החופשה הבאה שלך מתחילה כאן
פורום סקופים וחדשות אשכול 949354

ח''כ אבי מעוז על העונש לחיילים חרדים שלא הסתפרו בגלל ספירת העומר: אדוני הרמטכ''ל, על מי אתה עובד? ככה רוצים לגייס חרדים?

ח"כ אבי מעוז על העונש לחיילים חרדים שלא הסתפרו בגלל ספירת העומר: אדוני הרמטכ"ל, על מי אתה עובד? ככה רוצים לגייס חרדים?

1. איפה רשום שהם חרדים? בתגובה להודעה מספר 0
2. בכתבה בתגובה להודעה מספר 1
3. אני חייב לומר כאן משהו למען ההגינות. עמדתי הפרו יהודית ידועה לכל. אבל אני מכיר את היחידות החרדיות מקרוב.. הרבה פעמים חיילים מגיעים לפסח עם בתגובה להודעה מספר 2
תספורת לא תקנית.
בין אם זה ארוך מדי ובין אם זה דירוג שהוא לא תקני, ואז כשהרסר אומר להם להסתפר במהלך העומר הם טוענים שאסור וכו׳.
במצב כזה לא פעם המלצתי למפקדים להגיד לחייל שאם כל כך חשוב לו העומר שיספור את העונש על הפרת המשמעת על זה שהוא נכנס לעומר ללא תספורת תקנית.

כמובן שאחרי כל זה יש לומר שזה לא חכם מצד הרמטכ״ל שיצאו כותרות כאלה
4. ברור שנושא התספםורת הוא אמתלה . הסיבה להצקות זה שסביר שהם מניחים תפילין בכל סתם יום של חול. בתגובה להודעה מספר 3
21. לחרדים יש את עניין שמירת הברית וזה מה שמונע מהם להתגייס הבאתי כאן את ההלכות בעניין לטובת הציבור בתגובה להודעה מספר 4
קדושת האדם, גבולות ההלכה ומשמעות הצניעות — בין איסורי ביאה, שמירת הברית והתפתחות המנהגים בישראל

פתיחה

נושאי קדושת הגוף, יחסי אישות, צניעות ושמירת הברית תופסים מקום מרכזי במחשבת ישראל לדורותיה. מן התורה שבכתב, דרך התלמוד והמדרשים, ועד לספרות ההלכה, הקבלה והחסידות — נבנתה מערכת רחבה העוסקת בגבולות המעשה המיני, בטהרת המחשבה, במשמעות כוח ההולדה וביחס שבין גוף האדם לנשמתו.

עם השנים התפתחו גם דיונים עמוקים בשאלה מהו עיקר הדין ומהן תוספות מאוחרות: מה אסור מן התורה עצמה, אילו גדרים תיקנו חז"ל כדי להרחיק את האדם מן העבירה, ואילו נורמות חברתיות ומנהגים נוספו בקהילות ישראל בתקופות שונות.

מאמר זה מבקש לאחד את מכלול הסוגיות הללו לתמונה רחבה אחת: איסורי העריות והביאה, גדרי ההרחקה, משמעות הצניעות, שאלת הלבוש והמבט, סוגיית הוצאת זרע לבטלה, ותפיסת הקדושה הכוללת של היהדות.

א. יסוד איסורי העריות בתורה

התורה עוסקת באופן מפורש וברור באיסורי ביאה מסוימים. בפרשת העריות בספר ויקרא חוזר שוב ושוב הביטוי:

"ערוות ... לא תגלה"

כלומר, מוקד האיסור הוא מעשה הביאה האסור עצמו.

איסורי הביאה המרכזיים

1. נידה

"ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערוותה"

איסור קיום יחסי אישות עם אישה בזמן נידתה הוא אחד מאיסורי התורה המרכזיים. לאחר טהרה כדין וטבילה — היחסים מותרים במסגרת הנישואין.

2. אשת איש

"ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע"

איסור זה נחשב מן החמורים שבתורה.

