ננעל בתאריך 19.03.26 בשעה 14:27 על-ידי פיקורוטר
ערכתי לאחרונה בתאריך 19.03.26 בשעה 11:53 בברכה, הדבר תלוי בי
עדי מינץ
מצווה הבאה בעבירה: על הסכנה שבקידוש האמצעים ביהודה ושומרון
גאולת הארץ דרך מפעל ההתיישבות והחוות היא מהמהלכים ההיסטוריים הנשגבים של דורנו. אך כשקומץ קיצוני הופך את האידיאל לצידוק לפגיעה בחפים מפשע, הוא פוגע בערכו של המפעל כולו. בניגוד לתפיסות זרות, היהדות מלמדת שהדרך לגאולה חייבת להיות טהורה כמו המטרה. אל תעמדו מנגד.
השיבה המופלאה של עם ישראל לארצו בדורות האחרונים הציבה בפנינו אתגרים מוסריים ותאולוגיים שלא ידענו מאז ימי קדם.
ההתיישבות בכל מרחבי ארץ מולדתנו היא כוח מוביל ומרכזי בתהליך הגאולה; היא הביטוי המוחשי לנאמנותנו לברית האבות. בתוך מפעל אדיר זה, בולט מפעל החוות החלוצי, המקיים בהידור ובמסירות נפש את מצוות יישוב הארץ ושומר על אדמות הלאום, ומרחיב את אחיזתנו בה. זהו מפעל אדיר שרובו ככולו חלוציות טהורה המחוברת לרגבי האדמה.
אולם, דווקא מתוך הערכה עמוקה למפעל החוות, אי אפשר לעצום עין מול תופעות שוליים. במכתב הנוקב שפרסם השבוע אלוף פיקוד המרכז, אבי בלוט, הוא הצביע על כך שקומץ קטן מקרב נערי הגבעות נוקט בדרכים של חיכוך יזום ופגיעה בחפים פשע. חשוב להדגיש: מדובר במיעוט שאינו מייצג את הרוב המוחלט של החלוצים, אך מעשיו משליכים על הכלל. כפי שכתב האלוף, הפעולות הללו "משחקות לידי האויב", מחלישות את הלגיטימציה של ההתיישבות ומסיטות את צה"ל ממשימותיו המבצעיות.
כשהאמצעים מכתימים את המטרה
כאשר אנו מדברים על "חיכוך יזום", הכוונה למעשים אקטיביים שנועדו לערער את הסדר, כגון פגיעה ברכוש בכפרים פלסטיניים או עימותים אלימים עם רועי צאן.
הכלל היסודי ביהדות הוא שהמטרה אינה מקדשת את האמצעים. חז"ל טבעו את המושג "מצווה הבאה בעבירה" כדי להבהיר שמעשה טוב שנעשה באמצעים פסולים - מאבד את ערכו הקדוש. אי אפשר לבנות קדושה על תשתית של עוול. בעוד שתנועות מסוימות בהיסטוריה, דוגמת "הישועים", אמרו שכוונות טובות מתירות פגיעה בערכי המוסר, היהדות הציבה גבולות נוקשים המפרידים בין אידיאל לאלימות.
תמרור העצור של הראי"ה קוק
רבים מהמצדיקים מעשים אלו מנסים להיתלות באילנות גבוהים, ובראשם הראי"ה קוק, תוך עיוות דבריו על "הקודש שבחול". אולם מי שמייחס לרב קוק תמיכה בפגיעה במוסר האנושי למען הגאולה - טועה ומטעה. ב"אורות התשובה", הרב מבכה את "חטא הארץ" - המצב שבה האמצעים נפרדו מהמטרות. חזונו הגדול היה ש"טעם העץ יהיה כטעם הפרי", כלומר שהדרך שבה אנו גואלים את הארץ תהיה קדושה וטהורה בדיוק כמו המטרה עצמה. בשמונה קבצים (א', קנ"ז) כותב הרב: "אסור ליראת שמים שתדחק את המוסר הטבעי של האדם, כי אז אינה עוד יראת שמים טהורה"
יראת שמיים אמתית אינה צידוק דתי לעקיפת המוסר האנושי, אלא כוח שבא לרומם אותו. אם "יראת השמיים" של אדם דורשת ממנו להיות פחות מוסרי, פחות רחום או פוגעני כלפי מי שאינו מעורב - סימן שזו "יראה" פגומה וזרה לרוח התורה. יראת שמיים טהורה חייבת להפוך את האדם לישר יותר, לא לפעול נגד מצפונו האנושי הבסיסי. (לא בכל מקום ניתן לנפנף באמירה "אין בלתי מעורבים")
קריאה להנהגה: האחריות על כתפיכם
אני הקטן םונה אל ראשי הציבור, אל ראשי המועצות ואל רבני היישובים והישיבות: השתיקה כהסכמה היא. אלוף הפיקוד במכתבו קרא למנהיגות המקומית לקחת אחריות, וזוהי קריאה שחייבת לקבל מענה תורני חד-משמעי.
חובה עלינו להגן על מפעל החוות המפואר מפני אותם שוליים המכתימים אותו. עליכם להבהיר בשיעורים ובשיחות אישיות: מי שפוגע בחף מפשע בשם ארץ ישראל - מחריב את בניינה. עלינו להוקיע את האלימות ולחזק את החלוציות הממלכתית. הגאולה היא תהליך של "כלל ישראל", והיא חייבת להיעשות מתוך חיבור לצה"ל ולרוב העם, ולא כפעולה מחתרתית המזיקה לכלל.
לסיכום, אהבת הארץ וגאולתה אינן עומדות בסתירה למוסר ולחוק - הן מחייבות אותם. עלינו לשוב אל האידיאל שבו הדרך אל הגאולה רצופה במעשים של צדק. רק מתוך נאמנות למוסר התורה ולממלכתיות הישראלית, נזכה לראות בבניין הארץ כשהוא שלם ברוחו ובגופו.
עדי מינץ
https://www.inn.co.il/news/692610?u...
אשכול 939460