מצרים בשנת 2012, ממשל אובמה שמר על קשרים הדוקים ותמיכה בממשלתו האסלאמית של מורסי. עם זאת, בעלות ברית רבות של ארה"ב נבהלו. ישראל, איחוד האמירויות הערביות וצבא מצרים ראו באובמה "רך" כלפי האחים המוסלמים, במיוחד לאחר שאובמה מתח ביקורת על ההפיכה של הצבא המצרי בשנת 2013 שהפילה את מורסי. מנקודת מבטם, וושינגטון הימרה בתמימות על ארגון שבסופו של דבר שואף לבסס שלטון מבוסס שריעה (הנוגד לדמוקרטיה חילונית).
עם כניסתו לתפקידו בשנת 2021, הנשיא ג'ו ביידן המשיך במידה רבה את גישתו של אובמה, המכוונת לפעילות הסברתית, והחזיר רבים מבוגרי אובמה לממשלה. עם זאת, צוותו של ביידן משך עד מהרה ביקורת על מינויים מסוימים בעלי נטיות ידידותיות לאסלאמיסטיות בעבר. לדוגמה, ביידן מינה את מאהר ביטאר למנהל בכיר למודיעין במועצה לביטחון לאומי - תפקיד המפקח על תוכניות מודיעין רגישות.
ביטאר היה פעיל בחוגים פרו-פלסטיניים והוביל מחאות סוערות בקמפוסים נגד ישראל. למרות שהוא אינו מואשם באהדה כלשהי לטרור, מבקרים חוששים שהטיותיו החזקות (המתואמות עם קבוצות שלעתים קרובות מתנצלות על חמאס) עלולות להעיב על שיקול דעתו. מינוי נוסף היה רימה דודין לסגנית מנהלת החקיקה בבית הלבן.
דודין, פלסטינית-אמריקאית, אמרה על פי הדיווחים במהלך האינתיפאדה השנייה (תחילת שנות ה-2000) כי פיגועי התאבדות היו "המוצא האחרון של עם נואש". מגיניה טוענים שהיא הסבירה את התופעה, לא תמכה בה; אף על פי כן, הערות כאלה העלו דגלים אדומים לגבי השקפת עולמו של עוזר בכיר. בחירות כוח אדם אלו סימנו כי בית הלבן של ביידן היה מוכן לכלול פקידים התומכים בנרטיבים של מיליטנטיות אסלאמיסטית (גם אם רק במובן האקדמי) - עובדה שהדאיגה כמה משקיפים.
בזמן שפוליטיקאים גיבשו מדיניות, צורה שקטה יותר של השפעה התגבשה באמצעות רשתות אקטיביסטיות ותורמים גדולים. שחקן מפתח אחד היה המיליארדר הפיננסי ג'ורג' סורוס, הידוע במימון מטרות פרוגרסיביות. העיתונאית החוקרת אסרה נומאני תיעדה כיצד הפילנתרופיה של סורוס סייעה לגבש את מה שהיא מכנה ברית "אדום-ירוק-כחול": "אדום" לפעילי שמאל קיצוני, "ירוק" לאסלאמיסטים ו"כחול" לדמוקרטים הממסדיים.
הנחת היסוד: החל מאמצע שנות ה-2010, קרנות החברה הפתוחה (OSF) של סורוס החלו להפנות מענקים לקבוצות סנגור מוסלמיות-אמריקאיות שהיו קשורות לתנועות צדק חברתי שמאלניות. לדוגמה, קרן סורוס הזרימה כמעט 2.5 מיליון דולר בשנים האחרונות ל-MPower Change ו-Emgage - שני ארגונים פוליטיים מוסלמים-אמריקאים מתפתחים. MPower Change, שנוסדה על ידי הפעילה הפלסטינית-אמריקאית לינדה סרסור, מתמקדת במעורבות אזרחית מוסלמית עממית; Emgage היא PAC שמטרתה להגביר את שיעור ההצבעה בקרב מוסלמים.
המטרה המשותפת שלהם: לבחור מועמדים הדוגלים במטרות כמו זכויות הפלסטינים, אנטי-אסלאמופוביה ומדיניות כלכלית שמאלנית, ובכך לנרמל את האג'נדה שלהם בתוך המפלגה הדמוקרטית המרכזית.
להמשך קיראה:
https://x.com/GBNT1952/status/20085...
https://gbnt1952.substack.com/p/the...
אשכול 928062