3. קרובות משפחה — עריות

התורה אוסרת יחסים עם:

אם

אחות

בת

דודה

כלה

אשת אב

אשת אח במקרים מסוימים

ועוד קרובות המפורטות בפרשת אחרי מות.

4. גויה

ההלכה אוסרת יחסי אישות וחתנות עם גויה כחלק מן ההרחקה מהתבוללות.

5. משכב זכר

"ואת זכר לא תשכב משכבי אשה"

זהו איסור מפורש מן התורה.

6. ביאת זנות

חז"ל והפוסקים דנו ביחסים שאינם במסגרת מחייבת של נישואין. חלק מן הדיונים עסקו גם במעמד הפילגש.

ב. המסגרות המותרות

חופה וקידושין

המסגרת המרכזית והאידיאלית ביהדות היא חיי אישות במסגרת נישואין כדת משה וישראל.

כאשר האישה טהורה מנידתה — יחסי האישות אינם רק מותרים אלא נחשבים למצווה.

פילגש

סוגיית הפילגש נידונה רבות:

הרמב"ם נטה לאסור.

הראב"ד וחלק מן הראשונים הכירו באפשרות של פילגש בתנאים מסוימים.

עם זאת, גם לפי הדעות המתירות, טהרת נידה נותרת חובה מוחלטת.

ג. גדרי ההרחקה שתיקנו חז"ל

חז"ל הכירו בכוחו של היצר האנושי ולכן קבעו סייגים כדי למנוע הידרדרות לעבירה.

1. איסור ייחוד

איסור על גבר ואישה שאינם מותרים זה לזה להסתגר במקום מבודד.

2. איסור נגיעה

איסור על מגע של חיבה בין גבר לאישה שאינם נשואים זה לזו.

3. שיחה המביאה לקרבה אסורה

חז"ל הזהירו מפני קלות ראש וקרבה אינטימית העלולה לעורר את היצר.

עם זאת, אין איסור גורף על עצם הדיבור בין גברים לנשים בענייני חיים רגילים.

4. הסתכלות מתוך תאווה

חז"ל הזהירו מפני מבט שנעשה מתוך חיפוש גירוי מיני או כוונת עבירה.

הדיון ההלכתי עוסק בעיקר בכוונה ובהפיכת המבט לכלי של תאווה.

ד. בין צניעות לבין איסורי עריות

אחת הסוגיות המרכזיות היא היחס בין מושג ה"צניעות" לבין איסורי העריות.

לפי גישה פרשנית מסוימת, יש להבחין בין שני תחומים:

איסורי ביאה מוגדרים.

מידת הצניעות כמעלה מוסרית כללית.

לפי גישה זו, התורה עצמה מתמקדת בעיקר במעשה האסור, ולא ביצירת הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים במרחב הציבורי.

"והצנע לכת עם אלוהיך"

הפסוק עוסק בכלל האדם:

"והצנע לכת עם אלוהיך"

צניעות כאן נתפסת כענווה, מתינות ושקט נפשי — לאו דווקא כהסתרת הגוף.

כך גם דברי חז"ל:

"סייג לחכמה שתיקה"

"מאוד מאוד הוי שפל רוח"

"איזהו מכובד? המכבד את הבריות"

אלו עוסקים במידות הנפש יותר מאשר בהלכות עריות.

ה. היחס למבט ולראיית אישה

הפסוק:

"ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"

מתפרש בדרך כלל כאזהרה מפני הליכה מכוונת אחר תאווה.

לפי חלק מן ההוגים, ההבדל הוא בין:

ראייה טבעית ונורמלית במרחב החיים.

לבין הפיכת המבט לרדיפה אחר עבירה.

לפי תפיסה זו, האחריות המוסרית מוטלת בראש ובראשונה על האדם עצמו ועל שליטתו ביצרו.

ו. החברה המקראית והמפגש בין המינים

התנ"ך מתאר נשים וגברים הפועלים יחד במרחב הציבורי:

רבקה שואבת מים.

רחל רועה צאן.

מרים מובילה את הנשים בשירה.

דבורה שופטת את ישראל.

אביגיל משוחחת עם דוד.

האישה השונמית מארחת את אלישע.

המקרא אינו מציג עצם מפגש כזה כאיסור.

גם שיר השירים מלא בתיאורי אהבה ויופי.

ז. דיני הצניעות והלבוש — בין הלכה למנהג

במהלך הדורות נוצרו בקהילות ישראל נורמות לבוש שונות.

יש להבחין בין:

איסורי תורה.

תקנות חז"ל.

מנהגים קהילתיים.

חומרות מאוחרות.

יש הטוענים שחלק מן ההחמרות הושפעו מתרבויות הסביבה בגלות — נוצריות ומוסלמיות — שבהן התפתחה תפיסה סגפנית או מסתירה של האישה.

מנגד, פוסקים רבים רואים בדיני הצניעות חלק אינטגרלי מקדושת ישראל.

חשוב להדגיש ביושר: ההלכה המקובלת ברוב הדורות רואה בצניעות מערכת רחבה יותר מאשר רק איסור הביאה עצמו.

ח. הוצאת זרע לבטלה — יסודות הסוגיה

נושא הוצאת זרע לבטלה תופס מקום מרכזי בספרות חז"ל, ההלכה והקבלה.

פרשת אונן

"ושיחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו"

חז"ל ראו במעשה אונן סמל להשחתת כוח ההולדה.

מצוות פרו ורבו

"פרו ורבו ומלאו את הארץ"

כוח ההולדה נתפס כשותפות האדם במעשה הבריאה.

ט. חז"ל על קדושת הברית

במסכת נידה נאמר:

"כל המוציא שכבת זרע לבטלה כאילו שופך דמים"

חז"ל ראו בכוח ההולדה כוח חיים בעל משמעות רוחנית עמוקה.

עוד אמרו:

"הרהורי עבירה קשים מעבירה"

כלומר, ההתמודדות מתחילה כבר בעולם המחשבה.

י. הראשונים והפוסקים

הרמב"ם

הרמב"ם מדגיש:

"אסור לאדם להקשות עצמו לדעת"

וכן:

"אין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה"

הפתרון לפי הרמב"ם הוא ניהול נכון של המחשבה והחיים.

השולחן ערוך

באבן העזר נפסק:

"אסור להוציא שכבת זרע לבטלה"

והפוסקים דנו בגבולות המעשה, ההרהור והאחריות המעשית.

יא. הקבלה וספרות הסוד

הזוהר ותיקוני הזוהר הרחיבו מאוד על משמעות שמירת הברית.

לפי הקבלה:

כוח ההולדה הוא כוח רוחני עמוק.

פגם הברית פוגע בשפע הרוחני.

שמירת הברית מחברת בין האדם לשכינה.

האר"י הקדוש עסק בתיקוני הברית, בטהרת המחשבה ובכוח התשובה.

יב. החסידות והיחס לנפילה

הבעל שם טוב

הדגיש שאין ליפול לייאוש ולעצבות.

רבי נחמן מברסלב

ראה בשמירת הברית יסוד לטהרת הדעת, אך חזר ואמר:

"אין ייאוש בעולם כלל"

חב"ד

ספר התניא מסביר שהמאבק ביצר הוא חלק טבעי מעבודת האדם.

יג. קדושת האדם — גוף ונשמה

בכל ספרות ישראל עולה רעיון מרכזי:

האדם אינו נדרש לבטל את טבעו אלא לקדש אותו.

כוח היצר אינו נתפס כרע מוחלט אלא ככוח חיים שיש לנתב נכון.

חז"ל אמרו:

"איזהו גיבור? הכובש את יצרו"

הגבורה היא שליטה עצמית, לא ביטול החיים.

יד. תשובה ותיקון

לצד חומרת האיסורים, היהדות מדגישה תמיד את כוח התשובה.

"אין דבר עומד בפני התשובה"

"השיבו וחיו"

דרכי התיקון שמוזכרות בספרות ישראל כוללות:

לימוד תורה

תפילה

שמחה ולא עצבות

סדר חיים מאוזן

שמירת המחשבה

התרחקות מהרהורים ומבטלה

טו. היחס המאוזן לסוגיה

בדורות האחרונים הודגש הצורך באיזון:

מצד אחד — שמירה על קדושה ואחריות מוסרית.

מצד שני — הימנעות מהפחדה, ייאוש ושנאה עצמית.

האדם איננו מלאך. ההתמודדות עם היצר היא חלק מטבע החיים.

הגדולה האמיתית היא ההתמדה ברצון לתקן ולהתקדם.

טז. סיכום

היהדות מציגה מערכת רחבה ומורכבת של קדושת החיים:

התורה אוסרת איסורי ביאה מוגדרים.

חז"ל מוסיפים גדרי הרחקה.

ספרי המוסר והחסידות מדגישים את טהרת המחשבה והמידות.

הקבלה רואה בכוח ההולדה כוח רוחני עמוק.

דיני הצניעות משלבים הלכה, מנהג והתפתחות היסטורית.

במרכז כל המערכת עומדת תפיסה אחת:

כוח החיים שבאדם הוא כוח קדוש.

האתגר של האדם איננו לברוח מן החיים, אלא לחיות אותם מתוך אחריות, שליטה עצמית, נאמנות, קדושה ואיזון.

וכפי שאמר דוד המלך:

"לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים, וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי"

22. לדתיים יש תורה אחרת מאשר החרדים? בתגובה להודעה מספר 21
בתורה שלהם לא מופיעים האיסורים שאתה מביא?!
23. אותה תורה בדיוק פשוט הם סוברים שאהבת העם והגנה על המדינה חשובים יותר מהיכשלות בעבירה בתגובה להודעה מספר 22
בסופו של דבר כולם חוטאים השאלה כמה אדם התאמץ להתרחק מעבירה
24. בגלל הצבא, איזה עבירה בדיוק עושים הדתיים? נשמע לי האשמה מופרכת בתגובה להודעה מספר 23
25. חזל אמרו כל המסתכל בנשים בא לידי עבירה בתגובה להודעה מספר 24
אז יש כאלה שמעדיפים להסתגר בבית המדרש וללמוד תורה כדי לא לבוא לידי עבירה
26. בשביל זה יש גדודים מיוחדים, בהם אין מפגש עם נשים. בתגובה להודעה מספר 25
אגב, גם כשכן יש נשים, יש בחירה אם להסתכל עליהן או לא.
זה נראה לי סתם השמצה של הציבור שכן מתגייס, כאילו שהוא נכשל בגלל זה.
27. זה לא קשור ישירות לצבא בימינו כל יציאה לרחוב מביאה את האדם להיכשל בעבירה וגם במדיה הדיגיטלית בתגובה להודעה מספר 26
28. אז לשם מה קשרת את זה לצבא? בתגובה להודעה מספר 27
30. כי כשמחייבים גבר להתגייס אז מחייבים אותו לצאת מבית המדרש בעצם בתגובה להודעה מספר 28
31. הגדודים החרדיים הם ללא נשים, כך שהתירוץ הזה נופל. בתגובה להודעה מספר 30
32. 27 בתגובה להודעה מספר 31
38. תיאורטית בלבד. במציאות, תמיד יש 'במקרה' מציאויות שלא תואמות את ההלכה בתגובה להודעה מספר 31
36. תודה, ומה באמת היה בין דוד לאלישבע? בתגובה להודעה מספר 21
37. זה בת שבע לא אלישבע והבאתי את הקטע מהגמרא מתורגם ומבואר בתגובה להודעה מספר 36
תרגום לעברית מודרנית

אמר רב יהודה בשם רב:
לעולם אל יביא אדם את עצמו לידי ניסיון, שהרי דוד מלך ישראל הביא את עצמו לידי ניסיון ונכשל.

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא:
ריבונו של עולם, מדוע אומרים בתפילה “אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב”, ואין אומרים “אלוהי דוד”?

אמר לו ה’:
האבות עברו ניסיונות ועמדו בהם, ואילו אתה עדיין לא התנסית.

אמר דוד:
ריבונו של עולם, בחן אותי ונסה אותי, כמו שנאמר: “בחנני ה’ ונסני”.

אמר לו ה’:
אנסה אותך, ואף אודיע לך במה יהיה ניסיונך — דבר שלא הודעתי לאבות. אני מודיע לך שאנסה אותך בענייני עריות.

מיד נאמר: “ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו”.
אמר רב יהודה: דוד הפך את משכב הלילה למשכב היום — כלומר הרבה בתשמיש ובתענוגות — ולכן נשכחה ממנו הלכה חשובה:
“אבר קטן יש באדם — משביעו רעב, ומרעיבו שבע”; כלומר ככל שאדם מרבה למלא את תאוותו, כך היא גוברת יותר.

בהמשך נאמר: “ויתהלך על גג בית המלך וירא אשה רוחצת”.
בת שבע הייתה חופפת את ראשה מאחורי מחיצה.
בא השטן ונראה לדוד כציפור. דוד ירה חץ לעבר הציפור, החץ פגע במחיצה, המחיצה נפלה, ובת שבע נגלתה לעיניו — ואז ראה אותה.

מיד שלח דוד לברר מי היא, ונאמר לו:
“הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי”.
דוד שלח שליחים, לקח אותה, והיא באה אליו והוא שכב עמה, ולאחר מכן שבה לביתה.

וזהו שנאמר בתהילים:
“בחנת לבי, פקדת לילה, צרפתני בל תמצא, זמתי בל יעבר פי”.
דוד כאילו אומר: רציתי שלא אכשל, שלא יֵצא דבר רע מפי וממעשיי — ובכל זאת נכשלתי.

עוד דרש רבא על הפסוק:
“בה’ חסיתי, איך תאמרו לנפשי נודי הרכם ציפור”.
אמר דוד לפני ה’:
מחול לי על אותו עוון, כדי שלא יאמרו שאפילו “ההר” — כלומר אדם גדול וחזק כמותי — הועף ונפל כמו ציפור קטנה.

ועל הפסוק:
“לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי” —
אמר דוד:
גלוי וידוע לפניך שאילו רציתי לכפות את יצרי — הייתי יכול. אלא הנחתי לעצמי להיכשל, כדי שלא יאמרו “עבד ניצח את אדונו”, כלומר שלא יחשבו שאדם יכול להתגאות כאילו גבר בכוחות עצמו על היצר בלי עזרת ה’.

עוד דרש רבא:
“כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד”.
ראויה הייתה בת שבע להיות אשתו של דוד כבר מששת ימי בראשית, אלא שהגיעה אליו בדרך של כאב וחטא.

וכן לימדו בבית מדרשו של רבי ישמעאל:
בת שבע הייתה מיועדת לדוד, אלא שהוא “אכלה פגה” — כלומר לקח אותה לפני הזמן הראוי ובדרך פסולה, כמו פרי שנקטף לפני שהבשיל.

עוד דרש רבא על הפסוק:
“ובצלעי שמחו ונאספו… קרעו ולא דמו”.
אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא:
גלוי וידוע לפניך, שאילו היו קורעים את בשרי — דמי לא היה שותת מרוב בושה וצער.

ולא עוד, אלא שבשעה שהיו החכמים עוסקים בדיני ארבע מיתות בית דין, היו מפסיקים מלימודם ואומרים לי:
“דוד, הבא על אשת איש — מה דינו?”

והייתי עונה להם:
“הבא על אשת איש — מיתתו בחנק, אך יש לו חלק לעולם הבא אם עשה תשובה. אבל המלבין פני חברו ברבים — אין לו חלק לעולם הבא”.

ביאור הקטע

הקטע עוסק בכמה רעיונות עמוקים מאוד על טבע האדם, היצר, הענווה והתשובה.

1. אין לאדם לבקש ניסיון

המסר הראשון הוא שאדם לא צריך לבקש מה’ להעמיד אותו במבחן רוחני.
דוד ראה שהאבות נקראים בשמם בתפילה, ורצה להגיע למדרגה דומה. אך במקום להסתפק בעבודת ה’ הפשוטה, ביקש ניסיון — ונכשל.

חז"ל מלמדים כאן שגם אדם גדול מאוד אינו יכול להיות בטוח בעצמו מול היצר.

2. התאווה אינה נרגעת כאשר מזינים אותה

המשפט:

“אבר קטן יש באדם — משביעו רעב ומרעיבו שבע”

הוא אחד המשפטים המרכזיים בסוגיה.
הכוונה היא שכאשר אדם מרגיל את עצמו לרדוף אחר תאווה ללא גבול, הרצון אינו נחלש אלא להפך — מתעצם.

חז"ל מתארים כאן מנגנון נפשי:
התאווה אינה דומה לרעב פיזי רגיל שנרגע אחרי סיפוק; פעמים רבות דווקא הריבוי מגביר את ההשתוקקות.

3. גם אדם גדול יכול ליפול ברגע אחד

דוד היה מלך, נביא וצדיק גדול — ובכל זאת רגע אחד של חולשה הספיק כדי להביא לנפילה עצומה.

חז"ל אף מתארים שהשטן “יצר את הסיטואציה”, כדי להמחיש שלאדם יש רגעים שבהם היצר מתלבש עליו באופן פתאומי מאוד.

4. בת שבע הייתה מיועדת לדוד — אבל הדרך הייתה פסולה

חז"ל אומרים רעיון מורכב:
מצד השורש הפנימי, בת שבע הייתה ראויה לדוד.
אבל העובדה שמשהו מיועד לאדם אינה מתירה לקחת אותו בדרך אסורה.

לכן נאמר “אכלה פגה” — הוא לקח את הדבר לפני זמנו ובצורה מקולקלת.

זהו עיקרון חשוב מאוד:
גם דבר נכון יכול להפוך לחטא אם נעשה בעיתוי או בדרך הלא נכונים.

5. עוצמת הבושה וההשפלה

חז"ל מתארים כיצד היו מזכירים לדוד את חטאו בפומבי.
ודוד עונה להם: אמנם החוטא בעבירה חמורה יכול לעשות תשובה ולהישאר בן העולם הבא, אבל מי שמלבין פני חברו ברבים — חטאו חמור מאוד.

יש כאן ביקורת חריפה על שימוש בחטאי הזולת כדי להשפילו.

6. כוח התשובה

למרות הנפילה, דוד לא מתייאש.
רבים ממזמורי תהילים הם תפילות של שבירה, חרטה ותשובה שנולדו מתוך הסיפור הזה.

לכן במסורת ישראל דוד אינו רק סמל של מלכות — אלא גם סמל של אדם שנפל, הודה באמת, ושב אל ה’.

39. הקטע במקור הוא במסכת סנהדרין דף קז א בתגובה להודעה מספר 36
אמר רב יהודה אמר רב לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל אמר לפניו רבש"ע מפני מה אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ואין אומרים אלהי דוד אמר אינהו מינסו לי ואת לא מינסית לי אמר לפניו רבש"ע בחנני ונסני שנאמר (תהלים כו, ב) בחנני ה' ונסני וגו' אמר מינסנא לך ועבידנא מילתא בהדך דלדידהו לא הודעתינהו ואילו אנא קא מודענא לך דמנסינא לך בדבר ערוה מיד (שמואל ב יא, ב) ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו וגו' אמר רב יהודה שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום ונתעלמה ממנו הלכה אבר קטן יש באדם משביעו רעב ומרעיבו שבע (שמואל ב יא, ב) ויתהלך על גג בית המלך וירא אשה רוחצת מעל הגג והאשה טובת מראה מאד בת שבע הוה קא חייפא רישא תותי חלתא אתא שטן אידמי ליה כציפרתא פתק ביה גירא פתקה לחלתא איגליה וחזייה מיד (שמואל ב יא, ג) וישלח דוד וידרוש לאשה ויאמר הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי וישלח דוד מלאכים ויקחה ותבא אליו וישכב עמה והיא מתקדשת מטומאתה ותשב אל ביתה והיינו דכתיב (תהלים יז, ג) בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמותי בל יעבר פי אמר איכו זממא נפל בפומיה דמאן דסני לי ולא אמר כי הא מילתא דרש רבא מאי דכתיב (תהלים יא, א) למנצח לדוד בה' חסיתי איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפור אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע מחול לי על אותו עון שלא יאמרו הר שבכם צפור נדדתו דרש רבא מאי דכתיב (תהלים נא, ו) לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך אמר דוד לפני הקב"ה גליא וידיעא קמך דאי בעיא למכפייה ליצרי הוה כייפינא אלא אמינא דלא לימרו עבדא זכי למריה דרש רבא מאי דכתיב (תהלים לח, יח) כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד ראויה היתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית אלא שבאה אליו במכאוב וכן תנא דבי רבי ישמעאל ראויה היתה לדוד בת שבע בת אליעם אלא שאכלה פגה דרש רבא מאי דכתיב (תהלים לה, טו) ובצלעי שמחו ונאספו נאספו עלי נכים [ולא ידעתי] קרעו ולא דמו אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע גלוי וידוע לפניך שאם היו קורעין בשרי לא היה דמי שותת ולא עוד אלא בשעה שהם עוסקין בארבע מיתות ב"ד פוסקין ממשנתן ואומרים לי דוד הבא על אשת איש מיתתו במה אמרתי להם הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לעוה"ב אבל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא
5. יש חיוב הלכתי להסתפר לפני הרגל, כלומר ערב פסח. בתגובה להודעה מספר 3
אבל גם אם נכנסו עם שער ארוך, זה צעד מטופש לחלוטין מצד הצבא להעניש אותם על כך.
זה באמת מראה שהצבא לא מבין מה זה חרדים ואיך לעבוד איתם, וגם אם באמת מוטלת עליהם אחריות לעניין, הצבא שוב נכשל והוכיח שהוא לא מקום מתאים לחרדים.
6. כמובן. הגשתי את זה. אבל צריך להבין שבסוף חייל עושה ''קונץ'' כדי להסתובב בצורה לא תקנית. זו דילמה פיקודיץ משמעותית... בתגובה להודעה מספר 5
7. ואם הם היו במילואים או בשירות ולא היה לה זמן להסתפ4? אנחנו בזמן מלחמה לא? בתגובה להודעה מספר 5
9. מלפני פסח ועד היום ..גם אם החיילים הסתפרו לפני הרגל היה די זמן ששערם יצמח פרא !!מדובר בבחורים צעירים ...קשה לאמר את זה בתגובה להודעה מספר 5
אבל צה"ל לא מכבד את ההלכה ומסורת ישראל וההתנהלות המשמעתית חסרת ההגיון הזאת מצביעה על כך.
35. לכל חייל דתי מגיעה התחשבות בתגובה להודעה מספר 1
גם אם הוא לא חרדי
אם חיילים חילונים תפסו טרמפ על הנושא
זה סיפור אחר
8. ''בצה''ל אומרים כי ניתן לערער על דו''חות שניתנו בניגוד לפקודות''. טעות של שוטר צבאי שפעל בניגוד לפקודות. בתגובה להודעה מספר 0
https://www.bhol.co.il/news/1727837

בתגובה לפניית "בחדרי חרדים" נמסר מדובר צה"ל כי מאחר שהכתב לא העביר פרטים מזהים על המקרה, לא ניתן לבדוק את האירוע באופן מספק. "בהינתן פרטי האירוע, הוא ייבדק", נמסר.

בדובר צה"ל הוסיפו כי פקודות הצבא מאפשרות לחייל לגדל זקן בהתאם לרצונו וזהותו האישית, בכפוף לעמידה בדרישות ההופעה הצבאית. לצורך כך, על החייל למלא הצהרה ולעדכן את מפקדיו. אם הזקן אינו עומד בפקודה, ההיתר עלול להישלל, אולם ניתן לערער בפני מפקד בדרגת אלוף משנה ובהמשך גם בפני ענף המשטר והמשמעת.

עוד נמסר מצה"ל כי במקרה שבו ניתן דו"ח על ידי המשטרה הצבאית, ניתן לערער עליו ולבטלו, אם התברר כי ניתן בניגוד למדיניות או להוראות.

עוד נמסר מדובר צה"ל: "על-פי פקודת צה"ל, חייל דתי רשאי להאריך שיער או לגדל זקן במהלך ספירת העומר מטעמי דת ומסורת, אך נדרש להסדיר זאת מראש מול מפקד בדרגת רס"ן ומעלה או מול רב היחידה. בנוסף, פקודות צה"ל מאפשרות גידול זקן בהתאם לרצונו וזהותו האישית של החייל, בכפוף לעמידה בדרישות ההופעה הצבאית".

גורם ביחידה מסר: "תוגש בקשה לביטול הדוחות על-ידי היחידה, מאחר והחיילים לא ידעו כי הם נדרשים להסתובב עם פטור הזקן עליהם, בקשה זו תיבחן ככל הבקשות והמענה לה יינתן ישירות לפונים".

10. אמר מזהה התהליכים ולא ברור כמה כאלה יש בצהל שרוצים לחנך אותם מחדש. האנטישמיות מתחילה כאן בכספי הזרים שהשרישו שינטה ליהדות בתגובה להודעה מספר 0
11. הרמטכ''ל הנו שמאלני טוב לב, אם יסבירו לו על מנהגי היהודים...הוא כנראה יבין ויתרצה. בתגובה להודעה מספר 0
12. במחילה בתגובה להודעה מספר 0
שטעות טקטית של שוטר צבאי הופכת לעניין של פוליטיקאים זו המהות של המושג פופוליזים זול.
13. ושוטר צבאי שמקטין ראש ולא מברר לפני שנותן את הדוח בתגובה להודעה מספר 12
זה תקין?
20. לא. זה ממש לא תקין. אבל מכאן ועד הטרמפ שתופסים על זה, למשל אבי מעוז , יש דרך ארוכה בתגובה להודעה מספר 13
16. בדיוק, מי שמכיר שוטרים צבאיים יודע שהדבר האחרון שמעניין אותם זה החייל מולם בתגובה להודעה מספר 12
דופקים דוח וממשיכים הלאה.
17. לא, לא ''טעות טקטית''. השוטרים מקבלים הנחיות ממפקדיהם. אם המפקד לא הורה להם להתחשב בספירת העומר, זה כבר לא ''טעות טקטית''. בתגובה להודעה מספר 12
ועכשיו בואו נראה כמה שוטרים צבאיים יועמדו למשפט על הפרת פקודה.
18. בול בתגובה להודעה מספר 12
40. זו מהותה של התקשורת הארורה. אם זה לא היה מגיע לשיח ציבורי רחב, זה גם לא היה מעניין את הפוליטיקאים בתגובה להודעה מספר 12
זו המהות של המושג פופוליזים זול
14. איזה חרטה תקשורתית. צריך להוציא אישור עומר בתגובה להודעה מספר 0
אלא אם מישהו יספר לנו שהתנאים ישתנו מאז
15. בורים ועמי הארצות בתגובה להודעה מספר 0
19. שרשרת מאמרים שמבררים מה באמת אסור ומותר ומצווה בענייני מיניות ומה באמת מפריע לחרדים בצבא בתגובה להודעה מספר 0
Thread 'שרשור איסורי מין לפי ההלכה' https://www.tapuz.co.il/threads/%D7...
29. רס''ר או קצין שלא יודע. מדובר בסך הכל באנשים ברמה ממוצעת. לא צריך להשליך מזה על גיוסים. בתגובה להודעה מספר 0
33. כל תלונה עכשיו שחייל יקבל יפתחו מהדורות? בתגובה להודעה מספר 0
כשאני קיבלתי תלונות בסדיר זה לא עיניין אף אחד וחבל יש לי רזומה מרשים 😉
34. חלם... בתגובה להודעה מספר 0
העבר לפורום אחר
העבר לפורום:
סיבה:
מזג אשכול
מזג עם פוסט מספר:
סיבה:
תגובה חדשה
כותרת:
תוכן:
סמיילים:
הצג
עריכת אשכול
כותרת:
תוכן:
סמיילים:
הצג